הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
קולות הקלדה עסקניים, צלילים של שיחות טלפון, פגישות מסדרון קצרצרות וקפה בכוסות נייר. על השולחן שלי אלף ושתים קבלות ואני חופרת ביניהן ומנסה לאתר את האחת הרלוונטית.
"שלום" ראש כרוך במטפחת צבעונית מציץ לי בדלת בחיוך מסטיקי. "אתם פרסמתם הודעת דרושים?"
"יעל, מחפשת עובדת?" אני פונה לקולגה שעוברת במסדרון. "ייעקובוב מחפש." יעל ממהרת למשרד עם כוס הקפה שלה "יעקובובה מראיינת עכשיו באגף A".
האישה נדרכת מולי. "איפה יעקובוב? אני צריכה לדבר איתו".
"האם שלחת קורות חיים, גברת?"
לאחר שיחת בירור קצרה אני נמצאת למדה כי יעקובוב פרסם בהודעת הדרושים פקס למשלוח קורות חיים. הגברת גיגלה את מספר הפקס, איתרה את שם הגוף וכעת היא ניצבת מולי ומעוניינת להגיש את טופס קורות החיים שלה באופן אישי, יען עז רצונה להעפיל ולהתראות עם יעקובוב ולהפיל לפניו תחינתה לקבלה למשרה.
"יש לי אפשרות לעבוד אחרי צהריים" היא מבשרת לי בקול תרועה.
אני אוזרת את כל האסרטיביות האבודה שלי ומבקשת ממנה שתשאיר את קורות החיים אצלי למען אעבירם ליעקובוב. הגברת מסרבת באלגנטיות. קלוט קלטה שיעקובובה מראיינת עכשיו את אלו שטחו לשלוח את קורות חייהן וקיבלו זימון ומבינה שסיכוייה למשרה אפסיים. לכן היא מתנחלת ליד שולחני ומתחילה לחקור אודות כל מנהלי המשרד ואגפיו למען תמצא בדל קשר עם אחד מבאי המשרד שיסייע לה ויכירנה בפני יעקובוב.
האישה מתנחלת במשרד. שיחות טלפון דיסקרטיות לא מבוצעות. הקבלות ממתינות. היא מבררת מתי נקלוט עובדות חדשות ומציעה להשאיר העתק של קורות החיים שלה. בינתיים יעל מתקשרת ודורשת לסלק את המפגע משטח האגף. יש לה פגישה עוד עשר דקות עם מטופלת והמקום הוא דיסקרטי.
תהליך הסילוק מתגלה כקשה לביצוע- והאישה כקשת הבנה. לבסוף אני מזמינה את המעלית ועוברת אחר כבוד לאגף A יחד איתה.
היא מתיישבת בקצה שורת המחכות לראיון ומודיעה חגיגית שתמתין לתפוס שיחה קצרה עם יעקובובה. אחת מהן מסבירה לה ששיחת תדרוך למרואינות התקיימה זה מכבר, אך הדבר אינו מדריך את מנוחתה. היא מיידעת את כולן על קשריה עם הבוס, המזכירה הראשית (פגישות אקראיות במכולת) ואפילו הסמנכ"ל.
באמת, אנשים. הגיע הזמן שתבינו שב"הכוון" אומרים לכם רעיונות מאד יצירתיים. ללכת למקום עבודה, להציג את עצמכם. זה נשמע טוב, ויכול להיות שזה אפילו עובד.
אבל, בשבילכם- אל תשדרו את הרושם המטריד, הנזקק, המתנשא, המחפש קשרים בכל מחיר.
לחץ, תזכורות חוזרות ונשנות, המלצות מאנשי צוות שונים שיש לך הכרות איתם- יוצרים בדרך כלל על המראיין תחושה של מחנק. תחושה שאתה לא טוב מספיק בפני עצמך.
אל תדחפו דלתות בכח. ברוב המקרים לחיצה על הידית תעשה לכם את העבודה
ושתמצאו עבודה טובה, ומהר.
"שלום" ראש כרוך במטפחת צבעונית מציץ לי בדלת בחיוך מסטיקי. "אתם פרסמתם הודעת דרושים?"
"יעל, מחפשת עובדת?" אני פונה לקולגה שעוברת במסדרון. "ייעקובוב מחפש." יעל ממהרת למשרד עם כוס הקפה שלה "יעקובובה מראיינת עכשיו באגף A".
האישה נדרכת מולי. "איפה יעקובוב? אני צריכה לדבר איתו".
"האם שלחת קורות חיים, גברת?"
לאחר שיחת בירור קצרה אני נמצאת למדה כי יעקובוב פרסם בהודעת הדרושים פקס למשלוח קורות חיים. הגברת גיגלה את מספר הפקס, איתרה את שם הגוף וכעת היא ניצבת מולי ומעוניינת להגיש את טופס קורות החיים שלה באופן אישי, יען עז רצונה להעפיל ולהתראות עם יעקובוב ולהפיל לפניו תחינתה לקבלה למשרה.
"יש לי אפשרות לעבוד אחרי צהריים" היא מבשרת לי בקול תרועה.
אני אוזרת את כל האסרטיביות האבודה שלי ומבקשת ממנה שתשאיר את קורות החיים אצלי למען אעבירם ליעקובוב. הגברת מסרבת באלגנטיות. קלוט קלטה שיעקובובה מראיינת עכשיו את אלו שטחו לשלוח את קורות חייהן וקיבלו זימון ומבינה שסיכוייה למשרה אפסיים. לכן היא מתנחלת ליד שולחני ומתחילה לחקור אודות כל מנהלי המשרד ואגפיו למען תמצא בדל קשר עם אחד מבאי המשרד שיסייע לה ויכירנה בפני יעקובוב.
האישה מתנחלת במשרד. שיחות טלפון דיסקרטיות לא מבוצעות. הקבלות ממתינות. היא מבררת מתי נקלוט עובדות חדשות ומציעה להשאיר העתק של קורות החיים שלה. בינתיים יעל מתקשרת ודורשת לסלק את המפגע משטח האגף. יש לה פגישה עוד עשר דקות עם מטופלת והמקום הוא דיסקרטי.
תהליך הסילוק מתגלה כקשה לביצוע- והאישה כקשת הבנה. לבסוף אני מזמינה את המעלית ועוברת אחר כבוד לאגף A יחד איתה.
היא מתיישבת בקצה שורת המחכות לראיון ומודיעה חגיגית שתמתין לתפוס שיחה קצרה עם יעקובובה. אחת מהן מסבירה לה ששיחת תדרוך למרואינות התקיימה זה מכבר, אך הדבר אינו מדריך את מנוחתה. היא מיידעת את כולן על קשריה עם הבוס, המזכירה הראשית (פגישות אקראיות במכולת) ואפילו הסמנכ"ל.
באמת, אנשים. הגיע הזמן שתבינו שב"הכוון" אומרים לכם רעיונות מאד יצירתיים. ללכת למקום עבודה, להציג את עצמכם. זה נשמע טוב, ויכול להיות שזה אפילו עובד.
אבל, בשבילכם- אל תשדרו את הרושם המטריד, הנזקק, המתנשא, המחפש קשרים בכל מחיר.
לחץ, תזכורות חוזרות ונשנות, המלצות מאנשי צוות שונים שיש לך הכרות איתם- יוצרים בדרך כלל על המראיין תחושה של מחנק. תחושה שאתה לא טוב מספיק בפני עצמך.
אל תדחפו דלתות בכח. ברוב המקרים לחיצה על הידית תעשה לכם את העבודה
ושתמצאו עבודה טובה, ומהר.
