כללי ארבעה כרזות הזוכות בתחרות 'יד ושם'

[gilag1]

מענין אותי לגבי הראשונה אם יש משהו עמוק שלא הבנתי או שגם הזוכה מופתעת ...
לגבי השניה לפי דעתי הכי זכרון שואה חזק

 

[studio dv.d]

השניה לוקחת בגדול!

 

[פוס]

לא הבנתי מה הרעיון של הכרזה הראשונה, מי יכול להסביר?

מנימוקי חבר השופטים:

כרזה מעוצבת היטב, הדורשת מאמץ בפענוחה ובבחינתה. הדיון המרכזי שבכרזה עוסקכרזה מעוצבת היטב, הדורשת מאמץ בפענוחה ובבחינתה. הדיון המרכזי שבכרזה עוסק בזיכרון הנוטה באופן טבעי להתעמעם. הכרזה מציגה שתי מגמות של מחיקה: זו שבכוונתם של הנאצים וזו שעושה הזמן. הדבר בא לידי ביטוי בעמעום המכוון במקומות הדרמטיים. זוהי הסתרה מאוד מטרידה ומשמעותית המקיימת דיאלוג עם תבנית מודעת אבל שבמסגרת הכרזה ובכך משרתת את המסר היטב. הכתם השחור במרכזה הוא העושה את הכרזה למה שהיא - האנשים אינם יותר, נעלמים מן המסך. נותרו רק שברים מהם ניתן ללמוד על המקור.

הכרזה עונה על הקריטריונים של התחרות באופן מובהק דרך האימג' החזק המוצג בה. צילום המייצג מציאות. המשפחה המופיעה בצילום שבכרזה נראית מסוף המאה ה-19 - תחילת המאה ה-20, ומייצגת את תמימותם של הקורבנות שאינם יודעים מה מצפה להם בעוד אנו יודעים את סופו של הסיפור. מכאן שלכרזה מספר רבדים: הקורבנות אינם מופיעים במותם אלא בחייהם וניתן להציגם במלוא אנושיותם בבחינת "לחלץ תווי פניהם מערמת האפר". זוהי פעולה חינוכית ממדרגה ראשונה, פעולה של גילוי, טפח אחר טפח.

 

[זכריה]

תודה רבה, באמת מעניין

 

[גם אני פה]

הנעליים של לולה זו לדעתי הכרזה הטובה ביותר, היא מעבירה את המסר המזעזע בצורה חדה וכואבת, לדעתי למרות שגם האחרות טובות זו הכרזה שהיתה צריכה לזכות במקום הראשון. יישר כוח ליוצרת.

 

[עפרה]

מנימוקי חבר השופטים:

כרזה מעוצבת היטב, הדורשת מאמץ בפענוחה ובבחינתה. הדיון המרכזי שבכרזה עוסקכרזה מעוצבת היטב, הדורשת מאמץ בפענוחה ובבחינתה. הדיון המרכזי שבכרזה עוסק בזיכרון הנוטה באופן טבעי להתעמעם. הכרזה מציגה שתי מגמות של מחיקה: זו שבכוונתם של הנאצים וזו שעושה הזמן. הדבר בא לידי ביטוי בעמעום המכוון במקומות הדרמטיים. זוהי הסתרה מאוד מטרידה ומשמעותית המקיימת דיאלוג עם תבנית מודעת אבל שבמסגרת הכרזה ובכך משרתת את המסר היטב. הכתם השחור במרכזה הוא העושה את הכרזה למה שהיא - האנשים אינם יותר, נעלמים מן המסך. נותרו רק שברים מהם ניתן ללמוד על המקור.

הכרזה עונה על הקריטריונים של התחרות באופן מובהק דרך האימג' החזק המוצג בה. צילום המייצג מציאות. המשפחה המופיעה בצילום שבכרזה נראית מסוף המאה ה-19 - תחילת המאה ה-20, ומייצגת את תמימותם של הקורבנות שאינם יודעים מה מצפה להם בעוד אנו יודעים את סופו של הסיפור. מכאן שלכרזה מספר רבדים: הקורבנות אינם מופיעים במותם אלא בחייהם וניתן להציגם במלוא אנושיותם בבחינת "לחלץ תווי פניהם מערמת האפר". זוהי פעולה חינוכית ממדרגה ראשונה, פעולה של גילוי, טפח אחר טפח.

לא השתכנעתי. לא מצליח בשום אופן להתגבר על עוצמת הכרזות השנייה והרביעית.

 

[naamah]

גם לי מפריעה הבלטת הקשרים המשפחתיים של הזוכים לניצולי שואה.
אני לא רואה קשר ולא חושבת שצריך להיות קשר הכרחי בין היכולת לעצב כרזה חזקה ומשמעותית על השואה לבין קרבת דם לניצולים.

 

[מלח]

מנימוקי חבר השופטים:

כרזה מעוצבת היטב, הדורשת מאמץ בפענוחה ובבחינתה. הדיון המרכזי שבכרזה עוסקכרזה מעוצבת היטב, הדורשת מאמץ בפענוחה ובבחינתה. הדיון המרכזי שבכרזה עוסק בזיכרון הנוטה באופן טבעי להתעמעם. הכרזה מציגה שתי מגמות של מחיקה: זו שבכוונתם של הנאצים וזו שעושה הזמן. הדבר בא לידי ביטוי בעמעום המכוון במקומות הדרמטיים. זוהי הסתרה מאוד מטרידה ומשמעותית המקיימת דיאלוג עם תבנית מודעת אבל שבמסגרת הכרזה ובכך משרתת את המסר היטב. הכתם השחור במרכזה הוא העושה את הכרזה למה שהיא - האנשים אינם יותר, נעלמים מן המסך. נותרו רק שברים מהם ניתן ללמוד על המקור.

הכרזה עונה על הקריטריונים של התחרות באופן מובהק דרך האימג' החזק המוצג בה. צילום המייצג מציאות. המשפחה המופיעה בצילום שבכרזה נראית מסוף המאה ה-19 - תחילת המאה ה-20, ומייצגת את תמימותם של הקורבנות שאינם יודעים מה מצפה להם בעוד אנו יודעים את סופו של הסיפור. מכאן שלכרזה מספר רבדים: הקורבנות אינם מופיעים במותם אלא בחייהם וניתן להציגם במלוא אנושיותם בבחינת "לחלץ תווי פניהם מערמת האפר". זוהי פעולה חינוכית ממדרגה ראשונה, פעולה של גילוי, טפח אחר טפח.

כ"כ הרבה מללללללללל - זה רק מראה כמה הם התאמצו....
אני לא השתכנעתי.

 

[design08]

לי יש את ההרגשה שהגברת המעצבת הראשונה היא יותר מוצלחת בלהיות סופרת כותבת הגיגים מאשר להיות מעצבת.

 

[ורד]

גם לי מפריעה הבלטת הקשרים המשפחתיים של הזוכים לניצולי שואה.
אני לא רואה קשר ולא חושבת שצריך להיות קשר הכרחי בין היכולת לעצב כרזה חזקה ומשמעותית על השואה לבין קרבת דם לניצולים.

כשרוצים להעביר מסר טוב
יש להבין אותו, להאמין בו ולהרגיש אותו
ועד שתגיע למקומו...
מי שלא היה לא מבין

יליד ירושליים של 5 דורות
או יליד ארצות המזרח
לא יוכל להגיע לדקות הרגש
שיש לדורות של ניצולי שואה.
לדעת שלסבא היה אשה ו7 ילדים לפני השואה
או להבין שלסבא אחר אשה ותינוק ותינוקת
והכל הלך
לא יכול להשאיר אותך אדיש
יום יום ושעה שעה,
לשמוע את הצעקות של פחד שמגיעות בלילה
ולראות איך נשרף האוכל כי אין חוש ריח (הנאצי דפק לו עם מקל על האף...)
עושות אותך בנ"א אחר

ואם עבודה מגיעה ממקום פנימי כזה
היא משדרת - - -





תודה לפותח האשכול

 

[studio dv.d]

כשרוצים להעביר מסר טוב
יש להבין אותו, להאמין בו ולהרגיש אותו
ועד שתגיע למקומו...
מי שלא היה לא מבין

יליד ירושליים של 5 דורות
או יליד ארצות המזרח
לא יוכל להגיע לדקות הרגש
שיש לדורות של ניצולי שואה.
לדעת שלסבא היה אשה ו7 ילדים לפני השואה
או להבין שלסבא אחר אשה ותינוק ותינוקת
והכל הלך
לא יכול להשאיר אותך אדיש
יום יום ושעה שעה,
לשמוע את הצעקות של פחד שמגיעות בלילה
ולראות איך נשרף האוכל כי אין חוש ריח (הנאצי דפק לו עם מקל על האף...)
עושות אותך בנ"א אחר

ואם עבודה מגיעה ממקום פנימי כזה
היא משדרת - - -

תודה לפותח האשכול

יש משהו במה שאת אומרת....
האמת, נשמע כאילו את בת או לפחות נכדה להורה/ים ניצול/י שואה... צודקת?

 

[naamah]

כשרוצים להעביר מסר טוב
יש להבין אותו, להאמין בו ולהרגיש אותו
ועד שתגיע למקומו...
מי שלא היה לא מבין

יליד ירושליים של 5 דורות
או יליד ארצות המזרח
לא יוכל להגיע לדקות הרגש
שיש לדורות של ניצולי שואה.
לדעת שלסבא היה אשה ו7 ילדים לפני השואה
או להבין שלסבא אחר אשה ותינוק ותינוקת
והכל הלך
לא יכול להשאיר אותך אדיש
יום יום ושעה שעה,
לשמוע את הצעקות של פחד שמגיעות בלילה
ולראות איך נשרף האוכל כי אין חוש ריח (הנאצי דפק לו עם מקל על האף...)
עושות אותך בנ"א אחר

ואם עבודה מגיעה ממקום פנימי כזה
היא משדרת - - -





תודה לפותח האשכול

מה שאתה אומר הוא חמור מאוד ולא מקובל עליי כלל.
רק מי שהוא צאצא לניצולי שואה יכול להרגיש מה זו שואה?
להתחבר לסבל הנורא שעברו היהודים בשואה?

אני רוצה לספר לך שבמסע לפולין אליו יצאתי בתיכון, השתתפו גם נערות מהעדה האתיופית, שלא שמעו על השואה לפני שעלו לארץ מאתיופיה, ובכל זאת הן עבדו קשה במשך שנתיים על מנת לחסוך 5000 ש"ח כדי לנסוע לפולין ולראות את המקומות בהם נרצחו ששת המליונים.
למה? כי האבל והמספד על היהודים שנרצחו בשואה שייך ורלוונטי לכל עם ישראל באשר הוא שם, ולא רק לצאצאי הניצולים.

לפי שיטתך התחרות היתה צריכה להיות חסומה להשתתפות לבני עדות המזרח.
זו אמירה מקוממת בעיניי.

(ואני אגב, נכדה לסבא שמשפחתו עלתה לארץ מגרמניה ב-33' בהשאירם מאחור את כל המשפחה המורחבת שנספתה אח"כ בשואה. ועם זאת אני לא מרגישה שיש לי יתרון כלשהו על מישהו אחר בהבנת השואה ולא מרגישה שהשואה 'שייכת' לי יותר מלכל יהודי אחר).

 

[אוהב0ישראל]

כשרוצים להעביר מסר טוב
יש להבין אותו, להאמין בו ולהרגיש אותו
ועד שתגיע למקומו...
מי שלא היה לא מבין

יליד ירושליים של 5 דורות
או יליד ארצות המזרח
לא יוכל להגיע לדקות הרגש
שיש לדורות של ניצולי שואה.
לדעת שלסבא היה אשה ו7 ילדים לפני השואה
או להבין שלסבא אחר אשה ותינוק ותינוקת
והכל הלך
לא יכול להשאיר אותך אדיש
יום יום ושעה שעה,
לשמוע את הצעקות של פחד שמגיעות בלילה
ולראות איך נשרף האוכל כי אין חוש ריח (הנאצי דפק לו עם מקל על האף...)
עושות אותך בנ"א אחר

ואם עבודה מגיעה ממקום פנימי כזה
היא משדרת - - -


תודה לפותח האשכול

אני בדרך כלל לא מתבטא בחריפות, אבל במחילה מכבודך - דברייך ללא טעם!
אנחנו יהודים, ואנחנו מרגישים את סבל היהודים באותה חריפות ובאותה עוצמה כמו אחינו שבני משפחותיהם נרדפו ונספו בשואה.
אני יכול לדבר על עצמי, כשם שאני מרגיש שיש אחרים כמוני - אין נושא בהיסטוריה היהודית שלנו, שאני מחובר אליו כל כך כתקופת השואה על כל מאורעותיה הנוראיים.
ולא, משפחתי לא נרדפה בשואה. אני ספרדי. (אמנם שתי בנות דודות של סבתי נספו בצרפת, אבל זה כל כך רחוק שאינני מחשיב את עצמי כדור שלישי...)

הניכוס והבידול בנושא הזה מיותרים לחלוטין.

 

[ורד]

התחרות פתוחה לכולם
לניצולי שואה קל יותר להעביר את המסר

אגב
לחוש ולנסות להבין מה מרגיש ניצול שואה
זו גדלות יפה לכל יהודי
האבל והמספד שייכים לכולם,
אבל תחושות ורגשות הם אישיים לכ"א
ולא ניתנים להעברה.
כמו שאני לא אוכל להרגיש את הרגשות
שיש לילדה שחטפו את דודה במרבד הקסמים
ואמא שלה מתעוררת כל לילה מתוך סיוטים,
כך מי שלא נולד לניצולי שואה
לא היה שם לילות שלמים - - -


המסגרת הודעות אלו
אין לי כוונה להתנצח
זו היא דעתי האישית
וניתן לחלוק עליה

 

[studio dv.d]

נכון שהיא הגזימה קצת, אבל בהחלט יש משו בזה שאלה שהם צאצאים לניצולי שואה חשים ומרגישים את העוצמה של זה יותר מאשר אלה שאין להם קשר, אני לדוג' בתיכון כשלימדו אותנו בתו"י על השואה, לא סבלתי (במחילה...) ללמוד את החומר הזה, והמורה שלימדה אותנו היתה בת לניצולת שואה, וכל פעם שהיא לימדה, היא כ"כ נכנסה לזה, וממש נפגעה מאלו שהחומר לא עניין אותם...
היא אפילו לקחה אותנו בתור סיור לימודי ליד ושם ואבוי למי שהחליטה להפריז.....

אני לא אומרת שהיא צודקת לגמרי, אבל בכ"ז, זה כמו שמישו מהקרובים שלו נהרג בפיגוע, או שהוא אישית נכח בו, הוא יזדעזע הרבה יותר מפיגועים אחרים מאשר מי שרק שמע ככה פרטים מאמצעי תקשורת כלשהוא לא כך?

 

[Smeshi]

אני בדרך כלל לא מתבטא בחריפות, אבל במחילה מכבודך - דברייך ללא טעם!
אנחנו יהודים, ואנחנו מרגישים את סבל היהודים באותה חריפות ובאותה עוצמה כמו אחינו שבני משפחותיהם נרדפו ונספו בשואה.
אני יכול לדבר על עצמי, כשם שאני מרגיש שיש אחרים כמוני - אין נושא בהיסטוריה היהודית שלנו, שאני מחובר אליו כל כך כתקופת השואה על כל מאורעותיה הנוראיים.
ולא, משפחתי לא נרדפה בשואה. אני ספרדי. (אמנם שתי בנות דודות של סבתי נספו בצרפת, אבל זה כל כך רחוק שאינני מחשיב את עצמי כדור שלישי...)

הניכוס והבידול בנושא הזה מיותרים לחלוטין.

להרבה יהודים יש תודעה יהודית חזקה שמתייחסת לכל התפוצות ולא רק לעדה המסויימת שאליה הם משתייכים וזה יפה מאד.
אבל אני מאמינה שורד בתור בתור בת למשפחה של ניצולי שואה חוותה ומרגישה בקשר לשואה תחושות חזקות מאד שהיא לא יכולה להאמין שיכולות להיות קיימות אצל מי שלמד על השואה מלימוד וקריאה, ויכול להיות שזה אכן כך. אי אפשר ללמוד בפלס מידת עוצמה של תחושות.

 

[pode]

כרזות חזקות!

 

[עפרה]

ומי שהסבים שלו ברחו מגרמניה לפני 33 ולא חוו שואה?
והסבים מהצד השני ברחו מפולין לרוסיה ושהו שם כל משך המלחמה?
אף פעם לא הרגשתי שזה גורם לי להיות פחות קשורה.
מי שהסבים שלו היו במחנות ולא מצא פנאי או מקום בלב להתעניין בזה, ירגיש קשור הרבה פחות ממישהו שעסק בנושא וחקר וקרא והתעניין, אף אם אין לו היכרות מתוך המשפחה דווקא.

מצד האזכור של הקשר לשואה - אני חושבת שזה מאוד מתאים וראוי מצד יד ושם! הם השתמשו בפרסום הזה לעוד זכרון לשואה, עוד העלאה למודעות הציבור והוכחה נגד מכחישי שואה.

 

[naamah]

מצד האזכור של הקשר לשואה - אני חושבת שזה מאוד מתאים וראוי מצד יד ושם! הם השתמשו בפרסום הזה לעוד זכרון לשואה, עוד העלאה למודעות הציבור והוכחה נגד מכחישי שואה.

ומנגד הם יצרו תחושה כאילו למי שאין קשר משפחתי כזה או אחר, אין סיכוי לזכות בתחרות.

 

[אוהב0ישראל]

ומי שהסבים שלו ברחו מגרמניה לפני 33 ולא חוו שואה?
מצד האזכור של הקשר לשואה - אני חושבת שזה מאוד מתאים וראוי מצד יד ושם! הם השתמשו בפרסום הזה לעוד זכרון לשואה, עוד העלאה למודעות הציבור והוכחה נגד מכחישי שואה.

חולק עלייך בנקודה הזו לגמרי: הם יצרו בידול בחברה, לאמור: מי שהוריו/סביו/משפחתו נפגעה בשואה, הוא זה שיכול לזכות בתחרות. והעובדה: מאה אחוז מאלה שזכו קשורים פיסית באופן ישיר לשואה, ורק אפס אחוז.... אינם קשורים....