מידע שימושי בעניין השידוכים

  • פותח הנושא mat
  • פורסם בתאריך
לא מכירה את עפולה ספציפית, אבל באמת כשקונים דירה להשקעה בפריפריה כדאי מאד שזה יהיה במקום שמוכנים לגור בו, גם אם זה לא התכנון הראשוני, כי בחלק מהמקומות קשה להשכיר את הדירה במחיר שיאפשר מגורים במרכז.
יש הבדל בין 'מקום שמוכנים לגור בו', ל'מקום שחייבים לגור בו'.
 
מה הצורך הקריטי לגור דוקא במרכז?
תעסוקה, משרדי ממשלה, רופאים, קניות , משפחה, מבחר מוסדות ועוד הרבה.
זה לא כזה הזוי שאנשים מעדיפים לגור במרכז, ולא סתם הפריפריה יותר זולה, כנראה יש סיבה.
 
מה הצורך הקריטי לגור דוקא במרכז?
דווקא בתור אחד שגר בפריפריה, אני מרגיש זלזול בתגובה הזו.
בשנים הראשונות אחרי החתונה מקובל שהזוג מתארח הרבה אצל ההורים לשבת, וההורים שולחים לו עזרה. ובכלל, תמיד כדאי להתאקלם בחיים החדשים במקום מוכר.
גם אם נכון לגור בפריפריה, מותר להכיר ברצון העז שיש לכל אחד לגור קרוב למשפחה ולסביבה המוכרת.
למה שלא תשלח את כל הזוגות הצעירים לשליחות במקסיקו ובפנמה? 'מה הצורך הקריטי לגור בישראל'?
 
דווקא בתור אחד שגר בפריפריה, אני מרגיש זלזול בתגובה הזו.
מתנצל מאוד. זו לא היתה הכוונה
הכוונה היתה רק לומר שהצורך הוא לא קריטי. כמדומני שבחו"ל מקובל לגור רחוק אפילו משמעותית (מרחקים של שעה וחצי נסיעה נחשב שם קרוב)


בשנים הראשונות אחרי החתונה מקובל שהזוג מתארח הרבה אצל ההורים לשבת,
ועדיין ההבדל של חצי שעה שעה נוספת של נסיעה בשבוע הוא לא קריטי


וההורים שולחים לו עזרה.
אני מכיר הורים ששולחים עזרה גם כשהילדים גרים בפריפריה.
שוב אני מסכים שזה שונה אבל עדיין לא קריטי


ובכלל, תמיד כדאי להתאקלם בחיים החדשים במקום מוכר.

יכול להיות שדוקא עדיף להתאקלם בחיים החדשים במקום שמתכוננים לגור לאורך שנים

ברצון העז שיש לכל אחד לגור קרוב למשפחה ולסביבה המוכרת.
כמדומני שחלק גדול מהרצון העז מוכתב מהסביבה ולא מצורך אמיתי.

למה שלא תשלח את כל הזוגות הצעירים לשליחות במקסיקו ובפנמה? 'מה הצורך הקריטי לגור בישראל'?
מצות ישוב ארץ ישראל
וכמובן לא דומה מקום שדורש 12 שעות טיסה במחיר מאות דולרים למקום שדורש בסך הכול חצי שעה נוספת של נסיעה

כמדומני שרוב אזרחי המדינה לא גרים במרכז והם לא מובטלים

רופאים, קניות, מבחר מוסדות
יש

לא סתם הפריפריה יותר זולה, כנראה יש סיבה.
יש גם סיבה של צפיפות ומיעוט אפשרויות בניה שתמיד מייקרת.

שוב לא באתי לומר שאין סיבות התכוונתי רק שזה לא קריטי במידה שמצדיקה שההורים יכנסו לחובות שאי אפשר לעמוד בהם
 
נערך לאחרונה ב:
ועדיין ההבדל של חצי שעה שעה נוספת של נסיעה בשבוע הוא לא קריטי
ההבדל בין שעה וחצי של נסיעה באוטובוס הלוך וחזור, לבין מרחק הליכה, הוא כל ההבדל בין אם אתה מגיע להוריך עם הילדים הקטנים רענן ורגוע, או מרוט וגמור.
כמדומני שחלק גדול מהרצון העז מוכתב מהסביבה ולא מצורך אמיתי
לא נכון.
גם האדם שהכי אוהב את הקהילה שלו בפריפריה, יהיה מוכן לעזוב הכל אחרי שהוא פספס את החופה של אח שלו, בגלל שהאוטובוס שיוצא פעמיים ביום, ברח לו.
שוב לא באתי לומר שאין סיבות התכוונתי רק שזה לא קריטי במידה שמצדיקה שההורים יכנסו לחובות שאי אפשר לעמוד בהם
לא דיברתי על קניית דירה במרכז. דיברתי על שכירות יחידה בשנים הראשונות.

בכל אופן, שום פתרון לא יצא מהזלזול בצורך של כל אדם לגור בקרבת מקום למשפחתו.
 
מתנצל מאוד. זו לא היתה הכוונה



כמדומני שרוב אזרחי המדינה לא גרים במרכז והם לא מובטלים
הבחירה יותר מצומצמת והשכר נמוך.

יש, אין בחירה בין כמה, אין תחרות, וזה קריטי בהרבה פעמים.
גם לגבי קניות וכמובן שלגבי רופאים, שירותי התפתחות הילד וכד'.

שוב לא באתי לומר שאין סיבות התכוונתי רק שזה לא קריטי במידה שמצדיקה שההורים יכנסו לחובות שאי אפשר לעמוד בהם
זה נכון,
אבל הנסיון להראות כאילו אין שום חיסרון בפריפריה הוא קצת מגוחך.
 
הכוונה היתה רק לומר שהצורך הוא לא קריטי. כמדומני שבחו"ל מקובל לגור רחוק אפילו משמעותית (מרחקים של שעה וחצי נסיעה נחשב שם קרוב)
בחול הנשים נוהגות.
אני מכיר הורים ששולחים עזרה גם כשהילדים גרים בפריפריה.

שוב אני מסכים שזה שונה אבל עדיין לא קריטי
יכול להיות קריטי מאוד בכל מיני תקופות בחיים.
יכול להיות שדוקא עדיף להתאקלם בחיים החדשים במקום שמתכוננים לגור לאורך שנים
נכון.
כמדומני שרוב אזרחי המדינה לא גרים במרכז והם לא מובטלים
במה הם עובדים ובאילו משכורות? אין שום הבדל בין המרכז לפריפריה?
מלבד זאת אם מחפשים מקום שיודע להתעסק עם חרדים זה יותר מורכב.
וכן אפשרויות השינוע לנשים שלא נוהגות, הרבה יותר מצומצמות בפריפריה.
בד"כ העבודה (אני מדברת על עבודה משרדית) שם היא לא במרחק הליכה והתחבורה הציבורית הרבה פחות נוחה מבמרכז.
ועדיין ההבדל של חצי שעה שעה נוספת של נסיעה בשבוע הוא לא קריטי
מגורים במרחק של חצי שעה נסיעה או של 10 דקות הליכה, זה לא רק ההבדל בזמן.
זה גם ההבדל האם בשבתות אפשר לבוא לסעודה אחת או שחייבים לארוז את כולם ואת המזוודות, להגיע מותשים ולחזור מותשים.

אני לא באה להגיד שהפריפריה לא באה בחשבון כי היא פחות נוחה,
אבל הנקודות ש @yonatanr העלה באמת חשובות ומשום מה זוכות ליחס של זלזול ופינוק.
 
בכל אופן, שום פתרון לא יצא מהזלזול בצורך של כל אדם לגור בקרבת מקום למשפחתו.
מתנצל מאוד. אני חוזר בי

אם כי אני עדיין חושב שיש השפעה סביבתית גם לגבי תחושת הקושי
יכול זוג לגור בנוה יעקב ולנסוע יותר משעה וחצי ביום (לכל צד) בכבישים פקוקים, ולהיות מרוצה כי הוא "גר בירושלים"
ויש זוג שההורים שלהם גרים בפריפריה ובכל זאת הם היו צריכים לקנות דירה דוקא במרכז כי "בכוללים הגדולים עושים יותר שטייגן" (מישהו בדק את זה? לא משנה. בסוף הבעל הלך בכלל ללמוד בכולל קטן בירושלים)
 
נערך לאחרונה ב:
הבחירה יותר מצומצמת והשכר נמוך.
לא חד משמעי. נסי לדבר איתם:
ארגון "פרנסנו-בכבוד"קידום ופיתוח התעסוקה בצפון
052-7626295


יש, אין בחירה בין כמה, אין תחרות, וזה קריטי בהרבה פעמים.
גם לגבי קניות.
אני חושב שזה תלוי על איזה מקומות אנחנו מדברים.
 
לכל מקום יש מעלות וחסרונות זה ברור,
הבעיה שאין מספיק ידע על הפריפריה לזוגות צעירים, זאת אומרת - יש ידע על כמה הדירות זולות עד הרגע שזה כולל לגור שם, מה שיוצא שהרבה מאד זוגות צעירים קונים דירות וממשיכים לגור בשכירות במרכז משלמים משכנתא, לפעמים הפרשי שכירות, מצוקת הדיור נשארת, המקומות בפריפריה לא מתפתחים מספיק וגלגל חוזר וכו'
לדעתי כדאי לעשות הסברה בסמינרים וישיבות לא רק על קניה בפריפריה אלא גם על מגורים שם.
 
אני רוצה לעלות כאן נקודה שככה ניקתקלתי בה....
כל אותם הורים ששולחים את הילדים שלהם לאיזה דירה בצפון צריכים לקחת בחשבון שאותו ילד שגר אי שם בצפון לפחות בשנים הראשון שלו יהיה רב הזמן אצל ההורים שלו!!
ניתקלתי בהמון מקרים שהורים שלחו את הזוגות שלהם לגור בכפרים נידחים ואותם זוגות בממוצע חיים שצל ההורים שלהם יותר נאשר בדירה שלהם....הורים חושבים שזה חיסכון ...אבל יש צד שיני למטבע!!
 
חוששתני שההבדל בינינו הוא לא ברמת האמונה או אהבת התורה, אלא ברמת הכרת המציאות.
אין צייר כאלוקינו, והמציאות בעולמו מגוונת בצורה מפעימה.
התחושה שלי שכל אחת מכן מדברת על מציאות אחרת.

רוב האברכים שאני מכירה הם בעלים תומכים ואבות מעורבים.
הם אמנם לא עומדים בדרישה ההזויה ל12 שעות לימוד, ולפעמים לומדים אפילו פחות משלשה סדרים, אבל הם אסירי תודה לנשותיהן המפרנסות, ועושים ככל יכולתם כדי לדאוג לרווחתן, ולוודא שלמרות שהן עובדות, הן לא קורסות, ולא קרובות לזה. נראה לי שזו המציאות ש @שולי איטח דיברה עליה.

למרבה הצער, יש גם מציאות של שאיפה לקיצוניות.
שאיפה דמיונית זו עלולה לתקוע רווקים ברווקותם, או לקרב נשואים או הורים מחתנים למצב של פיקוח נפש. עצוב ככל שזה נשמע, בציבור שמחונך לאידאולוגיה, אוכל, נושם וחי אותה, גם זו מציאות קיימת.
 
אני רוצה לעלות כאן נקודה שככה ניקתקלתי בה....
כל אותם הורים ששולחים את הילדים שלהם לאיזה דירה בצפון צריכים לקחת בחשבון שאותו ילד שגר אי שם בצפון לפחות בשנים הראשון שלו יהיה רב הזמן אצל ההורים שלו!!
ניתקלתי בהמון מקרים שהורים שלחו את הזוגות שלהם לגור בכפרים נידחים ואותם זוגות בממוצע חיים שצל ההורים שלהם יותר נאשר בדירה שלהם....הורים חושבים שזה חיסכון ...אבל יש צד שיני למטבע!!
זה לא ממש שיקול, אבל גם אם כן, זה לא מדויק.
אמנם ילד שחי בחור נידח יכול לבוא אל ההורים לחג שלם, אבל הוא לא בא כל שבת שנייה, ובטח לא בא לארוחת צהרים יומיומית בשנה ראשונה.
 
רוב האברכים שאני מכירה הם בעלים תומכים ואבות מעורבים.
הם אמנם לא עומדים בדרישה ההזויה ל12 שעות לימוד, ולפעמים לומדים אפילו פחות משלשה סדרים, אבל הם אסירי תודה לנשותיהן המפרנסות, ועושים ככל יכולתם כדי לדאוג לרווחתן, ולוודא שלמרות שהן עובדות, הן לא קורסות, ולא קרובות לזה. נראה לי שזו המציאות ש @שולי איטח דיברה עליה.

ועדיין נשותיהם של האברכים האלה, אינן יכולות לפרנס ברמה של מחיה + דיור למשפחה גדולה. (אלא אם קיבלו בסיס נאה לדירה).

זה פשוט מעבר לכוחותיהן וליכולותיהן של רוב הנשים.
 
ועדיין נשותיהם של האברכים האלה, אינן יכולות לפרנס ברמה של מחיה + דיור למשפחה גדולה. (אלא אם קיבלו בסיס נאה לדירה).

זה פשוט מעבר לכוחותיהן וליכולותיהן של רוב הנשים.
כדאי לזכור שאברך שלומד 10 שעות ביום, יכול להגיע למלגה של 3000 ויותר.
 
ועדיין נשותיהם של האברכים האלה, אינן יכולות לפרנס ברמה של מחיה + דיור למשפחה גדולה. (אלא אם קיבלו בסיס נאה לדירה).

זה פשוט מעבר לכוחותיהן וליכולותיהן של רוב הנשים.
סליחה שאני מתערב בויכוח, מקריאת ספריך המצוינים, נמצאתי למד שאת נמנית על המגזר החסידי.
כנראה זאת הסיבה שאת חושבת שנשות אברכים פורשות בכזאת מהירות.
המציאות שאני מכיר שונה לחלוטין.
בהצדעה לאישתי, ולכל חברותיה שבחרו לצעוד בארץ לא זרועה. ובתפילה שיהיו להן הכוחות להמשיך הלאה תמיד מתוך שמחה.
( כמובן מבלי לזלזל באנשים ובנשים האיכותיים ועובדי ה' באמת, מכל המגזרים, שבחרו לעבוד את ה' בפרנסת בני ביתם)
 
לרוב זה רק בירושלים או בכוללים של וולפסון
ממש לא.
אני מתגורר בפריפריה.
ברוב הכוללים שבעיר, המלגות מהכולל יום מגיעות לסביבות ה-2000, ועם תוספת כולל ערב ושישי שבת אפשר להגיע לעוד 1000, ויש כאלו שבתוספת מבחנים ו'חבורות' עשויים להגיע ליותר מ-4K.
 
ממש לא.
אני מתגורר בפריפריה.
ברוב הכוללים שבעיר המלגות מהכולל יום מגיעות לסביבות ה-2000, ועם תוספת כולל ערב ושישי שבת אפשר להגיע לעוד 1000, ויש כאלו שבתוספת מבחנים ו'חבורות' עשויים להגיע ליותר מ-4K.
באיזור שלי, המלגה הכי גבוהה לכולל שני סדרים היא 1750 וזה כולל מבחנים. המלגות לכולל ערב לא עוברות את ה-500.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

מהי אמונה ואיך היא בונה או הורסת חיים

רוב בני האדם חיים חיים קטנים הרבה יותר מהאפשרויות האמיתיות שלהם. לא בגלל שהם עצלנים. לא כי חסר להם רצון. אלא בגלל דבר אחד עמוק ושקט: הם לא באמת מאמינים שהם מסוגלים ליותר. הם אולי חושבים שכן, לפעמים אפילו חולמים על זה, אבל עמוק בפנים – כשהם יושבים עם עצמם – הם מרגישים שזה לא שייך להם.

"זה בשביל אנשים אחרים", הם אומרים לעצמם. "הם בנויים לזה. אני... פשוט סוג אחר".

והאמונה הזאת – לא תמיד נאמרת בקול. לפעמים היא רק תחושת בטן עמומה, חוט מחשבה שנשזר מבלי לשים לב. וזה מה שהופך אותה למסוכנת כל כך. כי היא לא נשמעת כמו אמונה. היא נשמעת כמו עובדה. כשאדם אומר לעצמו שוב ושוב: "אני לא מהחרוצים", "אני לא טיפוס של שיטות", "אני כזה – אני מפוזר", "אני פשוט לא מצליח להתמיד"... הוא כבר לא חושב שהוא מפרש את עצמו – הוא בטוח שהוא מתאר את עצמו.

וזה ההבדל בין מחשבה לאמונה: מחשבה אתה יכול לשקול. אמונה – אתה כבר לא שואל עליה שאלות. היא הפכה למשקפיים דרכן אתה רואה את כל החיים. וזה מה שמסוכן בה. כי אם המשקפיים כהים – כל המציאות שלך תיראה חשוכה.

אמונה, במובנה הפסיכולוגי, היא בסך הכול פירוש שחוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים – עד שנראה לנו שהוא אמת. אבל זה לא אומר שהוא באמת כזה. זה רק אומר שלא עצרנו לרגע לשאול: "מי בכלל קבע שזה נכון?"

תחשוב על זה:

כמה פעמים ראית בחור בישיבה שאומר על עצמו שהוא "לא מהרציניים", רק כי מישהו פעם אמר לו את זה, או כי הוא לא קלט שיעור אחד טוב, או כי הוא השווה את עצמו למישהו אחר, ובמקום ללמוד מזה – הוא התחיל להתכווץ. ומאז? כל פעם שקשה לו, הוא שומע בתוכו קול פנימי שאומר: "נו, ברור. אני לא מהרציניים ".

וזהו. האמונה נסגרה. הסיפור נגמר. הגורל נחתם – לא על־ידי הקב"ה, אלא על־ידי ההגדרה שהאדם הדביק לעצמו.וכל עוד אתה מאמין שזה מי שאתה – אין לך שום סיבה להשתנות. למה שתשקיע, למה שתילחם, למה שתנסה דרך אחרת – אם אתה בטוח מראש שזה לא אתה?

והבעיה הכי גדולה – שזה מרגיש אמיתי. ((אבל אל תתפתה ליפול למקום שהרבה נופלים כששומעים את המשפטים האלה, לדחף לחפש אשמים, מי הוא זה שאמר לו. למי שמעדיף להסביר את המצב שלו דרך מה שאחרים עשו לו – לא חסר על מה לדבר. זה פשוט. זה נוח. אבל זה לא מקדם לשום מקום.
המטרה של המאמר הזה היא לא לחפש אשמים. אנחנו כאן בשביל מי שבוחר לא להיות קורבן. הקונטרס הזה נכתב בשביל מי שמבין שיותר חשוב מ"מי אשם" זה "מה עושים עכשיו". הוא נכתב בשבילך – אם אתה מהאנשים שלא מוכנים יותר להרגיש קורבן של הנסיבות. אם אתה מאלה ששואלים: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי לחולל שינוי?, בלי לחפש תירוצים.
שמי שרוצה לזוז קדימה – לא מחכה שיתנצלו בפניו, אלא מתחיל לעבוד. שינוי מתחיל ברגע שאנחנו מפסיקים לאשים אחרים, ולוקחים אחריות – ומתחייבים לשנות).

האמונה לא באה כמו שקר גלוי. היא מתגנבת כמו אמת שקטה, עטופה בניסיון חיים, עטופה באכזבות, עטופה בחוויות של כישלון. אז אתה קונה אותה. ואז אתה בונה עליה. ואז אתה חי איתה. ואז אתה מתיישב לתמיד במקום שאף פעם לא נועדת אליו.

אבל תעצור רגע. מי אמר לך שאתה באמת לא מהמסוגלים?, מי אמר שאין לך כוח רצון?, מי אמר שאתה כזה?

אתה באמת נולדת כזה – או שפשוט חזרת על זה כל כך הרבה פעמים, שזה כבר הפך למנגינה קבועה בתוך הראש? אדם שיש לו אמונה מעצימה – בונה את עצמו עליה . אדם שיש לו אמונה מגבילה – קובר את עצמו חי.

וזה לא משנה אם אתה מדבר על סדר לימוד, על התמדה, על תיקון מידה מסוימת, על גמילה מהתמכרות, על שינוי סדר יום, או על פתיחה של פרויקט חדש.

הדבר שיקבע האם תצא לדרך בכלל – זו לא היכולת שלך האמיתית. זו האמונה שלך על היכולת שלך.

ההבדל בין כישלון זמני לבין ויתור קבוע – הוא תמיד האמונה. אדם שנכשל ואומר לעצמו "נפלתי" – יקום. אבל מי שאומר לעצמו "אני כזה" – יישאר.

אנשים מדמיינים שהם צריכים ביטחון עצמי, או דחיפה חיצונית, או עוד זמן. אבל מה שהם באמת צריכים – זה לשבור את האמונות שבתוך הראש. לשים עליהן זרקור, לזהות אותן, לאתגר אותן, ולשאול: "מי קבע שזה נכון? מתי החלטתי את זה? ולמה אני ממשיך להאמין בזה, אם זה לא מקדם אותי לשום מקום?"

השלב הראשון בשינוי – הוא לא עשייה. השלב הראשון הוא לעצור, להסתכל לעצמך בעיניים, ולומר: "אני לא חייב להאמין לכל דבר שאני מספר לעצמי". כשתבין את זה – תוכל להתחיל ליצור חיים אחרים. ולא משנה כמה זמן האמנת אחרת – זה לעולם לא מאוחר מדי לשבור את התקרה.




  • תודה
Reactions: CynicalExplorer1 //
0 תגובות
מידע שימושי תשלום לשדכנית
אני רשומה כשדכנית במאגר שידוכים ובזמני הפנוי מנסה להיות שליחה לעזור לעוד מישהו לבנות בית וגם לעזור לבית שלנו בתוספת הכנסה
יש במאגר אשכנזים וספרדים וחצי חצי שהם נכנסים לשתי הרשימות
בכללים של המאגר כתוב שהתשלום לפי מה שהשדכן קבע, מה שקורה שהרבה פעמים לא קוראים את כל הכללים...

בקיצור עשיתי שידוך ב"ה, 2 משפחות עם סיפורים משפחתיים מורכבים, בנוסף שתיהם שנה שנתיים מעל הגיל כבר ובנוסף אחד חצי חצי ואחד שלושת רבעי ספרדי ורבע אשכנזי... אבל הם רשומים ברשימה האשכנזית ומצהירים שהם חצי חצי,

עכשיו אחרי המזל טוב האמא שואלת כמה היא חייבת אמרתי לה 4000 אמרה אבל זה לאשכנזים אנחנו ספרדים ונותנים 1500 שקל אמרתי לה תשאלי רב והצד השני כשביקשתי 4000 אמרה אז כל צד 2000.... פתאום הם ספרדים. חוץ מהאי נעימות שצריך לבקש את הכסף אני מרגישה עכשיו שהם כאילו עושים את הטובה הכי גדולה שהם נותנים לי את מה שמגיע לי על העבודה... [עדין לא נתנו, בתקווה גדולה שיתנו]

זהו, זה הסיפור ואני מספרת אותו כי כל הטלפונים הדיבורים הפגישות לוקחות הרבה זמן, הרבה פעמים בזמנים לא נוחים וצריך שוב ושוב ועדכן ולהתקשר הלוך חזור, מעבר לזה התשלום הוא כזה כדי שימשיכו להציע גם אם לא הולך, זה תשלום על כל ההצעות שעבדו עליהם הרבה ובסוף לא הלכו. כמה שדכניות יש שמוכנות להשקיע ככ הרבה מזמנן ללא תשלום? נכון זה חסד אבל זה חסד שלוקח המון המון זמן ובזמן הזה הן צריכות להביא פרנסה ואז אם אין לספרדים מספיק הצעות שיבינו למה

זה לא תמיד כך כי עשיתי שידוך לספרדים ששילמו מיד בעצמם ובשמחה ותודה. אבל עכשיו, לעת עתה יצא לי החשק לגמרי ואני פונה לרשימה האשכנזית... מי שרוצה שילמד ויפיק את הלקח המתבקש

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה