הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בשנים האחרונות די ניהלתי מלחמה פנימית שבאה לידי ביטוי גם בכתיבה שלי - המלחמה היתה נגד האגו:
נגד תחושת הגדלות ונגד ה'אני'. גם מתוך מצוקה וגם מתוך הבנה שצריך להיכנע לפני בורא עולם כי הוא הכל ואנחנו כלום.
אבל ככל שאני יותר מבינה את האדם אני מבינה שהאגו הוא מתנה.
הוא מתנה עבור האדם. עבור העולם. האגו הוא מתוק כמו דבש.
בלעדי האגו ותחושת ה'אני' אנחנו הופכים להיות חסרי אישיות.
אבל צריך להבדיל בין אגו לאגו כמו שמבדילים בין קודש לחול.
יש אגו פחות רצוי.
זה שרואה את עצמו בלבד, שחי בתוך חשיבה רעילה, שלילית, ששם את עצמו במרכז ורוצה טוב רק לעצמו, ששומר את המשאבים שלו ואת הכסף שלו ואת הטוב שלו עבור עצמו ועבור קבוצה שהוא מאמין שצריך לטפח, ומוכן גם לקחת אנרגיה מאחרים. (זה לא אגו שלילי אלא לא רצוי, כי הרי בעולמנו קיים מקום כזה, ואולי בלתי אפשרי למחוק אותו אלא להתיידד איתו ולנסות לכוון אותו).
ויש אגו מתוק, אגו של אדם שאוהב את עצמו, ומשלים עם חסרונותיו, מוכן להתחבר לעובדה שהוא חלק מהכלל ויש לו תרומה לעולם
אדם שמוכן להיות קשוב לטוב האמיתי שלו, אגו של אדם שחי את עצמו באמת ונהנה להתקדם, ומסכים שגם בחושך של עצמו - קיים אור.
זה אדם שה' הוא המלך שלו, והוא מכיר בכך שה' לא רוצה לתת כבוד או טוב או חכמה דווקא לאדם מסוים או לקבוצה מסוימת, אלא הוא קיים אצל כל הבריאה בשווה, ורוצה שיהיה טוב לכולם, לכל הבריאה.
זה אגו בריא ושמח.
חשוב לי לציין בענווה רבה: אני לא שייכת לאגו הבריא דווקא!
נראה שזה מסע של יציאה מעבדות - אגו שלילי (שיש בו את הפלוסים שלו, לכן קשה לצאת ממנו), לכיוון חירות, שזה אגו חיובי (שקשה כמו קריעת ים סוף להגיע אליו, או להסכים איתו).
כי מאוד מאתגר להגיע למקום כזה של חירות וחשיבה נדיבה כלפי העולם כולו - בלי כוכביות - ולהסכים להיות בו.
נגד תחושת הגדלות ונגד ה'אני'. גם מתוך מצוקה וגם מתוך הבנה שצריך להיכנע לפני בורא עולם כי הוא הכל ואנחנו כלום.
אבל ככל שאני יותר מבינה את האדם אני מבינה שהאגו הוא מתנה.
הוא מתנה עבור האדם. עבור העולם. האגו הוא מתוק כמו דבש.
בלעדי האגו ותחושת ה'אני' אנחנו הופכים להיות חסרי אישיות.
אבל צריך להבדיל בין אגו לאגו כמו שמבדילים בין קודש לחול.
יש אגו פחות רצוי.
זה שרואה את עצמו בלבד, שחי בתוך חשיבה רעילה, שלילית, ששם את עצמו במרכז ורוצה טוב רק לעצמו, ששומר את המשאבים שלו ואת הכסף שלו ואת הטוב שלו עבור עצמו ועבור קבוצה שהוא מאמין שצריך לטפח, ומוכן גם לקחת אנרגיה מאחרים. (זה לא אגו שלילי אלא לא רצוי, כי הרי בעולמנו קיים מקום כזה, ואולי בלתי אפשרי למחוק אותו אלא להתיידד איתו ולנסות לכוון אותו).
ויש אגו מתוק, אגו של אדם שאוהב את עצמו, ומשלים עם חסרונותיו, מוכן להתחבר לעובדה שהוא חלק מהכלל ויש לו תרומה לעולם
אדם שמוכן להיות קשוב לטוב האמיתי שלו, אגו של אדם שחי את עצמו באמת ונהנה להתקדם, ומסכים שגם בחושך של עצמו - קיים אור.
זה אדם שה' הוא המלך שלו, והוא מכיר בכך שה' לא רוצה לתת כבוד או טוב או חכמה דווקא לאדם מסוים או לקבוצה מסוימת, אלא הוא קיים אצל כל הבריאה בשווה, ורוצה שיהיה טוב לכולם, לכל הבריאה.
זה אגו בריא ושמח.
חשוב לי לציין בענווה רבה: אני לא שייכת לאגו הבריא דווקא!
נראה שזה מסע של יציאה מעבדות - אגו שלילי (שיש בו את הפלוסים שלו, לכן קשה לצאת ממנו), לכיוון חירות, שזה אגו חיובי (שקשה כמו קריעת ים סוף להגיע אליו, או להסכים איתו).
כי מאוד מאתגר להגיע למקום כזה של חירות וחשיבה נדיבה כלפי העולם כולו - בלי כוכביות - ולהסכים להיות בו.
