~~ אתגר חודש חשוון ~~

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
האורות נדלקו, שורה אחר שורה. העיניים מצמצו והפנים התקמטו בחמת זעם.
מהאודיטוריום הגדול עלה ענן גדול של זעף, ונערה עם אש בעיניים החלה לארגן מקהלת מחאה : "את הכסף חזרה, ואם לא, למשטרה".
השכנה בכיסא מימין אמרה:"בושה וחרפה, לאן הגענו אם בשביל כזה דבר מטופש מושיבים אנשים לשעתיים", הגיסה בכיסא משמאל התמרמרה שכל המופע הזה היה מסחטת דמעות זולה.
חבורת המורות הנכבדת מאחור גמרה אומר שלא היה כאן טיפת מסר או חינוך.
כולן אמרו שזה לא שווה את המחיר, שהרמה מגרדת את האדמה, שהיה חבל על הזמן. אבל באמת.
ואני? כל כך נהניתי, התרגשתי, דמעתי והתחברתי. אבל לא אמרתי כלום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
אף אחד לא יודע כמה אני מפחדת מהמשיח, מהגאולה.
כל יום מחכה לו, מתחננת, מתפללת שיבוא.
אבל בתהום העמוקה והטובענית שבלב, לוחשים בבושה קולות אחרים, מבלבלים.
"אולי מחר ישמע השופר ומה יהיה אז? השגרה הבוצנית תמשיך כמו שהיא? ולימודי הקופי שלי, מה יהא עליהם? יש לי בכלל משהו מתאים ללבוש? אפשר יהיה אז להעביר שבת שלמה בשינה? לשקר שיקרונים קטנטנים פה ושם? ומה אעשה בתערוכת גמדי החרסינה שאני מטפחת ולא מתביישת לספר ש'זה ההובי שלי'? ובמה ארשים את הגיסה אם פשטידת 8 שכבות תהיה פשוט לא רלוונטית? וכל מי שירד מהשמים אחרי שראה כבר הכל, מה יחשוב עלי? האם אעז לכבד את סבא בעוגה, לתת לסבתא נשיקה? והכתבות והטורים וההודעות הרשומים על שמי הבדוי, אוי לא. וכשארצה למלא את נשמתי החלולה במשהו מניב סיפוק, מן הסתם לא יהיו אלה וילונות חדשים לסלון. אולי אצטרך לשם כך לסיים פעמיים את ספר התהילים?"
ראה בעניי, אלוקים! תשלח כבר אותו, תשלח. קשה לי ככה, קשה לי כל כך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
היא מגיעה לקופת חולים ממש בשכונה שלנו.
פתאום כולן קוראות לילדים שלהן ומצמידות אותם חזק אליהן, אפילו שהם רוצים לבחון את הילד החדש שנכנס עכשיו לקופ״ח צורח ובוכה. זה מעניין, מסקרן, למה הוא בוכה?
אותן זה לא מעניין. ״ימח שמו״ הן מסננות אחת לשניה. גם אני. באמת ימח שמו. מחר הוא יגדל, יקח סכין, יבוא עם זה כאן לקופה וידקור ילדים חמודים. אבל אולי לא.
זה לא משנה אותי ולא אותן, הוא ערבי קטן ולא חמוד בכלל. ובכלל אסור להסתכל על פני רשע.

וזה הדבר שאני לא מספרת לאיש, אולי יחשבו שאני שמאלנית אנטיפטית.
אבל אני אמא.
ואני רואה את התינוק הכהה הזה, שמחר יגדל אולי מחבל ואולי רופא. והלב שלי נצבט בשביל אמא שלו.

כי הוא ילד קטן, כמו שלי, אבל נולד לעם הלא נכון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אצלי בנפש, כשנכנסים.
אם פונים שמאלה,
ושוב שמאלה עד סוף המסדרון,
מגיעים לחדרון.
ובחדרון הזה נמצא המשהו.
שלא ספרתי עליו לאף אחד.
המשהו שלי הוא קטן ומכוער. ומוזנח. הוא כדורי כזה ויש לו קוצים קטנים.
לפעמים הקוצים שלו נצבעים בוורוד עדין. ואז הוא נראה קצת פחות מכוער.
בדרך כלל הוא בשקט.
אני לא באמת יודעת מה הוא עושה כי החדרון סגור. ונמצא שמאלה ושמאלה.
ואני כמעט לא נכנסת לשם.
לפעמים הוא מגרד לי קצת. וחורק. אבל בגלל שהוא נמצא בנפש שמאלה ושמאלה,
אני לא מצליחה לגרד אותו.
לפעמים הוא נעים לי, המשהו. כי הוא גורם לי להרגיש מסכנה בגללו, וזה נהדר.
לפעמים הוא מתפרע.
ואז צריך לסגור את הדלת עוד יותר חזק, שהמשהו לא יברח משם.

אולי אולי, יום אחד,
כשהקוצים של המשהו יהיו וורודים.
אכנס לתוך הנפש. שמאלה, ושוב שמאלה, עד הסוף. אפתח את דלת החדרון ואשאיר חריץ.
ואתן למשהו שלי, הקטן, שלא ספרתי עליו לאיש, מעולם... לצאת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אתגר.
כולם צוהלים.
מקלדות משחיזים.
רק אני מביטה במסך שלי, בשתיקה.
עוד הודעה ועוד יצירה, אני כבר נמסה.

אני לא מנסה.
אך בלב מכוסה
שאיפה כמוסה
יצירה מרגשת להעלות
להיות מן הכותבות
לא סיפרתי מעולם, שגם אני רוצה להיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אתמול שמעתי את אבא אומר לאמא שפיטרו אותו מהעבודה ואין יותר מה לאכול.
כל הלילה חזר באוזני הד חלול:"אין יותר מה לאכול".
בבוקר יצאתי את הבית. רגלי הוליכו אותי מאליהן. רצתי על בטן ריקה ולב עוד יותר.
עצרתי אצל עזרא הירקן. הצעתי את עצמי בתור נער שליחויות. את הארגזים הייתי מניח מאחורי הדלת. נותן צלצול ארוך בפעמון ונעלם.
את המטבעות הייתי שם עמוק בכיס המכנסיים. מכתף את הילקוט על הגב ושב הביתה.
מאוחר בערב הייתי מניח את הכסף בפתח הבית כמו בסיפורי צדיקים על "מתן בסתר".
מתחפר עמוק בשמיכה ונרדם. בבוקר הכסף לא היה שם. ואף אחד לא אמר ש"אין יותר מה לאכול".שבועיים ימים לא הלכתי לבית הספר. איש לא התענין בשלומי. אבא מצא עבודה חדשה
ואני חזרתי ללימודים. לוקח איתי את הסוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
הדבר שלא סיפרתי מעולם.

"אולי תשתוק כבר", הציע בחוסר נימוס החבר לדירה.
שתקתי. בפנים האש עדיין בערה, יש לי כל כך הרבה מה לומר, על כל דבר. בעיקר לשתף את כולם במה שעובר עלי.
לא שאין לי סודות.
כל סוד שיש לי, שמור היטב בזכרונם של אחרים.
אסור לשמור את כל הסודות בסל אחד. אם לא אפזר אותם בכל פינה, איך אוכל לדעת בוודאות שהם קיימים?
'רוכל סודות' כיניתי פעם את עצמי, אחרי לילה לבן במחנה הקיץ, אחרי שיחה ארוכה ומשחררת עם חבר יקר, אחרי שסיפרתי לו את הסוד האחרון שנשאר לי.
מכבידים עלי, מתחבטים בקירות הלב. כמו יעקב ועשיו על פתחי בתי מדרשות ועבודה זרה, גם הם מפרפרים כשאני עובר ליד אנשים.
הבטחתי לעצמי שאני אפסיק את זה, כשסוד שהיה שמור אצל אדם נאמן, עשה את אותו הדבר. פרץ את שערי פיו והתפרסם בכל השכונה.
אז הבטחתי.
ויום אחד אאסוף כוחות, ואשמור את הסוד האחרון שנותר לי, שלא היה דבר שלא סיפרתי, מעולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
הייתי ילדה קטנה קטנה
עם לב קטן ועמוס
הרבה חוויות והרבה סיפורים היו בו
הוא חתם אותם בסוד כמוס
וקפאתי בפנים והייתי תוהה
וחפשתי סביבי ורציתי אהבה
וכשהיא לא הגיעה- שלחתי אל תוכי מבט מאשים
ושמרתי יותר ונזהרתי מאוד, שלא ידעו אנשים
וכשלבי הקטן גדל
גדלו הסודות ביחד אתו
ולא נעלמו בכלל
המשיכו כמו אז למלא אותו
ויום אחד הפסקתי לברוח מהם ומעצמי
הסתכלתי עליהם באומץ, ואח"כ בחיוך
הרשיתי להם להיות, הם כבר לא הפחידו אותי
ורק אז הם הסכימו קצת לצאת
ואני למדתי לאהוב את עצמי
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
את היית הראשונה שהיתה לי, מלאכית ומתוקה.
חיבקתי אותך וליטפתי, אהבתי את לחיך הרכה.
כל ערב הרדמתי אותך, ושרנו שירים מתוקים,
ואחרי צהריים היינו רק שתינו , לבד במשחקים.
בעצם, גדלנו ביחד , את ואני , בשלבים.
לימדת אותי לחנך, לשתף, לפתח רגשות מתחבאים.
וגם כשנולדו האחרים ומקומך בבית הצטמצם ,
עדיין נותר לך בליבי מקום ענק ושלם.

ואז גדלנו שתינו בתנופת צמיחה אדירה,
והקשר החם הפך לנשיקת 'לילה טוב' קרה
היום גם זה איננו, פתאום זה לא מתאים.
ואני כל כך אוהבת, ואכולת געגועים
מעולם לא סיפרתי למישהו, אפילו לא לך,
אני גדולה , כמעט בת מצווה, ואת קטנה כל כך.
רק בלילה ,לפעמים , אני מחפשת אותך,
תגידי לי בובה נחמי, נכון יש ימים שגם את?
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
לא אמרתי
שעתיים עמוסות, בין חמש לשבע
המירוץ העליז אל הכר
ערב ערב, מנגינות וצבע
אוהבת. זמן יקר

ומי בכלל יודע ומי בכלל חושב
שדווקא אז, לפעמים
כשגלגל שמש טובע ורוח מנשב
אני לא פה
הלכתי
כיתפתי תיק
עם רב- קו ושני טישיו.
הפלאפון נשאר בבית.

אני מול הים, נשענת על סלע
ממצמצת אל השמש הוורודה
שהתעטפה בדוק ענן, ויפה לה
משרבטת הגיג על ממחטה.

אבל קולות הערב הצוהלים- נרגזים- עייפים
קוראים לי כאן ועכשיו, לא על חוף כורכר
אז חתכתי מלפפון לגזירים ירוקים יפים
אוהבת, זמן יקר.
ומעולם לא אמרתי לאיש
על חוף קריר
ושיר בממחטה.
אין זמן,
מהר למיטה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
מחר יתקיים הטקס. אקבל אות הצטיינות וקידום בדרגה. שירה תמחא כפיים, אמא תנגב דמעה, אבא יטפח על השכם וצ'יקו ואברהם ילחצו לי את היד. רק הם יודעים כמה מסרתי את הנפש כדי שהגזרה תהיה רגועה והשטח יהיה נקי. ביחד עם הצוות הייתי יוצא לפשיטות ליליות, או מוקפץ מוקדם בבוקר כשהכל שקט וחשוך. קודם סימנו את המטרה, אחר כך הסתערנו עליה מוטרפים, ולא חזרנו עד שהשמדנו כל זכר ממנה.

לפעמים היה חם והמדים הציקו, לפעמים היה קר והציוד הקפוא צרב את האצבעות, לפעמים היינו יוצאים בשיירה עם עוד חוליות, ולפעמים עשיתי עבודת שטח יחידנית. פיתחתי כישורים מיוחדים לזהות את המטרה גם במקומות שאף אחד אחר לא היה חושב למצוא, ולמדתי להבחין בין סוגי המפגעים: מלאי נקמה, חסרי ברירה או סתם משת"פים עלובים.

בסיום כל פעולה חזרתי הביתה עייף ומורעב ושירה חכתה לי עם ארוחה טובה בסבלנות ובשתיקה. "למה?" היא שאלה אותי פעם, "אין תפקידים אחרים בארץ?". ואני? עוד לא שיתפתי אותה בהחלטה שלי מכיתה ג', עליה לא סיפרתי גם לא לאבא ולאמא. החלטה שנולדה כששוב הרטבתי בכיתה את הבגדים, ודני סתם את האף וקרא לי "יא זבל".

השכר האמיתי שלי הוא תחושת הביטחון של האנשים ברחובות שגדלה מאז שהתמניתי לתפקיד הרגיש, ואני שמח שגם בדרג העליון מכירים בעבודת הקודש שלי, ובמקום להיות עובד שטח בצוות 6 אהפוך להיות מחר בבוקר מנהל מחלקת התברואה בעיר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
[FONT=&quot]בלילה אחד כהה[/FONT]
[FONT=&quot]קמת והלכת[/FONT]
[FONT=&quot]ככה, כדור בראש[/FONT]
[FONT=&quot]פשוט ברחת[/FONT]
[FONT=&quot]לא עיכלנו[/FONT]
[FONT=&quot]היה קשה להאמין[/FONT]
[FONT=&quot]וחשבנו[/FONT]
[FONT=&quot]למה לא שיתפת[/FONT]
[FONT=&quot]לא סיפרת כלום[/FONT]
[FONT=&quot]הכל כאילו בסדר.[/FONT]
[FONT=&quot]לא ידענו בכלל[/FONT]
[FONT=&quot]ואם לא היית קובר[/FONT]
[FONT=&quot]הכל, ומספר[/FONT]
[FONT=&quot]אולי היה יותר קל.[/FONT]
[FONT=&quot] [/FONT]
[FONT=&quot]אבל הבנתי[/FONT]
[FONT=&quot]כי לי זה גם קורה[/FONT]
[FONT=&quot]ואולי לעוד הרבה[/FONT]
[FONT=&quot]שבא לי פשוט ללכת[/FONT]
[FONT=&quot]מכאן מכולם[/FONT]
[FONT=&quot]ולא לשוב לעולם[/FONT]
[FONT=&quot]זה תופס אותך ברגע[/FONT]
[FONT=&quot]כזה חזק תובע[/FONT]
[FONT=&quot]כשאין לך כח בכלל[/FONT]
[FONT=&quot]אפילו קצת לחשוב[/FONT]
[FONT=&quot]על איזה רגע טוב[/FONT]
[FONT=&quot]שאולי יגיע[/FONT]
[FONT=&quot]ובטח שלא לדבר על זה[/FONT]
[FONT=&quot]עם אף לא אחד.[/FONT]
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
בתוך ריאותיי היה תקוע כדור קטן שנשאף לי לשם ולא הוצאתי מעולם. וכשהאדמתי והשתנקתי, וצרחתי וכאבתי, אף אחד לא ידע שכדור קטן בפנים הוא הסיבה. אולי תוציא? הצעתי לעצמי, ולא הוצאתי.
לא הוצאתי, כי פחדתי לאבד.
פעם כבר איבדתי גרגר קטן שנזרע בלבי. במקום לטפח אותו בפנים - הראיתי אותו ודיברתי עליו, וחשפתי אותו לצינה ולרוח, וחיכיתי שהוא יצמח - אבל הוא נעלם.

ומאז, כל חיי, אני עמל להבחין בין כדור חונק שצריך לשחרר, ובין גרעין פורה שצריך לאצור,
ובין דבר שצריך לאבד לבין דבר שצריך לעבד,
ולעתים אני מתפתה, ולעתים מתפתח,
ולעולם איני חדל,
וככה אני גדל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
זו אני-
השכנה ממול,
הגיסה המקסימה,
אחותך המוצלחת,
או החברה לעבודה.
אני וסודי-
הקטנטן. העגול והלבן.
הגדול. העמוק והשחור.
וכשהוא חסוי, אני לא הופכת למשהו "מסומן"
וכשהוא חבוי, זה מרגיש פחות מסוכן:
לא יזיק בשידוכים.
לא ימשוך רחמים.
לא יסכן כל מה שהשגתי בעמל.
לא ידחה אותי אל מחוץ למעגל...
אני רואה אותך מולי,
מעריכה את מי שאני.
מקבלת אותי כשווה.
ולעיתים, אפילו...... מקנאה.
לו רק ידעת-
על שפתיים חשוקות,
מאבק ודמעות.
נפילות ומאמצים כבירים,
רגעים כה שבירים.
לו רק יכולתי-
לשאוב עידוד ותמיכה.
לשתף-
איך צמחתי מהקושי באמונה.
איך השלמה הביאה החלמה,
איך בגבורה אני בולעת את הסוד והתרופה - - -
ולא אוכל לגלות, את הצעקה שמבקשת לצאת.
שמא אפסיד את האהבה, הקבלה, וכל מה שיש לך לתת...
רק ביני לבין קוני אין כל נסתר.
בורא הנפשות, וחסרונן אף יצר.
שבחמלתו הוא מחץ, בחסדו גם רפא.
מתהומות הוא חילץ, כשנפשי נבהלה.
כן, זו אני, וסודי הנעלם:
ה"מניה דיפרסיה" שלא סיפרתי מעולם!

(מוקדש בהערכה כנה, באהבה ובחיבוק גדול
לכל המתמודדים וגם יכולים למרות הכל!
מכבדת את ה"סוד"
ויודעת עד מאד
שמאחורי האבחונים, המונחים הלועזיים והמרשם,
אין כל סוד שעומד לו פשוט "בן אדם"!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
מעולם לא אמרתי לך
מה את בשבילי
לכאורה סתם עוד אחת
אבל זה ממש לא כך
יש משהו עמוק בפנים
שמשרה עלי רוגע
לדעת שאת שם לא רחוק
למרות שיכולים לעבור ימים
שבועות אף חודשים
שלא אפגוש אותך
אבל אני יודעת
שאת שם כשאזדקק לך
מעולם לא אמרתי
וגם לא אומר
כי יש דברים
שאם אומרים
הם מתפוגגים
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
אני רוצה לספר לכם מעט על עצמי.

כאן "ברירת מחדל" בעלת ADD מאובחנת.
לצערי הרגשות הללו היו אמיתיים מאד בשנות ילדותי.




ילדה קטנה, עם המון דמיונות בראש ומלחמה עיקשת.
על שפיותה.
ילדה שלא יודעת לשבת ישר יותר מדקה, מרחפת בעננים ומתעסקת כל הזמן בקשקושים.
המחברות שלה נראות כמו מחברות של שודד ים או של מתאבד.
המורות הבינו מהר מאד שמשהו עם "ברירת מחדל" לא בסדר.
זאת אומרת – היא נראית בסדר (חוץ מהקוקו המבולגן והחולצה בחוץ) אבל יש בה משהו לא רגיל, איזושהי לקות שלא יכולה להשתלב בבית ספר רגיל.

הבנתי שאני לא נורמלית.
כנראה אני אוטיסטית או דאון, בעלת פיגור חמור וכמה מחלות נפש.
עוד מעט יעבירו אותי לכיתה טיפולית.
אבל,
אם אני לא נורמלית – הרי שכולם יודעים זאת מזמן. אם אספר למישהו מה אני חושבת על עצמי, תהיה לו בדיחה טובה- הלא נורמלית פתאום קלטה שהיא לא נורמלית!
ואם, ויש אחוז אחד קטן שזה נכון, ואני נורמלית – אז אם אספר מה אני חושבת – אפסיד גם את האחוז הזה. אחרי שאגיד מה שאני חושבת על עצמי, יבינו כולם שאני לא נורמלית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
מי שיכול להבין רעיון מתוך הכתוב
מי שלא מחליף אידיאל שוב ושוב
מי שיודע שאם ישים כרטיס בהגרלה - לא יזכה
מי שהתאכזב או נכשל - ולא יבכה
מי שמבין את הכלל מבלי לבקש דוגמא
מי ששמע תשובה ולא שאל פעמיים: ''מה?''
מי שמצליח לקבל בעיה בלי פתרון
מי שמסוגל לוותר בגלל עקרון
מי שמסתדר עם כללים וגבולות
מי שלא שומע יופי בבליל של קולות
מי שלא חייב לצאת לשתות בשיעור
מי שמבין הסבר בלי תאור
מי שיכול לשבת עשר דקות על מושב
מי שממשיך לשמוע אותי עכשיו
מי שהקשיב עד הסוף מבלי להלין
הוא - לא צריך ריטלין
ואני כן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
היא תמיד הייתה שם איתי.
בכל פניה בחיי.
קוראים לה ריקי ( שם שאהבתי כשהייתי קטנה...)
היא ליותה אותי אותי בכל צעד מחיי ותמיד גילמה את מה שאני לא.
היא היתה הקטנה בבית כשאני קבלתי על כך שאני הבכורה (כמעט...)
ובכתה ו' במסיבת הבת מצוה היא היתה תפקיד ראשי אחרי שאני קבלתי להגיד משפט אחד
היה לה שער בלונדיני מתולתל ולי שחור חלק
והיא היתה אמריקאית והיה להם המון כסף...

כיום היא לא עזבה אותי היא מגלמת את הדמות של בת סמינר ערכית, עמקנית אהובת המורות.
לאן שהיא פונה מחבבים אותה..
בקיצור הדמות הכי אידיאלית ומושלמת שהיתה אולי מאז בריאת העולם
ותמיד בסערות רגשיות שקורות לכל בן אנוש היא מנווטת אותי מראה לי את הדרך בחכמה ובשכלתנות מדהימה (עמקנית כבר אמרנו?)
רב המהמורות שנתקלתי בהם היא עזרה לי להחלץ מהם!

פעם קראתי באיזה מקום שבעולם שלנו המוסתר הנעלם הקב"ה מתגלה אלינו בתחפושות ופותר את בעיותינו בצורה מושלמת כמו שרק הוא יודע!
הלואי ונזכה להגאל ונראה את הקב"ה במוחשיות ואולי אז היא תואיל בטובה לעזוב אותי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
רותי לא הגבילה גיל בשותפות באתגר, נכון?
בת ה8 שלי ראתה מה שכתבתי ואמרה שגם היא רוצה להשתתף באתגר.
אמרתי לה לכתוב לי על המייל.
אני רק עושה 'העתק הדבק':


הדבר שמעולם לו אמרתי לאיש

אמרתי לשכנה שלי שהורים שלי מחצור מבקרים עצלינו.
אבל לו אמרתי לה שבסוף רק אמא שלי מבקרת.

אמרתי לחברה שלי שאנחנו ב''ה אוברים דירה רק שחכתי להגיד.
לה שתיחנתי את זה ליפני שנתים ובסוף לא.

הדבר שמעולם לו אמרתי לאיש את שמי

אמרתי לחברה שלי שקניתי פסתה מוכרמת .
רק לא אמרתי שסבתה שלי הביה לי ת'כסף.


הדבר שמעולם לא אמרתי לאיש זה שמחר יש לי יומולדת.

סיפרתי לדודה שלי שהכריכה של הספר שקניתי הציור של זה בצבע.
סגול אבל לא סיפרתי לה שחצי מיזה כחול

וזה מה שהיה בשבועה אחד:)

(הסמיילי במקור).
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
נכתב ע"י מלפפון;1824880:
רותי לא הגבילה גיל בשותפות באתגר, נכון?
בת ה8 שלי ראתה מה שכתבתי ואמרה שגם היא רוצה להשתתף באתגר.
אמרתי לה לכתוב לי על המייל.
אני רק עושה 'העתק הדבק':


הדבר שמעולם לו אמרתי לאיש

אמרתי לשכנה שלי שהורים שלי מחצור מבקרים עצלינו.
אבל לו אמרתי לה שבסוף רק אמא שלי מבקרת.

אמרתי לחברה שלי שאנחנו ב''ה אוברים דירה רק שחכתי להגיד.
לה שתיחנתי את זה ליפני שנתים ובסוף לא.

הדבר שמעולם לו אמרתי לאיש את שמי

אמרתי לחברה שלי שקניתי פסתה מוכרמת .
רק לא אמרתי שסבתה שלי הביה לי ת'כסף.


הדבר שמעולם לא אמרתי לאיש זה שמחר יש לי יומולדת.

סיפרתי לדודה שלי שהכריכה של הספר שקניתי הציור של זה בצבע.
סגול אבל לא סיפרתי לה שחצי מיזה כחול

וזה מה שהיה בשבועה אחד:)

(הסמיילי במקור).

יש לנו זוכה :)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה