הנושאים החמים
כל שם שתרצה
מהמשתמשים המובילים!
- הוסף לסימניות
- #1
יש תקופות שזה ממש ריטואל קבוע.
בסך הכל רוצה להיכנס לסופר לדקה, כי שכחתי לקנות כמה ירקות, ואיך שנכנסתי לחנות, הבנתי שעשיתי את טעות חיי.
טוב, לא ממש חיי, אבל את טעות הצהריים שלי.
זה הולך ככה:
'יש לך כרטיס מועדון?'
- 'לא'.
'רוצה להצטרף למועדון שלנו? יש הטבות ומקבלים מאות שקלים במזומן כבר מהקנייה הראשונה!'
- 'לא, תודה'.
'אבל למה? לא רוצה כסף?'
- 'לא, תודה!' (כאן הטון כבר מתחיל לעלות קצת).
אם חשבתם שזה נגמר כאן, טעות בידכם.
זה רק התחיל!
כי כיון שניתנה רשות לנציג, אינו מבחין בין מאזין למקשיב, בין מתנגד למסכים.
מכאן ואילך יש נסיונות שכנוע, שמגייסים את שאריות הסבלנות, עד שגם הלקוחות הסבלניים ביותר מוכרחים להשתמש במאגרים לשעת חירום.
לא משנה מה נאמר לו, הוא פשוט בשלו.
בעולם שלו. במושגים שלו. במונחים שלו.
אינו קולט את ה'לא, תודה', שעיקרו הוא ה'לא' וה'תודה' טפלה לו.
אינו מבחין במבטים המהוססים שנעים בין 'איך גורמים לו לשתוק, בצורה שאינה מביישת', לבין 'צריך להעמיד אותו במקום, כאן ועכשיו'.
לא ינוח ולא ישקוט עד שיוציא את כל ההטבות האפשריות,
לא ירגע ולא ישתוק עד שכל המידע יוערם על האזניים הצוללות.
ה'דו-שיח של חרשים' הלזה, כולל אמירה בטון גבוה, מתפלא, מפייס, משכנע.
ואפילו הליכה (מהירה) של עקב בצד גודל ודיבור לתוככי הכתפיים המוסבות אליו באופן חלקי, לאורך כל שדרת הירקות בואכה קירור הבשרים והעופות.
היינו יכולים להמשיך גם למוצרי יסוד, לולי שחסד ה' גבר עלינו, ונצפה בזוית העין איזה לקוח שמן יותר ומאזין יותר..
אותנו עזבו, נפשנו ניתנה לשלל בפעם הזאת, ועודנו מלחשים בתפילה על האומלל התורן שאולי בא רק לבדוק מחיר של מוצר מסוים.
על כן נפשי בשאלתי, מה התגובה הטובה ביותר שיכולה להרחיק את הנציג/ה במהירות הגבוהה ביותר?
מנסיון, לא מועילה כאן התגובה של 'אני ממהר', כי מה היא 'מהירות' כשיש לפניך אוצר בלום של הטבות כרטיס מועדון?
כמובן שבפרטים הקטנים שוכחים שצריך לקנות בכרטיס במשך אלפי שקלים בכל חודש למשך חצי שנה וכו', אבל עד שתגיע לפרטים הללו, תאבד עוד כמה דקות מהזמן היקר.
האפשרות הראשונה היא כמובן לומר 'יש לנו כרטיס מועדון, בוודאי!' ואז לחסוך את כל הבלאגן.
אלא שמלבד השקר שבדבר, שמסתבר שיש בו פקפוק גדול מבחינה הלכתית, יש בעיה נוספת, והיא מיקומו האסטרטגי של הנציג/ה: הוא ממוקם בסמוך לקופות המכירה, ותיכף יראה שהמוצרים שבמבצע אינם עוברים ואין עליהם הזדכות, מה שיוביל אותו להזדעקות ונתירה ממקומו שנית..
האפשרות השניה היא 'לשוחח' בטלפון. מנסיון זה ממש עוזר, כי בדורותינו הדבר האחרון שירצו להפריע לאדם זה את שיחת הטלפון שלו. היא ארבע האמות המקודשות שמתרצות כל דחייה, ויש בהם מצד עצמם גם נימוס ואדיבות. לא דחיתי את דבריך, פשוט אני באמצע שיחה חשובה עם מישהו אחר. אלא שלפעמים הנציג משועמם והוא הולך ברגליו לבקש את הטרף בתוככי החנות, בזמן שכיפת הברזל של הטלפון אינה פועלת.
והשלישית היא להתפלל שלפנינו יכנס לסופר אדם עם יכולת הקשבה נדירה, שאינו מחזיק כרטיס מועדון, ויש לו ענין לשמוע את הנציג הנואם במרץ והתלהבות, ויאזין לו ברוב קשב, אם בכוונת קיום מצות גמילות חסד עם הנציג, או בגמילות חסד עם שאר הלקוחות.
(כך או כך, התפילה צריכה לכלול את העיסוק המתמיד של האדם השמיימי הזה בכל משך השהות בסופר).
השאלה היא במקרה שטעינו ולא השתמשנו בעצות הנ"ל,
מה הייתם אומרים לנציג שפונה אליכם, כדי להבהיר לו שאין לכם צורך בו (בו בכרטיס, ובו בנציג), ובד בבד לא לפגוע בו חלילה?
בסך הכל רוצה להיכנס לסופר לדקה, כי שכחתי לקנות כמה ירקות, ואיך שנכנסתי לחנות, הבנתי שעשיתי את טעות חיי.
טוב, לא ממש חיי, אבל את טעות הצהריים שלי.
זה הולך ככה:
'יש לך כרטיס מועדון?'
- 'לא'.
'רוצה להצטרף למועדון שלנו? יש הטבות ומקבלים מאות שקלים במזומן כבר מהקנייה הראשונה!'
- 'לא, תודה'.
'אבל למה? לא רוצה כסף?'
- 'לא, תודה!' (כאן הטון כבר מתחיל לעלות קצת).
אם חשבתם שזה נגמר כאן, טעות בידכם.
זה רק התחיל!
כי כיון שניתנה רשות לנציג, אינו מבחין בין מאזין למקשיב, בין מתנגד למסכים.
מכאן ואילך יש נסיונות שכנוע, שמגייסים את שאריות הסבלנות, עד שגם הלקוחות הסבלניים ביותר מוכרחים להשתמש במאגרים לשעת חירום.
לא משנה מה נאמר לו, הוא פשוט בשלו.
בעולם שלו. במושגים שלו. במונחים שלו.
אינו קולט את ה'לא, תודה', שעיקרו הוא ה'לא' וה'תודה' טפלה לו.
אינו מבחין במבטים המהוססים שנעים בין 'איך גורמים לו לשתוק, בצורה שאינה מביישת', לבין 'צריך להעמיד אותו במקום, כאן ועכשיו'.
לא ינוח ולא ישקוט עד שיוציא את כל ההטבות האפשריות,
לא ירגע ולא ישתוק עד שכל המידע יוערם על האזניים הצוללות.
ה'דו-שיח של חרשים' הלזה, כולל אמירה בטון גבוה, מתפלא, מפייס, משכנע.
ואפילו הליכה (מהירה) של עקב בצד גודל ודיבור לתוככי הכתפיים המוסבות אליו באופן חלקי, לאורך כל שדרת הירקות בואכה קירור הבשרים והעופות.
היינו יכולים להמשיך גם למוצרי יסוד, לולי שחסד ה' גבר עלינו, ונצפה בזוית העין איזה לקוח שמן יותר ומאזין יותר..
אותנו עזבו, נפשנו ניתנה לשלל בפעם הזאת, ועודנו מלחשים בתפילה על האומלל התורן שאולי בא רק לבדוק מחיר של מוצר מסוים.
על כן נפשי בשאלתי, מה התגובה הטובה ביותר שיכולה להרחיק את הנציג/ה במהירות הגבוהה ביותר?
מנסיון, לא מועילה כאן התגובה של 'אני ממהר', כי מה היא 'מהירות' כשיש לפניך אוצר בלום של הטבות כרטיס מועדון?
כמובן שבפרטים הקטנים שוכחים שצריך לקנות בכרטיס במשך אלפי שקלים בכל חודש למשך חצי שנה וכו', אבל עד שתגיע לפרטים הללו, תאבד עוד כמה דקות מהזמן היקר.
האפשרות הראשונה היא כמובן לומר 'יש לנו כרטיס מועדון, בוודאי!' ואז לחסוך את כל הבלאגן.
אלא שמלבד השקר שבדבר, שמסתבר שיש בו פקפוק גדול מבחינה הלכתית, יש בעיה נוספת, והיא מיקומו האסטרטגי של הנציג/ה: הוא ממוקם בסמוך לקופות המכירה, ותיכף יראה שהמוצרים שבמבצע אינם עוברים ואין עליהם הזדכות, מה שיוביל אותו להזדעקות ונתירה ממקומו שנית..
האפשרות השניה היא 'לשוחח' בטלפון. מנסיון זה ממש עוזר, כי בדורותינו הדבר האחרון שירצו להפריע לאדם זה את שיחת הטלפון שלו. היא ארבע האמות המקודשות שמתרצות כל דחייה, ויש בהם מצד עצמם גם נימוס ואדיבות. לא דחיתי את דבריך, פשוט אני באמצע שיחה חשובה עם מישהו אחר. אלא שלפעמים הנציג משועמם והוא הולך ברגליו לבקש את הטרף בתוככי החנות, בזמן שכיפת הברזל של הטלפון אינה פועלת.
והשלישית היא להתפלל שלפנינו יכנס לסופר אדם עם יכולת הקשבה נדירה, שאינו מחזיק כרטיס מועדון, ויש לו ענין לשמוע את הנציג הנואם במרץ והתלהבות, ויאזין לו ברוב קשב, אם בכוונת קיום מצות גמילות חסד עם הנציג, או בגמילות חסד עם שאר הלקוחות.
(כך או כך, התפילה צריכה לכלול את העיסוק המתמיד של האדם השמיימי הזה בכל משך השהות בסופר).
השאלה היא במקרה שטעינו ולא השתמשנו בעצות הנ"ל,
מה הייתם אומרים לנציג שפונה אליכם, כדי להבהיר לו שאין לכם צורך בו (בו בכרטיס, ובו בנציג), ובד בבד לא לפגוע בו חלילה?
