בהמשך לשרשור הביות, יש לי שאלה

[מלפפון]

זה לא משנה,
עם כל זה שזה חשש הזוי ש 99 נקודה 9 לא יקרה, ואני מסכימה איתך,
אני לא מסוגלת להתקלח ולהשאיר תינוק לבד בחדר בבי"ח.

אם ככה, יש עוד דברים קודם לכן.
אל תתני לילד ללכת לחבר לעולם.
אל תשלחי ילד לגן
אל תעברי את הכביש.
זה לא נגמר.

 

[מלפפון]

אני לא מצפה.
אומרת לי מה ההנחות שלי בענין.

אני יוצאת למקלחת שנמצאת בחדר שלי, כשהוילון שלי סגור.
יש עריסה, ומניחים שאני במיטה..
מעולם לא שמעתי על חטיפת תינוק בבית חולים, ואני מניחה שיש נשים נוספות מביות שמתקלחות ולא מביאות לתינוקיה.
לא יודעת.
לא מחשיש אותי.
החשש שלי שהתינוק יבכה, אבל אני מנצלת את הזמן שהוא רגוע ואין מבקרים.
יש יולדות והכל ריק יחסית.
אולי יולדת אחרת תרצה תאומים??

אגב, יש גם אחיות ערביות. סתם שתדעי.

 

[חויד]

מעולם לא שמעתי על חטיפת תינוק בבית חולים, ו

לא צריך ללכת רחוק עד כדי חטיפה...
יש סיטואציות יותר קרובות, למשל: התינוק נשנק פתאום, מתחיל לבכות וכדו'

(ואם את מדברת על ערבים, הם לא צריכים לחטוף.. יש פעולות מקומיות שיכולים לבצע...)

 

[מלפפון]

ערבים יכולים לבצע את אותה פעילות גם ליד האם.
וגם לפרוץ לתינוקיה.
וגם יהודים.

נשנק- גם בתינוקיה יכול ח"ו לקרות כזה דבר ועד שהאחות תקלוט..
מתחיל לבכות- זה באמת מלחיץ.
(כי בתינוקיה מותר לו, אבל ליד האמא -אסור).

מה אמא עושה בבית כשהיא לבד בבוקר ביום השלישי?
כנראה לא מתקלחת.

 

[מלפפון]

לא תמיד אפשר לחכות לבעל..

בכל מקרה, זה לא מחשיש אותי.
למרות שבשנה הראשונה אני היסטרית בלילות ומסוגלת לקום בלילה כדי לראות שהתינוק נושם..
כל אחת והחששות שלה...

 

[efrat1]

זה לא אידיאלי.


זה לא אידיאלי, אבל מה הקשר לפה?

בדיוק כמו שגנב לחם בחנות יגיד
יש גנבים שגונבים בנק, אז מה? יותר אידיאלי לגנוב בנק?

אין קשר בין הדברים.
זה לא לענין וזה לא לענין.

אם זה נובע מתוך מודעות וברירה, זו זכותה של האם.
כשאין מודעות- זה עוול.

המשל לא ממש קשור לנמשל, ואת בטח יודעת לבד...
אם כבר,
זה כמו שתצעקי על הגנב הזה שגנב גם לחם וגם בנק, על הלחם.
קודם תטפלי בבעית הבנק ואח"כ בגניבות הקטנות

 

[חויד]

אישית אני מחכה שבעלי יהיה בבית ,

בדיוק.

 

[מלפפון]

מבחינתי הגנבה הקטנה היא להשאיר את התינוק בתינוקיה.
אחכ עברה גוררת עברה
אני גם נגד לשלוח תינוק קטן למעון..
אבל שוב, אם לא היתה לי ברירה, לא יודעת מה הייתי עושה.
בתור עצמאית נח לי לדבר.
אני משאירה צינוק עד שאני מרגישה שהוא זקוק לחברה.
ואז שולחת אותו אחר כבוד ויקר.

 

[efrat1]

מבחינתי הגנבה הקטנה היא להשאיר את התינוק בתינוקיה.
אחכ עברה גוררת עברה
אני גם נגד לשלוח תינוק קטן למעון..
אבל שוב, אם לא היתה לי ברירה, לא יודעת מה הייתי עושה.
בתור עצמאית נח לי לדבר.
אני משאירה צינוק עד שאני מרגישה שהוא זקוק לחברה.
ואז שולחת אותו אחר כבוד ויקר.

אז בעצם את מסכימה איתי שהתינוקיה זו העבירה הקטנה.
אני פותחת אשכול:
מעון- הטראומות שהוא משאיר בלב תינוקכן

 

[חויד]

ערבים יכולים לבצע את אותה פעילות גם ליד האם.

אז בכל מקרה עדיף שהאמא תהיה במקום כדי לגונן עד כמה שניתן לא? (זה ביות..)
טוב, אלו סתם דמיונות...

 

[מלפפון]

התכוונתי לעברה הראשונה.
אל תתפסי אותי על המילה בשעה זו...

ואני איתך לגבי מעון בכללי.
אבל לא באופן גורף.

פעם ניקית העלתה פה שאלה כללית.
כולן ענו לה וכן אני.
ואז קלטתי שאני מכירה אותה אישית.
והתגובה שלי היתה נכונה ומצויינת, אבל בכלל לא מתאימה לה אישית.

לכן אני אומרת- פרוג זו פלטפורמה נהדרת.
סיעור מוחות נפלא, אבל כשאת יורדת לכל מקרה לגופו, את מגלה שלא כל דבר מתאים לפי תבנית.

מבחינתי, כל אחת שכותבת מגבשת קודם כל החלטות לעצמה, וכל אחת צריכה לקחת רק מה שמתאים לה מהמכלול.

 

[מלפפון]

אוקיי , אז את רואה שכל אחת ומה שהיא רואה בראש שלה.
מבחינתי זה חוסר אחריות להשאיר תינוק עשר דקות בבית חולים עם וילון סגור כשאת מתקלחת.
מבחינתך זה חוסר אחריות להשאיר תינוק בתינוקיה.
אפשר להכניס למודעות כמה חשוב שתינוק יהיה ליד האמא וכו' וכו' ,
וזה חשוב מאד, אני באמת מודעת לכך יותר עכשיו,
אבל להגיד שזה עוול כי את רואה משהו שונה מאמא אחרת זה לא לעניין.
גם אני יכולה לומר שזה עוול להשאיר תינוק ולהכנס למקלחת.
וכבר קרו מקרים השם ישמור , ומבחינתי זה מפחיד הרבה יותר מלהשאיר אותו עם אחות שמאכילה עם יד אחת ועם השנייה מתכתבת בווצאפ שלה.

פשרה:
להכניס את התינוק למקלחת עם העריסה שיהיה שם בצד.
המקלחת מספיק גדולה.
אני מאמצת לפעם הבאה

 

[efrat1]

התכוונתי לעברה הראשונה.
אל תתפסי אותי על המילה בשעה זו...

ואני איתך לגבי מעון בכללי.
אבל לא באופן גורף.

פעם ניקית העלתה פה שאלה כללית.
כולן ענו לה וכן אני.
ואז קלטתי שאני מכירה אותה אישית.
והתגובה שלי היתה נכונה ומצויינת, אבל בכלל לא מתאימה לה אישית.

לכן אני אומרת- פרוג זו פלטפורמה נהדרת.
סיעור מוחות נפלא, אבל כשאת יורדת לכל מקרה לגופו, את מגלה שלא כל דבר מתאים לפי תבנית.

מבחינתי, כל אחת שכותבת מגבשת קודם כל החלטות לעצמה, וכל אחת צריכה לקחת רק מה שמתאים לה מהמכלול.

אני לא תופסת על המילה.
רק מנסה להעמיד דברים בפורפורציות.
מוזר לי שנשים שמשאירות את התינוק 8 שעות בכל יום במעון מגיל 3 חו', מנסות לזרוע נקיפות מצפון בנשים אחרות שמשאירות את התינוק בתינוקיה יומיים.

 

[מלפפון]

אני לא תופסת על המילה.
רק מנסה להעמיד דברים בפורפורציות.
מוזר לי שנשים שמשאירות את התינוק 8 שעות בכל יום במעון מגיל 3 חו', מנסות לזרוע נקיפות מצפון בנשים אחרות שמשאירות את התינוק בתינוקיה יומיים.

ועניתי לך שכנראה מדובר בנשים שלא שמות ילד קטן במעון.
וזה שונה.

אבל יאללה.
באמת כל אחת מגבשת את דעותיה לםי מה שמתאים לה.
וכל אחת צריכה לקחת רק מה שיעזור לה.
ולסנן מה שלא יתאים לה או יעשה לה נקיפות.
במיוחד שלא מכירים אותה אישית מול המסך, ובאמת אין פה תורה למשה מסיני..

 

[efrat1]

ועניתי לך שכנראה מדובר בנשים שלא שמות ילד קטן במעון.
וזה שונה.
..

זהו שלא. מכירה אישית.

 

[שרלוט]

פשרה:
להכניס את התינוק למקלחת עם העריסה שיהיה שם בצד.
המקלחת מספיק גדולה.
אני מאמצת לפעם הבאה

ועל זה נאמר : אשרי יולדתו.

[ואם תבקשי מאחות נחמדת שתשגיח עליו- מה יקרה?]

 

[שירונת]

פשרה:
להכניס את התינוק למקלחת עם העריסה שיהיה שם בצד.
המקלחת מספיק גדולה.
אני מאמצת לפעם הבאה

בחדרי הביות בשערי צדק חדר המקלחת הרבה יותר גדול בדיוק בשביל זה (וזה גם ההנחיה של האחיות).

 

[אסתי-בראון]

אני נותנת לעצמי קצת את הבמה להסביר מה קורה כאן, לדעתי הכוונה של הרבה כאן באשכול הוא רק לפתח את המודעות של חשיבות המצאות האמא ליד התינוק בימי חייו הראשונים, משהו שלא היינו כ"כ מודעים לזה עד היום כמו שכבר חלק הזכירו כאן, פעם, הדעה הרווחת היתה שתינוק בן יומו ואף קצת יותר, לא מרגיש, לא רואה, לא זוכר אינו חש כאבים ומחלים הרבה יותר מהר ולכן גם לא ייחסו חשיבות להמצאות האם לידו בזמן זה, כי ממילא הוא לא יזכור ולא יבין,
כיום התפתחה מאוד התודעה לכך שימים אלו משפיעים על כל מהלך חייו של התינוק, הקשר, האמון, ההרגשה, החיבוק, משפיעים באופן מוחשי על המון תחומים בחייו לכל החיים, וזה דבר שהתחיל להכנס למודעות של הציבור שלנו לאט לאט וכובש יותר ויותר ככל שעובר הזמן, אשכול זה, הוא גם אחד מאלו שמנסים להבהיר ולהסביר לנו כמה זה חשוב, וכל אמא תחליט מעתה ואילך אם זה מתאים לה בתנאים של הלידה הספציפית שלה או לא.
אני יכולה רק לכתוב שגם שמעתי הרבה לאחרונה על זה ושמעתי הרבה דברים שלא הייתי מודעת לזה עד היום (וכבר ב"ה עברתי מספ' מכובד של לידות) ואשכול זה העלה בי את הרצון החזק והמודעות שבלידה הבאה בעז"ה בקרוב אשתדל ואנסה כמה שיותר להיות לצד התינוק ולתת לו את ההגנה וההרגשה שלא עזבנו אותו.
אני לא יודעת באיזה שם אני אקרא לזה, ביות חלקי, מלא, אפס הפרדה או משהו אחר, אבל מה שבטוח שאהיה הרבה יותר מודעת ממה שהייתי עד היום!
אז תודה רבה לכולכן וה' יעזור שבאמת נזכה בקלות ובשמחה מתוך בריאות ונחת לכולן!!

תודה לכל מי שהעלתה את הנושא.
אני אשה מודעת להרבה דברים. אבל פשוט לא חשבתי על האופציה הזו בשבילי,
הרגשתי שזה סתם לאמהות משונות...
יש בזה הרבה. אני בטוחה שאנסה יותר ,בעזרת ה', בזכותכן,
להשתדל בשביל הבייבי שלי ...בקרוב.
כתבו על תינוק עם אפס הפרדה שהיה רגוע יותר מהילדים הקודמים המופרדים...
אני מאמינה ולא רק בזה..
אני מעידה על תינוקת רגועה יותר מהקודמים אפילו שהופרדה, כן. וישנה בתינוקיה.
וזה כי אמא שלה מאד חיכתה לה, דיברה אליה, היתה כל כולה שלה עם המון עבודה פנימית לפני. זה אמיתי ומדהים.

מצלצלת נמרצות לשתיכן מתוך הזדהות עמוקה עם מה שכתבתן!

גם אני הייתי בדיוק כך.
הייתי מסתכלת על המבייתות כעל 'משוגעות לדבר', כמו אלה עם החיתולים הרב-פעמיים, ועם המנשא...
ובכלל, לידה היא עוד שורה ברשימת המשימות שאנחנו צריכות לתקתק בחיים שלנו ולסמן אותה בוי, נכון?
אז זה צריך להיעשות, וטוב שיש את כל המסביב שעוזר לנו כמו תינוקיה, (ותמ"ל...) כדי שנוכל לעשות את הוי הזה.
אבל מאז ב"ה למדתי הרבה על הנושא הזה ועל הנלווים לו, וכל המבט שלי על אימהות ועל קשר של אמא לילדים שלה ולתפקיד האימהי שה' נתן לה, השתנה.

מקוה ומתפללת לה' שיזכה אותי בפעם הבאה לחוות את הדברים בצורה אחרת מכל הפעמים הקודמות, מתוך חיבור אמיתי לתפקיד, בבריאות ובשמחה.

 

[BATELCAP]

שרשור מחכים ביותר.

2 הסנט שלי:
אני בהחלט חושבת שיש המון חוסר מודעות בציבור לזה.
אני בכלל לא חשבתי על ביות, לא ידעתי מה המעלות של זה וזה היה נראה לי לנשים שפריקיות לענין (כמו לידה טבעית, לידה בבית וכל כיוצא בזה).
למעשה, החוויה שלי היתה טראומטית לגמרי.
בלידה שלי איבדתי המווון דם, ולא הרשו לי לרדת מהמיטה. הכניסו אותי למחלקה בערך ב11. ליל שבת. הודיעו לי שהבייבי חייב לחזור לתינוקיה עד אחת. היות שלא יכולתי להחזיר אותו בעצמי, בעלי נשאר איתי, ובגלל זה פספס את השלום זכר (כולם דאגו לו עד מוות, אבל זה סיפור אחר). באחת הוא החזיר את התינוק לתינוקיה והלך לנוח קצת.
לא הצלחתי לישון, ורציתי את התינוק שלי. ולא יכולתי ללכת אליו. גם לא להניק.
בשעה חמש התחילו לגלגל עריסות. בגלל ששבת לא יכולתי ללחוץ ולקרוא לאחות, וגם לא יכולתי לצאת מהמיטה. חיכיתי וחיכיתי עד שהביאו לחברת החדר שלי את התינוק שלה ושאלתי מה עם שלי. ענו לי תיכף יביאו ונעלמו.
אני זוכרת את עצמי יולדת טריה ותשושה, בוכה במיטה בחוסר אונים ובחוסר יכולת, כי היא רוצה את התינוק שלה ולא מביאים לה אותו.
בשש הם הואילו להביא אותו.
בלילה אחר כך לא היה יותר טוב - בין אחת לשש הוא חייב להיות בתינוקיה
כבר הרשו לרדת מהמיטה, והלכתי להניק אותו, לישון - כמעט שלא ישנתי.
כל פעם שהבאתי אותו לתינוקיה רגוע, קראו לי שניה אחר כך שהוא רעב.
תכלס במצטבר ישנתי אולי שעתיים ביחד בשתי הלילות. אין לי ספק שאם הוא היה איתי הייתי ישנה הרבה יותר.
ואת הטראומה שלי כשחזרתי הביתה, וגיליתי על העקבים שלו את סימני החיסונים והדקירות וקלטתי מה הוא עבר כשאני שכבתי במיטה בחוסר אונים...
בקיצור, אין לי ספק שפעם הבאה אני עושה ביות.

אבל,
לא להגזים.
אל תתארו השלכות פסיכולוגיות מרחיקות לכת בלי ביסוס רק כי קראתן איזה חצי משפט באיזה כתבה.
כל השנה הראשונה לחיי התינוק אכן חשובה מאד לכל ההתפתחות הרגשית שלו, ולמידת האמון שלו בעולם. אבל כל הפסיכלוגים מסכימים שאין כזה דבק אמא מושלמת. יש אמא טובה מספיק.
כשתינוק על פי רוב מקבל את צרכיו, ועל פי רוב הוא מקבל טיפול רגיש, הוא יגדל תקין.
אל תקחו יומיים ראשונים, שבהם הוא ישן מרבית היום, מקבל הרבה אמא, עוד לא רואה טוב בכלל (30 סנטימטר בשחור לבן) ותעשו מהם חזות הכל.

אני אנסה ביות בשביל שלוות הנפש שלי וכי נראה לי זה יהיה לי טוב.
ומי שצריכה דווקא תינוקיה - גם טוב.

בקיצור זה זמן סופר רגיש שבזמננו אין מי יודע מה מקום להכיל אותו. לפחות לא בבתי חולים. לכן חשוב להיות קשובה לעצמך,ליכולת שלך. ורצוי שגם נהיה ככה עם אחרים. מכילים ולא שיפוטיים על ההחלטות שלהם..כי מה לנו לדעת מה כל אשה עוברת.

 

[איה איה]

אז בואו נראה מה יש לנו כאן:
1. אמהות שלא מסוגלות לישון בבית חולים- לעומת כאלו שבקושי פוקחות עיניים...
2. אלו שיוצאות מבית חולים לחודשיים פינוק אצל אמא- ואלו שחוזרות לבית "8 האחים הגדולים".
3. אלו שאחרי לידה בקושי מרגישות שעבר עליהן משהו- ואלו שכל "הפצ'י" כואב להן
4. אמהות לצרחנים, שקטים, פגים, קטנים, גדולים...

באמת יש מסקנה אחת שתתאים לכולן?
שכל אחת תעשה מה שטוב לה ולתינוק ותרגיש 100% עם זה.
מי שהגיעה עד כאן כבר לא "חסרת מודעות".