אידיש- עברית

[ע.מ.]

וע''כ נהגו בשבת שול פירן להביא את הכלה לקראת סוף התפילה, שמא תתבייש שאינה יודעת להתפלל!

 

[bbr]

בדיוק מהסיבה הזאת תרגמו סידורי תפילה ומחזורים וכד' ל"עברי טייטש" הידוע, הרבה תחינות ובקשות תורגמו או נוצרו ע"י ולמען דוברי ובמיוחד דוברות האידיש ,שלא ידעו ולא הבינו לשה"ק אך רצו כן להבין את מילות התפילה.

וע"כ יוצא היום סידורים עם פירוש מילות התפילה, כדי שנבין את שפת הלשה"ק, שכל כך הרבה מילים וסגנון השפה שונה משפת העברית...
ולא בכדי כל כל הרבה אנשים שרוצים קצת יותר מקריאת טקסט ממהרים בביכנ"ס לתפוס את הסידורים האלו דווקא

 

[אסתיג]

אני לא מאמינה שכבר הגעתי לסוף האשכול - לעת עתה - מרוב קריאה לא הספקתי להגיב, אפילו שהמילים עמדו על קצה הלשון ממש ופשוט התחננו לצאת כבר ממחבואן.
אבל היה פשוט מעניין כל העניין הזה. מרתק. למה מעניין??
לעמוד מהצד ולהתבונן כיצד כל אחד ואחת עומד על דעתו, על זכויותיו שלו ועל חובותיו של זולתו,
זכויות יוצרים, זכויות דיבור , זכויות שימוש, זכויות ציות.
אז זהו, שכל הזכויות שמורות!
כל אחד מצדיק רק את דרכו, כי כך חונך! לציית בעיוורון לדברי חכמים, לדברי הורים ומורים. אשרינו, אשרי לו ואשרי חלקו!
אבל כל היופי בעם ישראל הוא הבסיס עליו הוא מושתת, הרי לא היום נוצרו כל הפילוגים, המחלוקות וההתפצלויות ברוב הקהילות, קהילות הקודש.
יעקב אבינו שהיה שלם, ממנו התפצלו 12 שבטי ק-ה וכולם זכו ממנו לברכת אב, ברכות שהדגישו את השוני ביניהם.
מכאן , שלא קורה שום אסון שכלל ישראל מסתעף על פני שבילים, שיטות וסגנונות,
רק אחדות זה מה שצריך לא אחידות.
אלא לקבל את זה שהשני שונה ממני ואני שונה ממנו מבלי לזלזל, לא בחבר ולא במורי דרכו.
יש קהילות מסוימות מאד, ששאר קהילות ישראל, פשוט "אוהבים לשנוא" והכל מחמת שהם שונים מהם. מה קרה? אתם חייבים להסכים עם כל שיטה? וכל אחד ששונה מכם חייב להסכים עם שיטתכם?
זה לא שיטתי או שיטתך, זוהי שיטת מורי דרכנו וכשמבינים את זה אין שאלות ולא מחפשים תשובות.
אני, כאחת שדוברת ועוסקת בשתי שפות אלה, מכירה על בוריין באופן מקצועי, אבל עדיין אידיש היא שפת האם שלי, עליה גדלתי ועליה אני ב"ה מגדלת את בני ביתי, אני כ"כ מחבבת את כל נושא השפה, כן, גם אידיש וגם לשון הקודש. אני עוסקת בשתיהן במקצועיות, אבל תמיד כשאני עוסקת ב"עברית" למרות שזה לא דורש ממני שום מאמץ, כי אני גם מגיהה ומנקדת, עם זאת אני עם האצבע על הדופק שלא יתפסו אותי כביכול בקלקלתי וילבישו את הטעות המקרית על היותי דוברת אידיש.
כ"כ צורם לי לשמוע או לקרוא דוברי עברית מלידה עם אין ספור שגיאות לשון וכתיב . מרוב הרגל, אפילו לא שמים לב ועין.
ואני יכולה להעיד על אינספור מקרים שנתקלתי בהם באטימות הסביבה, על גבול העוינות, לצערי.
מציאות שזה מה שקורה.
מגיל קטן ביותר שמעתי סביבי את הביטוי שאפילו קבל כאן במה בתגיות "אידישקע'ס" ולא כלשון חיבה, אלא כגנאי ממש. בעיניים רושפות.
מה יש, קנאה? שנאה? מה מפריע כ"כ??
כששהיתי בבית החלמה, שהתה עמי בחדר שכנה דוברת עברית.
היא לא התאפקה מלהשמיע באוזני את מלוא דעתה: "די כבר, מתי כבר תפסיקי לשוחח בטלפון ועם האורחים שלך? אני לא סובלת את זה שאני לא מבינה את מה שאת מדברת, כל הזמן את עם האידיש, אידיש, אידיש, מילא הייתי מבינה ..."
במקרה אחר, המתנתי לתורי במרפאה, ישבה לידי אשה לא דתייה, היא לא סבלה בלשון המעטה את האידיש שהיא שמעה ממני כל אותה עת, עד שפקעה סבלנותה והיא התחילה להשיח את מר ליבה, למה אתם יוצרים לעצמכם מדינה בתוך מדינה?? למה אתם מתנזרים, מתבדלים מאתנו? אוכלים את לחמנו ולא דוברים את שפתינו, היא שפכה אש וגפרית על הנושא, השבתי לה בחיוך ובשפה ברורה ונעימה, אבל היא רק כעסה ומאנה להקשיב, עד שהתערב שם לטובתי... צעיר חילוני דובר רוסית! הוא אמר לה שבדיוק קודם שהגיעה הוא שאל אותי בהתפעלות על שפת השיחה שלי עם בתי, נזכר בערגה בסבתו שדברה בה, הצטער שהוא לא משתמש בה, התגאה על שהוא מכיר כמה מילים בשפה, ורק שיבח את העובדה שבסופו של יום אנחנו יודעים 2 שפות מלאות.
או אז, עבר הוויכוח בינה לבינו, היא ממשיכה בשלה והוא משיב לה " אז גם רוסית או גרמנית מפריעות לך?" והיא: "לא, כי רק בשלבי העליה לארץ העולים דוברים את שפתם ואח"כ הם זונחים אותה לטובת העברית" והוא מבטיח לה שבבית ספרו בו למד ולומדים ילדיו הקטנים מדברים רק רוסית עד סוף כל הכיתות, העברית נשארת רק כמקצוע נוסף"
זכיתי ומלאכתי נעשתה ע"י אחרים, במקרה זה.
מנגד, המון המון חילונים מחפשים כל הזדמנות להוכיח לדוברי אידיש, את ידיעתם בנבכי השפה, את השתייכותם או של הוריהם לדוברי השפה, יש מהם שבגאווה בלתי מוסתרת הם יתחילו מיוזמתם לדבר אידיש בנוכחות דוברי שפה זו.
אני, במקום עבודתי נתקלת פעמים רבות בתופעה. הבוס שלי הוא כזה וכשהוא מזמין בעלי מלאכה שונים שנראים כמותו , ברגע שהם רואים אותי ומבינים שאני דוברת אידיש, הם ללא היסוס מתחילים לדבר עמי ואף בינם לבין עצמם באידיש עסיסית, נוסטלגית, מלאת ניחוח מהעיירה. עד שחבל שהותירו אותה שם.
בקיצור, כשדברים מגיעים מתוך עוינות, אין הקשבה ואין הבנה.
כשיש רצון להקשיב, להבין את השוני ואת ההבדלים, זה נשאר רק שם ולא זולג למחוזות של זלזול, או התבצרות.
עד כאן, עניות דעתי לגבי היחסים שבין דוברי שפות אלה.
מכאן, לעצם העניין.
יש לי הרבה ציטוטים ואני מקווה שעם הזמן אצליח לסרוק או להעתיק אותם לכאן.
בינתיים, בעל פה.
לשון הקודש ועברית אינן שפה אחת ודברים אחדים.
בן יהודה, לא היה שה תמים שכזה שרק ביקש לחדש את השפה, להחיותה, או ליצור שפה אחת לכלל ישראל, עולי ציון.
הוא הצהיר לא אחת ובגאווה על ערכיו הציוניים והמעוותים, הוא התהדר בכך שאת כל עבודותיו על עריכת השפה ה"עברית" הוא כיוון דווקא ליום שבת קודש, ולא בגלל שהיה לו משעמם ביום זה. אלא מתוך הנאה גלויה שבחילול הקודש תרתי משמע.
אמנם השפה נבנתה על יסוד לשון הקודש אבל תוך חילול הקודש ועיוות משמעות של מושגים ומילים. מה שאומר התנתקות מהמקור.
הוא במוצהר רצה לבדל את היהודים החדשים שלו וכצורתו, מאחיהם בני הגולה, הגלותיים, דוברי האידיש ועם הזמן קיווה להשכיח לחלוטין את שפת האידיש כשראשי המדינה ניסו להכריח את כל יושביה לדבר וללמוד בבתי הספר רק בשפה הזו, ומי שהתנגד לא "זכה" לקבל תקציבי ממשלה וסנקציות נוספות וחמורות הרבה יותר.
עם בני עדות המזרח, הם פשוט מצאו שיטות נלוזות אחרות כדי להטמיעם ולטמאם בסביבתם החולנית.
אז כוונתם, למי שעדיין מפקפק לא הייתה טהורה כלל ועיקר.
והאידיש?
ראשית, סתם עולה בדעתי שמא המילה "איד" או "יוד" נובעת מהמילה "יהודי". זה די מזכיר. מכאן נגזרת שם השפה שהייתה מזוהה עם היהודים, דובריה כשפת האידיש.
מי שניסתה כאן לשאול מה תרגום המילה "אידיש" והציעה "עברית" איננה לגמרי טועה, כי הלא אנשים אחים אנחנו, אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
הכל מאותו מקור ויסוד: איד = אידיש = יהודית/ם = עבריים - עברית.
היות שבני ישראל נפוצו לארבע רוחות בגלות, היה צורך מובהק להבדל מסביבתם הגויית, גם מסיבות פרקטיות שהגויים לא יבינו את שפתם, סודות מסחרם, לעיתים היה צורך לשמר מנהגים ומסורות שנמנעו מהם בארצות מגוריהם, וע"י יצרית שפה משלהם הם השיגו את המטרה.
השפה נוצרה ממכלול של שפות שונות לפי ארצות הגולה, כשהבסיס העיקרי היא הגרמנית.
היא הצליחה לספח לעצמה מילים, ניבים והברות משפות שונות שנטמעו היטב בתוכה עם הזמן עד שהפכו לחלק ממנה ועד שהפכה היא לשפה בלתי מעורערת במקומות רבים ומזוהה בלעדית עם דובריה היהודיים עד ששונתה ביותר מהשפה הגרמנית, בדיוק כמו שדוברי "שוויצר-דויטש" - שוויצרית-גרמנית, לא יגידו שהם דוברי גרמנית אלא שווייצרית.
היו גם משכילים ומתבוללים דוברי אידיש שלא זנחו את השפה מהסיבה שרצו למשוך אליהם את החרדים לדבר ה', דוברי אידיש ולהטעותם בצביעותם, כביכול דיבור באידיש זה הכשר לכל דבר עבירה.
כך למעשה הצליחו למשוך אליהם לא מעט מבני היהדות החרדית.
כשחילונים, משכילים, חברי תנועות ציוניות עוד דברו באידיש מצאנו תופעות שנוצרו אז גם מתוך המטרה הנ"ל, שימוש במילים בלשה"ק ובהברה וכתיבה אידישאית: כמו שאבעס ואני לא זוכרת הרגע עוד אבל יש ויש.
אני מצרפת כאן מאמר קצר מתוך הקדמה לחוברת "על קצה המזלג" ואי"ה אחפש ואצטט עוד מקורות .
אשמח לתגובות
צפה בקובץ המצורף 246883

 

[אסתיג]

כהמשך למה שציינת שהרבה דוברי עברית נוהגים לכנות את דוברי האידיש כ "אידשקעס"
לא אתחמק מהעובדה שגם בקרב דוברי האידיש יש , אמנם מעט, אבל כאלו שמכנים את דוברי העברית "עברית'ע".
אני משתדלת מגיל קטן ביותר לחנך את ילדי, שאין כזה דבר עברית'ע, כולנו "אידיש'ע" , יהודים, אחים, אלא הם רק דוברי עברית אבל לא עברית'ע, רק כדי שלא ילמדו לכנות בשם את מי שלא הולך בדיוק בדרכם.

 

[גלבוע]

אני לא מאמינה שכבר הגעתי לסוף האשכול - לעת עתה - מרוב קריאה לא הספקתי להגיב, אפילו שהמילים עמדו על קצה הלשון ממש ופשוט התחננו לצאת כבר ממחבואן.
אבל היה פשוט מעניין כל העניין הזה. מרתק. למה מעניין??
לעמוד מהצד ולהתבונן כיצד כל אחד ואחת עומד על דעתו, על זכויותיו שלו ועל חובותיו של זולתו,
זכויות יוצרים, זכויות דיבור , זכויות שימוש, זכויות ציות.
אז זהו, שכל הזכויות שמורות!
כל אחד מצדיק רק את דרכו, כי כך חונך! לציית בעיוורון לדברי חכמים, לדברי הורים ומורים. אשרינו, אשרי לו ואשרי חלקו!
אבל כל היופי בעם ישראל הוא הבסיס עליו הוא מושתת, הרי לא היום נוצרו כל הפילוגים, המחלוקות וההתפצלויות ברוב הקהילות, קהילות הקודש.
יעקב אבינו שהיה שלם, ממנו התפצלו 12 שבטי ק-ה וכולם זכו ממנו לברכת אב, ברכות שהדגישו את השוני ביניהם.
מכאן , שלא קורה שום אסון שכלל ישראל מסתעף על פני שבילים, שיטות וסגנונות,
רק אחדות זה מה שצריך לא אחידות.
אלא לקבל את זה שהשני שונה ממני ואני שונה ממנו מבלי לזלזל, לא בחבר ולא במורי דרכו.
יש קהילות מסוימות מאד, ששאר קהילות ישראל, פשוט "אוהבים לשנוא" והכל מחמת שהם שונים מהם. מה קרה? אתם חייבים להסכים עם כל שיטה? וכל אחד ששונה מכם חייב להסכים עם שיטתכם?
זה לא שיטתי או שיטתך, זוהי שיטת מורי דרכנו וכשמבינים את זה אין שאלות ולא מחפשים תשובות.
אני, כאחת שדוברת ועוסקת בשתי שפות אלה, מכירה על בוריין באופן מקצועי, אבל עדיין אידיש היא שפת האם שלי, עליה גדלתי ועליה אני ב"ה מגדלת את בני ביתי, אני כ"כ מחבבת את כל נושא השפה, כן, גם אידיש וגם לשון הקודש. אני עוסקת בשתיהן במקצועיות, אבל תמיד כשאני עוסקת ב"עברית" למרות שזה לא דורש ממני שום מאמץ, כי אני גם מגיהה ומנקדת, עם זאת אני עם האצבע על הדופק שלא יתפסו אותי כביכול בקלקלתי וילבישו את הטעות המקרית על היותי דוברת אידיש.
כ"כ צורם לי לשמוע או לקרוא דוברי עברית מלידה עם אין ספור שגיאות לשון וכתיב . מרוב הרגל, אפילו לא שמים לב ועין.
ואני יכולה להעיד על אינספור מקרים שנתקלתי בהם באטימות הסביבה, על גבול העוינות, לצערי.
מציאות שזה מה שקורה.
מגיל קטן ביותר שמעתי סביבי את הביטוי שאפילו קבל כאן במה בתגיות "אידישקע'ס" ולא כלשון חיבה, אלא כגנאי ממש. בעיניים רושפות.
מה יש, קנאה? שנאה? מה מפריע כ"כ??
כששהיתי בבית החלמה, שהתה עמי בחדר שכנה דוברת עברית.
היא לא התאפקה מלהשמיע באוזני את מלוא דעתה: "די כבר, מתי כבר תפסיקי לשוחח בטלפון ועם האורחים שלך? אני לא סובלת את זה שאני לא מבינה את מה שאת מדברת, כל הזמן את עם האידיש, אידיש, אידיש, מילא הייתי מבינה ..."
במקרה אחר, המתנתי לתורי במרפאה, ישבה לידי אשה לא דתייה, היא לא סבלה בלשון המעטה את האידיש שהיא שמעה ממני כל אותה עת, עד שפקעה סבלנותה והיא התחילה להשיח את מר ליבה, למה אתם יוצרים לעצמכם מדינה בתוך מדינה?? למה אתם מתנזרים, מתבדלים מאתנו? אוכלים את לחמנו ולא דוברים את שפתינו, היא שפכה אש וגפרית על הנושא, השבתי לה בחיוך ובשפה ברורה ונעימה, אבל היא רק כעסה ומאנה להקשיב, עד שהתערב שם לטובתי... צעיר חילוני דובר רוסית! הוא אמר לה שבדיוק קודם שהגיעה הוא שאל אותי בהתפעלות על שפת השיחה שלי עם בתי, נזכר בערגה בסבתו שדברה בה, הצטער שהוא לא משתמש בה, התגאה על שהוא מכיר כמה מילים בשפה, ורק שיבח את העובדה שבסופו של יום אנחנו יודעים 2 שפות מלאות.
או אז, עבר הוויכוח בינה לבינו, היא ממשיכה בשלה והוא משיב לה " אז גם רוסית או גרמנית מפריעות לך?" והיא: "לא, כי רק בשלבי העליה לארץ העולים דוברים את שפתם ואח"כ הם זונחים אותה לטובת העברית" והוא מבטיח לה שבבית ספרו בו למד ולומדים ילדיו הקטנים מדברים רק רוסית עד סוף כל הכיתות, העברית נשארת רק כמקצוע נוסף"
זכיתי ומלאכתי נעשתה ע"י אחרים, במקרה זה.
מנגד, המון המון חילונים מחפשים כל הזדמנות להוכיח לדוברי אידיש, את ידיעתם בנבכי השפה, את השתייכותם או של הוריהם לדוברי השפה, יש מהם שבגאווה בלתי מוסתרת הם יתחילו מיוזמתם לדבר אידיש בנוכחות דוברי שפה זו.
אני, במקום עבודתי נתקלת פעמים רבות בתופעה. הבוס שלי הוא כזה וכשהוא מזמין בעלי מלאכה שונים שנראים כמותו , ברגע שהם רואים אותי ומבינים שאני דוברת אידיש, הם ללא היסוס מתחילים לדבר עמי ואף בינם לבין עצמם באידיש עסיסית, נוסטלגית, מלאת ניחוח מהעיירה. עד שחבל שהותירו אותה שם.
בקיצור, כשדברים מגיעים מתוך עוינות, אין הקשבה ואין הבנה.
כשיש רצון להקשיב, להבין את השוני ואת ההבדלים, זה נשאר רק שם ולא זולג למחוזות של זלזול, או התבצרות.
עד כאן, עניות דעתי לגבי היחסים שבין דוברי שפות אלה.
מכאן, לעצם העניין.
יש לי הרבה ציטוטים ואני מקווה שעם הזמן אצליח לסרוק או להעתיק אותם לכאן.
בינתיים, בעל פה.
לשון הקודש ועברית אינן שפה אחת ודברים אחדים.
בן יהודה, לא היה שה תמים שכזה שרק ביקש לחדש את השפה, להחיותה, או ליצור שפה אחת לכלל ישראל, עולי ציון.
הוא הצהיר לא אחת ובגאווה על ערכיו הציוניים והמעוותים, הוא התהדר בכך שאת כל עבודותיו על עריכת השפה ה"עברית" הוא כיוון דווקא ליום שבת קודש, ולא בגלל שהיה לו משעמם ביום זה. אלא מתוך הנאה גלויה שבחילול הקודש תרתי משמע.
אמנם השפה נבנתה על יסוד לשון הקודש אבל תוך חילול הקודש ועיוות משמעות של מושגים ומילים. מה שאומר התנתקות מהמקור.
הוא במוצהר רצה לבדל את היהודים החדשים שלו וכצורתו, מאחיהם בני הגולה, הגלותיים, דוברי האידיש ועם הזמן קיווה להשכיח לחלוטין את שפת האידיש כשראשי המדינה ניסו להכריח את כל יושביה לדבר וללמוד בבתי הספר רק בשפה הזו, ומי שהתנגד לא "זכה" לקבל תקציבי ממשלה וסנקציות נוספות וחמורות הרבה יותר.
עם בני עדות המזרח, הם פשוט מצאו שיטות נלוזות אחרות כדי להטמיעם ולטמאם בסביבתם החולנית.
אז כוונתם, למי שעדיין מפקפק לא הייתה טהורה כלל ועיקר.
והאידיש?
ראשית, סתם עולה בדעתי שמא המילה "איד" או "יוד" נובעת מהמילה "יהודי". זה די מזכיר. מכאן נגזרת שם השפה שהייתה מזוהה עם היהודים, דובריה כשפת האידיש.
מי שניסתה כאן לשאול מה תרגום המילה "אידיש" והציעה "עברית" איננה לגמרי טועה, כי הלא אנשים אחים אנחנו, אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
הכל מאותו מקור ויסוד: איד = אידיש = יהודית/ם = עבריים - עברית.
היות שבני ישראל נפוצו לארבע רוחות בגלות, היה צורך מובהק להבדל מסביבתם הגויית, גם מסיבות פרקטיות שהגויים לא יבינו את שפתם, סודות מסחרם, לעיתים היה צורך לשמר מנהגים ומסורות שנמנעו מהם בארצות מגוריהם, וע"י יצרית שפה משלהם הם השיגו את המטרה.
השפה נוצרה ממכלול של שפות שונות לפי ארצות הגולה, כשהבסיס העיקרי היא הגרמנית.
היא הצליחה לספח לעצמה מילים, ניבים והברות משפות שונות שנטמעו היטב בתוכה עם הזמן עד שהפכו לחלק ממנה ועד שהפכה היא לשפה בלתי מעורערת במקומות רבים ומזוהה בלעדית עם דובריה היהודיים עד ששונתה ביותר מהשפה הגרמנית, בדיוק כמו שדוברי "שוויצר-דויטש" - שוויצרית-גרמנית, לא יגידו שהם דוברי גרמנית אלא שווייצרית.
היו גם משכילים ומתבוללים דוברי אידיש שלא זנחו את השפה מהסיבה שרצו למשוך אליהם את החרדים לדבר ה', דוברי אידיש ולהטעותם בצביעותם, כביכול דיבור באידיש זה הכשר לכל דבר עבירה.
כך למעשה הצליחו למשוך אליהם לא מעט מבני היהדות החרדית.
כשחילונים, משכילים, חברי תנועות ציוניות עוד דברו באידיש מצאנו תופעות שנוצרו אז גם מתוך המטרה הנ"ל, שימוש במילים בלשה"ק ובהברה וכתיבה אידישאית: כמו שאבעס ואני לא זוכרת הרגע עוד אבל יש ויש.
אני מצרפת כאן מאמר קצר מתוך הקדמה לחוברת "על קצה המזלג" ואי"ה אחפש ואצטט עוד מקורות .
אשמח לתגובות
צפה בקובץ המצורף 246883

יפה כתבת.
שתי הערות על קצה המזלג:
1. לגבי דוברי הרוסית - אכן, הרבה ישראלים כועסים מאד על העליה הרוסית שלא הסכימה 'להתבולל' בתוך התרבות הישראלית. (בתי ספר נפרדים, חוגי רוסית, חוגי שחמט, חוגי ספרות ועוד ועוד). וזאת משום שחברות אנושיות, באופן כללי, לא נהנות, בלשון המעטה, מבדלנות. כמו דוגמא של כיתה שמגיבה בעוינות לקבוצה סגורה של חברות אליטיסטיות.
2. כשמשכילים דיברו אידיש, זה לא היה בשביל למשוך או להטעות חרדים. זו היתה פשוט שפת האם שלהם.

 

[אסתיג]

נכון שזו הייתה שפת אמם, אבל היה מן הצפוי שיתנזרו ממנה ויחליפו שפה כשם שהחליפו תרבות,
הם נשארו עמה על מנת שלדעתם לא יהפכו למוקצה מחמת מיאוס לגמרי, אלא עוד יישאר ביניהם איזה קצה חוט שיקשר אותם עם ה"מיושנים".

 

[גלבוע]

נכון שזו הייתה שפת אמם, אבל היה מן הצפוי שיתנזרו ממנה ויחליפו שפה כשם שהחליפו תרבות,
הם נשארו עמה על מנת שלדעתם לא יהפכו למוקצה מחמת מיאוס לגמרי, אלא עוד יישאר ביניהם איזה קצה חוט שיקשר אותם עם ה"מיושנים".

יחליפו שפה למה?
לרוסית?

אלו שהשתמשו באידיש (הבונד, כמדומני), היו באידיאולוגיה שהיהודים צריכים לשמור על יחודיות והפרדה, וממילא אידיש היתה הבחירה הטבעית בשבילם.

 

[אסתיג]

לשפה המקומית של כלל תושבי אותה מדינה

 

[GRN]

נכון שזו הייתה שפת אמם, אבל היה מן הצפוי שיתנזרו ממנה ויחליפו שפה כשם שהחליפו תרבות,
הם נשארו עמה על מנת שלדעתם לא יהפכו למוקצה מחמת מיאוס לגמרי, אלא עוד יישאר ביניהם איזה קצה חוט שיקשר אותם עם ה"מיושנים".

מקור?

 

[יוסף צבי]

בדיוק מהסיבה הזאת תרגמו סידורי תפילה ומחזורים וכד' ל"עברי טייטש" הידוע, הרבה תחינות ובקשות תורגמו או נוצרו ע"י ולמען דוברי ובמיוחד דוברות האידיש ,שלא ידעו ולא הבינו לשה"ק אך רצו כן להבין את מילות התפילה.

ומה היה רע עם זה?

 

[רוצה טוב]

אסתיג
נהנתי מכל מילה.

 

[יוסף צבי]

אפשר תקציר מכל הפוסט ארוך של אתסיג
לשעה כזו
נראה לי השקעה משהו משהו

 

[אסתיג]

* וודאי שזה לא היה רע, אבל זו הייתה מציאות שהטייטש בא לתת לה פתרון.
מכיוון שבנות לא למדו מחוץ לכתלי ביתן , הן לא ידעו את פירוש המילות של התפילות והתהלים ושאר ספרי הקודש, אלו נותרו לגברים בלבד, גם אצל הגברים לא כולם ידעו והבינו לגמרי את לשון הקודש,
מה שאפיין את אמותינו בדורות הללו שבין אם הבינו ובין אם לאו, הרגש שבו התפללו וקרבת אלוקים שהרגישו במוחש הם אלו שנתנו טעם לתפילתן התמה והזכה, שמרו עליהם ושימרו את יראת השמים שלהם, גם ללא הבנת המילים.
ידוע שאשה יכולה להתפלל גם בשפתה היא ובמילותיה האישיות ולא רק מתוך הסידור.
אבל היום אין כמעט מי שלא מבינה את מילות התפילה.
בכל מקום לומדים טייטש ופירושים שונים והכל על מנת להנגיש את ההבנה לכל השכבות.
* זה שבחדרים החסידיים של הבנים גם לומדים טייטש, עוזר להם בהמשך הדרך כשהם ממשיכים ברובם לישיבות חסידיות, ואז הם כבר מבינים עם הזמן גם אידיש, אף שמהבית הם לא הביאו את השפה.
* הייתי גננת שנים רבות ביותר, באידיש והיו לי המון תלמידים ותלמידות דוברי עברית שבסופו של תהליך רכשו את 2 השפות, מה פחות ומה יותר.
היו אף שהשפה נשארה להם מהגן היכנשהו במוחם והשפה נשלפה כשלמדו מקצוע אידיש בבית הספר, כעדות אמהות.
על פי רוב לא נתקלתי בקשיים של ממש בקליטת השפה או בהתנגשויות בין שתי השפות, כמובן שהילכנו בין הטיפות מתוך זהירות רבה.
(תגובות אלה באות לאחר תגובות שונות בנושא באשכול זה)

 

[ערך רב]

ראשית, סתם עולה בדעתי שמא המילה "איד" או "יוד" נובעת מהמילה "יהודי". זה די מזכיר. מכאן נגזרת שם השפה שהייתה מזוהה עם היהודים, דובריה כשפת האידיש.
מי שניסתה כאן לשאול מה תרגום המילה "אידיש" והציעה "עברית" איננה לגמרי טועה, כי הלא אנשים אחים אנחנו, אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
הכל מאותו מקור ויסוד: איד = אידיש = יהודית/ם = עבריים - עברית.

רק ידיעה קטנה ומעניינת:
בזמן התנ"ך, לשון הקודש היתה נקראת "יהודית", כמו שנאמר במלכים ב' (יח כו): "וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַבשָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה".

 

[אברהם]

רק ידיעה קטנה ומעניינת:
בזמן התנ"ך, לשון הקודש היתה נקראת "יהודית", כמו שנאמר במלכים ב' (יח כו): "וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַבשָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה".

נכון
ומכאן ראייה שזו הייתה שפת הדיבור היומיומית גם לדברי חולין.
(רוב העם לא הבינו ארמית, רק השרים)

 

[מוריסקא]

היו גם משכילים ומתבוללים דוברי אידיש שלא זנחו את השפה מהסיבה שרצו למשוך אליהם את החרדים לדבר ה', דוברי אידיש ולהטעותם בצביעותם, כביכול דיבור באידיש זה הכשר לכל דבר עבירה.
כך למעשה הצליחו למשוך אליהם לא מעט מבני היהדות החרדית.

צפה בקובץ המצורף 246883

קודם כל תודה על המאמר המושקע, לא קראתי הכל אבל סמכינן על חזקה.

יחליפו שפה למה?
לרוסית?

אלו שהשתמשו באידיש (הבונד, כמדומני), היו באידיאולוגיה שהיהודים צריכים לשמור על יחודיות והפרדה, וממילא אידיש היתה הבחירה הטבעית בשבילם.

לדעתי אין כאן וויכוח,
כמובן שהרעיון של ההשכלה זהו כמו שאסתיג כתבה,
"שאפשר להמשיך להשתייך לקהילה ולסביבה", רק למגר הפאנטיות כלשונם.
וצודקת גלבוע,
שהיה כאלה ששמרו על לשונם כיחודיות.
וזה היה אחרי שהם כבר נתקו כל קשר מאורחות חיים יהודיים כלל וכלל.
זה לא היה ההשכלה, זה כבר היה תוצאה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

לדעתי אין כאן וויכוח,
כמובן שהרעיון של ההשכלה זהו כמו שאסתיג כתבה,
"שאפשר להמשיך להשתייך לקהילה ולסביבה", רק למגר הפאנטיות כלשונם.
וצודקת גלבוע,
שהיה כאלה ששמרו על לשונם כיחודיות.
וזה היה אחרי שהם כבר נתקו כל קשר מאורחות חיים יהודיים כלל וכלל.
זה לא היה ההשכלה, זה כבר היה תוצאה.

לא תוצאה, אלא אידיאולוגיה
הבונד ראה בעצמו ארגון סוציאליסטי ולאומי, וראה את מאבקו כבעל שלוש חזיתות:

מעמדית - מאבק סוציאליסטי, כנגד הבורגנות, בעלי ההון והכוחות הריאקציוניים, הן בחברה הכללית והן בתוך החברה היהודית.
לאומית - את רעיון ה"אינטרנאציונל" פירש הבונד כאחווה בינלאומים, ולא כרעיון קוסמופוליטי המבטל את הזהויות הלאומיות. הבונד נאבק לקיום תנועת פועלים פדרטיבית, המורכבת מתנועות סוציאליסטיות לאומיות שונות המאוגדות יחדיו למאבק משותף. הבונד נאבק לא רק עבור שוויון זכויות אזרחיות ליהודים, אלא גם למען "זכויות לאומיות" כזכות ללימודים בשפת האם (יידיש) במימון המדינה. במאבקו זה היה שותף הבונד לתנועות סוציאליסטיות לאומיות של מיעוטים לאומיים נוספים.
תוך יהודית - הבונד נאבק בתופעת ההתבוללות מחד, והציונות מאידך. את הלאום ראה כעניין תרבותי ולא תלוי טריטוריה. הבונד נאבק לקיום תרבות יהודית-חילונית-עממית, דוברת יידיש, תוך יצירת מפעלי תרבות, מוסדות השכלה וכו'. הוא דגל ברעיון שעל היהודים להאיבק לשיפור מצבם במקומות בהם הם חיים - "כאניות" או ביידיש - "דויקיזם", וסביב רעיון זה נאבק בתנועה הציונית.
מקור: ויקיפדיה

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

רק ידיעה קטנה ומעניינת:
בזמן התנ"ך, לשון הקודש היתה נקראת "יהודית", כמו שנאמר במלכים ב' (יח כו): "וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַבשָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה".

אני חושב על השערה כלשהי:
שהיו שתי שפות:
1. לשון הקודש - עברית.
2. יהודית - שפה כלשהיא שדברו אנשי שבט יהודה.

 

[מוריסקא]

לא תוצאה, אלא אידיאולוגיה
הבונד ראה בעצמו ארגון סוציאליסטי ולאומי, וראה את מאבקו כבעל שלוש חזיתות:

מעמדית - מאבק סוציאליסטי, כנגד הבורגנות, בעלי ההון והכוחות הריאקציוניים, הן בחברה הכללית והן בתוך החברה היהודית.
לאומית - את רעיון ה"אינטרנאציונל" פירש הבונד כאחווה בינלאומים, ולא כרעיון קוסמופוליטי המבטל את הזהויות הלאומיות. הבונד נאבק לקיום תנועת פועלים פדרטיבית, המורכבת מתנועות סוציאליסטיות לאומיות שונות המאוגדות יחדיו למאבק משותף. הבונד נאבק לא רק עבור שוויון זכויות אזרחיות ליהודים, אלא גם למען "זכויות לאומיות" כזכות ללימודים בשפת האם (יידיש) במימון המדינה. במאבקו זה היה שותף הבונד לתנועות סוציאליסטיות לאומיות של מיעוטים לאומיים נוספים.
תוך יהודית - הבונד נאבק בתופעת ההתבוללות מחד, והציונות מאידך. את הלאום ראה כעניין תרבותי ולא תלוי טריטוריה. הבונד נאבק לקיום תרבות יהודית-חילונית-עממית, דוברת יידיש, תוך יצירת מפעלי תרבות, מוסדות השכלה וכו'. הוא דגל ברעיון שעל היהודים להאיבק לשיפור מצבם במקומות בהם הם חיים - "כאניות" או ביידיש - "דויקיזם", וסביב רעיון זה נאבק בתנועה הציונית.
מקור: ויקיפדיה

אני לא דברתי על הבונד, (ואני לא עושה מחקרים לפי הוויקיפדיה, ראה ערך וולדר)
דברתי על אלה שעזבו היהדות לגמרי (כן, כתוצאה מההשכלה)
ושמרו על לשון אמם.

אבל גם אם זה בונד, וגם אם זה אידולגיה, וגם אם זה דוקיזם.
זה לא סותר מה שאמרתי.
אני הבדלתי בין השכלה, להתבוללת אידולוגיה בונד כאניות וגו'.
השכלה זה היה אנ"ש משכיל, ועל זה אסתיג דיברה.
כל השאר, לא מעניין אותי מה היה כוונתם.
תקרא לזה איך שאתה רוצה, ואפשר גם להמציא מילה, במידה ולא יהיה ברירה.

ואגב בהשכלה יש ויש אידולגיה,
ומי סיפר לך שזה לא היה תוצאה מההשכלה,
אני גם לא יודע, וזה באמת לא משנה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

אני לא דברתי על הבונד, (ואני לא עושה מחקרים לפי הוויקיפדיה, ראה ערך וולדר)
דברתי על אלה שעזבו היהדות לגמרי (כן, כתוצאה מההשכלה)
ושמרו על לשון אמם.

אבל גם אם זה בונד, וגם אם זה אידולגיה, וגם אם זה דוקיזם.
זה לא סותר מה שאמרתי.
אני הבדלתי בין השכלה, להתבוללת אידולוגיה בונד כאניות וגו'.
השכלה זה היה אנ"ש משכיל, ועל זה אסתיג דיברה.
כל השאר, לא מעניין אותי מה היה כוונתם.
תקרא לזה איך שאתה רוצה, ואפשר גם להמציא מילה, במידה ולא יהיה ברירה.

ואגב בהשכלה יש ויש אידולגיה,
ומי סיפר לך שזה לא היה תוצאה מההשכלה,
אני גם לא יודע, וזה באמת לא משנה.

אני לא יודע מה אתה מתכוון לומר, וזה באמת משנה..
תנסה לנסח את הדברים מחדש, כי זה לא קריא.