אתגר אתגר נובמבר ספרותי #2 > אתגר כתיבה | נספח

[מ. י. פרצמן]

נספח לאתגר נובמבר ספרותי השני

 

[מיהי]

תודה ושכייח גדול על האתגר, מאתגר ומסקרן בהחלט.
האם אפשר לשנות את שעת הסיום של כל יום ל 2:00 בלילה? מאחר ובחצות הקהילה לרוב עדיין פעילה.

 

[יוסף יצחק פ.]

תודה ושכייח גדול על האתגר, מאתגר ומסקרן בהחלט.
האם אפשר לשנות את שעת הסיום של כל יום ל 2:00 בלילה? מאחר ובחצות הקהילה לרוב עדיין פעילה.

בעיקרון כן, אבל עדיף שלא. יותר מהשעה 2 בלילה יראה לי מוגזם מדי.
אסביר:
ההגבלה ל-00:00 כל לילה היא כדי לסמן שנגמר (הנושא של) היום, ועוברים ליום הבא. אם ניקים יתחילו להעלות קטעים ש'התפספס' להם, 'שהיו מוכנים להעלאה אך משום מה נמנע מהם', נקבל ניק שכתב קטע ליום מס' 12 (לדוגמא) ולאחריו ניק עם יום 11 או 10. לצופה מהצד (שלא מעורה כל כך בפרטים) זה לא יראה אחיד, וחבל.

בשביל זה קיים פסח שני (מועד ב') - הנספח הזה הנוכחי. ניתן להעלות בו את היצירות שלא הספקנו להעלות לאשכול העבודות המרכזי.

בחיים עצמם גם יש 'דד-ליינים', מה לעשות... וחשוב לזכור שלא חובה להשתתף או לכתוב כל יום.

 

[yael305]

בעיקרון כן, אבל עדיף שלא. יותר מהשעה 2 בלילה יראה לי מוגזם מדי.
אסביר:
ההגבלה ל-00:00 כל לילה היא כדי לסמן שנגמר (הנושא של) היום, ועוברים ליום הבא. אם ניקים יתחילו להעלות קטעים ש'התפספס' להם, 'שהיו מוכנים להעלאה אך משום מה נמנע מהם', נקבל ניק שכתב קטע ליום מס' 12 (לדוגמא) ולאחריו ניק עם יום 11 או 10. לצופה מהצד (שלא מעורה כל כך בפרטים) זה לא יראה אחיד, וחבל.

בשביל זה קיים פסח שני (מועד ב') - הנספח הזה הנוכחי. ניתן להעלות בו את היצירות שלא הספקנו להעלות לאשכול העבודות המרכזי.

בחיים עצמם גם יש 'דד-ליינים', מה לעשות... וחשוב לזכור שלא חובה להשתתף או לכתוב כל יום.

נראה לי הכוונה היא שלא יעלו לפני 2:00 קטעים של היום הבא.
פשוט לשנות את השעות של האתגר.

 

[יוסף יצחק פ.]

פשוט לשנות את השעות של האתגר.

לא.
הכוונה שנוכל להעלים עין במקרים חריגים שהכותב נמנע מלהעלות את יצירתו עד 00:00, והוא מעלה אותה בדקות הסמוכות, מקסימום שעתיים, וגם זה במקרים חריגים ממש.
לא שנהפוך את זה לנורמה. מצטער.

 

[ללמוד לכתוב]

מה ש @מיהי התכוונה זה לדחות את שעת הסיום ל2:00
דהיינו שעד אז יהיה אסור להעלות קטעים של היום הבא
מה הבעיה בזה?

 

[מיהי]

מה ש @מיהי התכוונה זה לדחות את שעת הסיום ל2:00
דהיינו שעד אז יהיה אסור להעלות קטעים של היום הבא

בדיוק. כמו בסמנטעל למי שמכיר, שם זה ממש מוצלח - שעת הסיום ב3:00.
פשוט נראה לי בלילה הכי פעיל פה...

 

[סבתא חביבה]

אני בעד להשאיר על השעה 12 מכיון שזה אתגר יומי לפי תאריכים לועזיים ובשעה זו התאריך הלועזי מתחלף.
מי שיודע שהשעות הפעילות שלו הן 12 עד 2 בלילה, שיתארגן מראש למילת האתגר של היום הבא ויעלה ב 12:01

 

[מימיי]

איך שאני אוהבת אתגרים כאלה!
הלוואי ואני אצליח בכל יום לעלות לכאן קטע קטן וכך לשפר את הכתיבה.
(מעניין אם אני אראה שיפור בין הקטע הראשון לאחרון..)
אז תודה רבה ליוזם!

 

[מיהי]

ולאיחור הראשון... (לא שמתי לב שהראשון לחודש היה ביום שישי...)
#1 - ילקוט

אני בכלל בכלל לא אהבתי את הילקוט הזה, רק שתדעו.
הוא מרובע, ויש עליו פסים ירוקים, ירוקים!
והתיק שהיה לי פעם, הוורוד עם הגלגלים, היה הרבה יותר יפה!!
וזה לא הוגן שצריך לקנות חדש ושסבתא כבר זקנה נורא!
סבתא שכנעה אותי שהוא יפה, ושהיא לא מסכימה את התיקים הפושטים שנראים כאילו הולכים איתם לחצבאני.
ניסיתי להסביר לה בסבלנות - כי סבתות לפעמים לא שומעות כל כך טוב- שזה לא מקובל, ושזה ממש יכול להשפיל אותי, אבל היא לא הקשיבה. אז צעקתי שלא בא לי, וחטפתי את הילקוט המכוער הזה מהידיים של המוכר אבל סבתא רק נתנה לי שתי סטירות ואמרה לי לחכות בחוץ.
אני לא אשמה שסבתא לא הסכימה,
אני לא אשמה שהייתי צריכה ללכת לכיתה החדשה גם עם תיק אוכל תלוי על הצוואר כמו שסבתא הלכה כשהיא היתה פיצקית,
ואני גם לא אשמה שסבתא לא הספיקה לגזור לי ציפורניים!
ובכלל, מגיע לריבי הזאת! מגיע לה!
מי שככה צוחק על אחרים, מגיע לו שחתולות ישרטו אותו! ולא היו חתולות בכיתה, אז לא היתה לי ברירה!
ולמה המנהלת לא הבינה את זה בכלל?
אני לא אוהבת את העיר הזאת, ואת הב'צפר הזה. וכשמרגיזים אותי אני נהיית ממש עצבנית וכועסת על כולם.
אחרי שסבתא לקחה אותי הביתה, והבטיחה לי שאני לא אקבל שוקולד עד חנוכה לפחות - מה 'כפת לי בכלל! אני לא רוצה לאכול שום דבר!! - העפתי את התיק המרובע מהחלון של החדר שלי, עד לחצר עם הקוצים.
כשסבתא הלכה לנוח, השכנים הביאו אותו. הוא היה שרוט ומלוכלך.
נבהלתי מאד שסבתא תראה אותו ותכעס עלי עוד יותר, אז לקחתי אותו לחדר.
לקחתי חוט ורוד ומחט, ותפרתי קצת, כמו שסבתא לימדה אותי בחופש, וזה יצא ממש עקום.
אחר כך הוצאתי את אלבום המדבקות שלי מפעם פעם, מלפני כמעט שנתיים, והדבקתי את כל המדבקות של הלו קיטי שראיתי. וגם הפרחים, והלבבות, והמיני מאוסיות, והתותיות, פתאום הוא היה נראה יותר יפה.
אחר כך כשהסתכלתי באלבום, שכבר היה ריק כמעט לגמרי - אני ממש לא יודעת למה, אבל נהיה לי עצוב בלב אז קצת בכיתי ונרדמתי עם בגדים על הרצפה.
בבוקר קמתי מהמיטה, והלכתי לבית הספר עם הילקוט המקושט.
אה, ולפני שהלכתי, סבתא גזרה לי ציפורניים.

 

[חני גרשון]

וואו, מיהי, איך נכנסת לנעליים של הילדה הקטנה...
מיוחד מאוד!!
נגע בלב!

 

[שירת הכוכבים]

העליתי עכשיו קטע לאתגר, אני מקווה שזה נקרא כי אני לא בטוחה בזה כל כך... בכל מקרה מילאתי את הכוונה העיקרית של האתגר שהיא לכתוב... לפחות זה.

 

[צביה ר.]

@CN קטע הכתיבה שלך על המגפיים - מרגש וכתוב יפה ממש...
איזה כיוון חשיבה מקורי! ממש השראה.

 

[יוסף יצחק פ.]

#2 גילוי.

זמזום קצרצר, טורדני ופולש נשמע מכיוון מרוחק. היכן בדיוק, לא יודעים. למעשה, זו השאלה שהמטיר המפקד כשבדיוק נכנס להתמתח בחפ"ק.

"המפקד", חייל הצדיע, שוחרר והחל לירות במהירות סדרה של נתונים, "יש לנו זיהוי של כטב"ם עוין, גובה 1,500 מטר, מתקדם לכיוון שאר הארץ ושטח מאוכלס. תחנה אזורית מאשרת זיהוי חזותי?", הוא סובב את ראשו לחייל שרכן על מסך מחשב בריכוז גבוה.

"מאשר", עונה לו החייל, "התמונה המודיעינית מצביעה על חתימת מכ"ם תואמת. זה נראה חמוש, חבר'ה", הוא כעת מסתובב לשנייה אל המפקד, ואז חוזר להביט בצגים.

"הבנו", המפקד מהנהן. זה לא התפקיד שלו בשעה זו, אבל האדרנלין שממלא כל חייל שגילה כטב"ם, וגודל האחריות שמוטלת על כתפיו על מנת להביא ליירוט והשמדתו המוחלטת, סירב לעזוב אותו באמתלה כזו או אחרת. "כיפת ברזל בעמדת כוננות, מעקב והתבייתות החל. תנו לי תמונת מצב ברורה במר"י (מרכז ניהול ירי)".

"המידע הועבר למערכת. המסלול של הכטב"ם נכנס ישירות לכיפת אש, וביצענו חישוב מסלול ליירוט", עונה אחד החיילים, מבחוץ מתחילים לשמוע את צלילי סירנת האזעקה עולים ויורדים, הציבור מתבקש להיכנס למרחבים המוגנים. עכשיו גם התפילות לוקחות חלק קריטי בהליך היירוט.

"הפעלנו נוהל קרב, ההתרעות הופעלו".

"ברגע שהכטב"ם חוצה את הקו הקריטי, טמיר (טיל מיירט) יישלח באופן אוטומטי. צוות התראה", המפקד פנה אליהם, "– תהיו מוכנים לדווח".

 

[צביה ר.]

@לגדול נכון הקטע של המגף כתוב ברמה גבוהההההה!!! עמוק ממש. לא לגמרי הבנתי, פשוטת עם שכמוני, אבל מיוחד!איזה יפה זה לראות איך כל אחד לוקח פריט פשוט ויומיומי כמו מגף לכיוונים אחרים לגמרי....

 

[ח.ד. וחלק]

בס"ד

#1 ילקוט

בצהרי יום קיצי וחמים התהלכו להן שתי אחיות לעבר חנות הילקוטים כדי לבחור כזה לילדה הנרגשת שמתחילה בעוד כמה שבועות את כיתה א' בבית הספר.

המקום המה בנות ואימהות רועשות והן ניגשו לקחת ילקוט ראוי לשמו שיפאר את כתפי הילדה בשנים הבאות.

הכול עבר כשורה, הן התלבטו ארוכות בין שלל ילקוטים, פוסלות אחד אחרי השני.

יחד עם עוד ילדות רבות, גם הן דנו אודות הילקוט הטוב ביותר שיתאים לאחות.

והנה נראה כי הגיעו אל המטרה הנכספת בדמות ילקוט 'ניקי' יפהפה שמצא חן רב בעיני האחות הגדולה. היא לא התמהמהה ומיד החלה לשכנע את אחותה ביוקר המציאה ובגודל הזכייה.

אפס, כי האחות לטשה עיניים אל טור אחר, שם שכנו במופתיות ילקוטים של 'הלו קיטי'.

וכי תתהו ותתמהו מה מצאה הילדה במותג שעבר וחלף מן העולם, ומה יופי וכמיהה ראתה היא בילקוט הלזה?

ועל כך ישנה תשובה בהחלט מניחה את הדעת: מדובר בילקוט 'פייטים' שכאשר תחפוץ הבת-ותעביר את ידה על הילקוט בליטוף ענוג - והנה תשתנה צורת הדוגמה באופן משובב נפש ומלבב עיניים.

ותרא הילדה כי טוב, ותחפץ בה.

ברם, האחות הגדולה שחשה אחריות מרובה על טעם ועיצוב אחותה - ניסתה להניא אותה מלקחת ילקוט-בלי-טעם-זה.

וכך נוצרה מסכת שקטה של התגוששות ביניהם אודות הנושא הקריטי של איזה ילקוט יזכה בילדה.

לאחר דין ודברים ארוך, כשראתה הקטנה כי כלתה עליה הרעה, היות ואחותה מתעקשת בכל דרך על ילקוט ה'ניקי', ותשתמש בשיטה האהובה עליה בסילוק וויכוחים, ותחל בצרחות אדירות שהפשיטו עקמומיות שבלב הגדולה:

"מי עולה לכיתה אלף, אני או את???"

כך צווחה הקטנה בקול רם שוב ושוב וגרמה לאחותה להאדים ולהסמיק לסירוגין עד שרשי שערות קוקיותיה ולקבל מידית את טעם הקטנה וליישבה בליבה.

וכך, צעדו הם שמחים וטובי לב לעבר הבית עם הילקוט הנחשק של הפייטים, כשלכל נוכחי החנות, ברור מאד מי היא העולה לכיתה אלף...

מוקדש באהבה לאחותי שלפני שמונה שנים ראתה צורך להבהיר קבל עם ועולם שהיא-היא העולה לכיתה א' ואף לא אחד אחר!...

 

[צביה ר.]

@חני גרשון הסיפור שלך על #אקזוטי ממש יפה ונוגע ללב,
רק ברשותך הארה קטנטנה שצרמה לי (מקווה שזה בסדר):
יש מעברים פתאומיים מלשון מדבר (אני) ללשון נסתר (הוא), וזה מבלבל ומקשה על רצף הקריאה וההבנה...
אם הסיפור מסופר מנקודת מבטו של גיבור הסיפור, כדאי לשמור על זה לאורך כל הדרך...
אבל חייבת לציין שוב שהסיפור מיוחד ואקזוטי מאד

 

[הלוחשת לתווים]

@חי מינץ אהבתי מאאד את הקטע האקזוטי, קצר ושנון.
@מֶנַחֵם הקטע על המשקפת מדהים!! אהבתי ממש...

לא נעים שכולם פה כותבים דברים כל כך יפים ואני מעלה את מה שהאצבעות שלי כותבות בלי לחשוב הרבה מדי, או כמו שאמר @יוסף יצחק פ. -לכתוב מה שיוצא, העיקר לכתוב

 

[ללמוד לכתוב]

למה זה עושה לי ככה כשאני נכנס לאתגר?

 

[ח.ד. וחלק]

למה זה עושה לי ככה כשאני נכנס לאתגר?צפה בקובץ המצורף 1815079

כנ"ל, למה זה?
אגב, גם באתר של יפה נוף - כבר חודשים ככה אצלי.