האם יש ספר של רותי קפלר העתיד לצאת בקרוב ?

[מרשימה]

אחרי הרעש קול, נמצא איפשהו בין החצי לשני שליש שלו...
אולי לקראת החגים בשנה הבאה, הוא יצא.

מחכה בקוצר רוח...
בינתיים נהנית לחטוף פרקים פה ושם כשמזדמן...
כמו שכתבתי למעלה, כל פרק הוא חוויה בפני עצמה.

ואם כבר עלה הנושא,
יצא לי לא מזמן לקרוא פרק די ישן, מלפני כמה חודשים,
על האדמו"ר שהסביר לביתו על הרבי עם הפרווה, שלא מסיק תנור.
האם זה מבוסס על סיפור אמיתי?
אם כן, מי בעל המעשה?

 

[Ruti Kepler]

מחכה בקוצר רוח...
בינתיים נהנית לחטוף פרקים פה ושם כשמזדמן...
כמו שכתבתי למעלה, כל פרק הוא חוויה בפני עצמה.

ואם כבר עלה הנושא,
יצא לי לא מזמן לקרוא פרק די ישן, מלפני כמה חודשים,
על האדמו"ר שהסביר לביתו על הרבי עם הפרווה, שלא מסיק תנור.
האם זה מבוסס על סיפור אמיתי?
אם כן, מי בעל המעשה?

'א צדיק אין א פעלץ' ('צדיק בפרווה') זו אמרה חסידית-פולנית מוכרת.
לא מצאתי לה מקור מדוייק, אבל היא קיימת ועוברת מדור לדור.

 

[IAvigail]

אחרי הרעש קול

הספור הזה מדהים!!!
מתחילה ת'עיתון ממנו!

 

[פסנתרנית]

נהנית מכל מילה, הכתיבה ,התוכן -את תמיד נוגעת בנושאים לא מדוברים!
אין עליך! (אולי אני כל כך נהנית כי אני חצי חצי? )

 

[ששונית]

נהנית מכל מילה, הכתיבה ,התוכן -את תמיד נוגעת בנושאים לא מדוברים!
אין עליך! (אולי אני כל כך נהנית כי אני חצי חצי? )

לא.
כי אני לא חצי חצי ונהנית עמוקות.

 

[efrat1]

הסיפור מדהים אבל התחיל רק לפני שנה,
בדרך כלל סיפורים מסוג זה מתפרסים על שנתיים בערך.
בינתיים קחו מהשכנים את העיתון....
זה לא מענג כמו ספר,
אבל כל פרק מהנה בפני עצמו.

ענין של טעם.
אני דווקא נהנית מסיפורים בהמשכים, יותר מאשר קריאה בספר.

 

[קולות חדשים]

יש עוד עיתונים שמתפרסם בהם סיפורים של רותי קפלר חוץ ממשפחה?

גם אם כן,
לא על שם רותי קפלר...

 

[גלבוע]

'א צדיק אין א פעלץ' ('צדיק בפרווה') זו אמרה חסידית-פולנית מוכרת.
לא מצאתי לה מקור מדוייק, אבל היא קיימת ועוברת מדור לדור.

גם החבדניקים מצטטים אותה.

 

[עט הדר]

לא מזמן נחשף כאן כי גם הספר "אסתריקה" הוא של ר. קפלר

 

[אפשרי]

גם החבדניקים מצטטים אותה.

באתר חבדי בשם האדמור מקוצק
http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/829357

 

[אפשרי]

סליחה מראש על הבורות, מה עם "לחיות וחצי"
האשכול שלו נמחק...

 

[Natan Galant]

סליחה מראש על הבורות, מה עם "לחיות וחצי"
האשכול שלו נמחק...

הנה ביקורת קטנה שכתבתי על הספר. הגיגים, פחות ביקורת.

הקטע עם יענקל, מנהל הסמינר ששכוב צמח אבל מוחו מתפקד כרגיל (נגיד) מעשיר את הספר מאוד.
הרעידת אדמה תרמה המון לסיפור, והירידה לכל ההשלכות מרתקת (קריסת הסלולר, הגשר, התר"ח, המים, וכו)
מה שכן, אם הרעידה כ"כ חזקה, ההתנהלות של הנשים שם קצת מטופשת מידי, הציפיה שלהן שהכל יסתדר תוך יום. בנוסף, התחושה שמחוץ למי שחי בירושלים אין כלל דיונים לגבי הרעידה- קצת מוזר.
הקטע עם שורי ויעלה מעולה מאוד, גם חזקי, במיוחד החיכוך והדיונים סביב ביילי ביליץ או איך שקוראים לה.
היה מעניין שפתאום פריידי (זה שמה, נזכרתי. לא ביילי) פתחה את הפה והתגלה שיש לה לב ונשמה ודוקא הצרות שהיא עברה הפכו אותה לאדם עמוק ורגיש. פתאום היא נהפכה מסתם מוצר מדף שדנים עליו (ייחוס טוב או שבר כלי חולני) לאדם בשר ודם עם רגשות וחיים ועומק. תפנית מעניינת.

מה שכן, ב15% האחרונים של הספר השמאלץ הדביק עובר כל גבול, וחשתי שאני אוחז ספר ברטלרי אסתר קוויני חוה רוזנברגי קלאסי. הרבה יותר מייד שמאלץ מטופש ודביק, נאלצתי לרפרף בדילוגים ואז לגלות לקראת הסיום שהכל נופת צופים וששון ושמחה והכל מסתדר כולל מוישה ואיידי הטיפשה (אליבא דהספר) שבונים זוגיות מחדש, אמין.
מה עוד? הגישה של אפרת מאוד מאוד מרתקת, המבט של מוישה על חזקי גם מרתק, התובנה שהוא אומנם התחתן עם סוג ב' אבל היא אשה טובה בהרבה מאשתו הטרחנית שאמורה להיות סוג א', נגיד.
ועל כולנה, התובנה של חזקי ש'דירה מקבלים, ובית בונים.'

בנוסף, הפונט קטן וקשה לקריאה, אבל שוכחים מזה בערך אחרי שתי עמודים.

 

[I can do it]

מה שכן, אם הרעידה כ"כ חזקה, ההתנהלות של הנשים שם קצת מטופשת מידי,

ת'אמת הציק לי גם מאד!!!
איך אישה שהשכנה שלה נפטרה עונה תשובה של "קלטנו ת'רעיון ונמאס.." חיכיתי לקצת יותר

הגישה של אפרת מאוד מאוד מרתקת,

והתאור עליה קצת הרבה לא אמין
בחורה ספרדיה שמצליחה להכנס לחסידות בצורה מושלמת מצליחה להיות אשה ואמא למופת ותוכ"ד כישרונית בצורה בלתי רגילה, לא ממש אמין במחילה
ומה שהרגיש לי חסר מכל שאר הספרים שלך
חיכיתי שתראי לי עולם שאני לא מכירה הראית שאלים הראית קבצנים
חצי חצי זה עולם די מוכר, גם האפליה הספרדית שקיימת או לא מוכרת
מתחילת הספר חיכיתי למצא משהו חדש.....
אבל
חייבת לציין שהספר מיוחד!!! הכתיבה שלך מהממת!!!
הבאת שם מסקנות מדהימות לקחתי מהם המון!!!
ארבי אין אפילץ אם אני לא טועה נתן לי המון
גם:

ש'דירה מקבלים, ובית בונים.'

נהננתי מאד!!!
מחכה לספר הבא!!
@רותי קפלר תודה רבה!!

 

[אהבת עולם]

מה שכן, ב15% האחרונים של הספר השמאלץ הדביק עובר כל גבול, וחשתי שאני אוחז ספר ברטלרי אסתר קוויני חוה רוזנברגי קלאסי. הרבה יותר מייד שמאלץ מטופש ודביק, נאלצתי לרפרף בדילוגים ואז לגלות לקראת הסיום שהכל נופת צופים וששון ושמחה והכל מסתדר כולל מוישה ואיידי הטיפשה (אליבא דהספר) שבונים זוגיות מחדש, אמין.

אני מאד אהבתי את הסיום.
יענקל לא התעורר, אבל היתה שם תפנית מדהימה שהותירה אותי עם הרבה הרהורים ופתח לדמיונות מרתקים (אז מעכשיו אפשר לתקשר איתו? גם מהבית או שכל פעם יצטרכו MRI? אולי הוא סתם ישאר צמח אבל יתחילו לדבר איתו ?) זה סוף שמשאיר אותי עם טעם טוב, אבל בלי קיטש.

איידי ומוישה עבדו על זה קשה, בהמון דמעות ויזע, ובסוף , קצת התקדמו , אל תחשוב שמהיום הזוגיות שלהם תהיה כמו של אפרת ובעלה (מה שמו? חזקי זה הבן) אבל הם מסוגלים ללכת לכותל , עם קצת דיבורים , לפחות יש בסיס לעבודה הלאה...

ושורי רק קלטה , שהחיים לא בשליטתה, כמו רוב הגיבורים שם , ולמרות , או אולי דווקא בגלל זה אפשר לחיות בטוב.

אני אוהבת סופים טובים , ופה היה אחד כזה, אבל הגיוני, ובלי קיצורי דרך ניסיים. אהבתי מאד.

בכלל מוישה ואיידי נגעו לליבי , העלאה מדהימה של נושא שנוגע לכל כך הרבה אנשים ונשים (האנשים רק יותר מדחיקים, ביננו ) וכמעט לא עלה על השולחן קודם.

כמו תמיד בספרי רותי קפלר, הסכמתי עם המסר בעומק של העומק , וכמו שאני הבנתי אותו :
לא תמיד יש מה לעשות, לשנות ,להלחם, ולהפוך , אבל תמיד אפשר לפתוח את הלב ולהרגיש.

בקטנה, כי אי אפשר בלי ביקורת
לשורי והפינגוינים שהיו חלק די מרכזי בעלילה , לא מספיק התחברתי.
היה שם הרבה מלחמות , תסכולים ונסיונות שינוי, שזה היה מענין, אבל גם פחות חלק כיפי לקריאה, למרות שזה חלק מהמסר והכל.
ועוד משהו שהפריע לי - שהאברך החסידי לא רצה לומר "אשתך" נשמע לי מופרך , (אבל אני אישה, אז אולי זו הבעיה?)
גם הקטע שלא רצו לשלוח את הבחורים לעבור בבתים , פחות מובן לי , אבל אני מבינה שאני ספרדיה בענין

 

[אמא ומתכנתת]

ועוד משהו שהפריע לי - שהאברך החסידי לא רצה לומר "אשתך" נשמע לי מופרך , (אבל אני אישה, אז אולי זו הבעיה?)

אני מכירה אנשים שלא רוצים לומר "אשתי", אז ק"ו שלא "אשתך"....

 

[ארבע]

בחורה ספרדיה שמצליחה להכנס לחסידות בצורה מושלמת מצליחה להיות אשה ואמא למופת ותוכ"ד כישרונית בצורה בלתי רגילה, לא ממש אמין במחילה

למה לא אמין?
מודה שלא קראתי את כל הספר, אבל ממה שכן קראתי התרשמתי שהיא לא נכנסה בצורה מושלמת לחסידות (לחייך לאישה בעזרת נשים או לצרף אותה לרשימת המבשלות ליולדות בקהילה עדיין לא תמיד גורם ללב להרגיש שהיא היימישערית ואונזעריסטית), וכל היתר ודאי יכול להיות אמין.

 

[עוגיות]

ועוד משהו שהפריע לי - שהאברך החסידי לא רצה לומר "אשתך" נשמע לי מופרך , (אבל אני אישה, אז אולי זו הבעיה?)

למה מופרך?
אני יודעת שבחסידות גור, לדוגמא, כשאברך מדבר עם חברו (אברך נוסף) הוא לא יגיד בד"כ "אשתי"
מטעמי שמירה ודקדוקי חסידות גם בדיבור!
הספר מקסים.
הפריע לי קצת נושא הספר ,כבר דובר בו רבות ונכבדות , חיכיתי לנושא "וואו" כמו השאלים (שבזה היא מומחית)

 

[Natan Galant]

למה מופרך?
אני יודעת שבחסידות גור, לדוגמא, כשאברך מדבר עם חברו (אברך נוסף) הוא לא יגיד בד"כ "אשתי"
מטעמי שמירה ודקדוקי חסידות גם בדיבור!
הספר מקסים.
הפריע לי קצת נושא הספר ,כבר דובר בו רבות ונכבדות , חיכיתי לנושא "וואו" כמו השאלים (שבזה היא מומחית)

אברך גוראי לא קורא לאשתו בשמה הפרטי, אף פעם.... לא ברחוב ולא בבית. (או שהגערר סתם עבד עליי)

 

[אהבת עולם]

הפריע לי קצת נושא הספר ,כבר דובר בו רבות ונכבדות , חיכיתי לנושא "וואו" כמו השאלים (שבזה היא מומחית)

אני חושבת שזה נושא שראוי וחשוב להעלות, אבל האידיאולוגיה היתה על חשבון הקסם .
הרבה יותר כיף לקרוא על עולמות מרתקים שלא קשורים אלינו, נוסח פפואה ניו גינאה החדשה,
מאשר לקרוא על נושאים יומיומיים.
ותכלס, גם פפואה ניו ג'יני בסוף קשורה אלינו, אבל ההקשר נעשה על דעת הקורא ובאחריותו...

 

[אהבת עולם]

אברך גוראי לא קורא לאשתו בשמה הפרטי, אף פעם....

פליז, אל תיכנסו לדיונים מיותרים , כדי שהאשכול לא ימחק לנו...
התכוונתי שזה נשמע לקוח מתיאור של חסידויות סגורות מאד,ולא תיאור חסידי קלאסי. אבל אולי זו היתה הכוונה המקורית.