**** אתגר ****

[ציפורת הנפש]

...

 

[Natan Galant]

בסוף הוא פשוט דרך על מתנתי.

נתתי לו מתנה. ידעתי בדיוק מה הוא צריך. השקעתי ממון רב, זמן, טרחה.
נסעתי מיוחד לקנות את המתנה, התייעצתי עם בני משפחתו, עם ידידיו. אפילו עם תלמידיו.
שילמתי בחמישה תשלומים שווים. ארזתי בנייר עטיפה. כתבתי מכתב מרגש ונוגע ללב על הכרת טובתי כלפיו.

קיוויתי שהוא אכן יאות לקבל את מתנתי ולא יסרב או יגחך.
זה לא היה קל. בסוף הוא הסכים. הייתי צריך ממש להתחנן.
היה זה רגע מרגש.

הבטתי בו פותח את הקופסא, וחיכיתי עד שהוא יבדוק שהמתנה אכן הולמת את מידותיו.
היא התאימה בדיוק. בדיוק מה שתמיד חלם עליו.
הוא היה מרוצה. וממילא גם אני.

הוא השתמש מייד במתנה, ועד היום הנעליים החדשות מחזיקות מעמד.

 

[ציפורת הנפש]

...

 

[תפנית בעלילה]

לנעוץ את השפיץ המחודד.
להחליק את הזרוע בתנועות סיבוביות.
זהירות! שלא יקרע!
אחרת תאלצו לקרצף אותו. כמה פיסות ממנו עלולות ליפול ולטבוע.
לסובב,לסובב,עוד.עוד.עד הסוף.
עכשיו למשוך בבת אחת.
שלוש ארבע ו...
לא הלך? לנוח קצת.
עוד פעם.למשוך בתנופה.
יופי.זה מתחיל לצאת.
אויש!למה הטיתם את זה לצד?
עכשיו חצי פקק שעם עקשן טבע בתוך הבקבוק!

 

[נתין]

הוא לא הסכים לעבוד ופשוט הפסיק לעבוד
אז נתתי לו מכות והרבצתי לו עד שהוא התפרק ואז הורדתי לו את הראש
ואחר כך הפטישון עבד מצויין עם הראש החדש

 

[דוכסוסטוס]

מליארדי נתינים ברחבי הגלובוס נמקים תחת מרותו העריצה והאכזרית של הדיקטטור חוצה היבשות, אם כי חורקים הם שן או שניים אך אין מושיע להם שהרי מערכת אכיפת החוק מזמן עשתה אתו יד אחת ונוהגת יד קשה עם מתקוממים בודדים המרימים ראש במלכותו השתלטנית, אין הוא זקוק להוציא בדל הגה מפיו האדום כדם, דיו שיניד בעפעפיו חסרי הלב בכדי לגרום להמון האזרחים הנפחדים, אילי הון ונפחתי ארץ, יונק עם איש שיבה, לעמוד דום כגחמתו העכשווית, הרצים יעצרו דחופים ורוכבי הרכש יבלמו בחרדה באחת מאימתו, בל ינועו ללא קבלת אישור מהוד רוממותו, תחנונים ודמעות אך לשחוק הם לו, שהרי אין רחמים וחסד לפני כסא כבודו
אלא שישנו זמן יחיד ומפורד מן העמים שבו מלכותו נרמסת בריש גלי לעין כל ואין מצפצף, להראות העמים והשרים כי גם הרודן הגדול כפוף הוא למלך מלכי המלכים, וכך בפרוש השבת את סוכת שלומה, צועדים בראש מורם קהל עדת יראי ה' ברחובות העיר ומגחכים לאור הרמזור הקוצף עליהם ברוגזו ובצבעיו המתחלפים וידיו כבולות

 

[מרציפן]

ההודעה שבקישור מתאימה ישר לאתגר..

http://www.prog.co.il/showpost.php?p=2489091&postcount=1

 

[הגשש]

במקום פרולוג
...הגברתי מהירות. שברתי את ההגה ימינה. שמאלה. ושוב ימינה. ושוב שמאלה. לא מצליח לשחרר אותו ממני. כל גופי רעד. שיני דא לדא נקשן. זיעה קרה ניגרה במורד מצחי, מטשטשת את ראייתי. המזגן לא עובד כהרגלו. רוח מועטה חודרת מבעד לחלון התקוע. כן, אני פוחד. אינני יודע את המהלך הבא שלו. צרחה בקעה מפי קורעת את עור התוף שלי עצמי. אמאל'ההה...
א.
הכל התחיל ברמזור ארוך ומעצבן. הרכב הישן שלי מקרטע כהלכה, אך נוסע במשורה. לוקח אותי במתינות מהכא להתם. החליט לנוח מעט לאחר שראה כי טוב והרמזור מתקדם מעט מעט, לקח מנוחה ארוכה יותר ואפשר לכמה רכבים בצבעי פנינה, עכבר, אגוז ואגס לעקוף אותו בנונשלנטיות.
לא ממש הבנתי אותו. את רכבי. אך זהו כלי התניידותי בטוב וברע. לפתע התנער. סיים את השְלַפשְטוּנדֶה שלו ופרץ בסערה לעבר הצומת, מחייך למצלמה החדישה שצלמה אותו מכל כיוון אפשרי.
ב.
כשסיימנו עם סט הצילומים הבחנתי בו. בסמוך לכתפי. פרצוף מרושע היה לו. לבוש שחורים. משמיע קולות מפחידים. נשק טעון הוא נושא עימו לכל מקום וכל כולו פחד פחדים.
"מה?" צרחתי בקול בוכים, "מה אתה רוצה ממני?" אני לא מסוגל לנהוג כך. משאית פול טריילר שעברה בסמוך אלי צפרה לו באוזניו, מחרישה גם לי את האוזן. אך הוא בשלו. הוא נצמד לרכבי משל היה מעוניין לשדוד אותי. לא הצלחתי להתגונן מפניו, החלון התקוע לנצח לא זז.
מה אעשה? אינני יכול להשאיר את רכבי בלב הישימון ולברוח, הוא יהיה מאכל לישמעאלים, פראי האדם. לפתע נזכרתי בסיפורי ילדותי, איך תמיד הגיבור הצליח להתחמק מהחוטף שאחז ברכבו בכוח, או אז החילותי לשבור את ההגה לכל הכיוונים וכמעט שלא נשאר ההגה בידי לעולמים, פתאום ראיתי את השלט המושיע. תחנת דלק בעוד אלף וחמש מאות מטר.
אפילוג
ספרתי מהר מהר, בצרחות חזקות אלף חמש מאות, אלף ארבע מאות חמישים, אלף... הוא נשאר בתנוחה המאיימת שלו, אקדח טעון, פרצוף מרושע. שודד.
איימתי עליו ברצח, בחניקה. באש של חנוכה. בחנק עניבה. בסקילה מתוסכלת. או בדריכה עיקשת. אך הוא בשלו, צמוד לרכבי מאיים בהשתלטות.
ורק בתחנת הדלק כשהוצאתי את רגלי לעצור את גרוטאתי או לברוח לנפשי, לפתע הוא ניתר לו בשלווה. נוחת בזמזום על עלה סגור. הַדַבּוּר.

 

[מרציפן]

רק אני קורא קודם את השורה האחרונה ואחר כך מתחיל מהתחלה??

 

[מכונתכתיבה]

הוא כל הזמן תקוע לי מול העיניים,
כמו קורא עלי תיגר.
לו יכולתי לסלקו אחת ושתיים...
אבל אין ביכולתי לעשות דבר.
חדשים ל'ברקים' הוא מאפיר את האווירה.
והגשם בחמתו מוסיף שמן למדורה...
הוא מסתיר את הנוף,
אבל- גם נהפוכו יחשוף...
זאת רק אם תרצו מאד כמובן-
ותתחבו חוטמכם מכאן ומכאן.
בסוף תמצאו את הזווית-
אפילו שהפסולת עליו - ברמה מירבית!
התסכול רב, אבל מעדיפה לחכות לימות אביב-
אז עם שפע ספריי ועיתון, השמש מולי תזהיב----
אז מי מתנדב לנקות לי כל יום את החלון?
להגשים חלום שקוף...לפחות בסלון? J

 

[מכונתכתיבה]

רק אני קורא קודם את השורה האחרונה ואחר כך מתחיל מהתחלה??

יתכן...
וכמוך, כל מי
ש'סבלנותו' בעוכריו.

 

[יבא]

http://www.prog.co.il/showpost.php?p=2489091&postcount=1

מרציפן-
תודה

 

[תפנית בעלילה]

..

 

[Sara led]

התחרות ביננו התחילה לא מהיום,
בהתחלה זה היה מוסווה, בעיני אני הייתי החרוץ. היעיל. האפקטיבי.
בקיצור אחד לעניין.
אבל הוא לא נתן לי את התענוג הזה, וניסה לעקוף אותי בכל דרך.
את האמת- הוא הצליח בגדול,, כל פעולה לקחה לי זמן ומחשבה. והוא- בלי למצמץ עשה הכל. ובכלל הוא מעולם לא התלונן על עייפות, או איים בפיטורין.
היה לי קשה, לא ידעתי אם אצליח לשרוד בתחרות הלא הוגנת הזו.
ויום אחד חלומי התגשם.
הוא נפל ברשת, או יותר נכון: הרשת נפלה
ואז הוא הושבת לחלוטין.
והיינו צריכים להסתדר כל היום בלי המחשב.

 

[משויטט]

מלכתחילה בחרתי בה, למרות שאמרו עליה שהיא לוחצת, ועל אף שהזהירו אותי שהיא חונקת, לא נותנת לגדול, להתפתח, להתרחב ולכבוש; שהיא מצומצמת, ברורה עם הגבולות שלה ולא נותנת לחרוג בכלום. אולי דווקא בגלל התכונות הללו שלה - לקחתי אותה. בשעתו הייתי בטוח שזה בדיוק מה שאני צריך, שזה מה שמתאים לי. בהמשך גיליתי שהחיים במחיצתה עשויים להיות לא כל כך פשוטים.

לפעמים היא הגזימה לגמרי. בעיקר כשהגענו לקטע של האוכל. שם היא הייתה מסוגלת לפלוט לעברי חריקות נזעמות מאופקות בקושי, כשמבחינתה הגזמתי עם הכמויות. ולי נותר רק לקוות שאף אחד מסביב אינו קולט את מה שמתרחש בינינו.

ישבנו שנינו בשולחן השבת, יחד עם המשפחה המורחבת. אני הייתי עסוק בשיחה ערה עם אחיי אודות טיפשותם הכללית של אנשי העולם, בעודי תוקף בהיסח הדעת פרוסות חלה, בתרי דגים, כפות סלטים, שלוקי קולה, נתחי קצבים, ותוספות. קלטתי את אותותיה הנזעמים והרושפים כשכבר היה מאוחר מדי.

לרגע מחריד מסוים הבנתי שאנחנו על הקצה. על פרשת הדרכים. עוד קצת לחץ מצידה, ולא תהיה לי ברירה עוד. אאלץ לשחרר אותה, לתת לה לתת לי - מרווח נשימה. אי אפשר יותר. אני לא נושם.

אבל בסוף, אחרי השקט שאחרי הסערה, כמו תמיד, חזרנו לנקודת ההתחלה, או נקודת האמצע.

נכון, קשה איתה, אבל אי אפשר בלעדיה. החגורה.

 

[nechamizak]

זו הייתה טריפופוביה אמיתית. הוא לא סתם פחד. הם תמיד הופיעו כשהם היו הדבר האחרון לו הוא היה זקוק. בשיניים, בגרביים, באוזון, בהשכלה, בגרוש, בבייגלה, בעור התוף. הכי גרועים היו אלו השחורים שאיימו לבלוע הכול.

רק וריאציה אחת שלהם הייתה מקובלת עליו. אפילו רצויה. מה זה רצויה ? אהודה! כזו עם ניחוח פסחי ואביבי.

להיות בן חורין.

מהחורים.

 

[גוגלית]

פיגוע.
המראה שלו היה מפחיד.
פניו היו מכוסות לחלוטין, רק העיניים הציצו.
עיניים מאוכזבות כל כך.
הבהלה הבראשיתית פנתה את מקומה לאכזבה העמוקה.
הוא דווקא רצה למות! מי ביקש מהם להציל אותו?!
כל כך חיכה לפיגוע.
הוא היה קרוב, ידיו כבר נטפו דם. דם יהודי.
הירייה שחיסלה את המחבל - חיסלה גם את חלומו.
הוא כל כך רצה למות על קידוש ה'!!

 

[גוגלית]

ומכאן ההשראה:

 

[תפנית בעלילה]

פיגוע.
המראה שלו היה מפחיד.
פניו היו מכוסות לחלוטין, רק העיניים הציצו.
עיניים מאוכזבות כל כך.
הבהלה הבראשיתית פנתה את מקומה לאכזבה העמוקה.
הוא דווקא רצה למות! מי ביקש מהם להציל אותו?!
כל כך חיכה לפיגוע.
הוא היה קרוב, ידיו כבר נטפו דם. דם יהודי.
הירייה שחיסלה את המחבל - חיסלה גם את חלומו.
הוא כל כך רצה למות על קידוש ה'!!

נראה שהפחד שיתק לכולם את האצבע עד שלא הצליחו ללחוץ על הפעמון...
כתוב יפה.

 

[גוגלית]

חשבתי שעשיתי לכם חשק למות על קידוש ה'..