האתגר הדו-שבועי ***השראה ומונולוג***

  • הוסף לסימניות
  • #21
הוא מתקרב, הגל. איתני, גמלוני, ובטוח בדרכו. רומס כל שרידי אומץ בדרך. אני מנסה לקפוץ אחורנית, אולם נחשול ענק חובט בי , מותיר שובל לעגני ומנצנץ. עוד רגע קטן ויטמון אותי בינותיו. הופ. עוד גל מרים אותי מעלה, ואני מטלטל בין מימיו, חש את העצמות הרכות כמו מתקפלות. אבא אומר שכשיש רוחות חזקות- הים סוער והחזקים שורדים. בטח שיש רוחות חזקות אם אני עוד פעם מונף למעלה ומתהפך הישר לתוך המים. רק שלא אתקל בכריש, או שאמות לי פה בתוך החור השחור שהגל יצר. טיפות מטפטפות סביבי, אני לא יודע עם זה מהעין או מהים. אם רק אשרוד את שמתחולל כאן...
בחוף מנצנצים להם פירורי חול קסומים. לו אך אגיע למרבד הרגוע. אוכל אז לנוח, למתוח סנפירי ולא להאבק על חיי. כלום יש תוחלת במאבק השרדות זה שאני מנהל כעת מול הים?

וכשירגע הים, יאיר פניו, אדע כי צלחתי את המהומה. אימצתי את שרירי, גדלתי והפכתי לאלוף שבחברה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
איזה מזג אויר יש בחוץ, מזל ששושנה ציידה אותי עם מעיל טוב וצעיף מחמם לפני שיצאתי לשוק.

מותק של אשה היא שושנה, עוד מאז שלחמנו יחדיו באצ"ל היא דואגת לי במסירות אין קץ.
גם כשהקצין הבריטי מייקל ניסה לפגוע בי, היא נתנה לו כזאת חבטה עם מחבת, עד ששפמו כמעט ונדבק לפדחתו.
אני זוכר שפעם כשהפרימוס התקלקל, שושנה הלכה כשלוש שעות בשלג, רק כדי שתוכל לבשל את המרק שעועית שאני אוהב.
בבישולים בכלל היא גאונה, השכנים טוענים שבבורשט של שושנה אפשר לטעום טעם גן עדן, ושהעוגיות שלה הם בכלל מזון של מלאכים.

שושנה היא לא סתם שושנה, שושנה היא שושנה מארץ השושנים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
דופקים בדלת, פורטונה? את סומעת מסהו? תקסיבי טוב טוב... את בטוחה שלא דופקים? בואי נשב קצת יותר סמוך לדלת, אולי ידפקו ולא נסמע?
אולי הם מגיעים כבר לתקן לי את הפלורוסנט? ואת הברז שכבר כמעט לא מוציא מים? ויסדרו לי את הביטוח לאומי? אמרו שיבואו... אמרו אחרי הבחירות... אמרו: סבאל'ה , אתה תשים פתק שכתוב עליו "גמלאים", כן? לא לשכוח! ואנחנו נבוא צ'יק צ'ק נסדר לך מה סאתה צריך... רק תשים פתק ואל תתבלבל! סבאל'ה, אנחנו איתך, אנחנו עובדים בשבילך...
היו נראים אנשים טובים מאד, טובים מאד, כפרה עליהם, אמרו: אנחנו דואגים לסכבות החלסות, אנחנו דואגים לקשישים ואנחנו ננצח...
דוקא פורטונה לא האמינה בהם... לא האמינה בהם... אמרה: אלה לא נראים לי... העיניים שלהם היו מדי "על הגובה"... ככה היא קוראת לזה... הסתכלו עלינו בזלזול, היא אומרת...
נו, תביאי שניה את העיתון פורטונה... תביאי נראה כמה קיבלו בקלפי... שש מנדטים קיבלו? נו, אז איפה הם? אמרו שיבואו... אמרו שיתקנו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
רַעַשׁ וְשֶׁצֶף
רוּחַ שֶׁל יָם
סַעַר וְקֶצֶף
עוֹלָמוֹ שֶׁל אָדָם

נִשְׁמָתִי הַחֲצוּיָה
רְגָעִים צוֹלֶלֶת
רְגָעִים מַמְרִיאָה
לֹא תִּמְצָא לָהּ מְנוּחָה
בַּמֶּרְחָב אֵינְסוֹפִיוּתָה


צפה בקובץ המצורף 251670
 

קבצים מצורפים

  • user2021_pic37996_1423733811.png
    KB 402.3 · צפיות: 29
  • הוסף לסימניות
  • #25
ניסיתי וזו התוצאה..

רוּח ים מלטפת את קְמָטָיו
שָׁנִים רוֹבְצוֹת מְאַחוֹרָיו
חול מְמוֹלֵל בְּיָדָיו
כמו שעון,
מורה על מה שכבר הלך..

נושא מבט עייף
וגם זקן
אל ימים שכבר עברו
ובעיניו תהום יָגוֹן
אָכֵן
ימים שכבר עברו

מֶה עָשַֹה אז
כשמלוא חִיוּת
זרמה בְּעַצְמוֹתָיו,
מָה פעל אז
כְּשֶׁרוּחוּ סָעַר
דַּמו שָעַט בעורָקָיו
משהו גדול באמת ?!

כעת שוכב, מוּטל
כאבן
כוֹחו אינו לא עוד
כל ימיו הָיוּ כְּהֶבֶל
מִתְמוֹסֵס, נָמוֹג

אַיֵּה הָרוּחַ? אַיֵּה הַכחַ? אַיֵּה הַמּוחַ???
קְרָבָיו הומִים
קִירוֹת לִיבּוֹ נוֹהֲמִים
'סְעוּ לָכם בני, נצלו ימי הנעורים
-להיות אדם
כי אֵש לָכֶם בַּדָם'...
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
והנה שלי. לאחר קיצוצים כואבים.

היא התעוררה, הנסיכה שלי. אני כל כך אוהבת אותה, ואת התלתלים הגולשים, ניני של אמא.
היא התעוררה, ושוב נגיע אל הברבורים.
נסיכה שלי, אני לוחשת לה, הלוואי נסיכה. כמה הבטחתי לעצמי כשהיא נולדה, וחנן ואני קנינו לה ריהוט מלכותי. הבטחות על אושר,על אמא, על אוכל חם של בית. גאה ומאושרת הייתי, פעם.
היא התעוררה, מסכנה, בטח רעבה וכבר גמרה את כל האוכל שחנן שם לה על השידה שלי. "לא נורא, בובה, עוד עשר דקות אבא יחזור עם אוכל טעים מהמסעדה"
ומהר, לפני שהיא תבכה שוב, אני פותחת את הספר המוכר, מלטפת את התלתלים הערמוניים, ושוב אנחנו מול הברבורים "בכפר קטן חיה להקת ברבורים"...
אני מספרת, וניני ממשיכה, חכמה הקטנה, אם רק היה לי כוח לקחת אותה לגן. אם...
אם היה לי כוח, ואם לא המחלה הכאובה הזו. אם...
בנתיים, נלחמת מול הרוח, אני מנסה לתת לה כמה פיסות של ילדות. ושוב, למרות הבחילה שגואה בי אני הופכת את הספר ואנחנו מתחילות את הסיפור מחדש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
חיכיתי, חיכיתי, וההשראה המיוחלת לא הגיעה. אז זהו בינתיים. אם יבוא משהו טוב יותר - אחליף.

כשאני רוצה לראות את ה' וקצת להיזכר בחיים שמעבר לחול אני הולך אליו.
אף פעם לא ראיתי אותו בדיוק כמו שנראה היה בפעם האחרונה. בכל מפגש הוא נראה משהו חדש.
פעמים הוא משתתף עימי ברגשותי הסוערים, רועש ורוגש וקוצף יחד איתי, ואז אחרי שעה של ניפוץ כעסים ואכזבות אל הסלע אני מרגיש שהביקור הועיל לי.
פעמים אני מגיע ברגשות קשים, אך הוא דווקא מראה לי פנים שוחקות כאומר: שב, תנוח. ראה מה יפה עולמו של הקל והבן שכל מה שקרה – מאיתו יתברך. ואחר שעה ארוכה של התבוננות יחדיו הקושי והכאב מתפרקים להם, נעלמים בידיו הרחבות.
לפעמים ליבי עולה על גדותיו מאושר ואני רוצה לפגוש אותו כמוני. שמח, רגוע ומאיר פנים. כשזה מצליח לי זה טוב, וכשלא – גם.
כי מעולם הוא לא אכזב.
הים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
"נַאר" הייתי עכשיו זקנתי... (לחילופין, "בער" הייתי)

פעם, הייתי נער
בעברי, חייתי כבער
פיקח בעיני הייתי
על חכמים ממני תהיתי
עצמאות חיפשתי
במשובות נעורים עסקתי
לעברי, לשלום נופפתי
גווי תחת עול לא כופפתי
חיי הפקר והוללות
חסר רסן, השתוללות
נטול פשר, זחוח
בצדקת דרכי – בטוח
התדרדרתי במדרון
בדת, ראיתי חסרון
אם העזתי אני למעול
חשבוני כבלייעל, בלי עול
בעטתי בקדוש ויקר
זלזלתי בכלל ועיקר
חלפו שנים, עברו
ימים – אנשים קברו
דורות התחלפו
סערות שצפו, קצפו
הורים נעקדו
אחים אבדו
מעטים שרדו
ילדים נולדו
מושגים לא רכשו
יהדות לא ירשו
ואנוכי זקנתי, קשיש
לא ערירי, אבל ישיש
ילד פה, נכד שם
אין מבקר ואין רגשות אשם
עסוקים בהשגת תואר
או בגבעות, עם נוער
ואני, מחלון משקיף
מכיר הברבורים, ישיר ועקיף
כמה לנחת ולא מנייר
לא דרך מחשב, סלולר
ולא על מסך, מכשיר
מבקש ס"הכ אושר ישיר.
יושב לי רגל על רגל
פשוט, מתוך הרגל
ביד צלחת ומאפה
וספל עם הבל וקפה
השעמום אוכל בי בכל פה
גם מצפון, אינו מרפה
בלב פנימה טלטלות
סערות בימים ולילות
איי, שגיתי, שגגתי
ברדיפת ממון שגשגתי
בכספי רכשתי בדידות
לא נחת, לא ידידות
לערב אייחל, מיד עם שחר
ובערב אצפה, מתי יגיע המחר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אותי זה ריגש

כמה עבדנו עליהם. כמה מחשבה השקענו בהם. ימים ולילות תכננו אותם – זה היה הלהיט של כל העיירה כולה. איש לא ויתר עליו. אף אחד לא חלם להישאר מחוץ לטרנד. הוא כבש את כולם. המצאה חדשנית ואטרקטיבית.

נסענו יחד, אני ואשתי, לעיר המרכזית. חרשנו חנויות ימים ולילות. ישנו בבית הארחה קטן – ושם, בלילות החשוכים, יצרנו קשרי ידידות איתנים, קשרים שלבסוף הצילו אותנו מן הפרעות האיומות. אבל זה לא כל-כך קשור לעניינו, כי זה קרה רק אחרי הרבה זמן.

אחרי הרבה מאמצים ותכנונים, זה היה מוכן. אשתי, זכרה לברכה, אמרה שלא מוצאים אנשים כה חלקי-עור בגיל שלי. היא לא חלמה עוד כמה שנים נותרו לי לחיות...

וככה זה קרה, החלום התגשם: אני, האיש והאגדה, בכבודי ובעצמי, נבחרתי לייצג אותו.

ואז הזמנו צלם מומחה, יחיד בכל האזור כולו - ואני הייתי הדוגמן של ליין הצעיפים החדש.

מה לעשות, הסיפור של התמונה לא כל-כך מרגש, אבל מה, ככה זה בחיים, לא תמיד הכל מרגש.

הרבה כסף עשינו אז, וזה מה שחשוב, שגם אנחנו היינו פעם-פעם, לפני הרבה שנים, שווי-ערך.



.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
יושבת סתם על החול, מרגישה אותו בין האצבעות, ומפסידה למחשבות.
חורף, קר, קפוא, אני מצטמררת והוא חודר, הקור.
הגלים מתנפצים לידי בכעס, ואני לא מבינה איך לא נגמר בהם הכוח לכעוס, איך הם לא מתייאשים, מרימים ידיים ונותנים לאדישות לחלחל בהם, לאט לאט אבל בטוח.
המחשבות מתרוצצות אצלי בלי שנייה של מנוחה ומתנפצות, אל המזח, אל הגלים.
כאב דוקר, אובדן, תחושות חנק בגרון, פחד, בלבול, אדישות, ואפילו שמץ של כעס - הכל מתערבב בלי שליטה, מסתחרר בטירוף בראש, ואולי בלב.
מסתכלת על הגלים ועל החיים, בלי סדר, בלי היגיון וללא הסבר.
מתרוממת, מנערת את החצאית, משתיקה את המחשבות, והולכת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
בעקבות אגם הברבורים

בס"ד
שלחתי את ידי בין מלמלות שמלותיי הבלות. מחפשת בקדחנות אחר המעטפה ההיא, שבזמנו הוותה אחוז נכבד מחלומתיי.
האריזה החומה הייתה תדיר טמונה במעיל האירופאי של אימי ועבורנו הילדים היא היוותה כמסמך נוסטלגי מימי נעוריה הרחוקים.
לא ידענו על קיומה עד אותה עבודת שורשים. רחלי הציירת של המשפחה התנדבה במרץ להכנת אילן יוחסין מפואר ואמנותי. ועד מהרה השולחן הסלוני היה נראה כתערוכה למגוון בריסטורלים וצבעים מצבעים שונים ואילן היוחסין הלך וקיבל מראה אוטנטי. עתה צריך מידע היסטורי ותמונות של הסבים והסבתות.
או אז חיפשנו ברחבי הבית באלבומים השונים. אט אט נקבצו התמונות לכדי מארג, אך הייתה חסרה התמונה שתשלים את הפאזל.
אז, נזכרתי בארון הבגדים בחדר שינה. בלאט הסטתי את הדלת והפכתי ומשמשתי בבדים ובבגדים עד שמצאתי את המעטפה ההיא.
'תמונות מן הטיול הראשון והאחרון'- הצהיא הכיתוב בחזיתה. פתחתי במהירות את קיפולי הקרטון ושלפתי את הגלויות בהתרגשות.
התמונה ששבתה את ליבי הייתה תמונת הברבורים הרוגעים באגם הפסטורלי.
אוצר הגלויות לא התאים למטרה שלשמה נועד החיפוש, אך הוא הצמיח בי חלום לטיול חלומי, באזור אגם הברבורים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
''גבול שמת בל יעבורון, בל ישובו לכסות הארץ''

ישבתי על החול התחוח, מאזינה לשירת הרוח הפורטת על הגלים. התמכרתי לנגינת הנבל האינסופית מניחה לה לשאת אותי הרחק.
המוזיקה הפכה לקצבית וסוערת. הגלים התחרו זה בזה בקצב מושלם ורסיסי היהלומים שלהם ליטפו את פני. השמש צבעה בכתום את המרבד הקסום שלרגלי וליבי פעם יחד עם הכדור הזוהר שהתמזג בים הגדול עד שנעלם.
גוונים אפלים השתלטו על היקום והלילה, בגלימה שחורה, כיסה אותו.
ואז, כשאפילו הציפורים פרשו לישון ומאי שם כבר נרגע בכיו של תינוק, הייתי עדה לה,
מלחמת עולם, מעולם.
לא ראיתי דבר, רק שחור מאיים והמיה נוראית, נואשת.
השחור שמולי התגעש והחליף אין ספור צורות. מתיז לכל עבר מחטים קטנות ומלוחות. האדמה השמיעה קול נאקה כאשר רמסו אותה הגלים. הקצב התבלבל וגל אחד גדול התנפץ על שובר הגלים בזיוף חד.
הים התקרב אלי במהירות ואני עצמתי את עיני בזוועה.
כשפקחתי אותן, עלתה השמש, מאירה מרבד כחול עמוק שנראה היום, בדיוק כמו אתמול,
ומניף,
דגל לבן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
קר לי עכשיו. המעיל והצעיף עוטפים אותי היטב, אבל הזכרונות חודרים גם לכאן...

הייתי צעיר מאד, אולי בן שלוש. אבא הביא אותי לבית של דוד יאן, והוא הכניס אותי למרתף. היה לי קצת חשוך והייתי כל כך לבד. בכיתי קצת, ודוד יאן שלח את הבן שלו, ריש, כדי לקרוא לאבא ולאמא. כשהם הגיעו, אמא חבקה אותי חזק מאד, וחייכה חיוך עקום ומוזר. אבא רק נשך את השפתיים שלו. שמחתי, אפילו שהבנתי שהיה להם מסוכן לצאת מהכלוב ליד האגם שפעם היו בו ברבורים, המון ברבורים לבנים ויפים.
ריש, הבן של דוד יאן, סיפר לי שירו בהם ואין עכשיו כמעט חיות שנותרו.
אבל אנחנו כמעט במקום חיות. אבא ואמא גרים היום בכלוב הגדול והיפה של הדובים. יש שם המון בוץ, וריש מביא להם כל יום לחם ומים.
כשבאנו לפה, אבא אמר שזה נס שאפילו שדוד יאן גוי, הוא עוזר ליהודים להתחבא ולהנצל מהרכבות, ובטח הוא יקבל שכר מה' על מעשיו.

ובינתים, עד שנאלצנו לברוח מהגן-חיות ולצאת ליער לחפש את הקבוצה הגדולה של הפרטיזנים, הייתי לבד במרתף. לבד, בלי אבא ובלי אמא ועם מנגינת פסנתר שהיא בעצם אזעקה לאבא ואמא, שצריכים להתחבא יותר טוב.

ורק בקצהו העליון של חלון המרתף, ראיתי מפעם לפעם מגפיים גבוהות, מסומרות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
ים של שחור לבן

אתם רואים את הים בשחור לבן על המסך, ומתגובותיכם אני יודע שסוף סוף, מישהו מבין מה אני רואה תמיד .
ים אמור להיות כחול, עיתים תכלכל-ירקרק, אך מהות תיאורים אלו – תעלומה עבורי.
הים שלי צבוע בגוונים מרתקים הנעים בין השחור ללבן, על סקאלת האפורים למיניהם.
אני עיוור צבעים.
"אה, אתה לא מבחין בין ירוק לאדום?" ודאי אתם חושבים.
אז זהו, שלא. על עיוורון צבעים מונוכרומטי שמעתם פעם? זהו זה.
אומרים שלפירות גוונים מדהימים. לי יש גוש אבק שנקרא מנגו, קיווי כעכבר שעיר. מתאבן, נכון?
איני יכול לנהוג.
בגדיי נבחרים ומותאמים בידי אחרים.
עבודות רבות חסומות בפניי, למרות כישוריי.
אני חש שאני חי ביקום אחר לגמרי, על הכוכב האפור אולי.
למרות שמימיי לא ראיתי צבע מהו, אני יודע שמעבר לשדה ראייתי רוחשת תבל ססגונית. אוצרות אינסופיים בלומים מפניי.
לעולם לא אבין ההבדל בין ירוק-הדשא לחום-ההיפופוטם.
כפי שעוור מעולם לא ידע מהו פרח, וחרש לא ידע ניגון, די עם ההתאמללות!
ובכל זאת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
רציתי לכתוב שיר בעקבות תמונה מס' 3, וראיתי שעולה לי, בעצם, משהו דומה לשיר שכתבתי לפני כ-25 שנה (וכבר התפרסם בכמה במות). ערכתי כמה שינויים - הן מפני שתמיד יש לשפר, ומצאתי מה, והן כדי להתאים אי אלו מלים לציור שבאתגר. הלו, חישוקים, עובר?
את השיר במקורו כתבתי לאחר שנחשפתי למדרש ולזוהר שלהלן - נא לא לחשב אותם במספר המלים המותר, הם הרקע אבל לא חלק מן היצירה...
תהילים (פט, י) "אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם" – בזוהר הקדוש בפרשת נח פירש שהוא לשון תשבחם ממש וזה לשונו "תשבחם ממש שבחא הוא לון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי, מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אף על גב דלא יכיל (נ"א ולא יהבי ליה רשותא) שבחא איהו דיליה וכלא משבחן ליה ".
ביאור : השבח של המים הוא כיון שעולים בתאווה ובתשוקה לראות (את הקב"ה ) מכאן: כל מי שחפץ לראות ולדעת, אף על גב שהוא לא יכול או שלא ניתן לו רשות, שבח הוא לו וכולם משבחים לו"
מוסיף על כך בעל ה"שפת אמת" זי"ע, וז"ל: "מה שכתב על הזוהר בעניין (שבח תשוקת הים יש כאן דרך והכוונה) לעבודת ה' , שחפצו של יהודי להידבק בקב"ה, גם כשאינו יכול, אף על פי כן חשוב הוא כדבוק בקב"ה."

כמו גל

גם אני רוצה להיות
כמו גל בין הגלים;
גם אני רוצה לחיות
בין רסיסים תְּ/טְ\לוּלִים –
להתרומם בלי הפסק
(גם אם אחור אצנח)
כשחף לשחקים נוסק
אמריא ולא אזנח.

וגם אם שפל בוא יבוא –
עוד נשמתי, כגל,
חלילה, לא תִּכְבֶּה כָבֹה
כי אם תשאף אל על.

אני רוצה כמו נחשול
במים העולים,
מעלה-מעלה בלי לחדל
לשאף, כמו גלים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
אוי הריח, כמה שהוא הסריח.
זה פשוט לא היה מובן מדוע הוא מסריח כל כך, הרי עד לפני כשנה הוא כיהן כמנכ"ל של חברה מצליחה, ומאז שיצא לפנסיה הסירחון היה ממנו והלאה, האנשים נדו לו בראשם, והרהרו בליבם שכנראה הזִקנה הטריפה את דעתו.
החלטתי לגשת ולשאול אותו על כך, אולי הוא פשוט לא מודע למצבו.
"הגלים" הם אשמים. הוא ענה לי.
זה היה כשהלכתי עם נכדי לים, הם איימו לקבור אותי, מאז אני פוחד מכל טיפת מים, אני פשוט לא מסוגל.
נשקתי לו על פניו ואמרתי, שלמה, אל תדאג...
חיוג לחנוך הצייר, טלפון לחגי הסבל, ותמונת אגם הברבורים תלתה אצלו בחדר.
למחרת זה כבר היה בגדר האפשרי לעבור לידו, ורק אלוקים אני והוא ידענו מדוע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
ובסוף המסלול, השקיף לאחור, וכך עלה ויצא מפיו...

טוב, אז הוא צדק.
שנים, שנים שלא האמנתי לו. יותר נכון, שנים שמאנתי להאמין לו.
איזה פספוס.
עכשיו כבר מאוחר בשבילי להתחיל לשנות משהו.
אבל למה? למה!!!
למה הוא היה חייב להרצות את טענתיו הכל כך נכונות, במין שקט שכזה. מלכותי משהו.
אני בטוח שאם היה זועק בפאתוס, מאדים פנים, זועף כשלא הלכתי בדרכיו, הייתי שומע לו.
לפחות לפעמים...

טוב, עכשיו אני כבר אחרי זה. עני ודל, אביון מובהק.
אולי מסכן?
או! זהו!
אני מסכן!!! כן, כן!
ומה אעשה שהחברותא שלו היה כה דרמטי, מושך כבחבלי קסם, ממגנט...
הלכתי שבי אחריו.
שבי?!
אוי. אוי ואבוי.
איזה שבי! איך לא הרגשתי שהכל מחזה תעתועים? איך???
אז מה, אני לא מסכן, אנוס?
נראה לי שלא ממש...

טוב, ומה עכשיו?
זו באמת שאלה. מה עכשיו?
עכשיו?! כמדומה ש נגמרו עבורי כל ה'עכשוים' למיניהם.
באמת, מי יקבל אותי כך? זקן מלבין, קמוט וקצוץ זקן.
אח, אילו רק הייתי יכול לשוב לשטייטל...

ומי אמר שאיני יכול???


--------------


ברור ומבן מאיזו תמונה מדהימה נלקחה ההשראה.
וסליחה על חריגה במילה אחת (הכותרת לא נחשבת במנין, נכון?). לא היה מה למחוק... (איך אני יכול למחוק לו מילה מהפה?;))
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
בס"ד
כל הזכויות שמורות (c)
 

קבצים מצורפים

  • יש ימים לאתגר.png
    KB 947.1 · צפיות: 36
  • הוסף לסימניות
  • #39
קפצתי על האתגר ברגע האחרון:

מסתבר שהמים הירוקים לא הצליחו עלינו
לבנים היינו ולבנים נשאר, ככה אנחנו
ברבורים לבנים עם מקור אדום
תנועות חינניות ומלכותיות
אמנם כשהסתכלנו על דמותינו בתוך המים הירוקים
נבעתנו וחשבנו לרגע כי אמת היא זו
הדמות המעוותת והירוקה מטושטשת, הפוכה
המים הירוקים ניסו לבלבל אותנו, אבל אנחנו שטנו עליהם בבטחה
ידענו את האמת, ומים ירוקים לא יכולים לכבות אותה!
מאז שנולדנו הם מנסים להעכיר את מראינו הצחור, ללא הצלחה
ניסו לפחות להערים עלינו בהשתקפות,
אם לא היינו שטים בחבורה כל אחד מאיתנו היה מאמין להם,
אבל כך כשמביטים אנו אחד בשני, אין להם סיכוי
אין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
בס"ד

געגועים---
יושב מהורהר
מעלה זכרונות
של עצב, של שכול- של גזרה.
נזכר בטוהר
של שלוש הבנות,
שעלו השמימה בסערה.

כיצד נקרעו
ילדותי הזכות
מחיק הוריהם ברשעות.
עיניהן אז מלאו
בדוק ודמעות,
לא מבינות סיבה ומהות!

כיצד נקרע
מיתר בלבי,
עת נפרדו עוללי מאיתי.
ומאותו מאורע
התקוה בקרבי,
ממלאת כל ישותי!

מאמין בכל לב
שקרוב הוא היום
בו יתקע בשופר גדול,
ובלב אוהב
נתאחד כך פתאום,
עם יקירינו יורדי שאול...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה