האם גם אצלכם זה כך?

[כוכב103]

נס ופלא
ממש ריגשת אותי!

תקראו את הודעה מס' 59
מחסד לא מפסידים!!!
אני לא נכנסת לדיון אם מכריחים ואם נח וכו'
אבל תדעו ששום מאמץ כאן בארץ לא שב ריקים.
חזקי ואמצי!

 

[אבירים]

--

 

[תאורת חרום]

בקיצור, לזוג הרבה יותר קל לתת דירה, הבי די מסודר בדרך
למשפחה עם ילדים יותר קשה ויותר בלאגן.
וכמובן לארח זוג יותר קל.
ואם זה הדדי אתה נותן לי היום אני יתן לך מחר זה יותר קל.

 

[ANONYMUS]

אם כבר מדברים על לתת דירות לשבת,
אז לפני תקופה התארחנו בדירה של מישהו לשבת.
הדירה היתה נקיה ומסודרת ונעימה(בתקווה שהחזרנו אותה אותו הדבר....)
הבעיה היא שכשנכנסנו ראיתי בחדר שינה על הריצפה זוג גרביים שכניראה נשכחו בטעות.
הזזתי אותם הצידה, והשבת עברה עלינו בנעימים...

הבעיה היתה, שאחרי שבוע, קיבלנו מהמארחים שקית עם זוג גרביים(שכביכול שכחנו בבית שהתארחנו בו).
אותם גרביים שהיו שם בחדר שינה על הריצפה...

הרגשתי הכי לא נעים בעולם!!!!
כי מצד אחד, התחושה של בעלי הבית כשהם חזרו, למצוא זוג גרביים מלוכלכות שהשאירו האורחים זה נורא...
(לא משנה שזה לא שלנו, אבל הרי זו היתה התחושה שלהם...)
מצד שני, לא נעים להחזיר את זה, כי אז זה יצור תחושה עוד יותר לא נעימה, שהם שלחו לנו בשקית גרביים מלוכלכות שלהם....
(או שגם בזה הם לא יאמינו)

בקיצור, יש לנו בבית שקית עם זוג גרביים(שכבר כיבסתי למיקרה שנחליט להחזיר אותם...) שיושבים ומחכים לביאת גואל צדק.

 

[mirier]

פעם לא היה מצב לבקש כסף ואפילו מועט על דירה לשבת. היום זה כבר מאוד מקובל. ומי שנותן בחינם ובשמחה, הוא המוזר. (הנורמלי האחרון)

חיכינו הרבה שנים לילד ראשון והרבה שנים גם לילד שני וה' יעזור הלאה...

כשהלכנו לבקש ברכה מגדולי ישראל. צדיקי ארץ הם אמרו לנו- הרבו בחסד והכנסת אורחים וה' יעשה אף עמכם חסד ותזכו להכניס בנים בבריתו של אברהם אבינו שהיה מכניס אורחים גדול. וכך עשינו ונושענו.
היתה פעם אחת שנתנו את הדירה בשבוע קשה. לא היה לי כח, אבל למען שכנה טובה התאמצתי ממש כמה שעות הגונות על דירה נאה הרבה מהדברים דחפתח לארון צדדי כלשהו. והתאמצתי גם כמה שעות אחרי כדי להחזיר מהארונות כל מה שדחפתי לשם... ומיד אח"כ באה הישועה הראשונה.
וגם הפעם השניה שנושענו היתה אחרי הכנסת אורחים באופן שלא היה לנו קל ובלענו את הלשון הרבה פעמים באותה השבת אבל מיד אח"כ נושענו.

גדולי ישראל יודעים מה שהם אומרים.

תודה על הסיפור, מחזק להמשיך בהנהגה הזו על אף המאמץ.

 

[אשת_חבר]

אני בד"כ לא מגיבה. אבל פה אני צריכה לפרוק.
שנים ארוכות שנתתי את הדירה, בלי לחשוב פעמים למרות שהיה קשה. תמיד נתתי בשמחה.
שנה אחת, ערב שבת הגדול - ליל הסדר היה ביום שני, התקשרה שכנה ובקשה את הדירה לשבת, היה להם שבת בר מצווה.
אמרתי לה בשמחה, הדירה נקייה לפסח (!) אחרי ספונג'ה גדולה. אני מאוד מאוד מאוד מבקשת להתחשב.
"כן כן כמובן"... ערב בר מצווה, הנקיון לפסח של הדירה שלי לא מעניין אותה כנראה, עשה רושם שהיא בכלל לא שומעת.
אבל בכל אופן נתתי את הדירה.

חזרתי. ד' ירחם.
אני לא יכולה להתחיל לתאר מה הלך שם.
הם אכלו בכל הדירה.
השאירו ריח נורא בכל החדרים
רצפה שחורה!
כנראה היו צריכים להביא בוץ מבחוץ בשביל כזה לכלוך.
ריח נוראי דוחה בשירותים, ואני לא איסטניסטית באופן מיוחד.
הייתי צריכה לנקות שוב ושוב והריח פשוט לא יצא.
פירורים בכל מקום.

תסלחו לי מאוד. פשוט בהמות. או חיות טרף.

השאירו לי עוגות חמץ בתודה.
וואו, תודה על השאריות מהבר מצווה, ערב פסח, ממש נחמד מצדכם.
תסלחו לי על הציניות, אני ממש פגועה עד היום מלהיות הפח זבל של השכנים.

יש לי בת דודה רווקה מבוגרת.
אמרתי לעצמי, רבונו של עולם אני נשארת ערה כל הלילה בשביל לנקות את כל הבית לפסח מהתחלה.
פחות מ 48 שעות מפסח.
אני שותקת ולא אומרת לשכנה. לא נוקמת ולא נוטרת. למרות שזה היה אחותה בדירה.

ועד היום הבת דודה רווקה..... מקווה שתתזכה לזיווג בקרוב.
אולי תתפללו אליה.
(אני רק כותבת את זה, בשביל שתדעו שד' לא עובד אצלינו, אבל אולי זה יקרב את הגאולה)

פגשתי את השכנה אח"כ, אפילו לא אמרה תודה, חייכתי והמשכתי כרגיל.

אני עדיין נותנת את הדירה. ומזהירה באלפי אזהרות, שהדירה נקיה ועמלתי על זה, אז בבקשה להחזיר יפה.
היתה לי טראומה אבל אחרים לא צריכים לסבול בגלל זה.

בבקשה, תזהרו בדברים של אנשים אחרים.
גם כשאתם משלמים.
ובעיקר כשלא.

וערב פסח לא לתת חמץ "מתנה" זה ממש לא יפה!!!!!

 

[רחשי הלב]

פעם לא היה מצב לבקש כסף ואפילו מועט על דירה לשבת. היום זה כבר מאוד מקובל. ומי שנותן בחינם ובשמחה, הוא המוזר. (הנורמלי האחרון)

חיכינו הרבה שנים לילד ראשון והרבה שנים גם לילד שני וה' יעזור הלאה...

כשהלכנו לבקש ברכה מגדולי ישראל. צדיקי ארץ הם אמרו לנו- הרבו בחסד והכנסת אורחים וה' יעשה אף עמכם חסד ותזכו להכניס בנים בבריתו של אברהם אבינו שהיה מכניס אורחים גדול. וכך עשינו ונושענו.
היתה פעם אחת שנתנו את הדירה בשבוע קשה. לא היה לי כח, אבל למען שכנה טובה התאמצתי ממש כמה שעות הגונות על דירה נאה הרבה מהדברים דחפתח לארון צדדי כלשהו. והתאמצתי גם כמה שעות אחרי כדי להחזיר מהארונות כל מה שדחפתי לשם... ומיד אח"כ באה הישועה הראשונה.
וגם הפעם השניה שנושענו היתה אחרי הכנסת אורחים באופן שלא היה לנו קל ובלענו את הלשון הרבה פעמים באותה השבת אבל מיד אח"כ נושענו.

גדולי ישראל יודעים מה שהם אומרים.

אפרופו הסיפור הזה:
פעם הייתי אצל מרן רבי יעקב אדלשטיין זצוק"ל לצורך כלשהו, ובמהלך ההמתנה שהיתה משום מה בתוך החדר בו קיבל באותה שעה קהל (היה לו סלון גדול, מי שהכיר), האזנתי שלא מרצוני לשיחה שלו עם נערה מבוגרת שזיווגה התעכב, ובאה עם אביה לעצה וברכה אצל מרן זצ"ל.
מרן התעניין האם היא עובדת וכמה מרויחה, ומששמע שהיא משתכרת יפה פלוס, אמר לה שתקבל על עצמה, וגם תתנה זאת עם בעלה לעתיד, שבדירה שיקנו בכל מקרה יהיה חדר פנוי שיהיה מיועד לאורחים, ותעשה כל שביכולתה להכניס אורחים ובזכות זה תבוא ישועתה.
אני כמובן לא יודע מה היה בסוף, וגם יתכן שאין להקיש ממקרה למקרה, אבל הסיפור יכול ללמדנו כמה גדול כוחה של הכנסת אורחים למרות הקושי והטירחה (תחשבו על זוג צעיר שצריך לקבל על עצמו מיומו הראשון להכניס אורחים...).
זכות זו תעמוד לכל אלו שנותנים את דירתם למרות הכל (ואני לצערי הרב לא מאלו...), וקל וחומר לאלו שנותנים בשמחה ובמאור פנים!

 

[מקופלת]

בקיצור, לזוג הרבה יותר קל לתת דירה, הבי די מסודר בדרך
למשפחה עם ילדים יותר קשה ויותר בלאגן.

זה לא רק שהבית מלכתחילא יותר מבולגן. בלי ילדים אפשר להכין את הדירה ביום חמישי ורק לשמור על נקיונה אח"כ.
עם ילדים צריך 70 עינים לשמור עליהם שלא יעלו על המיטות המוצעות, שלא יפוררו את העוגה, שלא ישפכו מהמיץ, שלא יחליפו גרביים וישאירו אותם על הרצפה... בקיצור, ההתארגנות של הרגע האחרון הרבה יותר מורכבות ומתישה. ואם הלחץ יוצא על הילדים, לא בטוח שזה שווה את החסד.

 

[כי טוב]

חשבתי שאין לי מה להוסיף אבל יש לי כן,

זוכר לפני 20-25 שנה כשמשפחה חגגה שמחה, הציעו השכנים 'חדר' בביתם לאורחים, כלומר נשארו בביתם והצטופפו או שהיה להם חדר פנוי, ואירחו את קרובי השכנים בביתם {כמה שזה נשמע היום מוזר ! } וזה היה בחינם. זה מה שנקרא 'הכנסת אורחים'. לא נמצא במקורותינו הכנסת אורחים כשאני לא נמצא/ת בבית.

 

[אליזבט]

טוב, אני מבינה שאני הייתי החריגה...
אני גדלתי בשכונה מסויימת בירושלים ששם אם היית יכול לעזור לשכן היית נוסע לשבת במיוחד, משאיר דירה ולפעמים גם כיבוד ושתיה ומארח אותם מכל הלב. ולמעט מקרה חריג אחד שבו אירחו אצל ההורים שלי משפחה שהאמא היתה בבית החולים והאבא לא השגיח על הילדים והדירה חזרה מצב קטסטרופלי, כל הפעמים האחרות לא זכור לי שהיה משהו חריג בדירה כשחזרנו.
ועדיין זה לא גרם לאמא שלי להפסיק לתת את הדירה בשמחה ולכל אנשי השכונה שבה גדלתי.
גם היום, באזור שבו אני גרה בבני ברק כולם נותנים בשמחה וכמעט אף פעם לא היתה לי בעיה למצוא דירה לארח אחים אחיות גיסים וגיסות שלי.
אבל בסדר, כנראה שהראש שלי חריג, ויש הצדקה לבקש תשלום, בדר, אולי אני ארים את הכפפה ואהיה הראשונה שתעשה את זה אצלנו...

יחבשאף היקרה!
חבל שתתקררי .... תמשיכי במנהגה היקר של אמך..... אל תשברי את מסורת החסד היקרה הזו!

 

[ריבת חלב]

חשבתי שאין לי מה להוסיף אבל יש לי כן,

זוכר לפני 20-25 שנה כשמשפחה חגגה שמחה, הציעו השכנים 'חדר' בביתם לאורחים, כלומר נשארו בביתם והצטופפו או שהיה להם חדר פנוי, ואירחו את קרובי השכנים בביתם {כמה שזה נשמע היום מוזר ! } וזה היה בחינם. זה מה שנקרא 'הכנסת אורחים'. לא נמצא במקורותינו הכנסת אורחים כשאני לא נמצא/ת בבית.

לא מוזר בכלל, ככה האורחים מרגישים אורחים ונזהרים יותר.

להורים שלי יש חדר מיוחד לאורחים (גם בתור ברכה בבית) והרבה אנשים שיש להם שמחה מתארחים שם אפילו שהמשפחה נמצאת בבית

נזכרתי שגם זה לא תמיד עוזר, היינו פעם שבת בבית (3 בחורות) באו בני דודים מקרבה ראשונה, וזה היה לעזר כדי שלא נהיה לבד בשבת.
שבת אחה"צ, הגיעו כל בני המשפחה המורחבת (מהצד השני) לישון אצלינו לא יודעת למה, עלו לקומה השניה, לחדרים הפרטיים שלנו, הסתובבו שם כאילו זה הבית שלהם, ועוד הסתכלו עלינו קצת בעצבים למה פלשנו להם לבית... לסעודה שלישית ברחנו מהבית...

 

[מוח 466]

המסקנה היא:
אל תדרוש שיתנו לך! גם אם מישהו מסרב, תקבל את זה בהבנה...
לא תמיד אפשר לתת בית, ולא לכל אחד זה פשוט!

וכמובן תעריך ככל האפשר את מי שכן נותן!!!
בהצלחה

 

[כי טוב]

זוכר שבת אופרוף במשפחה היינו כל המשפחה עם חלק מהאורחים שמחוץ לעיר בבית שלנו, שהיה דירת 2 חדרים, הנשים ישנו בחדר שינה שהיה גדול כמו חדרים של פעם, מיטות ומזרנים על הרצפה, הגברים בסלון אחרי שהזיזו את השלחנות והספסלים של הסעודה, הילדים בנים במרפסת סגורה, בנות במטבח ופרוזדור. והשמחה הייתה גדולה. חלק אורחים ישנו אצל שכנים או משפחה שהיו בעיר.

 

[סתם אחת]

למי שכן נותנת את הדירה: אם זה לא למישהי שאת מכירה וסומכת עליה - כדאי מאד שתקחי איתך את תכשיטי הזהב ודברים יקרי-ערך, או לפחות תגנזי אותם באיזו מגירה נעולה.

אני (בזמנים שעוד נתתי את הדירה) הייתי תמימה, ולא העליתי על הדעת שאנשים ישלחו יד ברכוש לא שלהם.
עד היום כשחמותי שואלת למה אני לא שמה את השרשרת והצמיד אני צריכה להתגמגם ש"באמת צריך"...

 

[מרשימה]

אני לא רוצה להשמע כפויית טובה.
אבל אני נתקלתי כמה פעמים במקרים הפוכים, בהם המארחים השאירו אחריהם דירה הפוכה ומלוכלכת, ברמה שגרמה לי חשק לברוח כמה שיותר רחוק.


זוג שאמר שהוא לא נותן את חדר השינה. או קיי, מקובל. אבל כשאני הגעתי לדירה גיליתי זוג מזרונים מלוכלכים, שניכר עליהם שנאספו זה לא מכבר מהרחוב, מונחים על רצפת חדר הילדים, ועליהם הייתי אמורה לנום בליל הסדר כבת חורין.
או דירה שהפח בה עלה על גדותיו, קליפות מלפפונים היו מושלכות על הרצפה, וחלקי משחק היו מפוזרים על המיטות.

היתה גם דירה שהתרוצצה בה לטאה, ועוד דירה עם מקק


מסקנה שלי: אין לכם זמן לנקות או לסדר? אין לכם מיטה שפויה להציע לאורחים? תעשו חסד ותודיעו מראש. יתכן בהחלט שנעדיף להשאר בבית.

יתכן מאד שהודיעו על כך למארחים שלכם,
הם אמרו שזה בסדר, העיקר שיתנו את הדירה
ולא טרחו לידע אתכם על כך.

 

[שישיה]

יתכן מאד שהודיעו על כך למארחים שלכם,
הם אמרו שזה בסדר, העיקר שיתנו את הדירה
ולא טרחו לידע אתכם על כך.

וזה עוד נקודה לא נעימה בסיפור של "נותנים דירות לשבת". כאורחת, ולפעמים מהצד השני של בעלי השמחה,את מוזמנת לשבת ומודיעים לך שאת מוזמנת בשמחה ויש לך דירה לשבת. וכאחות של החתן את מגיעה לשבת שבע ברכות וחושכות עיניך ואת לא ממש יודעת איך את עומדת לשרוד את ה28 שעות הבאות...

עדיין עומדת לי מול העיניים אותה דירה מלוכלכת, רוחשת נמלים, חול בכל פינה. מטבח מטונף ושומני-כמחמאה, מקרר מזעזע בריחו ובמראהו שלא היה שייך לשים בו בקבוק מים שלנו, לקירור. כלים גודשים את השיש והכיורים,פח עולה על גדותיו,ריח מזעזע של חוסר נקיון ,ובשרותים אין על מה לדבר. מיטות לא נעימות ולא סמפטיות,. שבת חמה וארוכה, אין לנו אף אחד בבני ברק ואין לנו לאן לברוח. שבת עינוי שכזו לא זכורה לי מעולם. ובסעודה עוד התמוגגה המחותנת :"איזו מקסימה XXX תמיד מוכנה לתת את הדירה לשבת"....

 

[גלינג]

לא נמצא במקורותינו הכנסת אורחים כשאני לא נמצא/ת בבית.

במקורותינו נאמר כי כשאני מכניס את חברי לביתי ומספק לו את צרכיו/אוכל לינה זהו 'הכנסת אורחים' אין כל רלוונטיות להימצאותי במרחב (ולפעמים אף להיפך)

 

[מלפפון]

אני בוררת למי לתת.
אם מדובר במשפחה נקיה, אסכים לתת.
משפחה שאני יודעת שהם עצמם לא ממש מבינים בניקיון- לא אסכים.
בד"כ השארתי דירות וקיבלתי נקיות מאד מלבד פעם אחת.
אבל אין מצב שמישהו ילחץ עליי לתת אם אחליט שלא.
אתמול לקחתי את הילדות לבריכה.
התקשרה אליי שכנה ושאלה אם אוכל לקחת גם את הבת שלה.
אמרתי לה שמבחינתי זה קו אדום.
אני מוכנה לקחת לגינה, שיבואו לשחק אצלנו,
אבל לבריכה אין לי כח.
לא רק אחריות, אלא גם אין לי כח.
היא שמעה שזה קו אדום ואמרה: בסדר, אני מבינה.
אחכ הבת שלה הגיעה עוד ניסתה לומר שרק ניקח אותה לשם והיא כבר תסתדר.
עניתי לה בהחלטיות שאני לא מוכנה ודי.

לדרוש? להתחנן?
אם החלטתי שלא, אז לא.
אולי כן אטרח להסביר את עצמי למען יחסי שכנות טובים, לומר שקשה לי גם ככה ואני מתאמצת עם הילדים שלי,
להגיד שאני לא מספיק מאורגנת וקשה לי גם לסדר מזוודה וגם להשאיר דירה בצורה שתהיה לי נעימה,
אם היאתציע לשלוח עוזרת ולא יהיה לי נח עם זה, אגיד לה שזה רעיון לפעם אחרת, כרגע אני טרודה ולא פנויה לזה נפשית.
אבל אגיד לא בצורה שאינה משתמעת לשני פנים.
בד"כ כשיותר מדי משכנעים זה עוד יותר אומר שכנראה הכוחות והיכולות שלי לא במקום הזה,
וזו כבר סיבה טובה לומר לא בלי להרגיש צורך להתנצל.
"החודש לא אפשרי לי לתת דירות". נקודה. בלי הסבר ודי.

 

[ניק 27705]

למי שכן נותנת את הדירה: אם זה לא למישהי שאת מכירה וסומכת עליה - כדאי מאד שתקחי איתך את תכשיטי הזהב ודברים יקרי-ערך, או לפחות תגנזי אותם באיזו מגירה נעולה.

אני (בזמנים שעוד נתתי את הדירה) הייתי תמימה, ולא העליתי על הדעת שאנשים ישלחו יד ברכוש לא שלהם.
עד היום כשחמותי שואלת למה אני לא שמה את השרשרת והצמיד אני צריכה להתגמגם ש"באמת צריך"...

את רצינית? בטוחה שמי שהתארח לקח את התכשיטים?
מעולם לא חשבתי להחביא תכשיטים\ מזומנים לפני שאני נותנת דירה. נשמע לי הזוי לגמרי.

 

[chayasl]

אני לא רוצה להשמע כפויית טובה.
אבל אני נתקלתי כמה פעמים במקרים הפוכים, בהם המארחים השאירו אחריהם דירה הפוכה ומלוכלכת, ברמה שגרמה לי חשק לברוח כמה שיותר רחוק.


זוג שאמר שהוא לא נותן את חדר השינה. או קיי, מקובל. אבל כשאני הגעתי לדירה גיליתי זוג מזרונים מלוכלכים, שניכר עליהם שנאספו זה לא מכבר מהרחוב, מונחים על רצפת חדר הילדים, ועליהם הייתי אמורה לנום בליל הסדר כבת חורין.
או דירה שהפח בה עלה על גדותיו, קליפות מלפפונים היו מושלכות על הרצפה, וחלקי משחק היו מפוזרים על המיטות.

היתה גם דירה שהתרוצצה בה לטאה, ועוד דירה עם מקק


מסקנה שלי: אין לכם זמן לנקות או לסדר? אין לכם מיטה שפויה להציע לאורחים? תעשו חסד ותודיעו מראש. יתכן בהחלט שנעדיף להשאר בבית.

ואז יפתחו עליך פה איך את מעזה לסרב