הגדרה נכונה באידיש

[ע.מ.]

מתי משתמשים עם המילה ''זענען'', ומתי עם המילה ''האבן''?
זיי ''זענען'' געגאנגען ולא ''האבן'' געגאנגען
זיי ''האבן'' געפארבט
ועל זו הדרך.
האם ישנו כלל ברור?

 

[ניצוצות]

יש כלל.
ראיתי פעם בתוך ספר, נראה לי אידישע קלאנגן.
אבל אני לא זוכרת בדיוק
(יתכן שהכלל שם היה שמה שנעשה עם כל הגוף אומרים 'זענען' (זיי זענען געגאנגען - כל הגוף הולך) ומה שעושים רק עם איבר אחד אומרים 'האבן' (זיי האבן געטרינקען - עם הפה)
בכל מקרה אני מדברת איך שנשמע לי טוב.

 

[ע.מ.]

יש כלל.
ראיתי פעם בתוך ספר, נראה לי אידישע קלאנגן.
אבל אני לא זוכרת בדיוק
(יתכן שהכלל שם היה שמה שנעשה עם כל הגוף אומרים 'זענען' (זיי זענען געגאנגען - כל הגוף הולך) ומה שעושים רק עם איבר אחד אומרים 'האבן' (זיי האבן געטרינקען - עם הפה)
בכל מקרה אני מדברת איך שנשמע לי טוב.

תודה!
בכל זאת זה לא נראה לי
כי למשל אומרים זיי האבן זיך געגליטשט
זיי האבן געטאנצט ועוד.
אגב אידישע קלאנגען למדו אצלי בבית ולא ראיתי שום התיחסות לכך!
אני גם מדברת כפי שמרגיש לי, אבל לילדים עדיין קשה בקטע הספציפי כי כנראה זה רק תרגול,וכש בביה''ס לא מדברים אידיש תקנית ממילא אז זה פחות נקלט

 

[ניצוצות]

את צודקת עם הדוגמאות שלך.
בכל מקרה, זכור לי בבירור שראיתי פעם התייחסות לזה (כשלימדתי את מישהי אידיש) ולכאורה רק באידישע קלאנגן כי לא היה לי מקור אחר.
בכל מקרה, מצטערת שלא יכולתי לעזור לך

 

[מוריסקא]

דווקא מה שניצוצות אמרה קרוב לאמת
כל פעם שרוצים להגדיר משהו, בלי תוספת אומרים זענען
אם רוצים להוסיף על העצם, ולא להגדיר אותם אומרים האבן,
למשל
מיינע הענט "זענען" שמיציג
מיין האנט "האט" אסאך שמיץ ("האט" זה לשון יחיד, האבן לשון רבים)

זיי האבן געפארבט
זיי זענען פארבערס

ודווקא אצל אדם הגבול הוא מאוד דק
כי אפשר להגיד זיי האבן געטאנצען
ואפשר להגיד זיי זענען געטאנצען
אבל כשאומרים האבן געטאנצען המעשמעות הוא "שהם" "עשו משו" (תוספת)
וזיי זענען געטאנצען זה בעצם טעות, אבל היות שהגוף רוקד (כמו שניצוצות אמרה)
אפשר להגיד זענען כי לא מוסיפים שום דבר על העצם, אלא שמגדירים אותם איך הם היו
ועוד שלמשל, זיי זענען געגליטשט א"א להגיד, למה? הרי כל הגוף החליק
אלא כי זה לא חלק מהגוף (דרך) (הגוף לא מיועד לזה)
זה כבר לא הגדרת העצם כמו שהוא היה, אלא תוספת

מקווה שזה מספיק ברור

 

[ע.מ.]

דווקא מה שניצוצות אמרה קרוב לאמת
כל פעם שרוצים להגדיר משהו, בלי תוספת אומרים זענען
אם רוצים להוסיף על העצם, ולא להגדיר אותם אומרים האבן,
למשל
מיינע הענט "זענען" שמיציג
מיין האנט "האט" אסאך שמיץ ("האט" זה לשון יחיד, האבן לשון רבים)

זיי האבן געפארבט
זיי זענען פארבערס

ודווקא אצל אדם הגבול הוא מאוד דק
כי אפשר להגיד זיי האבן געטאנצען
ואפשר להגיד זיי זענען געטאנצען
אבל כשאומרים האבן געטאנצען המעשמעות הוא "שהם" "עשו משו" (תוספת)
וזיי זענען געטאנצען זה בעצם טעות, אבל היות שהגוף רוקד (כמו שניצוצות אמרה)
אפשר להגיד זענען כי לא מוסיפים שום דבר על העצם, אלא שמגדירים אותם איך הם היו
ועוד שלמשל, זיי זענען געגליטשט א"א להגיד, למה? הרי כל הגוף החליק
אלא כי זה לא חלק מהגוף (דרך) (הגוף לא מיועד לזה)
זה כבר לא הגדרת העצם כמו שהוא היה, אלא תוספת

מקווה שזה מספיק ברור

הבנתי רק חלקית...
אבל אם כך למה אומרים זיי זענען געגאנגען ולא האבן געגאנגען?

 

[אסתיג]

יש כלל מדויק ואשתדל להביא לך לאחר בירור יסודי. אם אשכח תזכירי לי באישי.

 

[שיינדי אייזנבך]

אפשר גם לומר 'זיי האבן געגאנגען'.

 

[ע.מ.]

אפשר גם לומר 'זיי האבן געגאנגען'.

למיטב ידעתי ממש לא!

 

[אסתיג]

רבים הוגים בטעות גמורה כרצונם החופשי דווקא באידיש (ישנם הטועים גם בעברית מדוברת חפה מכל דקדוק)לא כל מה ששומעים הוא בהכרח נכון. מי שהשפה שגורה על לשונה כשפת אם אמיתית על פי רוב תהגה נכון ומדויק גם מבלי להבין ולדעת את כל הכללים.

 

[ע.מ.]

האט און איז

רבים הוגים בטעות גמורה כרצונם החופשי דווקא באידיש (ישנם הטועים גם בעברית מדוברת חפה מכל דקדוק)לא כל מה ששומעים הוא בהכרח נכון. מי שהשפה שגורה על לשונה כשפת אם אמיתית על פי רוב תהגה נכון ומדויק גם מבלי להבין ולדעת את כל הכללים.

אכן, ממש צודקת!
וזו בעייתי! שכשאני צריכה להסביר למה ומתי, אני מסתבכת כי למעשה אני מדברת מתוך הרגל ולא לפי כללים.אגב,
על אותו משקל , מתי אומרים ''האט'' ומתי אומרים ''איז''?

 

[מוריסקא]

הבנתי רק חלקית...
אבל אם כך למה אומרים זיי זענען געגאנגען ולא האבן געגאנגען?

כי, בגעגאנגען הכלל הוא נכון לגמרי, ובגעטאנצען חלקית
כי הפועל עזר, זהו עצם ההגדרה בלי שום תוספת, כי בן אדם הולך וזז ממקום למקום
אבל הרקידה זה לא חלק מאדם, והליכה כן
נ.ב. בגרמנית אומרים האבן געגאנגען

 

[אריה חיימוב]

אשמח אם משהו יעזור לי לתרגם את האידיש בקטע זה

כחם של בשמי הבדלה
עוד כד הייתי טליא שמעתי שספרו המעשה הזה מהרב ר׳ רפאל מבערשיר זללה״ה זי״ע ששבת איזו שבת בעיר קטנה פלך קיעוו ובמוצאי שבת כשרצה לעשות הבדלה ולא היה בנמצא בשמים אצל הבעל אכסניא ושלחו שלוחים בכל בתי ישראל דשם ובכל החנויות ולא היה בנמצא, ויאמר להם בזה הלשון: קדושים, וואו זענט איהר, א מצוה פאר 3 גראשען אויף א גאנץ יאהר און עס איז ניטא ביי קיינעם. איך וועל ארומפאהרען אויף דער וועלט און וועל זאנען מען זאל זיך מיט אייך ניט משדך זיין.
והיה תמיד קשה לי מפני מה מגיע להם העונש הגדול הזה, וכשהייתי שו״ב בראדיווקע נזדמן שאיש אחד מכפר זאוואלי בין עיר חאראשטשעוואטע לעיר סאווראן בא לראדיווקע ושם היה איש אחד ממכירי ושאלתי עליו וספר לי שבתו המירה דת ישראל ונשאת לגוי אחד דהכפר לעיני אביה ואמה. וביקש מאתו שיסע עמו להרב מטאלנע זללה״ה זי״ע לעורר רחמים עליו, וכשבא לפני הרב וספר לו מהאסון הזה שאל אותו אם מריח בשמים עת שעושה הבדלה והתודה שאינו נוהג לעשות הבדלה ולא רצה לדבר עמו עוד רק לאנשים שעמדו סביבותיו אמר מי שמריח תמיד בשמים בעת שעושה הבדלה מובטח לו שהאסון הזה לא יהיה בבניו לעולמים, ואז נתרץ לי המאמר מר׳ רפאל זללה״ה.
אח״כ מצאתי בשני מקומות בזוהר שאומר שם כי בערב שבת הולכת הנשמה של חול מן האדם והנשמה היתירה ממלאת מקומה, ובמוצאי שבת הולכת הנשמה היתירה והבשמים של הבדלה מחזירין הנשמה של חול להאדם, ומזה נראה ברור כאשר אין מריח בשמים אינה חוזרת הנשמה להאדם ואין לו רק נפש הבהמיות במו כל הנבראים ואם מוליד בזה הזמן איך יכול להמשיך נשמה לתולדות שלו, כאשר אין לו בעצמו נשמה, השי״ת יצילנו מכל האסונות האלו.


הקפדת שרפת חלה
פעם אחת שמעתי בשם הרב מטאלנא זללה״ה זי״ע מענין הזה באופן אחר. שני חסידים שלו עשו שידוך ביניהם וקרוב לזמן החתונה האחות של הכלה המירה דתה, ואבי החתן רצה לעזוב את השידור. ויאמר לו אבי הכלה הלא רב אחד לנו ע״כ נסעה להרב ואם הרב יאמר שיש לך רשות לעשות כן אזי אמחול לך במחילה גמורה, ואפילו כל הסבלונות אחזיר לך. וכאשר באו המחותנים עם המחותנות לפני הרב, ויאמר הרב לאבי החתן, צריך להבין מפני מה נוהגין להפריד שידוכים אם אירע כסגנון הזה, רק מחמת שאנשי עולם אומרים שאם אירע דבר כזה אצל יהודי חלילה אזי רובא דרובא הוא מחמת שהאשה הפקירה א"ע להתחבר עם עכו״ם ע״כ יראים לכל הבנים שלה ועל המחותנת הזאת אם הכלה מעיד אני עליה שאשה כשרה היא, רק תדע שאם אשה מפרשת חלה וזורקת אותה לתנור ואינה נשרפת וכשגורפין התנור זורקין גם את החלה החוצה וכשדבר טמא אוכל את החלה הזאת יוכל לגרום שאחד מבניה ימיר דת ר״ל.
ליקוטים יקרים ]מראדיווקע[ עמ' 196

 

[grafix]

כחם של בשמי הבדלה
עוד כד הייתי טליא שמעתי שספרו המעשה הזה מהרב ר׳ רפאל מבערשיר זללה״ה זי״ע ששבת איזו שבת בעיר קטנה פלך קיעוו ובמוצאי שבת כשרצה לעשות הבדלה ולא היה בנמצא בשמים אצל הבעל אכסניא ושלחו שלוחים בכל בתי ישראל דשם ובכל החנויות ולא היה בנמצא, ויאמר להם בזה הלשון: קדושים, וואו זענט איהר, א מצוה פאר 3 גראשען אויף א גאנץ יאהר און עס איז ניטא ביי קיינעם. איך וועל ארומפאהרען אויף דער וועלט און וועל זאנען מען זאל זיך מיט אייך ניט משדך זיין.
196

קדושים,היכן אתם? מצוה בעד 3 גרושים למשך כל השנה, וזה לא נמצא אצל אף אחד? אסע בכל העולם ואגיד שלא ישתדכו איתכם.

 

[אסתי-בראון]

בגדול, פעולות שנעשות עם כל הגוף, מקבלות "בין", ובגופים אחרים: ביסט, איז, זענען.
ולכן, זיי זענען געלויפן, געגאנגען, געשלאפן וכו'
ופעולות שנעשות רק עם איבר אחד, מקבלות "האב" (על הטיותיו: האסט, האט, האבן) לדוג': זיי האבן געקוקט, געגעסן וכו'
ויש מספר חריגים לכאן ולכאן.
ועם זאת, ברור שמי שדובר את השפה כשפת אם, לא נזקק לכללים אלו, ולחריגיהם.

 

[אריה חיימוב]

תודה

 

[ע.מ.]

תודה

...און איך וועל זאגן...

 

[אריה חיימוב]

...און איך וועל זאגן...

טעות סריקה

 

[aser]

בגדול, פעולות שנעשות עם כל הגוף, מקבלות "בין", ובגופים אחרים: ביסט, איז, זענען.
ולכן, זיי זענען געלויפן, געגאנגען, געשלאפן וכו'
ופעולות שנעשות רק עם איבר אחד, מקבלות "האב" (על הטיותיו: האסט, האט, האבן) לדוג': זיי האבן געקוקט, געגעסן וכו'
ויש מספר חריגים לכאן ולכאן.

זה הכלל הנכון!

ולגבי טאנצן, אומרים זאת בהטיית "בין"
ז"א, איך בין געטאנצן / זיי זענען געטאנצן ולא בהטיית "האב" - לאחר ברור!!!

 

[שג]

שורש הדברים, "בין" מתייחס להאדם בעצמו "איך בין" כך וכך, והמילה "האב" מתייחס לדבר חיצוני של האדם.
וגם מקובל לומר "איך האב געטאנצט". (יש לציין ההבדל גם במילה "טאנצן", "געטאנצט" או "געטאנצן").