בהמשך לשרשור הביות, יש לי שאלה

מה הבעיה?
תמיד אפשר להתחרט.
מי שהאשכול הזה עשה לה משהו לטובת ביות - שתנסה בעז"ה בלידה הבאה, ברגע שזה מציק לה או מתיש או מלחיץ אותה - שתבוא לתינוקייה ותודיע "קבלו ביטול."
ואח"כ שתפתח אשכול על חוויותיה.
האמת היא שאי אפשר. כך לפחות אמרו לי בשערי צדק. ועוד אמרו, שלא אוכל להכניס אותו לתינוקיה כלל, אם למשל ארצה לצאת לבית הקפה שבקומה למטה.
מקלחת לא מטרידה אותי, יש מקום לעריסה. אבל אם אני רוצה לפגוש את בעלי הכהן למשל כשהוא לא יכול להיכנס, או רוצה לצאת מהמחלקה ולכבד מישהו שטרח והגיע אבל אחרי שעות הביקור, שם זה מגביל.
 
עושה רושם בחיים לא ביקרת במעון.
עבדתי כמה שנים מאחורי מעון, ואת הצרחות של התינוקים (הקטנים בכל אופן) רק אני שמעתי...
התגובה של היא סוג של בת יענה..
נכון.
מוסיפה-גם במעונות הכי טובים, לוקח זמן לפעמים עד שהילד שלך מקבל טיפול, והוא יכול להיות ממש מורעב!!! ויכולים בינתיים להציק לו ולקחת לו את המוצץ או הדיסה שנדחפה לו!!!
זה מה יש.
 
נערך לאחרונה ב:
כמה שזה נכון חוסר המודעות....
בלידה השניה שלי לא היה מקום במחלקה רגילה (עין כרם) והציעו לי או מחלקת ביות או לחכות במזדרון לחדר, בגלל חוסר המודעות וכל מה שאמרו לי שזה קשה וכו'... ממש פחדתי ואמרתי שאנסה ביות ושיודיעו לי מתי מתפנה חדר במחלקה הרגילה...
הלכתי לשם וכ"כ נהניתי לא רציתי לעזוב לרגילה גם כשהציעו לי, זה ממש פינוק! והחלטתי שמאז רק ביות. זה הרבה יותר מנוחה ומרגיע, התינוק בד"כ רגוע יותר שם, יש שם המון עזרה מהאחיות , הציעו עזרה, החליפו לו בלילה, קילחו אותו, והכל לידי, כשרציתי לצאת שניה השארתי עם האחיות.
נראה לי זה גם תלוי בבית חולים ובמדיניות שלו כי אחותי ילדה בבית חולים אחר ועשתה ביות - היא אמרה לי ששם הגישה היא יותר כמו עונש בחרת ביות, תתמודדי- ופחות עזרה מהצוות
 
תודה לכל מי שהעלתה את הנושא.

אני אשה מודעת להרבה דברים. אבל פשוט לא חשבתי על האופציה הזו בשבילי,
הרגשתי שזה סתם לאמהות משונות...
יש בזה הרבה. אני בטוחה שאנסה יותר ,בעזרת ה', בזכותכן,
להשתדל בשביל הבייבי שלי ...בקרוב.


כתבו על תינוק עם אפס הפרדה שהיה רגוע יותר מהילדים הקודמים המופרדים...
אני מאמינה ולא רק בזה..
אני מעידה על תינוקת רגועה יותר מהקודמים אפילו שהופרדה, כן. וישנה בתינוקיה.
וזה כי אמא שלה מאד חיכתה לה, דיברה אליה, היתה כל כולה שלה עם המון עבודה פנימית לפני. זה אמיתי ומדהים.
 
למה נראה לך שטומנים ראש בחול? אני בכל אופן בדקתי הרבה על הנושאים שהעלית, ואני דווקא מאד בעד לידה טבעית, והנקה וכו'. את ההחלטות שלי קיבלתי בצורה מושכלת. ממש לא מנקיפות מצפון שב"ה אין לי בנושא הזה.
ולא כל מה שאת חושבת שככה נכון ואידיאלי - זה בהכרח כך.
למה נראה לך שטומנים ראש בחול? אני בכל אופן בדקתי הרבה על הנושאים שהעלית, ואני דווקא מאד בעד לידה טבעית, והנקה וכו'. את ההחלטות שלי קיבלתי בצורה מושכלת. ממש לא מנקיפות מצפון שב"ה אין לי בנושא הזה.
ולא כל מה שאת חושבת שככה נכון ואידיאלי - זה בהכרח כך.

את כותבת בדיוק את מה שאני כתבתי, ברגע שאת עושה את זה אחרי שלמדת את הנושא וקיבלת החלטות בצורה מושכלת אין לך נקיפות מצפון.
אבל אם לא לומדים היטב את הנושא, הנקיפות חוגגות, ובשביל להרגיע מוכיחים לכל העולם כמה זה נכון מה שאני עושה.

ממש לא כתבתי מה נכון ומה לא, כתבתי בפשטות שצריך ללמוד כל נושא היטב ואז לקחת החלטות ולהיות שלמים איתם.
 
באיזה בית חולים באזור המרכז יש הכי הרבה תמיכה מהצוות לביות?
 
באיזה בית חולים באזור המרכז יש הכי הרבה תמיכה מהצוות לביות?
באיכילוב, כאמור, יש אפס הפרדה, שזה הכי תמיכה שיש.
(מגיעים אלייך למיטה, שואלים אם תרצי להחזיק את התינוק או להניח אותו על שידת ההחתלה שבחדר בזמן החיסון, מחסנים, הוא מיד יונק ונרגע. תודי שזה לא חלום :) כנ"ל כל לקיחת מדדים. חוץ מבדיקת שמיעה, אז מתקשרים אלייך ומזמינים אותך להגיע עם התינוק)
חוץ מזה, מרגע הלידה מאוד מאוד מעודדים להיות איתו סקין טו סקין. שקילה מאוחרת, עמעום אורות בחדר, בעל הולך עם התינוק לקבלה קצרה בתינוקייה ומשם הוא איתך.

לא נתקלתי בבעיה להכניס לתינוקייה כשנכנסתי להתקלח. (רק התקשרו אלי שהוא בוכה ולא נרגע כשמחזיקים אותו :( )
 
בבלינסון הביות חובה בשעות היום,
ואין לך עם מי להשאיר את התינוק אפילו אם רק תלכי להתקלח....

אם אני לא טועה יש מחלקה של ביות, אבל ראיתי תינוקות שהיו רב הזמן בתינוקיה.
לא בטוחה כי התינוקת שלי היתה בפגיה והייתי עסוקה בהליכות לפגיה.
(מקווה שהצלחתי להשלים לה את התקופה שלא היתה איתי, שחלילה לא יהיו לה משקעים...)
 
שרשור מחכים ביותר.

2 הסנט שלי:
אני בהחלט חושבת שיש המון חוסר מודעות בציבור לזה.
אני בכלל לא חשבתי על ביות, לא ידעתי מה המעלות של זה וזה היה נראה לי לנשים שפריקיות לענין (כמו לידה טבעית, לידה בבית וכל כיוצא בזה).
למעשה, החוויה שלי היתה טראומטית לגמרי.
בלידה שלי איבדתי המווון דם, ולא הרשו לי לרדת מהמיטה. הכניסו אותי למחלקה בערך ב11. ליל שבת. הודיעו לי שהבייבי חייב לחזור לתינוקיה עד אחת. היות שלא יכולתי להחזיר אותו בעצמי, בעלי נשאר איתי, ובגלל זה פספס את השלום זכר (כולם דאגו לו עד מוות, אבל זה סיפור אחר). באחת הוא החזיר את התינוק לתינוקיה והלך לנוח קצת.
לא הצלחתי לישון, ורציתי את התינוק שלי. ולא יכולתי ללכת אליו. גם לא להניק.
בשעה חמש התחילו לגלגל עריסות. בגלל ששבת לא יכולתי ללחוץ ולקרוא לאחות, וגם לא יכולתי לצאת מהמיטה. חיכיתי וחיכיתי עד שהביאו לחברת החדר שלי את התינוק שלה ושאלתי מה עם שלי. ענו לי תיכף יביאו ונעלמו.
אני זוכרת את עצמי יולדת טריה ותשושה, בוכה במיטה בחוסר אונים ובחוסר יכולת, כי היא רוצה את התינוק שלה ולא מביאים לה אותו.
בשש הם הואילו להביא אותו.
בלילה אחר כך לא היה יותר טוב - בין אחת לשש הוא חייב להיות בתינוקיה
כבר הרשו לרדת מהמיטה, והלכתי להניק אותו, לישון - כמעט שלא ישנתי.
כל פעם שהבאתי אותו לתינוקיה רגוע, קראו לי שניה אחר כך שהוא רעב.
תכלס במצטבר ישנתי אולי שעתיים ביחד בשתי הלילות. אין לי ספק שאם הוא היה איתי הייתי ישנה הרבה יותר.
ואת הטראומה שלי כשחזרתי הביתה, וגיליתי על העקבים שלו את סימני החיסונים והדקירות וקלטתי מה הוא עבר כשאני שכבתי במיטה בחוסר אונים...
בקיצור, אין לי ספק שפעם הבאה אני עושה ביות.

אבל,
לא להגזים.
אל תתארו השלכות פסיכולוגיות מרחיקות לכת בלי ביסוס רק כי קראתן איזה חצי משפט באיזה כתבה.
כל השנה הראשונה לחיי התינוק אכן חשובה מאד לכל ההתפתחות הרגשית שלו, ולמידת האמון שלו בעולם. אבל כל הפסיכלוגים מסכימים שאין כזה דבק אמא מושלמת. יש אמא טובה מספיק.
כשתינוק על פי רוב מקבל את צרכיו, ועל פי רוב הוא מקבל טיפול רגיש, הוא יגדל תקין.
אל תקחו יומיים ראשונים, שבהם הוא ישן מרבית היום, מקבל הרבה אמא, עוד לא רואה טוב בכלל (30 סנטימטר בשחור לבן) ותעשו מהם חזות הכל.

אני אנסה ביות בשביל שלוות הנפש שלי וכי נראה לי זה יהיה לי טוב.
ומי שצריכה דווקא תינוקיה - גם טוב.
 
התינוק שישן עמוקות הוא מותש מאוד עד כדי שהוא 'נופל' לישון. (קראת פעם על המסלול והחבטות שהוא עובר מהעצמות של האמא במהלך הלידה? זה לא הוקוס פוקוס והוא נולד)
התינוק שצורח, כל כך לא נח לו משהו שלמרות שהוא כ"כ עייף הוא קם בבכיות.
תינוק שצורח הרבה זמן ולא מספיקים לגשת אליו - הוא ממש סובל.
וחוץ מזה תחשבי שוב אם לדעתך נח לו להתאושש בתנאים שבהם הוא אמור להתאושש..
ובלי שום מחקר, אני א. מרחמת עליו גם עכשיו. ב. בטוחה שלכל תחושת חוסר אונים וסבל ובמיוחד בגיל הקטן כמו שפרטתי, יש איזשהם השלכות להמשך, גם אם אני לא יודעת להצביע מהן ההשלכות שנגזרו מהתחושות הנ"ל. וגם אם הם מעטות אני מעדיפה אם אני יכולה, לחסוך אותם ממנו.
את יכולה גם לחסוך לו את שק החבטות מהעצמות של האמא.
לכי לניתוח קיסרי. שם הוא יוצא כמו קינג.
מה, את לא מוכנה לסבול קצת כדי שהילד שלך לא יסבול???

לגבי ההשלכות, נדמה לי שכבר כתבו מעלי -
כל (או לפחות רוב) האמהות שכתותבות כאן, "ננטשו" בתינוקיה, ובתנאים הרבה יותר מחמירים מהיום. לאמהות בכלל לא היתה גישה לתינוקיה. האם כולכן עם בעיות נפשיות? אני מאמינה שאתן בריאות בנפשכן...

חני
 
דובר כאן הרבה על החשיבות של הביות ועל העולם המודרני שגרר אותנו לשינויים שלא מותאמים לטבע האנושי.
משהו קטן- בעבר וגם כיום בחברות שבטיות אכן התינוק היה צמוד אל האם והיא לא היתה קמה מהמיטה למשך תקופה ארוכה, אבל כל זה מתאפשר רק כתוצאה מהמבנה החמולתי שתומך בזה. הסביבה דואגת לבישול, נקיון, טיפול בילדים האחרים והכל כדי שהאם תתפנה להתאוששות וטיפול בתינוק בלבד.
מחקרים שעוסקים בדיכאון אחרי לידה מראים שמרכיב מאד משמעותי במניעת דיכאון קשור לתמיכה הסביבתית שהאם מקבלת, ברמה התפקודית ממש. לא זוכרת את הנתון המדויק כרגע, אבל בחברות שבטיות אין או כמעט ואין תופעה של דיכאון אחרי לידה.
 
אני לא חושבת שתינוק שנשאר בתינוקיה וצרח, מפתח טראומות לחיים.
הוא לא יזכרו את זה ולא יהיו לו משקעים.

מה שכן, כשמישהי אמרה לי את הנ"ל והסכמתי איתה,
עניתי לה:
תארי לך הייתי נותנת לך עכשיו מכה חזקה במקל, ואחכ הייתי נותנת לך שוקר חשמלי שהיה משכיח ממך את הטראומה של המכה.
זה כן בסדר?

אני לא רוצה שהילד יבכה לא בגלל משקעים בעתיד.
מבחינתי אני מסתכלת על ההווה ולא על העתיד.

עכשיו לא טוב לו.
גם אם לא יזכור את זה, למה שאגרום לתינוק בן יומו אי נוחות?
אז כשאין ברירה- אין ברירה.
כשיש- אני בעד לעשות את זה בצורה הנוחה ביותר שאפשר בשביל האמא.
האמת היא שכשאני חושבת על זה, נח לי יותר שהתינוק לידי.
ככה אני לא צריכה לקום כל שניה לתינוקיה.
הרי אם הוא בוכה ממילא מבקשים ממני לבוא לקחת.
ויותר כואב לקום מהמיטה מאשר לרכון ממנה לעריסה..

ולגבי יציאה למקלחת,
לא יודעת למה.
נראה לי הזוי וחשש רחוק מאד שעובדת ערביה תיכנס לחדר כדי לחטוף תינוק.
אם עושים את זה בזמן שאין מבקרים, ומשאירים וילון סגור עם ילד רגוע,
אני יותר מפחדת מתגובת האחיות מאשר מחטיפת התינוק.

וזה חוץ מכך שבית חולים מרושת במצלמות. גם אם חלילה היה מקרה של מישהו משוגע שבדיוק החליט להיכנס לחדר בתזזמון מושלם, להסיט וילון, לגלות עריסה בלי אם, ולחטוף, עד שיעזוב את בית החולים כבר יעלו עליו.

ואם כבר, נלך רחוק יותר:
אם באמת יש מישהו שהולך לחטוף, הוא גם יכול לעשות את זה ליד האמא.
לקחת מהידיים שלה ופשוט לברוח מהר ולהימלט עד שאנשים יבינו מה האמא צורחת שם.
(מרוב שהאחיות מתייחסות לאמא והיא יכולה לרוץ אחרי החוטף במהירות שיא.

אז יאללה.
חששות רחוקים.
התינוק יכול לשהות בכיף בחדר, והאמא להתקלח.
 
את יכולה גם לחסוך לו את שק החבטות מהעצמות של האמא.
לכי לניתוח קיסרי. שם הוא יוצא כמו קינג.
מה, את לא מוכנה לסבול קצת כדי שהילד שלך לא יסבול???
אגב, בלי קשר לציניות של מה שכתבת, מחקרים מראים שלהרבה ילדים מניתוח קיסרי חסר משהו בוויסות החושי.
לא סתם התינוק עובר כזו דרך ייסורים - היא נועדה לפתח אצלו משהו.
 
דובר כאן הרבה על החשיבות של הביות ועל העולם המודרני שגרר אותנו לשינויים שלא מותאמים לטבע האנושי.
משהו קטן- בעבר וגם כיום בחברות שבטיות אכן התינוק היה צמוד אל האם והיא לא היתה קמה מהמיטה למשך תקופה ארוכה, אבל כל זה מתאפשר רק כתוצאה מהמבנה החמולתי שתומך בזה. הסביבה דואגת לבישול, נקיון, טיפול בילדים האחרים והכל כדי שהאם תתפנה להתאוששות וטיפול בתינוק בלבד.
מחקרים שעוסקים בדיכאון אחרי לידה מראים שמרכיב מאד משמעותי במניעת דיכאון קשור לתמיכה הסביבתית שהאם מקבלת, ברמה התפקודית ממש. לא זוכרת את הנתון המדויק כרגע, אבל בחברות שבטיות אין או כמעט ואין תופעה של דיכאון אחרי לידה.

אז אני רוצה להוסיף עוד נתון בנוגע לדיכאון אחרי לידה -
הפרדה בין אמא לתינוק מגבירה את הסיכויים לקשיים בהיקשרות האמהית,
ומעלה את הסיכוי ללקות בדיכאון אחרי לידה ברמה כזו או אחרת.

ו.... אני מבקשת ממש - בבקשה לא להפוך את דברי לכלי ניגוח.
לא כתבתי שכל מי שתשאיר ילד בתינוקיה תלקה בדיכאון אחרי לידה, אלא שזה מעלה את האחוזים.
וזה פשוט מאוד.
יש הורמונים שמופרשים בגוף עם הלידה, הורמונים שקשורים להנקה ולהיקשרות לתינוק.
כאשר התינוק מופרד מהאם מיד אחרי הלידה המוח מקבל שדר (סליחה מראש, זה נשמע קיצוני אבל נבדק מחקרית) השדר הוא - "אין תינוק" = אבדן. מה שגורם לסוג של תהליך אבל (אבלות) אצל האם, מקשה על האם להיקשר לתינוק, מוריד את רמת הרגישות שלה כלפיו וכלפי הסבל שלו, ומשפיע בהחלט על המצב הרגשי שלה בשנה שאחרי הלידה.
השלכות של דיכאון אחרי לידה עלולות להיות גם ארוכות טווח.

ואני כותבת מראש -
גם אם מישהי מהכותבות כאן לא חוותה זאת ב"ה, עדיין - זה הוכח מחקרית.
כך שתגובות בנוסח - מה פתאום, אני מאוהבת בתינוקות שלי וכו' - לא ממש רלוונטיות כי מדובר על סטטיסטיקה.
אני כותבת רק כדי להנגיש מידע.
אין לי עניין לשכנע או לכפות את דעתי, ואני בעד שכל אם תבחר את הבחירות שלה.
(אני למשל לא מבינה מה הקשר בין מנוחה לבין מחלקת יולדות. בלידה האחרונה - לא ישנתי שם דקה, וכשנרדמתי סופסוף אחרי לילה שלם של סבל - העירו אותי לבדיקת לחץ דם. השתחררתי 12 שעות אחרי הלידה וברחתי הביתה, כן, לבלגן של הילדים המהממים שלי, שחיכו לי בהתרגשות וכבר לא יכלו להמתין לפגוש את האח החדש שלהם, ולא, אני לא הולכת לאמא שלי לחודש, וגם לא ליומיים).
 
@ariels, כוונתי היתה לומר שהביות הוא אכן המצב האידיאלי, אבל הוא גם דורש תנאים סביבתיים שיתמכו באם. אגב, הענין הזה כבר מתקשר יותר לאשכול על הסיוע ליולדות.
 
רציתי להוסיף מנקודת מבטי על הביות.
יקרות, לטעמי אין שום קושי בביות, למעט תינוק צרחן.
ואם התינוק צרחן, לא תרצי שהוא יצרח בתינוקיה, לא?
עברתי כבר ביות בשלושה לידות, כיף עולמי, התינוק לידי, שומעת אותו, מקשיבה לו,
לא רוצה בכלל שהוא יבכה אפילו דקה עד שיבואו לקרוא לי.
הוא עכשיו יצא ממקום מוגן ונעים אל אור וקור, לא רוצה שיחוש לבד.
רוצה שמייד כשיחוש צורך, אמא תהיה לידו.
לא צריך ללכת לתינוקיה, את קוראת ספר, נחה, וכשאת שומעת ציוץ מתוק
את יכולה ישר להענות לו. זה דבר כ"כ מקשר.
לא קשה בכלל.
הקטע שצריך להכנס להתקלח או לשירותים קצת מבאס, אז את מבקשת מחברתך לחדר שתושיט לך עזרה, היא תעשה זאת בשמחה. כשהיתה לי חברת חדר בדואית אז באמת ביקשתי מתחנת אחיות והן נענו בשמחה.
מה שכן בביה"ח לניאדו יאמר לשבח שהם מקסימים! גם למי שעושה ביות הם נותנים לה את ההרגשה הכי טובה, שמלכתחילה כשאת צריכה זמן לעצמך, ארוחת בוקר, התנקות או אפילו ביקור אורחים, יש מקום בשמחה לתינוקך בתינוקיה, הם מעודדים את זה. ביות עם עזרה לאמא, שזה דבר מבורך! אצלי הוא רחוק אז זכיתי לזה רק בלידה השניה.
אז אני לא אומרת, אם מישהי קשה לה, מובן שיש את התינוקיה ושלא תפחד, ה' שומר עליו.
אבל מי שמפחדת מדעות קדומות שתדע: ביות זה נפלא. הכי כיף בעולם!
 
אני חושבת שילד שנמצא במעון בכל השנה הראשונה מאז לידתו, סובל הרבה יותר מתינוק שנמצא כמה שעות בתינוקיה ב48 שעות הראשונות שלו.
אפס הפרדה זה רעיון מקסים.
אבל בינינו, מי שאחרי 15 שבועות התינוק נפרד ממנה לפחות ל8 שעות ביום, חושבת שזה אידיאלי?
צריך קצת איזון ופורפורציות, או לפחות לפתוח אשכול מקביל נגד יציאת נשים לעבודה בשנה הראשונה לאחר הלידה...

(זה לא מציאותי אני יודעת :) אבל בכל אופן בשביל לתפוס פורפורציות).
 
מלפפון , לגבי המקלחת נחמד לך :)
מה, אין אצלכם ערבים??
אני בד"כ יולדת בבית חולים עמוס בערבים בחדרים צמודים לשלי,
כך שאין סיכוי שאשאיר את התינוק שלי אפילו לכמה דקות ללא השגחה ,
מעדיפה לשלוח לתינוקייה.
בהדסה הר הצופים יש ערבים בכמות נכבדה.
בלניאדו- לא היה.

אבל יש לערבים מספיק ילדים. זו סתם סטיגמה שזרמתי איתה.
לא חושבת שערבים יטרחו לבוא לבית חולים כדי לחטוף תינוק אחר.
אין לי אפילו חשש קל לכזה דבר.

אם כבר, איזו מטורפת יהודיה יכולה לעשות כזה דבר.
ןוגם היא, לא תיכנס פתאום לחדר ותסיט את הוילון כדי לבדוק אם האמא נמצאת.
חששות רחוקים והזויים. קרואים לזה אצלנו: חלומות פז בלב ברוז.
 
זה לא אידיאלי.
אני חושבת שילד שנמצא במעון בכל השנה הראשונה מאז לידתו, סובל הרבה יותר מתינוק שנמצא כמה שעות בתינוקיה ב48 שעות הראשונות שלו.
אפס הפרדה זה רעיון מקסים.
אבל בינינו, מי שאחרי 15 שבועות התינוק נפרד ממנה לפחות ל8 שעות ביום, חושבת שזה אידיאלי?
צריך קצת איזון ופורפורציות, או לפחות לפתוח אשכול מקביל נגד יציאת נשים לעבודה בשנה הראשונה לאחר הלידה...

(זה לא מציאותי אני יודעת :) אבל בכל אופן בשביל לתפוס פורפורציות).

זה לא אידיאלי, אבל מה הקשר לפה?

בדיוק כמו שגנב לחם בחנות יגיד
יש גנבים שגונבים בנק, אז מה? יותר אידיאלי לגנוב בנק?

אין קשר בין הדברים.
זה לא לענין וזה לא לענין.

אם זה נובע מתוך מודעות וברירה, זו זכותה של האם.
כשאין מודעות- זה עוול.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה