~~ אתגר חודש חשוון ~~

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #1
"הדבר שלא סיפרתי לאיש מעולם"

לא יותר מ-150 מילים. הן יכולות להסתדר בצורת פרוזה, שיר, מונולוג, דיאלוג, סיפור, תיאור, בדיחה, חידה, הגיג, מה שתרצו.
הדרישה העיקרית היא: התאמה לנושא האתגר, וכתיבה מלוטשת, אמיתית ונוגעת ללב. בלי מסכות וכיסויים.

נעילת האתגר בסוף השבוע הבא.
מי שמעלה מוקדם, מרוויח שיותר אנשים יצלצלו לו.
מי שמעלה מאוחר, מרוויח שהוא רואה עוד כיווני מחשבה.
לקראת סוף האתגר נעלה הפניה מ'איש את רעהו' ונשלח לכאן מצביעים נוספים.

אם יהיה צורך, ייערך עוד סיבוב הצבעות/נביא שופטים חיצוניים.

הפרס: הספר 'מסומן'.

אז קדימה, שוטו ~~~~~
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הסיפור שלא סופר

הדבר שלא סיפרתי מעולם לאיש
זה שאני לא מספרת דבר לאיש...:D:D:D
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
רותי אני רוצה להשתתף באתגר
אבל כבר יש לי את הספר מסומן
אם אזכה אפשר יהיה לקבל ספר אחר שלך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
(האמת- שרק המגרות שזפו את שירי
שרמתם הספרותית בינוניתלמדי
אבל הנושא היה כה קסום
אז העליתי אותו מאובק אך בשום
מלא ניחוחות מגיל העשרה המיוחד
שופץ והותאם לצורך המעמד)
*
הכבוד הלך לאיבוד
בפרוייקט משותף היית איתי זוג
של קידום, סיוע תמיכה וחיזוק
הפעלתנית שבינינו- עסוקה ונמרצת
לא מצאת שעות במערכת המפוצצת
אז אני קצת בשקט עשיתי בשביל שתיים
ויגעתי וטרחתי ונתתי פעמיים
אבל אז כשהגענו לרגע הדוח והסיכום
בלשונך הרהוטה נשאת את הנאום
אך אבוי , אותו מסרת בלשון יחידה
"חשבתי" ו"עשיתי" ופעלתי" בתפקודה
ואני בעליבות שם עומדת מהצד
(להגיד לך תודה שלקחת אותי למעמד???)
ולשוני כמשותקה תלויה ועומדה
איככה לא הזכרת את מי שעבדה?
ולאחר העמל והעבודה השחורה
קטפת את התהילה בסערה--
אז נכון שבספרים יש טיפוס מושלם
שלמחיאות הכפיים לא נזקקת לעולם
אך אצלי כן שוכנת ילדונת בנפשה
הערכה מינימלית לפעליה ביקשה--
אך בלילה בלילה בין כוכב ללבנה
הבליחה בליבי- פתאם ההבנה
אין כלום בלי סיבה
לא זילזול לא חיבה
בכל מחושב וספור ומדוד
שום מצמוץ ואף דמע לא ילכו לאיבוד
גם כשקשה וכמעט אי אפשר
זכרי הכל מאיתו ואמת וישר
וחזרה השלוה והשינה והחלום
ובא הכל על מקומו בשלום
*
ואת מה שקרה וגם תם ונשלם
לא סיפרתי לאיש-מעולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
-את אוהבת את הילדים שלך?
-מאוד, איזו שאלה,
-יש ילד שאת אוהבת יותר?
-חלילה וחס את שלושתם אני אוהבת במידה שווה.
באברימי הבכור אפשר רק להתגאת
מכבד הורים נעים לחברים לומד נהדר וקוצר ציונים טובים
יעקב הקטן משמח לב כל אנוש בחוכמתו בהבנתו ובהברקותיו
ויצחק? יצחק לא מבריק ולא חרוץ במיוחד הוא נחמד לחברים אבל פחות לאחים
הוא לא רע אבל הוא פחות טוב מהשניים האחרים
-ילד סנדויץ טיפוסי- אומרת הסבתא
ואת האם הטובה שתמיד אומרת
שכל הילדים שווים בעינייך
יודעת שלא כך הדבר
לבן הבכור שמורה זכות הראשונים
לקטן יש פריווילגיה של בן זקונים
והאמצעי הוא לא כמוהם
הוא לא טיפש אבל הוא פחות חכם
הוא לא מר הוא פחות מתוק
כשהוא מדבר את פחות קשובה
כשהוא שובר את יותר כעוסה
כשהוא מנדנד את מאבדת שליטה
כי הדבר שלא סיפרת לאיש מעולם הוא שבאמת בסתר ליבך
את האמצעי את אוהבת פחות
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
"הדבר שלא סיפרתי לאיש מעולם"

בתוככי נשמתי כמו רגש תמים - מבעד לחלון מגיח הוא לפעמים.
כמו רצון לו לפצוח בריקודים – אך לבי מונע בעדו להשמיע הדים.
שוכן לו שם בשקט שאננים – אף אינו ניכר בהבעת הפנים.
לו רק היה לו כח דיבורים – היו ממלאים ממנו טורים.
*
רגשות נרחבות כאולם – ושונות הן מכל העולם.
ארץ לא תכיל את גבולם – ובני חיל לא ישאו חילם.
כמה רע ומר גורלם – עת יוודע לכל גודל שללם.
לאיש לא יוודעו לעולם - עד יבא עת תשלום מפעלם.
*
אב רחמן יודע נסתרות – תיזלנה עיני דמעות כנהרות.
מוציא אסירים בכושרות – הושיעני וחלצני ממערות.
עד מתי יסגרו האוצרות – ותתהפכנה העטרות לקברות.
שלח נא לי מבשרות – להשמיע את קולי בחצרות.
*
כמו בת קול תענני ממעל – הלא כבת מלך היא תפעל.
בפרסום וסיפור נפשה תגעל – כחכמת עורמת השועל.
מצוות הצנע לכת לרגליה נעל – ותרחק מדרך בליעל.
לכן פי לספר לא יפעל – על נשמת אלוק ממעל.

 
  • הוסף לסימניות
  • #7
כן או לא?!
אני מוכרזת בזאת כשכנת ה"תמיד כן"! בעצם, לא רק שכנה, גם דודה, גם אחות, גם חברה ומתנדבת---
-השכנה: "האם ילדי יוכלו להיות אצלכם בשעת הצהריים לקצת זמן?" ואני:"בשמחה"
(ששה ילדים בגילאי שנה עד שבע, בזמן מנוחת הצהריים, כולל טעימות מהארוחה שזה עתה נאכלה. ומעט זמן... הכל יחסי- תלוי את מי שואלים...)

-הדודה: "תוכלי בבקשה להשאיל לי את סט השמלות של בנותיך שלבשו בחתונה של גיסתך, לתחפושת לנכדותי?" ואני: "למה לא?"
(סט השמלות היוקרתי שבשלו התרוצצתי ושלמתי ותקנתי ושדרגתי, אותו אתן עבור תחפושת?!?!)

-חברה: "הטוב ביותר הוא, שנצא להליכה בשעה 6:00 בבוקר, כ"כ נעים בחוץ ומזמין, נכון?" ואני: "בודאי!"
(את מי מזמין? אולי אותך, את אינך עובדת מחוץ לבית כמוני...)

כן, תמיד אני עונה כן, ובשמחה, ולמה לא, וממש בכיף, ובקלי קלות, ממש 'בקטנה', אבל מתי תשכילו להבחין בסוד שלא גיליתי מעולם לאיש, והוא ה"לא" הענק העומד מאחורי כל כן שכזה??????????????
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
בלילה בלא עת

בעצם בא לי לבכות לא פעם
לא יודע למה, סתם כדי להתפרק.
ככה אחרי יום עמוס באלף אחד מטלות ששוחקות אותי עד דק, ועוד מיליון דברים שלא הלכו כמו שרציתי, אני פשוט מתיישב בספה ובוכה.
אני מתפלל שאף אחד לא יראה אותי, כי אז יחשבו וייבהלו, מה קרה? - ישאלו אותי. ולא, באמת לא קרה לי כלום, באמת. סתם כך נמאס לי מהכל, אני רוצה להיות משוחרר, מהעבודה, מהמטלות החינוכיות, עומס הרגשות מול כל האנשים ומול היעדים שאני מציב לעצמי, מכל הסובב.
תנו לי את השקט שלי, שלא אהיה מחויב לאיש, לחייך גם אם לא בא לי, לעוות את הפרצוף מבלי לחשוב פעמיים. אני רוצה לדבר עם השם שלי בשקט. עם הקב"ה שהוא מלך מלכי המלכים אבל הוא איתי כאן בתוך הלב, אני רוצה לדבר איתו מבלי שיחפרו לי. רק אני והוא, לבכות לצחוק להתרגש ולהתבטא בצורה שלי לפניו.
כך אני חוזר לעצמי, להיות מה שאני עם מי שברא אותי. :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
יש אנשים ויש אנשים, אתם כבר יודעים.
יש חכמים, יש טיפשים. יש שמנים ויש רזים.
לטיפשים אומרים כל הזמן – תהיו חכמים.
לשמנים אומרים – תהיו רזים.
"את עושה הליכות? כל הכבוד!" כך שכנה עגלגלה מהדלת ליד שפגשה אותי בקצה הסיבוב.
"רק קמח מלא, את כבר יודעת". אחי החשוב וגדל הגוף מזכיר ומרמז.
"לא מלח. לא סוכר ורק 6 שקדים ליום" דיאטנית שדופה בצקצוק לשון.
"אם תרצי, תצליחי. ובאמת כדאי שתפסיקי לאכול אחרי חמש אחר הצהרים" גם למורה להתעמלות יש מה לומר.
ואני?
ברחובות מהלכת וכבוד מקבלת.
יודעת, כן. ורק קמח מלא אוכלת.
מסוכר וממלח לגמרי מתנזרת ושקדים? בדייקנות סופרת.
ומחמש עד חמש אני פשוט מורעבת.
אבל מה לא עושים בשביל להיות רזים?
וכך, יום אחרי יום. שבוע רודף שבוע. שנה לשנה תחבר.
ואני לגמרי משתפת פעולה ומשתדלת.
ובסתר ליבי, מה שלא סיפרתי לאיש מעולם,
תעזבו אותי. אני רוצה להיות שמנה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הייתי צמאה. באמת. צמאה כל כך, שלא הצלחתי לשוב ולהירדם. אבל לא יצאתי למטבח להביא מים.

במטבח היה ערבי. מחבל. עם סכין שלופה, אוכל עם הידיים מהלזניה שהכנתי למחר,
ומחכה לי, שאצא.
לא ידעתי מה עדיף, למות אולי מצמא, או למות בטוח על קידוש ה'.

כנראה שמתתי מפחד. כי כשקמתי, היה בוקר, והמחבל הלך כבר.

הלך לחכות לי בדרך לעבודה. בתחנת האוטובוס.
הוא שם את הידיים (מלוכלכות עוד מהלזניה) בכיסים וחיכה שאתקרב. אז רצתי מהר לתחנה בצד השני ועליתי על האוטובוס הראשון שהגיע (שבכלל יצא מהעיר והנהג הסכים להוריד אותי ביציאה) ונסעתי בשתי קווים, ואיחרתי. ולמנהלת לא ספרתי על המחבל אלא נכנסתי לכיתה מהר בלי שתשים לב.

וככה כל היום. לימדתי כשהוא מציץ מהחלון, והוא הנהג באוטובוס חזור והמאבטח שהסתובב עם נשק.

העניין הוא, שאף אחד לא מבין למה אני דוחה את הקניות לחורף. הם לא מבינים שיתכן, והוא יהיה המוכר.

ואני לא רוצה לספר להם. זה מפחיד אותי מדי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
כששרנו בגן "אמא יקרה לי", היה ליבי הקטן מתפשט בכל ישותי. הייתי אז מזמנת את אימי אצל עצמי, עוטפת גופי בזרועותיה הגדולות, והיינו לאחת.
מאז עברו שנים.
ליבי אינו קטן עוד.
עצמי התרחב בנבכי גבולות ישותי.
אינני מזמנת עוד את אימי אצל עצמי.
אינני אוהבת אותה כלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
ושוב פגשתי בו,
בחסר.
וכמו תמיד הוא הכה בי, בלי להשאיר סימן.
בכל מקום אליו פניתי - הוא ניצב שם, מלגלג לעומתי.
ואני ניסיתי להמלט מפניו.
טמנתי ראשי עמוק, אך שמעתי אותו מדבר מתוכי.
הרמתי מבט הלאה, אל האופק, קיויתי שאצליח להתרחק.
אבל הוא היה איתי.
ולא הרפה.

אז הישרתי אליו מבט. הקשבתי לו בתשומת לב.
הכרתי אותו, למדתי אודותיו.
ובסוף השיח לחצנו ידיים.

אבל לא היה זה שלום.
לא הסכמתי לארח אותו לעולם.
עדיין אני מרגיש את האכזבה מהעצמי החסר.
את השאיפה והרצון ליותר.
את האין - למול היש.

וזה מה שלא ספרתי לאיש. מעולם.
שאני לא מושלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אני כאן, אבל מעולם לא סיפרתי על כך לאיש.
אם ראיתם אותי ברחוב, בוודאי נדתם בראשכם לאות רחמים. אבל אני, נעמדתי על קצות אצבעותי, זקפתי ראשי מעלה מעלה. כעסתי, ורק רציתי לצעוק.
"מה, מה אתם מסתכלים עלי ככה ככה.."
בעצם זה התחיל כשנולדתי. אמא חבקה אותי חזק, היא אפילו בכתה מרוב אהבה.
ואז הגיעה סבתא. היא בחנה את העינים בזכוכית מגדלת. 'מלוכסנות', היא אמרה. דיברה על איזושהי תסמונת.
אבל אליי, זה שמסתתר מתחת העיניים התכולות האלה, היא לא כל כך שמה לב.
כשגדלתי, שמעתי את המילים האלו שוב ושוב, מהשכנה, מהמורה, מהילדים וממי לא. רציתי לזעוק ולמחות, רציתי לספר לכם שאני כאן, ממש כמו כולכם, שומע ויודע, רואה ובעיקר מרגיש,
אבל במקום מילים, יצא לי רק גרגור עבה וארוך מהגרון.
רציתי לחבק אתכם, לטלטל בכדי שתבינו,
ואתם, במקום להבין, המשכתם הלאה מהר מהר.
זהו. לפחות יש לי את אמא והחיבוק החם. זה הדבר היחיד שעוד מחזיק אותי שמח.
תודה אמא.


(ההתמודדות שלי מוקדשת באהבה ובחום לאותם ילדים מיוחדים ואמותיהם המסורות, אלה שלא נכנעים.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
המבוכה והבלבול. החוסר אונים.
כל הרגשות שבפנים מענים
לא ידעתי איך להם עונים...
ו.. אופס. זה היה בחוץ. השקר הזה.

כמעט תמיד הוא בא
בעטיפה נוצצת ויפה
שמזמינה מחמאות על אירועים שלא קרו
שמעניקה חיוכים על משימות שלא מולאו

אבל מתחת למעטפת
יש נשמה שנשרפת
שרוצה להפסיק עם זה, ודי!
ולהיות אמיתית... לא, זה כבר יותר מידי---

והאמת הזו, הטהורה, היחידה
שעומדת בעקביות ודורשת את שלה
גרמה לי לעשות את מה שלא עשיתי מעולם
הייתי עכשיו הכי אמיתית בעולם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אמרתי לה שקניתי את הנעליים בבזאר.
לא אמרתי לה שלבזאר קראו 'זארה' והנעלים עלו 600 שקל.

אמרתי לו שלקחה לי שניה להכין את האוכל.
לא אמרתי שאצלי המושג 'שניה', הכוונה ליומיים.

אמרתי לה שהילדים שלה שיחקו יפה ולא הפריעו.
לא אמרתי לה שהתכוונתי לחצי שעה הראשונה, וביתר הזמן הם פרקו את הבית לגורמים.

אמרתי לו שאני חדורת מוטיבציה.
לא אמרתי שהמוטיבציה מסתיימת כשמסרבים להעלות לי את השכר.

אמרתי לה שהדירה היתה ירושה ובעצם אנחנו בחובות.
לא אמרתי לה שהחובות יסתיימו כשהשוכרים של הדירה החמישית שלנו יכנסו לדירה.

אמרתי לו בפגישה שאני לא אוכלת דגים.
לא אמרתי לו שבנוסף אני גם לא אוכלת לחם חלב ובשר.

אמרתי לה שדוד שלי עובד במשרד האוצר.
לא אמרתי שהתפקיד שלו שם זה 'אחראי מגרסת הנייר'.

אמרתי לו שסבתא שלי ממרוקו.
לא אמרתי שקודם לכן היא נולדה בהונגריה.

אמרתי לה שלא השתתפתי באתגר הראשון מחוסר זמן.
לא אמרתי לה שזה בעיקר מכיון שחששתי שאני לא אנצח בתחרות:).

וזה הזמן לומר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
הוא לא סיפר להם אף פעם שהוא פוחד.

כשהוא חושב על זה, אף פעם לא אמר להם שהוא לא רוצה, שהוא מפחד, שהוא מזמן לא מאמין במה שהם כל כך נואשים להאמין ושהוא רק רוצה להישאר בבית, בשקט. להישאר בבית עם הספרים שלו והמחשב שלו ולא לצאת מהחדר בכלל ולא לשנוא בכלל. כשיגדל, הוא חולם להיות רופא בכלל, או רוקח. אולי וטרינר. לעבוד במקצוע בורגני ומכובד, כמו ההורים שלו, כמו הדוד שלו שחי בגרמניה בבית גדול ויפה ומרוויח המון כסף.

הוא אף פעם לא אמר להם שהוא לא רוצה, אבל בלילה הוא מטפס ביחד איתם על ההר הטרשי, מביט על נחש המכוניות שמתפתל זוהר על הכביש מתחתם. עומד בחשכה ביחד איתם ובליבו חושך גדול.

כשהסלעים הכבדים מתגלגלים על ההר הוא מעמיד פנים שהוא משליך אותם בפראות כמו כולם, באותה שנאה חשוכה ועיוורת, אבל בשקט כשאף אחד מהם לא רואה הוא משתדל לכוון לצד, שלא יפגעו באף אחד. שלא יזיקו לאף אחד. וכשאחד הסלעים שהוא לא רצה לזרוק מדרדר במדרון ופוגע בשמשה של הרכב אפילו שהוא לא כיוון בכלל וכולם מריעים לו ומוחאים כפיים הוא מרגיש את הבכי מטפס לו מהר בגרון.

הוא בכלל לא רצה להיות אחד מהם אף פעם, הוא חושב כשהוא נס על נפשו בהר הטרשי והרמקולים זועקים סביבם ואורות הזרקורים שוטפים את ההר החשוך באור גדול ומסנוור. הוא לא רצה להיות אחד מהם אף פעם, הוא מבטיח שלא! אבל כשהחיילים משיגים אותו וקוראים לו לעצור, הוא מבין שזה כבר לא משנה בכלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בס"ד
לַמְרוֹת שְבַּכִּתַּה,
הַיִיתִי מְהַמוֹבִילוֹת
וְעַרַבַה חַבוּטַה
רַק- הַחַבֶרוֹת הַנֶחְשַלוֹת.
לַמְרוֹת שְבַּסֶמִינַר,
מוּניתי למדריכה.
ואת המחנה בכינר,
ארגנתי בהצלחה.
למרות שהתארסתי,
ראשונה בין החברות.
ואת דרכי פילסתי,
ישר לחדר מורות.
למרות שנישאתי,
בפאר והדר.
ודירה כנדוניה הבאתי,
בטאבו רשום ומסודר.
למרות הכל...
לפעמים בעומק הלב,
החששות מציקים.
הולמים בכאב,
ברגשותי משחקים.
שואלת את עצמי בתהייה,
ביררת בצורה פורמאלית?
מי הבטיח לך שאת שפויה?
אולי אני לא נורמלית???
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מה שלא סיפרתי לך

יש דברים שחבויים בתוכי
שמורים עמוק בפנים.
ואני לא יודעת
איך
להתגבר.
ולפעמים אני מנסה, באמת, מנסה חזק,
שורטת בציפורניים את החומות, ומתאמצת
לגלות
ולדעת
להתגבר
ולפעמים אני מצליחה
ולפעמים לא
ומתיאשת
ורוצה להכנס מתחת הפוך
לקבור את הפנים בכרית ולבכות
לבכות את הכל
את הנסיון
את הכשלון
ואז נזכרת
בטוב
באור
וקמה, ויוצאת מהמיטה, ויושבת עם כוס שוקו חם ליד החלון, מסתכלת החוצה ותוהה-
זה יגמר?
אני אתגבר?

לא סיפרתי זאת לאיש מעולם, וגם עכשיו אני עוד מתלבטת אם טוב עשיתי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
לפעמים אני מרגישה כל כך
בודדה.
יושבת בין אנשים
צוחקת, משתתפת בשיחה
וכל כך
בודדה.

כי אף אחד לא מבין אותי באמת.
אני מרגישה שונה
ואני נזהרת שלא יראו.
שלא ישימו לב.
העיקר שלא יגידו עלי
שאני מוזרה.

אני יודעת שאני אחרת
חושבת הפוך מכולם
קוראת תיגר על מוסכמות
רוצה ללכת בדרך שלי
אבל אני לא מעזה.

אני מעמידה פנים
כאילו אני אוהבת את החיים שלי
אוהבת את עצמי, ואת איך שאני.
נהנית לבלות עם המשפחה
ועם החברות בעבודה.
כאילו.

איכס. אני שונאת להציג
אני רוצה לברוח
למקום רחוק
למקום שאין בו כללים

לפרוץ, להמריא,
לדאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
הדבר שלא סיפרתי לאיש מעולם.
האמנם יש בתוכי את הדבר ההוא?
כמה ריקנית ההרגשה,
לדעת שספרתי הכל
ולא נותר לי כלום...
לא נשאר לי את הדבר הזה,
הבסיסי שיש לכולם-
הדבר,
שלא ספרתי לאיש מעולם...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה