בד"ה חנה רוזנברגר ע"ה

מכיון שיחס בבתי החולים לא ממש שונה בין אחד למשנהו,
יש מין קרטל של יחס גרוע,
וממילא כל מה שנותר ליולדת לבחור זה בין יחס גרוע ובית החלמה ליומיים,
או בין יחס גרוע ועגלה במתנה.

כך שממילא נשים חוזרות כי בשום בית חולים אין כזה דבר שהיחס חף מהתנשאויות.
וכמו שכבר התבטאו פה, תלונות יש על כל מקום,
ומדובר בתלונות צודקות וכואבות!
הדסה לא חף מזה וגם לא שערי צדק.
אולי מחמת העומס בשערי צדק אפשר לשמוע על זה יותר,
אבל בכל בית חולים אין הקפדה מעוררת התפעלות בנושא הזה.
מלבד בלניאדו כנראה.

אני רוצה שבתי החולים יחזיקו אשת קשרי לקוחות שתוודה שהיחס מעולה.
שלא יקרה כזה דבר כמו שקורה היום שיולדת יכולה להיתקל ביחס שלילי, כשהיא חסרת אונים,
וגם אם היא מחליטה להתלונן לאחר מכן, היא חוזרת הביתה לשגרה עמוסה ואין לה פנאי לכך.

ואני לא מדברת על מקרי עוולה טראגדיים.
אלא אפילו על יולדת שמצלצלת ואחות מגיעה אחרי שתי דקות ולא אחרי דקה (תביאו יותר אחיות מצידי או מתנדבות שרות לאומי).
או יולדת שוכבת ללא מענה במשך יותר משעה כי אין בשבילה זמן, הרי הבקשה שלה רק מדברת על נוחות ולא על בעיה רפואית..

ברגע שנתחיל להתלונן על מקרים פשוטים ולא נעבור עליהם בשתיקה, לא יקרה מצב בו יולדת תגיע אחרי שישה ימים ולא תקבל יחס כראוי עד למותה.
פשוט נרגיל את בתי החולים להתייחס אלינו מראש יותר ברצינות.
כן, גם אם נבקש משכך כאבים ונצפה שיביאו אותו באותה שניה ולא רק לאחר חצי שעה!

מודעה אחת בעיתון נשים שווה משכורת של אשת כח עזר למשך חודש.
ארבע מודעות לחודש- שווה ארבע נשות כח עזר!
 
נכתב ע"י hbecker;n5047454:
למה זה סותר?
צריך לבדוק מה קרה וצריך להיות עירניים גם במקרה שונה.
לא הבנתי מה סותר כאן.

ובכלל- הבדיקה אחרי המוות היא לא במיון. בודקים אותה צוות פתלוגים ואין להם קשר למיון כך שזה לא על חשבון חולים השוהים במיון. מקסימום על חשבון מת אחר.

עניתי ספציפית למה שכתבת- כדי להיות עירניים במקרה דומה בפעם הבאה.
אז טענתי שצריך להיות ערנים תמיד לא רק במקרה דומה...

כמו שכתבתי, הדברים נכתבו בציניות מסויימת. ברור שזה לא על חשבון חולה אחר.
ועדיין אבסורדי בעיני שבדיקות שהיו אמורות להתבצע לפני המוות, מתבצעות אחריו. ובאותו בית חולים.

איכשהוא אם היה צוות מתוגבר במיון, והיו בודקים כל מקרה בדיקה מקיפה, גם אם חלילה החולה מת ל"ע, חסכנו בדיקות לפתלוג... ואפשר היה לפטר פתולוג מיותר.
 
מה שעולה מהדיון ששהנושא מורכב כמעט בכל בתי החולים, וכולם בלי יוצא מן הכלל יש להם לאן לשאוף ולאן להתקדם. ובכל בתי החולים יש אנשי צוות שמוטב שהיו הולכים הביתה וקוראים גליונות רפואיים.
ככל שהציבור ידרוש מקצועיות ולא יתפשר בשום אופן שעל שירות, זה מה שיהי-ה .
ככל שהציבור יתעניין בצופרי החלמה וקשקושים, הבית חולים, ומשרדי הפרסום שלו יתעסקו יותר בזה ופחות יבינו וירצו להבין מה באמת הבעיות שלהם.
ככל שאנחנו נחליט שפיקוח נפש ובכלל זה השירות מעל לכל! ושוב, להימנע מזכות השתיקה במקרים של כשל. תחשבי, שהשירות הלקוי שאת קבלת יכל להימנע אם הקודמת לך היתה עושה משהו בנידון.
בהיוועצות עם רב כמובן.
זה מחויב מ"כל ישראל ערבים זה לזה" ועוד ועוד.
 
אני יושבת וקוראת את האשכול ולא מפסיקה לבכות.
לא יודעת למה בכלל נכנסתי אליו...

אני פשוט רוצה להגיד משהו על האסרטיביות שדיברו עליה.
לא תמיד החולה במצב שבו הוא מסוגל לעמוד על שלו חזק כ"כ גם אם בחיי היום יום הוא אדם סופר אסרטיבי.
אני אישית אישה די חזקה וידעתי שאני הולכת לקראת ניתוח קיסרי עם מומחה צמוד מחשש להרפס.
שכרתי רופא פרטי מבעוד מועד רק שבסוף ילדתי לפני הזמן בעיר אחרת (בני ברק שמה...)
הסברתי לרופאים שאני צריכה ללדת בניתוח אך הרופא בדק אותי וטען שאין שום צורך.
לא משנה כמה צעקתי ובכיתי שחיי הילד תלויים בזה הוא לא הקשיב.
מה לעשות שלא תכננתי ללדת והייתי לבד בלי משהו שיעזור לי לצעוק.
אחרי שכמעט ילדתי במסדרון נכנסתי ללידה רגילה.
אתן מסוגלות לשמוע את ההמשך---
שבועיים אחרי הלידה חזרתי עם תינוק חולה לביה"ח שבוע אח"כ הוא כבר לא היה.

אני לא מאחלת לאף אחת לעבור את זה, בטח לא עם המחשבות ורגשות האשמה של למה לא הייתי חזקה יותר ? למה לא הפכתי את כל בית החולים?
גם כשבשכל אני יודעת שהייתי חלשה וכאובה ומבולבלת- לידה ראשונה לבד עם כל מה שזה אומר.

אז תיהינה חזקות, תצעקנה, תהפוכנה דברים.
גם אם יסתכלו עליכן כמשוגעות כי זה החיים שלכם גם אם בעיניהם אתן עוד אחת מ...
 
לא הפכת את כל בית החולים כי לא היה עוזר לך.
את הרי אומרת שביקשת ובכית.
עשית את מה שיכולת במצב שלך.
האטימות הזו של בתי החולים.
בוכה יחד איתך!!!

(מקוה שאותו רופא שילם במשרתו).
 
את צודקת במאה אחוז. כואב מאד לקרא. כל כך עצוב. כל כך קשה. אין מילים חוץ מ:השם ישלח לכם נחמה.
ברור שזה המצב של היולדת. חוסר אונים. פחד משתק לרוב, וכו.
מה שנכתב לגבי האסרטיביות, זה רק במצב שזה אפשרי, אבל יש מצבים שכל הדיבורים היפים נעלמים ובמקומם יש חוסר אונים, כולל של מי שמגיע ומתלווה.
זה הכי טבעי בעולם. רגשות אשמה? על להיות חזקה במקום של חולשה? איך?
(להבדיל, אפילו ברופא שינים יש סוג של חוסר אונים. כי זה לא התחום שאנו מבינות בו)
לפעמים אם שאדם מכין את עצמו אולי, (לא בטוחה) זה עשוי לסייע. אולי. במקרים שאפשר.
אם נמצאים לבד, בפתאומיות, במקום שהוא לא המקום המתוכנן, הקושי הוא הרבה יותר גדול. אין ספק..
ההמלצה שלך בסוף, כל כך נכונה. אם כי כל כך קשה לביצוע בזמן אמת.
ולכן באמת, הציבור צריך לדרוש יותר ויותר מקצועיות ושירות בבתי חולים.
לצאת מנקודת הנחה, שמדובר פה בחיי אדם, ולדרוש מבית החולים ברמה הכי ישירה את המקצועיות הנדרשת.
בלי קשר למקרה שלך שהוא כל כך עצוב. והיית במצב נתון קשה ביותר. ועוד בלידה ראשונה, שהחששות והחוסר ביטחון שולטים.
מן השמים תנוחמו
 
פעם שאלתי את הרופא נשים שלי דקה לפני שנכנסתי לקיסרי ,איך מונעים את כל המקרים הללו של דימום פנימי ל'ע אחרי לידה,
והוא אמר לי ברגע שתרגישי כאב בטן תצעקי ותקימי את המחלקה! תדרשי אולטראסאונד מידי!
לא צריך להיות נימוסים פשוט לצעוק ולבקש
 
נכתב ע"י שםמשתמש;n5047488:
אני יושבת וקוראת את האשכול ולא מפסיקה לבכות.
לא יודעת למה בכלל נכנסתי אליו...

אני פשוט רוצה להגיד משהו על האסרטיביות שדיברו עליה.
לא תמיד החולה במצב שבו הוא מסוגל לעמוד על שלו חזק כ"כ גם אם בחיי היום יום הוא אדם סופר אסרטיבי.
אני אישית אישה די חזקה וידעתי שאני הולכת לקראת ניתוח קיסרי עם מומחה צמוד מחשש להרפס.
שכרתי רופא פרטי מבעוד מועד רק שבסוף ילדתי לפני הזמן בעיר אחרת (בני ברק שמה...)
הסברתי לרופאים שאני צריכה ללדת בניתוח אך הרופא בדק אותי וטען שאין שום צורך.
לא משנה כמה צעקתי ובכיתי שחיי הילד תלויים בזה הוא לא הקשיב.
מה לעשות שלא תכננתי ללדת והייתי לבד בלי משהו שיעזור לי לצעוק.
אחרי שכמעט ילדתי במסדרון נכנסתי ללידה רגילה.
אתן מסוגלות לשמוע את ההמשך---
שבועיים אחרי הלידה חזרתי עם תינוק חולה לביה"ח שבוע אח"כ הוא כבר לא היה.

אני לא מאחלת לאף אחת לעבור את זה, בטח לא עם המחשבות ורגשות האשמה של למה לא הייתי חזקה יותר ? למה לא הפכתי את כל בית החולים?
גם כשבשכל אני יודעת שהייתי חלשה וכאובה ומבולבלת- לידה ראשונה לבד עם כל מה שזה אומר.

אז תיהינה חזקות, תצעקנה, תהפוכנה דברים.
גם אם יסתכלו עליכן כמשוגעות כי זה החיים שלכם גם אם בעיניהם אתן עוד אחת מ...


סיפור מזעזע!!! רק לבכות!!
בתביעה על רשלנות רפואית הם בוודאי יהיו צריכים לשלם כמה מליונים טובים, למרות שזה בחיים לא יהווה פיצוי לסבל ולאובדן!!!
אין מקום לרגשות אשמה - כי צוות קשוח או בלתי קשוב - גם אם יתעקשו איתם ויצעקו ויהפכו עולמות - הם לא יזוזו מהעמדה שלהם בס"מ!! (משחקי כבוד או סתם זלזול ואטימות) אלו פשוט יצורים חסרי תקנה... מנסיון... ואם כתוב "טוב שברופאים לגהנום", הכוונה בוודאי אליהם.

ובקשר להרפס, לא ידעתי שהוא כ"כ מסוכן! לקטנה שלי היה עכשיו הרפס, האם יש סיכון ח"ו שהעובר נדבק?
 
נכתב ע"י הוליווד;n5047616:
סיפור מזעזע!!! רק לבכות!!
בתביעה על רשלנות רפואית הם בוודאי יהיו צריכים לשלם כמה מליונים טובים, למרות שזה בחיים לא יהווה פיצוי לסבל ולאובדן!!!
אין מקום לרגשות אשמה - כי צוות קשוח או בלתי קשוב - גם אם יתעקשו איתם ויצעקו ויהפכו עולמות - הם לא יזוזו מהעמדה שלהם בס"מ!! (משחקי כבוד או סתם זלזול ואטימות) אלו פשוט יצורים חסרי תקנה... מנסיון... ואם כתוב "טוב שברופאים לגהנום", הכוונה בוודאי אליהם.

ובקשר להרפס, לא ידעתי שהוא כ"כ מסוכן! לקטנה שלי היה עכשיו הרפס, האם יש סיכון ח"ו שהעובר נדבק?

מדובר בהרפס שהוא לא בשפתיים. (מחמת כבוד המקום אני לא מפרטת על המיקום)
זה וירוס אלים מאוד.
 
נכתב ע"י הוליווד;n5047616:
ובקשר להרפס, לא ידעתי שהוא כ"כ מסוכן! לקטנה שלי היה עכשיו הרפס, האם יש סיכון ח"ו שהעובר נדבק?

מדובר על הרפס וגינלי.
אם האמא נדבקה בו, לעובר אסור להיוולד בלידה רגילה, כי במהלכה הוא יכול להידבק. לכן מיילדים בניתוח.
אם האמא לא נדבקה, אין חשש כזה.

ו שםמשתמש , הסיפור שלך עצוב שאין מילים. מן השמים תנוחמו, ותזכו לבשורות טובות.
 
תכלס שומעים פחות מקרי מוות אחרי ניתוח, כי המעקב אחרי ניתוח רציני יותר
 
נכתב ע"י טירונית;n5046970:
אשמח לשמוע את דעתכם על לניאדו
בשורות טובות

בכל מקום צריך סיעתא דשמיא,
יש מיילדות ויש מיילדות...
פעם היתה לי אחת מקסימה ואכפתית ומדהימה, ופעם מישהי כזו קלפטע איומה, כזו שלא הייתם רוצים להיתקל בה בסמטה חשוכה... לידה שסיוט להיזכר בה!
ובפעם האחרונה, כשכבר שמחתי שהגעתי מוקדם, היה עומס מטורף, לא היה חדר לידה פנוי וגם לא מרדים זמין :mad: כשנגזר לסבול בלי אפדורל, לא יעזור כלום... המיילדת היתה דווקא מאד טובה ואמפטית, אך לא היה לה מאיפה לייצר עבורי מרדים פנוי, למרות שמאד רצתה.
אבל דווקא יצאתי משם עם טעם טוב, אחרי הכל. היחס של האחיות אחרי הלידה היה מקסים, וגם האוכל היה מאד על רמה, והנקיון וכו'
רק צריך להתפלל לא להיקלע לשם בשעת עומס כי אז המצב על הפנים.....

 
ואני מאשימה את עצמי שלא צעקתי. כי כשצעקתי כבר היה....

מה אשווה לך ואנחמך....

 
הייתי בשבוע שעבר במרפאות 'הדסה' וראיתי מודעה על הדלת בכניסה: 'אחיות הדסה נדהמות ומזועזעות' - ועל יד זה: 'די לאלימות!'.ניסיתי לשער מה קרה ומה הביא את הפציינט לנהוג ב'אלימות'. (אין לי מושג על איזה רקע באה אותה מודעה.) חשבתי בלבי שאם מישהו מכאן ינסה ליישם את העצות של 'להפוך את בית החולים' ויהפוך רק שולחן אחד - הוא יקבל את איש הבטחון או שוטר במקום את הרופא הטוב ביותר. אולי כל אחד צריך לדאוג לעצמו לאיזו פרוטקציה רצינית לפני שהוא פונה לבית חולים... (כן, ברור, מי שמגיע כשהוא במצב חירום צריך לדאוג לפרוטקציה לפני כן:rolleyes::mad:)
 
נכתב ע"י אפכא מסתברא;n5047725:
הייתי בשבוע שעבר במרפאות 'הדסה' וראיתי מודעה על הדלת בכניסה: 'אחיות הדסה נדהמות ומזועזעות' - ועל יד זה: 'די לאלימות!'.ניסיתי לשער מה קרה ומה הביא את הפציינט לנהוג ב'אלימות'. (אין לי מושג על איזה רקע באה אותה מודעה.) חשבתי בלבי שאם מישהו מכאן ינסה ליישם את העצות של 'להפוך את בית החולים' ויהפוך רק שולחן אחד - הוא יקבל את איש הבטחון או שוטר במקום את הרופא הטוב ביותר. אולי כל אחד צריך לדאוג לעצמו לאיזו פרוטקציה רצינית לפני שהוא פונה לבית חולים... (כן, ברור, מי שמגיע כשהוא במצב חירום צריך לדאוג לפרוטקציה לפני כן:rolleyes::mad:)

אז אני אספר לך מה קרה-
כמטופלת באופן קבוע בהדסה [אני שם כמעט כל שבוע] שאלתי את אחת האחיות על מה זה ועל מה זה?
זה בכלל לא קרה בהדסה. זה קרה בבית חולים אחר ואיני זוכרת איזו שפציינט הצית אחות למוות...
אחיות הדסה הדביקו את השלטים כאות הזדהות עם מצב האלימות של חולים מול הצוות הרפואי. לפעמים מטופלים באמת אלימים. נו, מה לעשות שאחות לא יכולה לתת תרופה בלי שרופא רשם אותה בתיק הרפואי [למעט אקמול ואופטלגין ושות'], ומה לעשות שזימון לבדיקה היא לא בידי האחיות. לפעמים חולים מאבדים סבלנות ומטיחים מול האחיות מה שבכלל לא אחריות שלהן. וכן, הייתי מאושפזת במהלך החיים מספיק פעמים בשביל לראות את זה.

לעמוד על שלך אפשר- צריך לדעת איך לעשות את זה. אלימות לא עוזרת בכלום. להיות נודניקים- כשצריך אז כן. ואם תזדמנו פעם להדסה עין כרם ותראו אישה חרדית שמתקרצצת לאחיות במיון ומשגעת להם את השכל להכניס עירוי או לא יודעת מה ולעשות כל מה שהיא רוצה כי היא כבר יודעת בדיוק מה היא צריכה- תדעו שזו אני!!!!
אם לא עושים מה שצריך אני מרימה טלפון לרופאה שלי והעניינים זזים.
אז נכון שלא לכולם יש את הרופא הזה שיעזור להם מול הממסד אבל מניסיון אלימות לא תעזור. אפשר לדרוש מה שצריך בצורה טובה, גם אם זה פעם ועוד פעם. לצרוח בצורה גסה- רק ירחיק את הצוות. ולאור מקרים שארעו בכל בתי החולים בארץ בהם נפגעו אחים/אחיות/רופאים וכו' בגופם ממש- אפשר גם להבין את הצד שלהם.
תדברו יפה- שוב שוב- תקבלו.
תצעקו- לאר יתייחסו אליכם. וחבל
 
יש פה באשכול תערובת בין שני דברים:

1 ) היחס המתנשא והמתנכר של אנשי הצוות, שזה דבר שגרוע במיוחד בבתי חולים מסויימים,
ואין לו שום הצדקה בכל מקרה!
ועליו בוודאי יש לנו השפעה - אם נתלונן שוב ושוב אנשי הצוות האלו יפוטרו.
ואם לא נחזור לבתי חולים שזו המגמה אצלם - הם יכניסו שינוי מדיניות שיחייב את אנשי הצוות להיות אדיבים.

2) החוסר בכח אדם שגורם לחוסר טיפול וחוסר יחס במקרים מסויימים -
שלא תלוי בנו ולא בבית החולים אלא במשרד הבריאות, ולא קשור ספציפית לשום בית חולים, אלא זו בעיה כללית בכל הארץ


לדוגמא אין מה להתלונן על המתנה ארוכה במיון (יש מה להתלונן כללית על המצב בארץ, אבל לא ספציפית כלפי בית חולים מסויים)-
יש עומס, אין מספיק אנשי צוות ואין לבית החולים מה לעשות נגד זה.
יש מה להתלונן על יחס מזלזל, על חוסר התייחסות לתלונות, על קבלה למיון ללא בדיקת רופא ראשונית שזה דבר שמוכרח להיות.
 
שםמשתמש
לבי עליך.
עשית כל מה שיכלת, ונגזרה גזרה.
נראה לי שכדאי לשאול רב לגבי תלונה על רשלנות רפואית, ולו כדי למנוע את המקרה הבא.

מלפפון
הוויכוח בינינו הוא דוגמה מצוינת לעובדה שידע תורם לבריאותה של היולדת, ועשוי אפילו להציל את חייה.
את צודקת שאשה לא "צריכה" לדעת מהו תסחיף ריאתי. אין שום חוק שמחייב אותה לדעת את זה. אבל אם אשה יודעת ששכיבה ללא תזוזה עלולה ליצור קרישי דם, ושהם עלולים להיסחף לריאות ולגרום למוות, היא לא תחשוב ש"מכריחים" אותה ללכת, היא תרצה ללכת. היא לא תיקח ביות כדי להימנע מהליכה (לענ"ד אשה שלא מסוגלת/מסוכן לה ללכת מסתכנת ומסכנת את תינוקה כששניהם ללא השגחה) ולא תבקש ארוחה למיטה יומיים אחרי לידה, ותחשוב שהצוות "עושה לה דווקא" אם אינו נענה. אם ח"ו מישהי לא מסוגלת לקום, אפילו יום אחרי לידה, היא תדע שזה לא מאבק על נוחות או יחס, אלא משהו שאולי הוא בעייתי, וצריך לעדכן את הצוות, ולטפל בו.
 
בקר את כל כך צודקת.
קשה לי לכתוב כאן על מה שעברתי לאחרונה ..
אני מרגישה שיש כאן יציאה מפרופקציות והרבה הרבה כאב בעיקר
מקרה של מוות של אשה צעירה , יולדת, אמא לילדים קטנים, לכאורה ללא סיבה מוצדקת , ותחת מערכת שאנחנו בסופו של דבר תלויים בה!
הרי מעכשיו יפסיקו ללכת ללדת בבתי חולים?? ברור שלא.
או שחלילה נפסיק ללדת ???????

והמקרה הזה מנער אותנו , מזעזע, משגע , מטריף את הדעת ומביא אותנו כמעט לחידלון.


ובכל זאת זהו ? אפסה תקווה ונשתגע?
זה פורום פתוח והאנונימיות היא חלק איטגרלי בו ובכל זאת אומר כמה מילים.
כי קשה לי מאד מאד מהאמירה הרווחת כאן נגד רופאים, נגד בתי חולים, נגד אנשי מקצוע.
יש כאן כמה תגובות שנשמע מהן שאין מצב !!!!
אין תקווה ואין עתיד!!!!
כל בתי החולים רק רוצים כסף , מושחתים, שונאי אדם ומחכים לנו בסיבוב אם לא להרוג אותנו אז לפחות להציק לנו במידה שאנחנו לא ממש נדע שהם אשמים...

אם אאמין לכל מה שכתבו פה אז אמצא את עצמי לא רוצה להביא יותר ילדים ,
אם והיה ומאד ארצה ולא אתאפק חלילה אז חלילה וחס ושלום ללכת לבית חולים,
והיה והלכת לבית חולים אז אנא הצטיידי באקדח להגנה,
כן, אקדח!
מה יש ?
ברוך ה' עם זה הסתדרתי , לבעלי יש...

אחרי הלידה , תחטפו מהר את התינוק ומהר מהר לברוח הביתה בחשיכה עדיף , לפני שלא יודעת מה יעוללו לתינוק.

ואני חושבת שהבנתם את הרעיון , אתן יכולות להמשיך לבד כיד הדמיון הפורה של כל הסופרים כאן,
רותי , נריה, פנס ,משויטט, קקטוס או יואל מוזמנים.


תגידו , לא נסחפנו? לא איבדנו את הכיוון?

זה כל כך כואב לקרוא את מה שכתוב כאן כי זה כל כך לא נכון!


אם יש תחרות על סיפורים כאובים אז אני יכולה גם להוסיף את שלי, מבטיחה לכם שאתם תצטערו מאד ,
כי יש בו הרבה נתונים פיקנטיים.
ומי שרוצה מוזמנת אספר לה הכל. ולא רק מה שכתוב בתמצות.


אבל אני לא צינית בכלל,
אני כותבת ודומעת ,
יש דברים שהרופאים לא אשמים!
נקודה.


גם אם היו יכולים להיות מלאכים לפחות במקום אלוקים הם לא היו פותרים בעיות, ולא מוות ולא את מה שאני התמודדתי, ולא של אחרים שמתמודדים.

אני לא ממש יודעת על מה אתם מדברים על רופאים קשוחים ,אטומים, רעים.

אגלה לכם סוד קטן, רופאים הם בני אדם.
ויש להם יכולות של בני אדם ויצרים של בני אדם,

נכון הם אוהבים כבוד וגם אנחנו,
הם רוצים להצליח וגם אנחנו
הם נחמדים כשמחייכים אליהם וגם אנחנו

והם טועים כמו בני אדם כמונו...

אבל לא כמו אנחנו היולדות, החרדיות , אנחנו מושלמות ולא מפשלות אף פעם...

הסתובבתי אצל הרבה רופאים לאחרונה ,
וגם "זכיתי" להכיר עוד בתי חולים.
עברתי כמה וכמה בדיקות פולשניות וחלקן מכאיבות, וטיפולים עם סיכון לחיים מסוים. תאמינו לי.
הייתי במצבים של כמעט יאוש וגם ראיתי נוקשות של רופאים על גבול ההתעלמות,
וגיליתי דבר מענין.

כל אדם כשנמצא בזמן כאב, או לחץ רפואי הוא במצוקה נוראית, זה סבל בל יתואר!
והוא יעשה כל דבר בשביל למגר את הכאב, הלחץ , הספק, הבלבול וחוסר האונים.

כמעט כל אנשי הצוות שפגשתי היו כל כך נחמדים אלי, כל כך אדיבים ורגישים.
ולא , אל תתפסו אותי על המילה , היו כאלו גם אטומים וחסרי רגישות כי בכל מקום יש את זה ואנו בני אדם.

ובעיקר יולדת זה מצב כל כך רגיש שכמעט בלתי אפשרי לעשות לה טוב ונעים באופן מוחלט, כמעט..





אספר לכם איך הגעתי למסקנה הזו.

במהלך ההריון פנינו לעסקן רפואי שלא אומר את שמו,
וכיון שב"ה יש לנו קצת קשרים חזר אלינו באותו יום.
אני חשבתי שזה ברור מאליו, ככה צריך לפעול עד שהתברר לי מציאויות אחרות,
אשה שפגשתי במהלך התקופה, סיפרה לי את ספורה על שתדלנות,
חברה שלה רצתה להתייעץ עם פירר נראה לי, על איזה רופא לקחת לאמא שלה על מקרה סבוך ומחייב טיפול בהקדם. מלווה בהרבה כאבים וכו.
התקשרה השאירה הודעה וחיכתה למענה, חיכתה וחיכתה,
אחרי שבועיים שעדיין לא חזרו אליה היא הרימה טלפון נזעם למזכירה ושפכה את כל מר ליבה,
בשביל מה אתם פותחים עמותה, סתם כבוד וכו וכו

המזכירה התנצלה שפירר באמת לא יכל עדיין להתפנות אליה, ומי שמכיר אותו יודע שהוא לא מתבטל או מתחמק,

לא פחות מעשר דקות ופירר חזר אליה מתנצל, שהוא היה עסוק עם עוד מקרים והוא לא ידע עד כמה קשה להם להמתין.

ומנגד רגעים של התנהלות בירוקרטיה קשוחה עם המתנה מורטת עצבים כשאני במצוקה.
התרגשתי מהספור הזה מאד. ראיתי שאכן יש לאנשים אכפתיות מאיתנו
אבל מה הם לא תמיד מודעים עד כמה אנחנו זקוקים להם.

ההתנהגות של פירר ועוד עסקנים היא לא הנורמלית,
רוב הרופאים ואנשי המקצוע הם נורמלים ואנושים
ואם אנחנו סופר נחמדים אליהם זה חוזר אלינו בגדול.


רק בריאות ונחת !
 
נערך לאחרונה ב:
ידע הוא כח.
במצבים מסוימים, במקרים מסוימים
ובכלל - חשוב לדעת
ואשה שעומדת לפני לידה צריכה לדעת כל מיני דברים
מה מקובל, מה לא מקובל, מהי המשמעות של כל מיני פעולות לטווח הקצר והארוך
ואם היא לא יודעת - שלא תתפלא אחר כך

אם היא מעוניינת בא', בב', או אולי בג'
נכון, צריך לזרום שלא הכל יקרה
אבל לא כל נוהל בית חולים הוא תורה למשה מסיני!!
מותר לסרב, מותר לא להסכים
ומותר לעמוד על שלך כשמשהו לא מתאים לך - לא רק מותר, אלא רצוי!
מבטיחה לך שאם יהיה מצב חירום הרופאים ידעו לעמוד טוב טוב על שלהם
אבל לפעמים מדובר בגחמה של מיילדת, פשוט יותר נח לה שתהיי כך ולא אחרת
ואז את יכולה להתעקש, או לוותר. תלוי כמה זה חשוב לך

ורק שתדעו, שיולדת שמקבלת יחס מזלזל מהצוות, יכולה בהחלט להתלונן! אני חושבת שגם היה תקדים משפטי בנושא
בכלל, כל מטופל בבית חולים ע"י צוות רפואי אמור לקבל יחס הוגן ומכבד, וזלזול בכבוד החולה הוא בהחלט יכול להוות עילה לתביעה
וזה לא צריך להיות משהו קיצוני מדי

ומי שלא אסרטיבית, שלא תרגיש לא בנח עם עצמה. יש דבר כזה שבנאדם מגיע לבית חולים הוא מאבד את הבטחון שלו, בפרט אם הוא לא מכיר את הפרוצדורות ומה מקבל וכו', או שאיכשהו הוא מאבד את הלשון
זה קורה לכולם
לא צריך להרגיש לא טוב בגלל זה! רק להחליט מה לעשות ומה הגיד בפעם הבאה

רק תעשו טובה - אל תחשבו על חילול השם. אם מישהו לא נותן יחס נאות - שיקבל את שלו
זה שיש לבעלך כיפה וגרביים לא אומר שאת צריכה לשתוק כשמתייחסים אלייך לא נאות
 
אין מה לעשות במדינת ישראל המדיניות שלכל מקום אתה צריך לבוא עם עורך דין אחרת לא תקבל כלום
ומדובר על בדיקות הכי פשוטות או שרות הכי פשוט
ותשאלו כל עולה חדש איך בחול זה פשוט לא ככה וכמה קשה היה להם להתרגל למדיניות הזו שעל כל דבר צריך להתווכח ולצעוק
אז כמו שלמשפט לא מגיעים בלי עורך דין
ככה לבית חולים תמיד צריך להגיע בליווי מישהו אסרטיבי וחזק שיודע לדבר ולדרוש וזה לא סותר שיבוא גם האדם הקרוב יותר שהוא פחות מומחה בנושא שיעזור לחולה
אבל בהתנהלות כלפי הצוות חייבים אדם חזק ככה בלידה בניתוח ובכל מצב אחר
וכמובן שא"א לתכנן הכל ויש מצבי חרום כמו שתארו עם ההרפס וכמובן שזה גזרת שמים שנגרמה בידי בנ"א חייב... ועונשו במקומו מונח
אבל לגבי ההשתדלות צריך לקחת בחשבון שבנחמדות ובציתנות לא משיגים כלום בבתי חולים
ואני התנדבתי רבות בבתי חולים וחויתי את זה הרבה
ונכון שיש עומס ואין כח אדם אבל זה לא מתיר לאף אחד לזלזל בחיי אדם ומי שלא יכול לעמוד בלחץ שיתכבד וימצא לו עבודה שלא דורשת מגע עם קהל ולא במצבים מסוכנים

ספציפית לגבי מעיני הישועה אני יודעת שהתפטרו שם 22 יולדות בגלל העומס הבלתי נסבל שגרם ללידות בכל בלטה פנויה
עד כדי כך שיולדת שהגיעה שלשום ביקשו ממנה לפנות לבית חולים אחר כי אין כח אדם שיטפל בה
אז כדאי לקחת את זה בחשבון לפני שפונים לשם

וכן אם היו משקיעים את הפרסום שלהם בבנית עוד חדרי לידה ובהכשרת האנושיות של פקידות הקבלה בלידה והמזכירות הרפואיות
בטוח שכל הסאגה הזאת היתה נמנעת

ושוב יולדת זה תמיד אדם עצבני וכועס וכאוב ומיוסר וא"א לצפות ממנו להתנהגות נחמדה ,אנשי הצוות הם אלה שצריכים להיות סופר אנושיים ולשלוט במצב ולא לצעוק ולכעוס ואם לא הם פשוט לא מתאימים לתפקיד ...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה