מנקודה מאוד ספציפית
כל אחת גלשה למקום בו זה מדבר אליה.
אז אני אצטרף (:
א. כל אחד בטוח שהדשא של השני ירוק יותר, זה נראה לי הטבע האנושי (ביכולתנו כמובן לעבוד על זה ולהכניס פרספקטיבה. אבל קשה....)
ב. לדעתי מורות וגננות אכן מתמודדות עם עול נוסף (חוץ מאלו שלא )

וזה אחריות!!! יש להן פיקדון יקר. סוף שנה צריך הפקדון הזה לגדול ולפרוח, לדעת יותר ולהישאר בריא בנפשו (לצערי לא ברור מאליו) העול הזה קשה ושוחק (כמובן שכל הורה באשר הוא נושא עול זה גם)
ג. וכאן המקום שלי בהקשר של החינוך והחופש:
הבת הנוכחית שלי בגן חובה כריזמית, סוחפת ואנרגטית. ובצהרון הגננת לא השתלטה על הגן כליל בלשון המעטה) והפתרון היה להוציא את הבנות השובבות. ):
ואני חשבתי לתומי שהצהרון מיועד כעזרה לאמהות עובדות (לא לילדות שקטות)
ואני חלילה לא חושבת שזה קל כשיש כמה בנות שובבות (במיוחד כשלגננת אין כישורים להשליט משמעת) אבל מה עושה אמא שעובדת, ואף אחד לא נמצא ב1 בבית?
או בחורה בקייטנה שמנעה מילדה ארוחה כל היום כי היא קפצה לפני כולם?
ככה אפשר לעבוד?
לא מספיק רק לספק מסגרת לקייטנה / צהרון, חייבים שיהיו אנשי צוות מקצועיים!!!
יישר כח לכל הגננות המורות והרבס, שעושים עבודה לשם שמיים, בונים, מדריכים, ומתאמצים גם עם ילד שהוא לא ילד טוב ירושלים!!!!!! (ויש המון כאלה, רובן כנראה) תנוחו ותצברו כוחות בחופשה לילדים הבאים בתור (:
ובהצלחה לנו ההורים העובדים, שנזכה גם לאנשי צוות טובים עבור ילדינו בלימודים ובחופש וגם לימי חופש לבלות עם ילדינו בלי שום הפרעה (: