שיתוף - לביקורת אחת, זקנה

[לאלה]

אני שוכבת במיטה, עיני חצי עצומות, משעמם לי.
החלומות מתערבבים לי עם המציאות. אני לא יודעת אם אריה חי כמו בחלום, או מת.
אני לא מתגעגעת, כבר מזמן לא. מה שעומד לי מול העיניים זה לשרוד את היום. או שאני לא רוצה לשרוד אותו בכלל.
אני רוצה למות.
יש לי ילדים, יש לי נכדים ואפילו נינים.
הייתי כאן 90 שנה, חייתי, יצרתי, עזרתי, הועלתי, זהו.
כמה אפשר?
אני לא יכולה לעשות כלום, לא מועילה לאף אחד, אני רק נטל.
"רחל" אני קוראת לביתי שתעזור לי לקום מהמיטה. היא לא עונה.
"שולה" אני קוראת לאחותי הקטנה, היא גם לא עונה.
מנסה לחשוב למה הם לא עונים. לא מצליחה. המח שלי עייף.
מנסה לקום מהמיטה לבד. ומתייאשת.
מנסה לחשוב על משהו, לא עולה לי כלום.
נזכרת שוב באריה, קוראת לו, אולי הוא כן חי ויענה לי. הוא לו.
חושבת על אמא שלי, לא ראיתי אותה הרבה זמן, היא חסרה לי.
רגע, אמא חיה? אולי. אבל אני זקנה, איך היא חיה? טוב, אולי היא מתה. אני ממש עייפה.
אין לי כח לחשוב ואני צמאה.
"רחל"
אני רוצה לשתות. אני רוצה לשתות. אני רוצה לשתות.
זו המחשבה היחידה שאני מצליחה לחשוב.
"סבתא, את צריכה עזרה?" נכנס לחדר בחור.
מי זה?
אני לא מזהה.
איפה אני? בהונגריה, בבית הורי? בבני ברק, הבית בו גידלתי את ילדי?
"איפה אני?" אני שואלת מבולבלת.
"פה, סבתא, אצל רחל, הבת שלך, אני יוסי הנכד שלך, את מזהה אותי?"
מזהה בטח מזהה, זה יוסי, הבן של רחל.
למה קראתי לו?
"תעזור לי לקום, יוסי?" אני שואלת את בחור החמד. הוא עוזר לי לקום.
"אתה יכול לקחת אותי לבית, יוסי? סבא אריה מחכה לי שם"
יוסי מביט בי, נבוך. ילד בן חמש עשרה, מנסה להסביר לי שאני אלמנה כבר חמש עשרה שנה.
"אז אריה נפטר.... אהה... ואתה הבן של רחל.... איפה רחל?"
"אמא תכף תבוא, סבתא, להביא לך לשתות?"
לשתות! זה מה שרציתי כבר מזמן! שכחתי לגמרי....
יוסי מביא לי כוס עם חלב חם. היא כבדה לי מידי, אני לא מצליחה לאחוז בה בידי.
הוא עוזר לי ומקרב את הכוס לשפתי, אני לוגמת ונאנחת.
"אין לי כח", אני אומרת ליוסי "אין לי כח שאני לא יכולה לעשות כלום. אפילו לשתות לבד אני לא יכולה."
יוסי מביט בי בעיניו הגדולות. לא יודע מה להגיד לי. לא יודע שאת המטען הכבד באמת השארתי אצלי.
נמאס לי לחיות.
"מה יהיה, יוסי?"
יוסי מביט בי, עיניו עיני ילד, דומה כל כך לאריה.
"יהיה טוב, סבתא. יהיה טוב".
הוא מניח את ידו על כפי, היד מעבירה אלי גל חום ותקווה.
אני מחייכת אליו.
"יהיה טוב יוסי, יהיה טוב."

 

[יהלום-יצירות מלוטשות]

ואאאאאהווו אחד ענקק...

 

[מגבת]

חוויה חיה..

 

[סיפור8]

חוויה חיה..

ממש!
כתיבה טובה!

 

[castamir]

וואו!
רגע אנושי מומחש היטב עד מתחת לציפורניים.

הוא לו.

הכוונה "הוא לא"?
בכל מקרה מוסיף לתחושת הבלבול האותנטית...

 

[STBW]

וואוו!!!
איזו כתיבה
איזה מבט
מדהים

 

[לאלה]

הכוונה "הוא לא"?

צודק. לא מצליחה לערוך.

תודה לכולם!!!
איזה כיף לשתף....

ת'אמת ששנים בא לי לכתוב על חווית הזקנים מנקודת מבטם.
נושא כואב בעיני ולא מספיק מדובר.

 

[הנף מקלדת]

זה ממש נהדר.
אותנטי מאד!

 

[אלעזר 1]

חי, נושם, ובועט.