דרוש מידע גר בעיר נופש ובין הזמנים נהפך לשם נרדף לסיוט?

מצב
הנושא נעול.
זה לא קשור לסוגית הצפון והנופש, כן?
מתקשר אליו, מן הסתם לא איש זר שפתח ספר טלפונים, אלא אחד ממכריו
לשאול ממנו עצה
אם אתה עסוק ובלחץ, שים את הטלפון על השתק, לא חייבים לענות לכל צילצול
יש כ"כ הרבה צינתוקים וטלפונים שיווקיים מעצבנים,
אז על שיחת טלפון של מכר, להגיב ככה?
מזדמן לך פה חסד בסיסי
נח- לך- תעשה, לא נח לך- זכותך המלאה לא לעשות
אבל ככה?
כל מילה!
 
דבר אם השכנים שלך לפני לא אחרי הייתי אומר לצרף כמה שותר אנשים איזה סגנון לאפשר
תודה על הרצון לעזור, אך שים לב.
דבר עם השכנים - הכוונה ישיבה עם כל הבנין, ומה עם הבנין הצמוד שהמרפסת שלו נושקת לשלי, והאם כל השכנים אמורים להסכים עם כל מילה, בס"ה הם אברכי כולל שחיים על השקל.
איזה סגנון לאפשר - מה הכוונה בדיוק, לפי מגזרים? יש חיות פרא בכל המגזרים.
אמנם יש פתרון, להשכיר רק למשפחות (לא שבמשפחות הכל בסדר, אבל בכל אופן בן אדם שנשוי כמה שנים הוא כבר יותר מיושב מבחור ישיבה) ולא לבחורים לבד. אכן. אך צר לי לאכזב אותך, אך הבחורים שלא רוצים להשכיר להם (היינו אלה שאין להם התחשבות באחרים) למדו את השיטה, והם מתקשרים "כביכול" שהם רוצים דירה למשפחה כי הם כבר יודעים שלא "כל כך" מתחשק להשכיר לבחורים.
נ.ב. לא באתי ח"ו להטיל דופי בבחורי ישראל רח"ל, ואכן רבים וטובים מקדשים שם שמים בצורה יוצאת מן הכלל, אך בכל אופן בחורים מטבעם הינם עדיין "תוססים" ושוכחים לפעמים את הגבולות... והמציאות מוכיחה שרוב הזיקות נגרמות על ידי בחורים.
 
כי הצפוניים (לא אתה בדוקא) ואנשים מקסימים כמובן לכשלעצמם
מתקשרים לירושלמים : איך הולכים מכאן ושם לכותל ברגל? איזה אוטובוס מביא משם לגן העצמאות? אפשר לבוא אליכם= שמענו שהולך לרדת שלג (לא אנשים מצפת), יש לנו חתונה בירושלים ופספסנו את האוטובוס האחרון= אולי נבוא אליכם ללילה (ב 2 בלילה)? וכו' וכו'
לגבי מה שכתוב פה על מקומות נופש= מסכימה עם כל מילה
אבל בואו, לא צריך להיסחף- לא רק לצפוניים יש טלפון בבית
גם הם לפעמים מתקשרים לאנשים אחרים בכל מיני שעות כדי להיעזר בהם והאנשים מעבר לקו עונים להם בשמחה רבה.
אז נפסיק לענות לכולם ודי.

חושבת שלא הבנתם את הסיטואציה באמת.
אם תתקשרו במהלך השנה לאותם האנשים בצפון, תיענו בוודאי באורך רוח ובמלוא הסבלנות ובשמחה גדולה ורצון יהודי ענק לעזור.

כאן מדברים על שלושה שבועות של טלפונים סביב השעון.
לעיתים בזמנים מאד לא נוחים שכן נוחים מאד לאלו שבאמצע סערת הנופש ושוכחים שזו לא שעה ממש מתאימה, ובזמנים כתיקונם היו חושבים פעמיים לפני הרמת טלפון.
הגיוני גם שאם היו חושבים את הפעמיים הללו, היו מבינים שיש להם דרכים יותר הגיוניות להשגת מידע לגבי זמני תחבורה, לדוגמה.
מדובר לפעמים באנשים שכל הצפון בזמן החופש נחשב אצלם במילה אחת כוללנית 'צפון', הכל קרוב בערך להכל פלוס מינוס.
לא חושבת שבירושלים יבקשו מבנאדם לקפוץ להביא משהו שנשכח בביתר. דחוף. הרי אתה ממילא גר בירושלים וביתר נורא קרובה לירושלים.

כשהטלפונים האלו שיכולים להיות לאורך כל היום על ידי אינספור אנשים שפתאום נזכרים שבעצם אולי הם מכירים אותך מאנשהו ואתה בטח זוכר אותם, לא? והם מגיעים בתוספת לכל ההודעה הפותחת באשכול.
אז אצל אותם אנשים שלא יצאו לנופש אבל מרגישים הכי שאפשר את האי נופש, זה כבר לפעמים מרגיש שזה קצת הרבה יותר מידי.

ולפעמים הבקשות יכולות להיות הזויות ממש, סוג: "הבנתי שאתם גרים בטבריה, אפשר להיות אצלכם אולי? אהממ, כלומר אני מתכוון. אולי נשכור ממכם לכל המשפחה שלנו חדר אחד או משו" (משפט ששמעתי בעצמי)
אז כן, לפעמים אין כבר כח לטלפונים האלו. לגמרי אין כח. מה לעשות.
 
לפני הרבה הרבה שנים כשהייתי בישיבה נפשנו בטבריה וירדתי למכולת עם מכנס קצר וגופיה וכמובן כיפה שחורה.. והמוכר התחיל לצעוק עלי.. זה שכונה דתית... למה הבנות שלנו צריכות לראות אותך ככה...
לא משנה שבטבריה בקיץ מסתובבים אנשים כמעט בלי בגדים.. כנראה הפריע לו שהבנות יראו בחורי ישיבה לבושים כך

אבא של חבר טברייני כשהחברים באו לבקר היה בטוח שהם שבבניקים בגלל שלבשו חולצות טריקו
אבל כשהגיע התפילה כולם הוציאו כובעים וחליפות והלכו לבית הכנסת
בשביל הטברייני החוף הוא חוף והעיר זו עיר ובשבילנו מהרגע שיצאנו מב"ב אנחנו בחופש.... בתוך העיר ייסעו כבחורי ישיבה אבל ברגע שיצאו מהרמזור האחרון יורידו את החולצה וייסעו עם גופיה. האם זה פריקת עול? ממש לא! בחופש יוצאים מהשגרה ואחת מהחוויות של החופש והשינוי זה ללכת עם קצר ונוח וכל זמן שאין בעיה של צניעות אין שום בעיה


לגבי המקומות שבאים חרדים לנפוש בהמוניהם נכון שצריך להתחשב (מי שזורק טיטול הוא מושחת וממנו אני לא מצפה לכלום) אבל גם התושבים צריכים להתחשב והצד שלהם ולהבין שהנופשים האלו תורמים לכל הכלכלה האזורית...
בעל החניות מחכים כל השנה לאלו שיוצאים לנופש וקונים בשפע
בעלי הצימרים\חדרים מתפרנסים מזה
וגם לך יש מניין שחרית ב10 בזכות הנופשים :D
אני חושב שזה ממש לא לעניין ללכת קצר ברחוב למה טבריה שונה מבני ברק ירושלים שם אתה לא הולך כמו תינוק גדול עם גופיה ומכנס קצר ואני לא חושב שאתה היית רוצה שכך הילדים שלך יראו ואם כן אני לא יודע לאיזה מגזר אתה שייך נכון שזה בין הזמנים אבל קצת כבוד עצמי גם אם לא רואים
 
ולפעמים הבקשות יכולות להיות הזויות ממש, סוג: "הבנתי שאתם גרים בטבריה, אפשר להיות אצלכם אולי? אהממ, כלומר אני מתכוון. אולי נשכור ממכם לכל המשפחה שלנו חדר אחד או משו" (משפט ששמעתי בעצמי)
לא הזוי בכלל
הבקשות האלו חוזרות על עצמן כל הזמן (אבל משום מה בלי הצעת תשלום:sneaky:)
ההזוי הוא שאנשים באמת חושבים שאני אכניס לבית שאני שוהה בו אנשים שאני לא מכירה בכלל.
 
תודה על הרצון לעזור, אך שים לב.
דבר עם השכנים - הכוונה ישיבה עם כל הבנין, ומה עם הבנין הצמוד שהמרפסת שלו נושקת לשלי, והאם כל השכנים אמורים להסכים עם כל מילה, בס"ה הם אברכי כולל שחיים על השקל.
איזה סגנון לאפשר - מה הכוונה בדיוק, לפי מגזרים? יש חיות פרא בכל המגזרים.
אמנם יש פתרון, להשכיר רק למשפחות (לא שבמשפחות הכל בסדר, אבל בכל אופן בן אדם שנשוי כמה שנים הוא כבר יותר מיושב מבחור ישיבה) ולא לבחורים לבד. אכן. אך צר לי לאכזב אותך, אך הבחורים שלא רוצים להשכיר להם (היינו אלה שאין להם התחשבות באחרים) למדו את השיטה, והם מתקשרים "כביכול" שהם רוצים דירה למשפחה כי הם כבר יודעים שלא "כל כך" מתחשק להשכיר לבחורים.
נ.ב. לא באתי ח"ו להטיל דופי בבחורי ישראל רח"ל, ואכן רבים וטובים מקדשים שם שמים בצורה יוצאת מן הכלל, אך בכל אופן בחורים מטבעם הינם עדיין "תוססים" ושוכחים לפעמים את הגבולות... והמציאות מוכיחה שרוב הזיקות נגרמות על ידי בחורים.
אתה צודק אבל כל שהמעגל יגדל כך הנזק יקטן ואפשר להחתים אותם כמו לפני השכרה לתווך הארוך איך לבושים דברים בססים לראשון יהיה קשה אבל באיזה שלב זה יהיו כבר רגלים לזה
 
הבקשות האלו חוזרות על עצמן כל הזמן (אבל משום מה בלי הצעת תשלום:sneaky:)
בהחלט מאד.
כתבתי הזוי, כי למי שלא מכיר ולא רואה איך זה נראה מהצד השני בפרט כשזה במצטבר מדובר בבקשות אינספור, יש מצב שיבקש כי למה לא, בעצם? אבל אם יבין איך זה נראה מהצד, ישים לב שמדובר בבקשות קצת הזויות לפעמים.
(אה, הצעת התשלום ההיא, כמובן היתה תיאורטית. הבנאדם לא באמת חשב לשלם על שכירת חדר אחד, כן?)

מכירה אישית מישהי שגרה במקום נופש, שאמרה לי פעם שהיא לא אוהבת להגיע לשמחות.
בשמחות פתאום פוגשים אותה, וכולם נזכרים שהם נורא מתגעגעים אליה, בעצם. ו'את בטח כבר מחכה לראות אותנו, לא? מזמן לא פגשנו ככה באמת....אז מה דעתך השבת? בעצם גמישים לעוד שבועיים, אם עדיף לך'

לא כיף לה לבוא ולפגוש את כולם כשהיא יודעת שאחרי כל מפגש כזה היא מרגישה רע.
או רע- כי היא מסרבת, ולא כיף לה שלא הסכימה. או רע כי היא מסכימה, ולא כיף לה שלא הצליחה לסרב.

בקיצור,
אנשים שגרים במקומות נופש הם בסך הכל אנשים, הם לא חלק מאתר נופש.
חושבת שכדאי לזכור את זה, סתם אם אנחנו רוצים קצת לחשוב יותר על השני.
 
אתה צודק אבל כל שהמעגל יגדל כך הנזק יקטן ואפשר להחתים אותם כמו לפני השכרה לתווך הארוך איך לבושים דברים בססים לראשון יהיה קשה אבל באיזה שלב זה יהיו כבר רגלים לזה
ולגבי הכסף הם צרכים לדעת כמו שהם לא יתנו לכושים אני לא משווה חס וחלילה כך צריך באופן כללי לתת לאנשים משלנו
 
ולפעמים הבקשות יכולות להיות הזויות ממש, סוג: "הבנתי שאתם גרים בטבריה, אפשר להיות אצלכם אולי? אהממ, כלומר אני מתכוון. אולי נשכור ממכם לכל המשפחה שלנו חדר אחד או משו" (משפט ששמעתי בעצמי)
אז כן, לפעמים אין כבר כח לטלפונים האלו. לגמרי אין כח. מה לעשות.

אני שמעתי ש'אנשים מהמרכז' מבקשים מ'האנשים בצפון' שישלמו עבור הזכות לארח אנשים במרכז [משפט ששמעתי בעצמי]
הזוי .כן אנשים רוצים לבוא עם כל המשפחה לחדר אחד בבית בטבריה אוי אוי אוי.
מה עוד אנשים רוצים ? כל היום הצפות של טלפונים של בנידודוים נודניקים מהמרכז אוי אוי אוי
[לא אומר שאין בעיות. יש והרבה וטוב שכותבים עליהם.אבל להביא דוגמאות קיצון של משפחה שרוצה להתארח בחדר אחד נו שוין...ולהגדיר אותם כבעיה ומטרד קצת נסחפנו כמו השמאל שחושב שהרפומה תחייב מחר את כולם להניח תפילין]
 
בחופש יוצאים מהשגרה ואחת מהחוויות של החופש והשינוי זה ללכת עם קצר ונוח וכל זמן שאין בעיה של צניעות אין שום בעיה
יש איזה מחשבה מוטעית כאילו שהלכות צניעות שייכים אך ורק לנשים ובנות, ואילו אצל אנשים ובנים זה לא קיים.
זה הפוך מהשו"ע!
הלכות צניעות, מיד בהתחלה, בנוגע להשכמת הבוקר, כותב שווה בשווה בלי שום הבדל בין נשים לגברים.

הקב"ה נמצא גם בדירת נופש וגם שם צריך שתהיה דירה ראויה לה'. "הלכות צניעות" בשו"ע תקפות גם בנופש.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

תופעת החרדי המכוער

טביאל עיר יפה, כעיקרון. כיכרות, צמחים, ובעיקר יופי פנימי.
המוני יהודים יראי שמיים, משפחות ובתים של תורה, מוסדות לימוד מכל הסוגים, רובם ככולם במבני קבע ראויים לשמם.

בתי כנסת גדולים ונהדרים, מחופים באבן ומצויידים במדרגות שיש וארונות קודש מגולפים, והמוני מנייני תפילה בכל שעות היממה, כולל גם פינת קפה לשירות הציבור.

אה! אשרינו!




אלא שיש קוץ מעצבן באליה:

תופעת הטביאליסט המכוער. כפראפראזה על "הישראלי המכוער" הידוע בכל העולם.
הטביאליסט המכוער. אינו התושב הקלאסי של העיר, אך לעיתים נדמה כי יש רבים ממנו.


קווים לדמותו.
הט"מ יחתום על הוראת קבע ענקית לקהילה שלו, כדי שהיא תוכל לבנות בית כנסת אדיר ויפהפה יותר מבית הכנסת ממול, אך לא יטרח לומר שלום חם ונעים לזר כי ייקלע בטעות לארמון הקהילתי שלו.
שירגיש לא נעים, עדיף. כך לא יתנחל פה. פה מתפללים ורצויים רק אנ"ש.

הט"מ לא יתרה בילדיו שאסור להם לגרור עד הבית עגלת מכולת, כיוון שהיא, מה לעשות, רכוש הסופרמרקט. התוצאה? ניתן לראות לא מעט עגלות מכולת מונחות בכניסה לבנייני מגורים, ממתינים לעובד הסופרמרקט שאולי יקח אותם ואולי לא.

הט"מ לא יאמר שלום לשכנים החדשים המתגוררים ביחידת הדיור על הגג. הוא יסתכל עליהם – ומבטו יעבור דרכם. בייחוד אם הם לא לבושים בדיוק בדיוק כמו הצורה והצבע שלו עצמו.

הט"מ ילביש את משפחתו בבגדים הכי עדכניים ויקרים שיש בנמצא, כך שיראו כאילו נגזרו מתוך פרסומת משובבת נפש של קידי קיש. אז מה אם אין קשר בין ההכנסות המזעריות שלו ובין הצורך הכפייתי לנקר את עיני השכנים-גיסים-חברים.

הט"מ מקפיד להחזיק בבעלותו ולנהוג ברכב יקר. רצוי חשמלי ועדיף עם שכבת לקס + ווקס + פוליש נוצצת ומרשימה. הוא אוהב במיוחד, משום מה, רכב גבוה עם גריל ענק מקדימה, המשרה את יראת הכבוד הרצויה.

מה הקשר בין אברך צעיר, פעמים רבות מלמד בחיידר או בעל תפקיד זוטר בחנות טמבור, או סתם איש אחזקה במוסד – ולרכב מנהלים כזה? אין לדעת.


הט"מ יקפיד לזעום אם עובר אורח יתפוס לו את החניה הפרטית המחושמלת שלו, אך לעולם לא יעשה מאמץ מיוחד להחנות רכבו בצורה מסודרת במקום שבו יש להתחשב בנוספים. בייחוד הוא לא יטרח לחנות באופן שמאפשר לאם עם עגלה לעבור בנחת בלי להסתכן בחייה ולרדת לכביש.

ואגב הסעיף הקודם; נדמה כי יש לט"מ הנאה מיוחדת לחנות כמו פריץ הכפר, ולחסום את מרבית המדרכה - העיקר שהוא עצמו לא ייאלץ ללכת יותר מעשרים שניות מפתח רכבו עד פתח השטיבלאך או מחוז חפצו...

אך כל אלו עניינים זניחים. זכותו של כל אדם לרכוש כל כלי תחבורה שעולה על דעתו, כל זמן שהדבר מסב לו הנאה ונחת.



מה שהופך את הנהג הטביאליסט המצוי למכוער, היא התנהגותו בכביש.

הט"מ ינהג בעירו ברוכת הילדים במהירות גבוהה. למה חמישים. אולי שישים, אולי שבעים או תשעים. הוא לא דואג, הרכב החשמלי המוגזם שלו יודע לעצור ממש בנגיעה על דוושת הגז. מה זה משנה אם פה ושם הוא כמעט דורס עוברי אורח?

הט"מ מפגין זלזול מוחלט בשאר הנהגים בעיר שלו.

כאשר נהג של רכב חונה מתחיל לצאת מהחניה, הטביאליסט המכוער יקפיד להגביר מהירות ולעקוף אותו, כדי שחס וחלילה לא ייאלץ להתעכב בנסיעתו לשטיבלך בעוד חצי דקה. מה אכפת לו שהרכב המסכן ייתקע בחניה עוד 5 דקות בגלל ט"מ נוספים.



הט"מ חסר סבלנות באופן קומי כמעט. כאשר לפניו נוהג אוטובוס עירוני, הב"מ לעולם ינסה לעקוף אותו. הוא לא יתן לאוטובוס את "מנת החסד" ויסכים להמתין 10 שניות. לא. הוא מייד ינסה לעקוף – וכמעט יתנגש ברכב הבא ממולו הנוסע במהירות, כזכור, מעל החמישים המותרים בחוק...



הטביאליסט המכוער לא ירחם על ילדה קטנה שרק רוצה לחצות במעבר חציה. הצחקתם אותו! הוא עסוק בשיחה נרגשת מלאת פוליטיקה באמצעות אוזנית הבלוטות' התלויה על אוזנו, אותה קנה במכירה הסמוכה לשטיבלאך. הוא יתן גז עוד לפני שהיא תספיק להציב את כף רגלה הקטנה והמפוחדת על מעבר החציה. שתפחד, מה זה משנה. היא לא הילדה שלו.


יש בעיר טביאל נהגים רבים זהירים, מכבדים את הזולת, חונים בצורה מסודרת, מאפשרים לרכב לצאת מהנחיה, ועוצרים לבטח מול הולכי רגל המבקשים לחצות את הכביש. ברור שיש כאלו. אבל הם לא מורגשים. בכלל.

אין בעיר אווירה של "מענטש". של:
את רוצה לחצות את הכביש? תחצי, בשמחה, אחכה לך בנחת.
אין לי חניה מתחת השטבילאך? אז מה אם יש תו נכה שחבר השיג לי. בגלל זה אחנה כמו פסיכי ואצער את כל העוברים ושבים? לא. אחנה במרחק 4 דקות הליכה בצורה מסודרת.
אני מטעין את הרכב החשמלי שלי מידי לילה? אציב שלט מסודר ונעים, ולא שלט אזהרה צהוב מאיים נבחני.
אני ממילא נוסע החוצה מהעיר? אתקרב לתחנות אוטובוס בדרכי, אציע לאברים הסעה לכניסה לעיר.
אני מתקרב למחסום? אמתין בסוף התור, לא אעקוף את כולו ואגרום צער וכעס לכל 10 הרכבים שלפניי.

כשאתה פוגש את הט"מ אחד על אחד, אתה מגלה בתשעים ותשע מהמקרים אברך עדין נפש, ירא שמיים, תורני, ממש אדם נהדר. מותק אפילו.

מישהו שלעולם לא יגזול מרעהו שקל, יקפיד להשיב כל אבידה, יעשר ממונו ויתרום לקהילתו סכומים נכבדים.

מה גורם לו להיות ב"מ? מהו הסוד?

ובכן -

אני לא יודע.

(אתם יודעים איזה חילול ה' מחריד קורה בכל פעם שאורח זר מגיע לטביאל? הוא יוצא מדעתו! לא חבל עליו? לא חבל עלינו? למה אנחנו לא מחנכים את עצמנו? קודם כל אתהמבוגרים? לתת כבוד זה לזה, לכבד, להאיר פנים, להיות מענטש?
'פִיפוּ', כך אני קורא לפיאט פונטו החביבה עליי. היא חלודה בקצוות, עכברוש במרכז ולא נופלת מחולדת ביבים בני ברקית ממוצעת. היא תשרוד הכול. בוץ, בטון, תאקרים, שוטרי תנועה ואת מבחן הטסט השנתי.

אז מה הסוד של פיפו, שנמסרה לי בחיני חינם ממש לפני שבוצעה לה המתת חסד במגרש הגרוטאות, ספרה מאז כבר ארבע שנים טובות ועמוסות קילומטרז' וגוררת שריקות התפעלות בכל פעם בה אני פוגש את הנדיב חסר המזל?

הסוד פשוט – פיפו היא רכב אברכים. ההילוך – רובוטי, מה חשבתם?! - לא תמיד עובר; השלט מזמן כבר יצא לפנסיה; לאיתות יש רצונות וחיים משלו; וכל הצתה גוררת אנקות מאמץ.

נו, אז תגידו: רכב אברכים יש הרבה, בני ברק מלאה בהם!

אז לא. ברכב אברכים אני מתכוון ממש – רכב אברכים. לא רק שלי, אלא של כל השכונה. כל הרוצה יבוא וייטול. מי לביקור משפחתי, מי לקניות שבועיות, מי לבילוי נחמד ומי לטיסה בקרקע בני ברק. רק לא לשכוח למלא דלק. אתם אולי אוכלי חינם, אבל פיפו שלי אוכלת יוקר.

למה בעצם אני מאריך כל כך?

קודם כל – שאפו קטן לפיפו לא יזיק. איך אני אומר תמיד? אפילו הכבל מעריך. אז תציצו שוב למעלה, הפעם לא ברפרוף. ות-ע-ר-י-כ-ו!

שנית – שוב בעניין ההערכה. פיפו שלי כל כך אברכית שאפילו חיצונים יודעים לזהות אותה. ופה, בעצם, מתחיל הסיפור הכי הזוי שקרה לי אי פעם.

אני לומד מחוץ לעיר, ויוצא כל יום במסלול קבוע ש – מצטער על הטשטוש, אבל פיפו מספיק עמוסה גם ככה - מתחיל בX ונגמר בY ובין לבין עובר בין עוד כמה אותיות ABC. אוסף כמה אברכים, אלא מה?

אז נסעתי לי ככה, ביום שמשי, את הדרך המוכרת. החמה צלתה את פיפו מבחוץ, המזגן התאמץ להקפיא אותי מבפנים. לצידי ישב אמרוסי, מאחוריו כהן, עוד אחד באמצע שאיני זוכר את שמו, נקרא לו שלימזל, ולצידו שלומיאל, למה הוא תמיד שוכח את הכובע מתחת לשלימזל, שכמובן נכנס אחרון.

ופה הייתה הטעות שלי. אמנם פיפו כל כך מקסימה שאני לא מוצא שום צורך ללטוש עיניים במכוניות אחרות, אבל ישנם אחרים שלא מסתפקים בשלהם ואוהבים מאד להתעניין בזו הנוסעת צמוד להם.

האחר צופר. ולי לא נותרת ברירה אלא להזליג לו מבט. ואיך לומר? אני לא אוהב את מה שאני רואה.

הרכב צבוע אדום, שזה עצמו כבר מחשיד. סטיקרים מסובבים אותו מכל עבר – ניר עוז. קפלן. חטופים. מלחמה. תמשיכו הלאה, אני בנסיעה, כן?

והנהג – אוהו, הנהג – רסטות. עגילים. גופיה. משקפי שמש. קעקועים. שרירים. והיד שלו... חוץ מכך שהגודל שלה הוא כמעט היקף המותניים שלי, היא מסמנת לי משהו שאולי ברור, אבל משום מה לא מתחשק לי לנסות להבין את משמעותו.

"פתח חלון", אמרוסי, יש לציין, מבין רמזים מעולה. את המציאות – פחות. אבל הוא לא אשם. הבחור חזר בתשובה, יש לו עבר צבאי עשיר. הנייעס לא מדגדגים לו, הוא רק חושש שיקפיצו אותו למילואים. אחחח, איך אנשים אוהבים להתלונן.

"פתח חלון", שוב אמרוסי. נודניק כבר אמרתי? לא. הנה לכם.

הייתי מציית לו, האמת. רק יש בעיה קטנה. ממש קטנה. פיפו שלי רכב אברכים. ורכב אברכים, איך לומר בעדינות, הרי היא פה, ושומעת אותי... היא מתקשה מעט בפתיחת חלונות...

ויש עוד בעיה קטנה. לא, גדולה. אנחנו על רמזור אדום, ובמוחי עולה עכשיו רק המדרש על החיה ההיא במצרים. נו, איך קוראים לה, שפתחה דלתות דרך חלונות.

לא משנה, הבנתם. וגם הבריון ההוא, מהמכונית הצועקת 'שמאל', מבין שהבנתי ושאני לא מעוניין לבצע, והוא, בהתאם, מגביר את סימניו.

אני לבסוף נכנע, פותח קצת. ממש מעט בגודל קצה האף שלי, רק כדי לסמן שאני לא פוחד. הרי אין לי ממה לפחד, הזרוע המשורגת שלו לא תצליח להשתחל דרך החריץ.

"אתם!" צורח הבריון במלוא אונו, מרים אגרוף. "אחים שלי! גאה בכם! תמשיכו ללמוד!"

וזהו. נו, מה חשבתם כבר שיקרה?! הוא בטח הבין פתאום שפנה אל חמישה אברכים, שגודל הזרוע שלהם יחדיו עולה על שלו, ונבהל. חזר בו.

והכול, כמו שאמרתי, בזכות פיפו. אילולי היא, היה החלון נפתח עד סופו, ולי – לא היה נותר מה לספר...

*

חייבת לציין: מבוסס על סיפור אמיתי

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה