איך מורידים אותה ממני?

[פרלמן הני]

איתי במקרה כזה עניתי מיד על השאלה הראשונה: מה נשמע? עוד לא מגלים... עדיין לא ניתן לגלות...בפעם הראשונה ספגתי חקירות עד שפרצתי בצחוק, ומאז זה הפך לבדיחה קבועה ונגמר הסיפור....

 

[בא יבוא]

יש אופציה לפתוח איתה את הנושא?

 

[פנינה ריימונד]

כל אחד אפשר לנער. גם אם לא פיזית- אפשר להתנער מההשפעה המזיקה שהמילים יוצרות.

או!!!!!!!!!!!
זה כ"כ נכון, פשוט לדעת איך להתייחס לזה ולא לנסות לשנות את המצב!!!
היא ביקורתית, ובמצב כזה לומדים איך 'להעביר אותה'...

 

[נעמה8056]

מכירה מאוד את הדברים מניסיון אישי. לדעתי, יש להציב לה גבולות (ציטוט)
אני גם מסכימה וחושבת ככה, צריך להציב גבולות בצורה עדינה אך תקיפה, ולא צריך להרבות בהסברים והתנצלויות לדוגמא:
אתמול נסעתי לקניות, הייתי מהבוקר עד הלילה בחוץ.
- נסעת (מחוץ לעיר) עם כל הילדים?
- כן, לא היה לי איפה להשאיר את הקטנים. בין הזמנים וכו'?
לדעתי כאן מתחילה הבעיה, ההתגוננת הקלה הזאת,שנותנת קצת תחושת התנצלות, ולכן היא ממשיכה- אז לא יכלת לסוע יום אחר?
אבל אם מעמידים אותה על מקומה בצורה עדינה- פשוט אומרים, כן, נסעתי עם כל הילדים והיה לנו מקסים
אז אין לה פתח לומר, כי את נותנת לה מין גבול דק- נסעתי איתם כי ככה החלטתי ואת השיקולים שלי אני משאירה אצלי.
או לדוגמא:
הלכתי לניחום אבלים אצל.... (ל"ע)
- מה הקשר? מה את צריכה ללכת?...
אני מניחה שהתגובה שלך תהיה משו כמו- התלבטתי באמת אם ללכת אבל אחותי הייתה חברה טובה שלה וכו...
או- למה, דווקא כן היה לנו קשר וכו..
זה נותן פתח לחילופי מילים אבל אם התגובה היא כזאת:
יכול להיות, אבל החלטתי שאני כן צריכה ללכת או בקיצור- כן, אבל ככה החלטתי.
דיבור כזה נותן תחושה של- יש לי מחשבות ורצונות משלי ואני שלימה איתם ואני לא צריכה לפרט לך למה עשיתי כך או כך
שאומרים את זה בצורה עדינה, לא בוטה או בטון תוקפני, אך כן החלטית- זה בהחלט עוזר ומעמיד בנאדם במקום
גם אם זה שוייגער או אמא או אחות אפשר לומר- כן, אני שומעת, ככה את חושבת, אבל בכל זאת אני חשבתי אחרת..
מנסיון זה בהחלט עוזר!
לגבי מה שכתבו:
כנראה הצורך שלה הוא להיות צודקת, חסר לה בתחום הזה - ואת תנסי להוסיף לה.
ואם זו מישהי שחשובה לך - בטוח ששווה לך להשקיע
אני חושבת שזה לא הכי מדוייק, אפשר בהחלט לתת לה את המקום בצורה של הבנה-כן, אני מבינה, יש משו במה שאת אומרת וכו..
אבל -בכל זאת אני החלטתי כך! זה נותן תחושה של הבנה, אבל גם מעביר את המסר- זה המקום שלי, ההחלטות שלי ( ולפעמים גם של בעלי)
ואין צורך לעזור לי בהם...
בתקווה שהמסר הובן כראוי והמון הצלחה!

 

[קריאת כיוון]

ממש תהליך יפה ומקסים התנהל כאן!!!
אני חושבת שאין מתכון או נוסחת פלאים כי כל אחת ייחודית ושונה, הזולת גם הוא ייחודי ואף מערכת הקשרים , האינטראקציה הספציפית משתנה כל העת. לא קל להתמודד במערכת יחסים מציפה. אך, "היא הנותנת" המקום הדורש גדילה אצלנו הוא לרוב המקום הכואב והמעצבן. היכולת שלנו ללמד את עצמנו להכיל / להיות שם / לא להגיב/ לא להיסחט זו, כנראה העבודה והלמידה בשלב זה.
תחשבי מה עזר לך בהזדמנויות קודמות לצלוח קשיים. ואיך ניתן לשמור בו זמנית, בלי לוותר על עצמיותך, על כבודך ועל כבודה ע"מ ששתיכן תחווינה תחושת WIN-WIN ואת תחזקי אסרטיביות.
בהצלחה!

 

[נירוש]

מה שאני למדתי מהחיים - זה לדעת פשוט "להתעלם". לתת לזה "לעבור מעלי", ולפתח שמיעה סלקטיבית.
אני מרגישה טוב עם עצמי בכל אמירה כזו שלא התייחסתי אליה, ולא נתתי לה משקל כלשהו לשיקול הדעת שלי.

אם מדובר באנשים שזה מועיל / אפשרי -
אני מדגישה את ההתעלמות שלי, כאילו לא שמעתי את ההערה, וממשיכה בדיבור שלי כאילו לא הייתה הערה.
ואם אלה אנשים שלא נעים לעשות זאת [משפחה, בוסית וכד'] - אז רק מתעלמת בפנים ומפתחת "עור פיל".
מומלץ לנסות!!

 

[הוליווד]

התנתקות רגשית וחסל.

מכירה אשה שהיא בת לאמא בעלת תסמונת אספרגר,
היא משתדלת לכבד את אמה ולכן מקשיבה לה ומשוחחת אתה מדי פעם, אמה כמובן בחיים לא שידרה לה אמפתיה או השתתפות רגשית בצער/שמחה, טקט אצלה הוא מצרך שאינו קיים בכלל, ובהתאם לכך כל תגובותיה.
לבת זה כלל לא מזיז, היא למדה לזרום עם זה מצויין, לתת לאמירות לחלוף לידה מבלי לייחס להן חשיבות כלשהי. יודעת שזו אמה וזהו. כל סוגי התגובות או האמירות הלא סימפטיות חולפות לידה ללא רושם, היא פשוט רגילה אליהם, השלימה עם המצב משחר ילדותה, יודעת שלאמה יש בעיה והיא אינה הכתובת לשיתוף או התייעצות, סוף פסוק. כל השיחות אתה הן רק לשם מצוות כיבוד הורים ולא יותר מכך.

הבחירה בידך אם להשלים ולזרום עם המצב ולתת לאמירות לחלוף לידך, או לתת להן לעצבן אותך ולהוציא אותך משלוותך.

 

[מילה בסלע]

התנתקות רגשית וחסל.



הבחירה בידך אם להשלים ולזרום עם המצב ולתת לאמירות לחלוף לידך, או לתת להן לעצבן אותך ולהוציא אותך משלוותך.

חזק!!!

ועוד משפט אחד: רק את מחליטה כמה משקל לתת לכל אמירה. אל תתני לאף משפט לנהל אותך מבחינה רגשית. זה דורש כוחות חזקים בהתחלה, אבל אני הלכתי לבעלת מקצוע שנה וחצי ושלמתי 300 ש"ח לשעה כדי לנער מתוכי ממשפטים הרסניים שנכנסו ללא בקרה ושיפוט.

כשתתנערי גם את, תטעמי פעם ראשונה ספוק של "בת חורין".

טוב, יצא 4 משפטים...

 

[יש תקוה]

שייך שתגידי לה לפני השיחה: "אני רוצה רק לשתף אותך במה שעובר עלי. לא צריכה עצה ולא הדרכה, אני רק רוצה לשתף ושאת תקשיבי לי... " ? אם היא אדם שאפשר לומר לו דבר כזה אז זה יכול להעמיד אותה במקום אך בצורה מכובדת ולא מזלזלת (כלומר זה נותן לה להבין בצורה ברורה מה את מצפה ממנה בשיחה ובדרך מכבדת של 'אני צריכה אותך, אני צריכה את ההקשבה שלך'). מניסיון אישי זה עובד.

מעבר לכך אני מציעה לך שתשאלי את עצמך: "מה המטרה של השיחה שלי אתה?" ובהתאם לתשובה שתעני לעצמך תבדקי איזו דרך פעולה (מבין כל אלו שהוצעו לך) הכי מתאימה לך (התעלמות מהביקורת /התייעצות /החזרת מחמאה /פתיחת הנושא מולה /וכן הלאה...).

 

[נתניה]

תודה לכם, כולם!
המסקנה שלי היא שאין מנוס מעבודה פנימית עמוקה ושאני צריכה פשוט להתחיל (להמשיך...) לעבוד.
לפי מה שאתם אומרים מחכה לי הרבה עבודה, של שבעים שנה לפחות...

 

[ariels]

בשאלה האחרונה שלך טמון גם המפתח -
"איך לא לקחת ללב את מה שהיא אומרת"
להבין שכל מה שנאמר מגיע ממוגבלות של בת שיחתך, מתוך חולשה שלה, ומתוך שהיא לא ממש רואה אותך.
שהיא אולי מרירה או מתוסכלת בחייה, אולי יש לה נטייה להביט על חצי הכוס הריקה בלי קשר אליך.
אדם שמלא בביקורת עצמית - יוציא גם כלפי הזולת אמירות ביקורתיות.
אדם חסום רגשית - לא יהיה מסוגל להכיל רגשות של אחרים. וכו'

ופה בדיוק מגיעה העבודה שלך -
להתחזק בתוכך כך שהאמירות הללו יעברו בלי לגעת לך בלב. כי הן לא באות מאכפתיות, לא מאמפתיה, לא מרצון לעזור לך.
לפתח שריון קשקשים רגשי כלפיה.
זה לוקח זמן, תלוי עד כמה הקרבה ביניכן גדולה כמובן, וכמה יש היסטוריה ש"ספגת" ממנה אמירות מחלישות.
אם זו אמא - זו עבודה יותר קשה מאשר, למשל - שכנה.

 

[נעמי20]

כמו שלכולם פה יש צורך להגיב ולהראות חכמתם (כן, גם לי) כך גם לה יש את הצורך רק היא לא כ"כ יודעת איך...

ובמבט קצת יותר אמוני:

1. יש השגחה פרטית. ובן אדם שגורם לתחושות לא נעימות לא סתם נופל בחיים שלך, מישהו שלח אותו ל"הפריע" לך, לכן השאלה שצריכה להשאל זה לא איך גורמים לו להפסיק להפריע אלא מה רוצה לשדר לי זה ששלח אותו? איך הוא מנסה לחנך אותי? אולי הוא רוצה שאשנה את היחס לאנשים כאלה? ואולי הוא רוצה שאני בתוכי אשתנה כך שאנשים כאלה לא יפריעו לי?
2. כל אדם נברא בצלם אלוקים עם נשמה. כולל הטרחנים והחפרנים. ואם זוכרים את זה אפשר יותר בקלות להתייחס אליהם באהדה ולסלוח להם על ההצקות וגם אפילו לאהוב אותם.

 

[יופי טופי]

מציעה עוד שיטה פשוטה, ופעמים רבות גם יעילה:
תמימות.
מה, יצאת בחום הזה?
כן, היה מאד חם.

את רוצה להגיד לי שאת מרשה לבת שלך ל...?
כן, אני מרשה לה.
זה נורא לא חינוכי, את יודעת?
לא יודעת, לא.
אז תדעי! זה פשוט חוסר אחריות.
בסדר גמור, אני אדע שזה חוסר אחריות.

וכן על זה הדרך.
יש הרבה טיפוסים נודניקים, שהתנהלות כזו מעמידה אותם מול מבוי סתום,
ומזרזת את התהליכים הרצויים (:

אגב - שיטה יעילה מאד גם עם ילדים...

 

[soundwave]

ב"ה

לעניות דעתי העצה שכתבה "מה העניינים" היא העצה הכי נכונה לעשות.

להוריד את הראש, לספוג את הביקורת, במיוחד אם זו חמותך או האחות של הבעל או השכנה שממול.

כל שאר העצות של לנסות לעצבן בחזרה (לא כך היא דרכה של היהדות )

או לדבר בצורה שתוביל למבוי סתום (אולי בסדר לאיזה מישהי בעבודה , לא למישהי קרובה)

לא ממש מומלצות לדעתי.

ה' יהיה שמח בך מאוד אם תשמרי על יחסים טובים , קשה ביותר אין ספק. אבל ככה ה' רוצה.

 

[נחמנציק]

יש מצב לגרור את השיחה לכיוון ההפוך - לשאול אותה שאלות חטטניות ומעצבנות - אולי היא תבין את הרמז!

 

[ינח]

תשלחי לה את הלינק...

 

[אסתי3311]

מנסיון עם דמות קרובה שאוהבת לחוות דעה על כל ענין, להחליט ולפסוק.
למדתי להנהן בראשי ולעשות מה שאני חושבת שנכון לעשות.

ניטרול פשוט בין מה שאני אומרת למה שאני עושה/ חושבת.
זה קשה, ויש נקודות פיצוץ, אבל זו הדרך היחידה שמצאתי להתמודד.

הידברות עם כאלו אנשים בד"כ בלתי קימת.

וסתם לימוד נוסף לחיים:
במקום להמליץ לבן אדם: "את חיבת ללכת ל...", עדיף: "כדאי לך ללכת ל..."
במקום: "תקנה XY", "אני ממליצה לך לקנות...."
ריכוך של המילים משפיע המון על האוירה שהן יוצרות.

בהצלחה

 

[קרן אורה]

...