הזמנה לדיון|לבעלי לב חזק|השואה כמוטיב ספרותי

  • הוסף לסימניות
  • #81
ההוא שביקש שמות, בבקשה: ספר אש קודש, במקום הנ"ל בהגהות, מאת הרה"ק מפיאסצנע. חוברת 'ההרוגה עליך', מאת הנתיבות שלום מסלונים (שניהם הוזכרו קודם). שו"ת ממעמקים. שו"ת בגיא ההריגה. מאות מכתבים מגדולי ישראל שמפורסמים במקומות שונים (דוגמת 'ישורון').
הדוגמא הנ"ל שהוזכרה כאן בנוגע לפיצוץ עוללים עלי סלע לעיני הוריהם הינה סצנה שלמרבה הזעזוע חזרה על עצמה בשואה ללא הפסק, ובחלק מן המקרים ישנם תיעודים של העניין (!).

לעצם העניין: השואה הינה מאורע שלא היה כמוהו בתולדות עם ישראל, וכפי שדרשוהו גדולי הדורות על הקללות הנאמרות בתורה. חובה וזכות לספר ולעמוד עליהם. א-ב-ל. קודם הזכיר משיהו בנשימה אחת את דוד זריצקי עם אחרון הקומיקסים. וזו בדיוק הנקודה הבעייתית. ילד שיקרא את שימק'ה יזדעזע עד עמקי נשמתו. ויצא לו מזה רק טוב בחיים. ילד שיקרא את הייתי עוזרו של מנגלה יזדעזע גם הוא, אבל יצא לו מזה רע. ילד שיקרא את הקומיקס יקבל רושם שהיה מדובר באיזה סוג של קייטנה לילדים עם מדריכים קצת מרושעים. בושה וחרפה.

הציטוט שהובא לעיל על כמות הנרצחים בחורבן הבית הינו מוגזם. ולא אני אומר זאת אלא הגמרא עצמה. גדולי הראשונים כבר עומדים בעניין. עם זאת, לדעתי גם בהנחה שאין זו הגזמה כמות הנרצחים לא רלוונטית לעניינו משום כיוון. הם נותנים משקל מסויים לדברים - אבל הם לא חזות הכל. להזכירכם: בחורבן בתי המקדש נשאר רוב בניין של עם ישראל קיים! בשואה הושמדה הצמרת הרוחנית המנהיגותית של עם ישראל, וה' בחמלתו עלינו שלח את גדולי ישראל בדור האחרון, ובראשם החזון איש, הבית ישראל ורבי אהרן מבעלז שעמדו יחד לכונן את ההריסות. למעט מספר מצומצם של רבנים לא נותר כמעט איש מההנהגה היהודית כולה! השיקום של היהדות לאחר השואה היה נראה בלתי אפשרי, והוא אכן היה כזה. רק הבטחת כי לא תשכח מפי זרעו עמדה לעם ישראל.

לצערי, על אף שאני משתדל לכבד כל דעה של אדם גם אם הוא חולק עלי, בעיני ספרות השואה המודרנית בימינו הינה מכחישת שואה מדרג א', והיא, כמו כל מי שלא מסכים לדעתי בהודעה זו, נראים בעיני כמופרכים מיסודם. ועוד משהו: כאשר אני קורא את הכתוב כאן, על ידי אנשים שקרוביהם, האנשים שלאורם הם הולכים, אנשים שאת ספריהם אנו לומדים, ובכל זאת כך הם מתבטאים - אני יכול להבין כיצד קיימת הכחשת שואה בעולם. אפקט הפרפר. וסליחה ממי שחושב שנסחפתי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #82
ולמי שלא הבין את שורת התוצאה של מה שכתבתי:

תכתבו. צריכים לכתוב, חייבים לכתוב.
אבל תכתבו נכון! תכתבו בהתאם לאסון הגדול ביותר שעבר על עמנו! הזוי לפעמים לראות סופרת כותבת קטע רגשני שלציבור הנשים יגרום לנגב דמעה או שמונים על היפרדות מחברה או אפילו על יתמות, וכשזה מגיע לשואה התיאור יראה כמו...
אנחנו צריכים עוד ספרים כמו 'שימק'ה'. אנחנו לא צריכים ספרים כמו...
כמובן שאין צורך ואין עניין - והתכלית לא תגיע אם - להיצמד לצורתו של זריצקי. אבל ישנם רבים וטובים שכתבו על השואה בצורה ובדרך הנכונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
והנה לכם קטע ראוי שכתב כאן בפורום @מרציפן . זו נגיעה קלה בלבד, אבל בכל זאת, בתחשב בכמות הדיבורים ה... שעלו כאן אני מביא את הדברים. מרציפן, תודה!


ומאז ועד עתה רבבות
אל מול קצין פוקד
בנים ואבות
עלו על מוקד

נשמתם נסקה בלהב
אלי רום שמים
רוחם דבקה באהב
ביוצר אש ומים

וזוהי שמחתו של עולה מוקד
בעד אמונתו
של בן עם עיקש
ההולך אל מותו"
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
בבקשה שמות. לא אמירה סתומה גדולי ישראל כי כנגד כל אחד שתביאי שאומר יש לי להביא שאומר ההפך.
הייתי שמחה לשמות של מי שאומר ההפך. לא שמעתי גדול שמרהיב עוז לומר שהיו צרות גדולות יותר.
שמות הביא נריה מגן. ולגבי הציטוט של האדמו"ר מפיאסצנה שהובא כאן ע"י מישהו כהוכחה להיפך- הוא הוא זה שמוכיח שהשואה הייתה הגדולה ביותר, כי דווקא האדמו"ר זצוק"ל, שאמר תחילה בגטו שהיו כבר צרות גדולות לישראל כמו המלחמה העולמית והשואה, שהיו אז בתחילתן, חזר בו לאחר שנה לערך, ובדברים שנשא אמר שלא הייתה לישראל כזאת מימות עולם. והציטוט כבר הובא, אז לא אטרח לעיין בניסוח המדויק.
זה כואב, ואנחנו עומדים על זה, כי לא ייתכן שדווקא כאן, בתוך המחנה שלנו, אצל אנשים שמתלוננים ש"מוצפים" בספרות שואה, וכדאי כבר לעבור הלאה, לנושא פחות "נדוש", יתגלו ניצני הכחשה, אני יודעת שזה נשמע קיצוני, אבל צריך לעמוד על הניצנים האלו ולהוקיע אותם, כי אם זה יתחיל עכשיו, כשעוד הכל טרי, הדברים ילכו ויתטשטשו אוטוטו, ואסור, אסור שזה יקרה.
צריך להבין: הקב"ה לא שלח לישראל כזה אסון קיצוני כדי שנתעלם ממנו ולא ניקח ממנו לקח ומוסר.
ולפי דעתך אם השואה היא לא במניין ההרוגים ולא בגודל הזוועות
איך אנחנו בתור סופרים , מחנכים יכולים להעביר את המסר מדוע הקב"ה הביא שואה על בניו?
ובמיוחד שכפי שכתבת שלא נרחיב איזה אסון זה .
אם אין טעם להרחיב ואם לא נוקבים בשמות
אז אין טעם בדיון וכל אחד יכול לעשות כפי הבנתו.
לא הבנתי למה התכוונת כאן, למה לדעתך לא רציתי להרחיב? כי אין לי על מה? את רצינית??אשמח שתסבירי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
אני יכול להבין כיצד קיימת הכחשת שואה בעולם. אפקט הפרפר. וסליחה ממי שחושב שנסחפתי.

אמרה לי פעם אישה ניצולת שואה: אנחנו עצמנו, שהיינו שם, לא יכולים להאמין למה שעברנו. זוכרים, מספרים - ולא מאמינים. לא יכולים להאמין. אז מה לנו להתלונן על הדור הבא. עד כאן דבריה.
יצא לי לשמוע ניצול שואה, שהשווה צרה כלשהי לצרת השואה. הרגשתי, שזו ממש הכחשת שואה. כי עם כל הצער זה אפילו לא התחיל להיות דומה. אבל האדם המשווה - היה בשואה! וסיפר המון דברים משם!
אני ב''ה לא!

השואה היא דבר בלתי ניתן לעיכול, לקליטה, לתפיסת אנוש.
אדם ש'יצליח' לעכל באמת, את כל ההיקף והעומק - לא ישרוד.
יתפרק ללא תקנה. ישתגע. לא יוכל להמשיך בחיים. ולא להקים דורות אחריו. אולי גם ימות.
הקב''ה יודע בדיוק מה היה. מכל הבחינות. וכשתגיע עת נקם ממנו - זה יהיה מדויק כחוט השערה.

אנחנו מוגבלים. יכולים לקלוט חלק קטן. ותו לא.
גם את גדלות ד' אנחנו לא קולטים.
מה פירוש גאולה אנחנו לא קולטים.
עומק וקדושת התורה.
מה היה בית מקדש, ומה זה החורבן.
מה זה להתענג על השם, מה זו מצווה!

המושגים שלנו מצומצמים עד אימה, כי אנחנו בני אדם מוגבלים שכלית, רגשית, גופנית, תפיסתית.
יש טווח שאפשר לעבוד עליו. והוא לא כזה גדול. יחסית.
נצטרך להשלים - שאי אפשר. ואם אי-אפשר זה גם לא טוב.
צריך לקלוט עד הנקודה שזה מביא תועלת. ברגע שזה מתחיל להזיק - שם לעצור.

וזה מה שכתבתי למעלה
ועוד אוסיף: הצוואה של עשרות בני משפחתי שנשארו 'שם' היא: תחיו! תמשיכו! תהיו מסורים עד כלות לד' ולתורתו!
בטוח לי, שכל מה שעלול להפריע לזה - לא לרוחם.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #86
וכל אחד יחליט לעצמו אם זה מומלץ או לא. אם זה חובה או לא.
וכל אחד יכול לעשות כפי הבנתו.
כן. כל אחד מחליט לעצמו, וזה מה שגורם אחר כך לתופעה שאנשים בלי להניד עפעף נוסעים לנופש בגרמניה, לראות נופים ותרבות, וחוזרים מלאי התרשמות לטובה מהעם הגרמני.
אחוזי התיירות וההגירה לגרמניה ע"י ישראלים הם מהגבוהים בעולם ביחס לאוכלוסיה, וזה הזוי.
זה רק נובע מזה שכל אחד מחליט לעצמו מה לקרוא ומתי.
ולא מסתבר שיקום בוקר בהיר אחד ויחליט- "היום מתחשק לי לקרוא זוועות".
כל אחד יחליט לעצמו=לא לעסוק בנושא בכלל.
לא לעסוק בנושא בכלל=שכחה מוחלטת של הדור הבא.
חיה ותן לחיות, חיה כי מחר נמות.
אין עבר, אין עתיד, הכל טוב, יפה, פורח ומבדח.
קשה לי לשמוע את הגישה הזו.
גם לי לא קל לקרוא ולשמוע את הזוועות, אני עושה את זה בתור שליחות, איזושהי השתתפות בצער. כאילו להגיד להם, לאלו שהיו ושרדו, וסבלו- "אנחנו אתכם, לא הייתם שם לחינם, לא עברתם הכל כדי שאנחנו נמשיך לחיות מבלי לקחת לקח ומוסר".
תגידו אתם, למה רוב רובם של הניצולים ביקשו כצוואה אחרונה- לא לשכוח, לא לשכוח מה שהנאצים עוללו לנו- למה???
אני שולחת כאן קישור לסרטון קצר שמופיע גם באתר הידברות, בו מופיעה סבתי ז"ל היקרה. בסופו מופיעה צוואתה, שלא הייתה רק לצורך הסרטון, אלא הייתה אמתית.
הסרטון לא נפתח ע"י נטפרי, כי מופיעה שם דמותה של סבתי בלבד!. אבל למי שפתוח לו-
https://www.hidabroot.org/article/207499
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
@רוח סערה למה שכל אחד יחליט לא לעסוק בכלל? גם אחרים מודעים כמוך - מי יותר מי פחות - שצריכים לזכור, ולא לשכוח!
בעיניי הצוואה היא קודם כל: תמשיכו. תחיו. תתמסרו לעבודת ד'.
כן, לזכור ולא לשכוח! אבל קודם כל להמשיך. לזכור, אבל לא בכל מחיר!
וזה מה שניצולי השואה עשו בעצמם. שתקו. הקימו משפחות. השקיעו עצמם בבנייה, כי אחרת לא היה המשך! רק מאוחר יותר פתחו דברים.

ואולי כל הדיבורים שלי נובעים מזה, שהשואה נמצאת בתוכי קבוע. חלק בלתי נפרד ממני. עוד תזכורות זוועתיות? - רק אם הם יגרמו לי לבנות. ולא להיפך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
גם אני חושבת שבשביל לכתוב על השואה צריך סופרים כמו דוד זריצקי.
אמנם אסור לשכוח את השואה, אבל חייבים ספרות טובה ואיכותית ללא פשרות בשביל להעביר מסרים קרובים כל כך, עמוקים כל כך ואישיים להרבה מקהל היעד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
השואה היא דבר בלתי ניתן לעיכול, לקליטה, לתפיסת אנוש.
אדם ש'יצליח' לעכל באמת, את כל ההיקף והעומק - לא ישרוד.
יתפרק ללא תקנה. ישתגע. לא יוכל להמשיך בחיים. ולא להקים דורות אחריו. אולי גם ימות.
הקב''ה יודע בדיוק מה היה. מכל הבחינות. וכשתגיע עת נקם ממנו - זה יהיה מדויק כחוט השערה.
אמת! אבל בדיוק את הנקודה הזו צריך להפנים: הרוע היה כל כך בלתי נתפס, כל כך בלתי אנושי, שאין לנו את היכולת להבין אותו. רק אחרי שהנקודה הזו הופנמה ניתן לגשת -בחיל וברעדה- לכתוב על הנושא הכל כך מחריד הזה.
יצא לי לשמוע ניצול שואה, שהשווה צרה כלשהי לצרת השואה. הרגשתי, שזו ממש הכחשת שואה. כי עם כל הצער זה אפילו לא התחיל להיות דומה. אבל האדם המשווה - היה בשואה! וסיפר המון דברים משם!
בלי להשוות: יצא לי להכיר אנשים שחלו במחלות קשות, וסבלו יסורים קשים ומרים. אחד מהם חלה בסרטן, ולאחר שכרתו את רגלו גילו כי הגרורות התפשטו הלאה. אחרי שנים של טיפולים הוא יצא מזה בחסדי שמים. לפני בערך שנה וחצי דיברתי איתו. הוא קיבל שפעת. הוא דיבר איתי בתחושות כאילו הוא מת. אינני זוכר את הציטוט המדוייק, אבל הרעיון היה שהוא מרגיש יותר גרוע מהזמנים הקשים של המחלה. שאלתי אותו אחר כך באירוניה מסויימת אם הוא התכוון למה שהוא אמר(...) הוא הזדעזע מהרעיון של ההשוואה. הוא ביקש לומר שהוא מרגיש גרוע וביטא את הדבר הכי גרוע מבחינתו כמנהגם של אנששים להגזים.
ובכן, אם אני הייתי מגזים כמוהו, הייתי פושע! אבל לאותו אדם בהחלט שמותר כך לדבר. כי כשהוא נסחף - הוא נסחף למקומות שבהם הוא היה, אבל אם אני נסחף לשם הרי שהגעתי למקומות בהם אין לי ולו שמץ של מושג. כל ניסיון שלי, כמי שב"ה לא היה שם, לנסות לדמיין מה שהיה - מקטין את גודל הזוועה. אנחנו צריכים להבין שאיננו מבינים - ודווקא מזה להבין את הזוועה כמוה לא היה מעולם.

אין אלא להצטרף לדבריה של @רוח סערה
זה כואב, ואנחנו עומדים על זה, כי לא ייתכן שדווקא כאן, בתוך המחנה שלנו, אצל אנשים שמתלוננים ש"מוצפים" בספרות שואה, וכדאי כבר לעבור הלאה, לנושא פחות "נדוש", יתגלו ניצני הכחשה, אני יודעת שזה נשמע קיצוני, אבל צריך לעמוד על הניצנים האלו ולהוקיע אותם, כי אם זה יתחיל עכשיו, כשעוד הכל טרי, הדברים ילכו ויתטשטשו אוטוטו, ואסור, אסור שזה יקרה.
צריך להבין: הקב"ה לא שלח לישראל כזה אסון קיצוני כדי שנתעלם ממנו ולא ניקח ממנו לקח ומוסר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
גם אני חושבת שבשביל לכתוב על השואה צריך סופרים כמו דוד זריצקי.
אמנם אסור לשכוח את השואה, אבל חייבים ספרות טובה ואיכותית ללא פשרות בשביל להעביר מסרים קרובים כל כך, עמוקים כל כך ואישיים להרבה מקהל היעד.
חולק:
תכתבו. צריכים לכתוב, חייבים לכתוב.
אבל תכתבו נכון! תכתבו בהתאם לאסון הגדול ביותר שעבר על עמנו! הזוי לפעמים לראות סופרת כותבת קטע רגשני שלציבור הנשים יגרום לנגב דמעה או שמונים על היפרדות מחברה או אפילו על יתמות, וכשזה מגיע לשואה התיאור יראה כמו...
אנחנו צריכים עוד ספרים כמו 'שימק'ה'. אנחנו לא צריכים ספרים כמו...
כמובן שאין צורך ואין עניין - והתכלית לא תגיע אם - להיצמד לצורתו של זריצקי. אבל ישנם רבים וטובים שכתבו על השואה בצורה ובדרך הנכונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
הקב"ה הוא זה שהביא את חורבן הבית. את פרעות תח ותט.
את האינקויזיציה.
את מסעי הצלב.
ואת השואה הארורה.
אני לא חושבת שהדיון הוא דווקא מה היה יותר נורא ואיזה כאב יותר גדול.
הנושא הוא מהות הענין.
התורה לא היתה מספרת לנו שום ספור על דורות המלכים חטאי עמי הגדולה והנפילה והחזרה בתשובה והחזרה לגדולה אם לא שזה נבואה לדורות .

הדרך של הקבה להחזיר אותנו אליו לצערינו ולצערו זה דרך יסורים.
וכולנו התחנכנו על זה שגהינם זה מפחיד מאד מאד.
ועונשים של ה' בעולם הזה יכולים להיות מאד מייסרים.
וצריל להמשיך הלאה לחנך כך כי זה האמת ונחטוא לאמת אם נמעיט בערך הענין.


אין חולק על זה שהשואה היתה זוועתית בקנה מידה גדול מאד.

האמוציות מהדיון על השואה זה רק בגלל שזה קרוב אלינו ואנו- לא ילדינו חיים בצל הטראומות והכאב.
אנחנו בדין שמתו מונח לפניו.
לילדים שלנו .שלי לפחות השואה רחוקה כמו חורבן הבית (וגם לי אישית קצת היות ולא גדלתי על זה)
ואולי בגלל זה אני לא נשמעת לך מזועזעת מספיק( למרות שזה לא כך)

אני לא חושבת שאמורים להזדעזע מהשואה מעצם הצרות אלא מעצם המשמעות של זה שזה אומר עד כמה כעס ה' היה עלינו. עד כמה רחקנו ועד כמה ההסתר פנים שהיה אז.

המהות שלנו להיות בקשר עם הקבה כמו בעל ואשה הכי קרובים שיש.
החסר בבית המקדש.
האסונות שיש לנו בעקבות חטאינו .
כל המציאות של הגלות או חבלי משיח לפי שיטתו של כל אחד. :rolleyes:
קשים בלי ספק.
ואנו בתור עם אחד . גוף אחד .
כל ישראל ערבים זה לזה .
חייבים להרגיש כל צרה וכל חורבן של כולם.
זה לא סבתא שלך @רוח סערה זה יהודיה חלק מהעם שלי. ושל כולנו.
והציפיה ליחס כלפי חורבנות אחרים יכולה להיות מובנת. לפחות שווה אם לא יותר
אחרי שהעלו כאן ציטטות של מספרים
ומעשים.

התוצאה להרחקה שלנו מבית אבא המלך.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #92
הקב"ה הוא זה שהביא את חורבן הבית . את פרעות תח ותט.
את האינקויזיציה.
את מסעי הצלב.
ואת השואה הארורה.
אני לא חושבת שהדיון הוא דווקא מה היה יותר נורא ואיזה כאב יותר גדול.
הנושא הוא מהות הענין.
התורה לא היתה מספרת לנו שום ספור על דורות המלכים חטאי עמי הגדולה והנפילה והחזרה בתשובה והחזרה לגדולה אם לא שזה נבואה לדורות .

הדרך של הקבה להחזיר אותנו אליו לצערינו ולצערו זה דרך יסורים.
וכולנו התחנכנו על זה שגהינם זה מפחיד מאד מאד.
ועונשים של ה' בעולם הזה יכולים להיות מאד מייסרים.
וצריל להמשיך הלאה לחנך כך כי זה האמת ואין טעם להוריד מהענין.
אין חולק על זה שהשואה היתה זוועתית בקנה מידה גדול מאד.

האמוציות מהדיון על השואה זה רק בגלל שזה קרוב אלינו ואנו- לא ילדינו חיים בצל הטראומות והכאב.
אנחנו בדין שמתו מונח לפניו.
לילדים שלנו .שלי לפחות השואה רחוקה כמו חורבן הבית (וגם לי אישית קצת היות ולא גדלתי על זה)

אני לא חושבת שאמורים להזדעזע מהשואה מעצם הצרות אלא מעצם המשמעות של זה שזה אומר עד כמה כעס ה' היה עלינו. עד כמה רחקנו ועד כמה ההסתר פנים שהיה אז.

המהות שלנו להיות בקשר עם הקבה כמו בעל ואשה הכי קרובים שיש.
החסר בבית המקדש.
האסונות שיש לנו בעקבות חטאינו .
כל המציאות של הגלות או חבלי משיח לפי שיטתו של כל אחד. :rolleyes:
קשים בלי ספק.
ואנו בתור עם אחד . גוף אחד .
כל ישראל ערבים זה לזה .
חייבים להרגיש כל צרה וכל חורבן של כולם.
זה לא סבתא שלך @רוח סערה זה יהודיה חלק מהעם שלי. ושל כולנו.
והציפיה ליחס כלפי חורבנות אחרים יכולה להיות מובנת.
התוצאה להרחקה שלנו מבית אבא המלך.
כי בכל אחד גלומה הגלומה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #93
דיברתי עכשיו עם בעלי שיח'. גם הוא צאצא. שאלתי אותו מה הצוואה הלא כתובה שהוא קיבל.
יצא כך:
לקום! גם אחרי דבר כזה!
לקיים מצוות עד כמה שאפשר בכל התנאים והמצבים! גם בגיהינום עלי אדמות!
לעזור לאחרים גם במצבים בלתי אפשריים!
שאלתי אם קיבל צוואה (בלתי כתובה) לזכור, ולקרוא בשביל זה זוועות מפורטות.
אז לא. ממש לא.
בדיוק כמו אצלי.
להאמין ולדבוק ביהדות בכל מצב - כן. בגטו, במחנות ובין גויים.
לצפות לישועה בכל מצב - כן.
לקרוא זוועות מפורטות? לא.

וכמו שכבר כתבתי למעלה:
אני בעד לכתוב תיעודים הכי משקפים שאפשר.
אני בעד לא לקרוא את זה...
אקרא רק ספרים 'עדינים' יחסית.
חשוב לי שיהיו אמיתיים!

זכות כל אחד לחשוב ולהרגיש אחרת.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #94
אנ
הקב"ה הוא זה שהביא את חורבן הבית . את פרעות תח ותט.
את האינקויזיציה.
את מסעי הצלב.
ואת השואה הארורה.
אני לא חושבת שהדיון הוא דווקא מה היה יותר נורא ואיזה כאב יותר גדול.
הנושא הוא מהות הענין.
התורה לא היתה מספרת לנו שום ספור על דורות המלכים חטאי עמי הגדולה והנפילה והחזרה בתשובה והחזרה לגדולה אם לא שזה נבואה לדורות .

הדרך של הקבה להחזיר אותנו אליו לצערינו ולצערו זה דרך יסורים.
וכולנו התחנכנו על זה שגהינם זה מפחיד מאד מאד.
ועונשים של ה' בעולם הזה יכולים להיות מאד מייסרים.
וצריל להמשיך הלאה לחנך כך כי זה האמת ונחטוא לאמת אם נמעיט בערך הענין.


אין חולק על זה שהשואה היתה זוועתית בקנה מידה גדול מאד.

האמוציות מהדיון על השואה זה רק בגלל שזה קרוב אלינו ואנו- לא ילדינו חיים בצל הטראומות והכאב.
אנחנו בדין שמתו מונח לפניו.
לילדים שלנו .שלי לפחות השואה רחוקה כמו חורבן הבית (וגם לי אישית קצת היות ולא גדלתי על זה)
ואולי בגלל זה אני לא נשמעת לך מזועזעת מספיק( למרות שזה לא כך)

אני לא חושבת שאמורים להזדעזע מהשואה מעצם הצרות אלא מעצם המשמעות של זה שזה אומר עד כמה כעס ה' היה עלינו. עד כמה רחקנו ועד כמה ההסתר פנים שהיה אז.

המהות שלנו להיות בקשר עם הקבה כמו בעל ואשה הכי קרובים שיש.
החסר בבית המקדש.
האסונות שיש לנו בעקבות חטאינו .
כל המציאות של הגלות או חבלי משיח לפי שיטתו של כל אחד. :rolleyes:
קשים בלי ספק.
ואנו בתור עם אחד . גוף אחד .
כל ישראל ערבים זה לזה .
חייבים להרגיש כל צרה וכל חורבן של כולם.
זה לא סבתא שלך @רוח סערה זה יהודיה חלק מהעם שלי. ושל כולנו.
והציפיה ליחס כלפי חורבנות אחרים יכולה להיות מובנת. לפחות שווה אם לא יותר
אחרי שהעלו כאן ציטטות של מספרים
ומעשים.

התוצאה להרחקה שלנו מבית אבא המלך.

"הדרך של הקבה להחזיר אותנו אליו לצערינו ולצערו זה דרך יסורים."
באמת כך את חושבת? כי אצלי זה ממש לא כך.
הקב"ה מחזיר אותי אליו בכל יום ויום כשאני מקבלת את הנשמה שלי בחזרה, כשבכל יום אני מקבלת את הכשרונות שלי מחדש. כשבכל יום אני מקבלת את כל מאות מליוני המתנות והפלאות שמתרחשות לי בגוף. הקב"ה מקרב את עמ"י אליו רק מצרות? איזה הסתכלות מחרידה זו?
זה שיש צרות- בוודאי! זה שזה מגיע מה'- בודאי ובודאי! למה - שאלה ענקית, ויש הרבה תשובות. בודאי שחלק מהסיבות הן לקרב אותנו אליו.
אבל להגיד שזו הדרך שלו לקרב אותנו.... בלי לפחות להזכיר את הדרכים הטובות והיפות...
סליחה אבל לא.
סליחה על ההיטפלות למשפט הזה, פשוט צרם לי נורא בעיניים. מקווה שתתקני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #95
אנ


"הדרך של הקבה להחזיר אותנו אליו לצערינו ולצערו זה דרך יסורים."
באמת כך את חושבת? כי אצלי זה ממש לא כך.
הקב"ה מחזיר אותי אליו בכל יום ויום כשאני מקבלת את הנשמה שלי בחזרה, כשבכל יום אני מקבלת את הכשרונות שלי מחדש. כשבכל יום אני מקבלת את כל מאות מליוני המתנות והפלאות שמתרחשות לי בגוף. הקב"ה מקרב את עמ"י אליו רק מצרות? איזה הסתכלות מחרידה זו?
זה שיש צרות- בוודאי! זה שזה מגיע מה'- בודאי ובודאי! למה - שאלה ענקית, ויש הרבה תשובות. בודאי שחלק מהסיבות הן לקרב אותנו אליו.
אבל להגיד שזו הדרך שלו לקרב אותנו.... בלי לפחות להזכיר את הדרכים הטובות והיפות...
סליחה אבל לא.
סליחה על ההיטפלות למשפט הזה, פשוט צרם לי נורא בעיניים. מקווה שתתקני.
"את אשר אהב אוכיח"
תשימי לב מה קורה לנו מיד אחרי צרה?
התחזקות ודבקות בתורה ובה'
ועל זה דיברתי.
זה שקמים בבוקר זה לא אומר שמתקרבים אליו.
כולם קמים בבוקר. וכל מי שקם זה בדיוק בגלל שה' החזיר לו את הנשמה.
השאלה מה עושה איתה
ואם חוטא הקבה מייסרנו. או שזה עוונו או עוון הדור. אף פעם לא נדע
וגם לא נדע בוודאות איזה חטא עשינו.
ונכון זה צורם אבל זו האמת גם אם היא לא נעימה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #96
ובנוסף המציאות מוכיחה שכולנו ילדים וגם אנחנו הגדולים חוזרים למוטב ע"י ענישה. ולא דרך פרסים ובמיוחד דברים שהם בטבע ולא שמים אליהם כל יום.
כל המתנות והכישורים שהזכרת.
זה לא נעים לשמוע אבל זה אמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
"את אשר אהב אוכיח"
תשימי לב מה קורה לנו מיד אחרי צרה?
התחזקות ודבקות בתורה ובה'
ועל זה דיברתי.
זה שקמים בבוקר זה לא אומר שמתקרבים אליו.
כולם קמים בבוקר. וכל מי שקם זה בדיוק בגלל שה' החזיר לו את הנשמה.
השאלה מה עושה איתה
ואם חוטא הקבה מייסרנו. או שזה עוונו או עוון הדור. אף פעם לא נדע
וגם לא נדע בוודאות איזה חטא עשינו.
ונכון זה צורם אבל זו האמת גם אם היא לא נעימה.

זה שאנחנו מתחזקים יותר מצרות,
לא אומר שזו הדרך היחידה של ה'.
זה אומר שזה פשוט הדרך שאנחנו מבינים יותר מהר.

אני יודעת שזה נשמע קטנוני הדיוק הזה, אבל זה ממש, אבל ממש צרם לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
זה שאנחנו מתחזקים יותר מצרות,
לא אומר שזו הדרך היחידה של ה'.
זה אומר שזה פשוט הדרך שאנחנו מבינים יותר מהר.

אני יודעת שזה נשמע קטנוני הדיוק הזה, אבל זה ממש, אבל ממש צרם לי.
כל המתנות שה' מביא לנו זה לקרב אותנו אליו או זה כלי לעבוד אותו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
כל המתנות שה' מביא לנו זה לקרב אותנו אליו או זה כלי לעבוד אותו?

מה אני מקובלת? אני יהודיה פשוטה
והמשפט "צרות זה הדרך של ה' לקרב אותנו אליו"
הרגיש לי כמו כפיות טובה במקרה הטוב, או עקימות הלב במקרה הרע.

ואם לפי ההשקפות שלך כל הניסים והנפלאות שה' עושה עם כל עובדי ה' מדי יום ויום, הם אך ורק כלי לעבוד אותו, ולא הארת פנים וקרבת ה', אז באמת הדרך היחידה שלו לקרב אותנו אליו היא עם צרות?

אני מאמינה שאת לא חושבת כך
ולכן תיקנתי אותך
זה הכל..
 
מה אני מקובלת? אני יהודיה פשוטה
והמשפט "צרות זה הדרך של ה' לקרב אותנו אליו"
הרגיש לי כמו כפיות טובה במקרה הטוב, או עקימות הלב במקרה הרע.

ואם לפי ההשקפות שלך כל הניסים והנפלאות שה' עושה עם כל עובדי ה' מדי יום ויום, הם אך ורק כלי לעבוד אותו, ולא הארת פנים וקרבת ה', אז באמת הדרך היחידה שלו לקרב אותנו אליו היא עם צרות?

אני מאמינה שאת לא חושבת כך
ולכן תיקנתי אותך
זה הכל..
השאלה למה את קוראת ניסים.
זה שאדם נושם .
חי ופועל זה נס אמנם
וכל הטבע זה נס אבל לא מביא אף אחד להתעוררות.
רק ניסים שלא בדרך הטבע עושים זאת
ובזה אני מסכימה איתך.

לסיכום
יש את צורת תפקוד העולם שהוא בהחלט פלאי וניסי אבל נראה טבעי ובמציאות לא מתפעלים מזרע שמוציא עץ
תינוק שנולד
מערכת הנשימה.
ניסים רפואיים. במלחמות . פיגועים וכו אכן זו הצורה החיובית לעורר
לצערינו הקבה נאלץ לעיתים להשתמש גם בייסורים שזה מחזיר אותנו אליו.

אם ננסה למקד את הדיון למורת פתיחתו אזי נוכל לאמר שלספר על גילוי מסירות נפש לקיום מצוות בשואה מתוך נסיונות אדירים זה כדאי ונכון.
סתם לזכור רשע?
אין שום טעם וענין.
עד כאן דיוני בענין זה להיום.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים חמישי ומרק הרגל
חמישי ומרק הרגל"

נכתב לרגל יום ההולדת.

מאת: משה דרור

---

ריח מהביל נישא בחלל הבית, ונפשט אל לובי הבנין – תפזורות תבלינים ממינים שונים פלשו לאפם של תושבי השכונה בעל כרחם – החל מכורכום עממי וכלה בצמח הציפורן, וניכר היה שסדר פיטום הקטורת מנוסה על המערכה של אימי. אמנם סוד ההכנה נשמר ונגנז בבית אביטנס, וכמויות, אופני ההכנה, ואף סדר הדברים ניתנים בהחבא לצדיקי הדור – אך אימי, חייאתי, כבר פיצחה כל מתכון, והורידה והוסיפה בו ובתוכו, והפכתו למען ינעם החיך וינפשו בו בני המשפחה. וכך, בכל שבוע, בחמישי בשבת, אימי היקרה מפז מבשלת ופועלת על סיר המרק הלוהט הידוע לברכה, וזוגות-זוגות של קובניות שחומות למחצה ואפויות היטב מוּצאות מהתנור על גבי מגש של כסף – משל היה זה תיבת נח. ובשעה שנייה של חצות – כן, שעת השנ"צ – מתכנסת המשפחה ופוקדת את ביתה של אימי בטפטופים מרובים. בתחילה אחותי המשפיעה וילדיה, ואז משפחתו של אחי העסקן – כזה הוא אחי הגדול, מגיע תמיד או בתחילת המאורע או בסופו, לקנח ידיו – ואז אחותי השנייה, הקוראת בספרים, היא הילדה ובעלה, ואחרי כן האחות הדברנית, ועוד ועוד, כל אחד וילדיו נכנסים שפופים וכפופים, ויוצאים מוגבהי קומה. ההיא פורקת נפשה, ואחת מוציאה את רחשי ליבה, והשלישית מדברת ואין איש אוחז את קצב הלהג הנמהר. אני יורד ממרום חדרי, מסתכל מהצד, וגוהה על מעקה-המדרגות – תחילה מוחי נבהל מקקפוניה של קולות ותלאובות הארץ, אך עד מהרה מבין ומתיישב בדעתי שהאחיינים הקטנים מוציאים את מרצם וכוחם, כשבכל ימי השבוע ישבו והיה ליבם אצור, ולקפץ על ילדי הגן או לזעוק בקולי קלות – לא עלה בידי הזאטוטים. ואיני מפנה אצבע, ואין בליבי עליהם – פשוט כך הוא דרכו של עולם, וכך ה' הטביע בלב הילדים, ואדרבה – ישנם מבוגרים ובגירים שחסר להם מאלו, וצריכים להוסיף על זריזותם, ואין כאן המקום.
– אילו ריחות, אילו מעדנים – מכריזה אחותי, במין ניגון משונה.
– כן, מזכיר את הריח שהיה למורה חגית – אומרת אחותי השנייה, ומתחילה לפתוח בסיפור לשון הרע מעודן כזה, וכמובן גיסי האחד עוצם את אוזניו, והגיס השני מאיץ בה, והשלישי בצלחתו, ואחי בתפילתו, אך מיד עם מזיגת המרק לבאי הבית, התפוחי אדמה והגזר ובכלל זה ריח-העופות וטעמם משַנים את דרכו של אדם, ואם בתחילה היתה העַצֶבֶת שרויה בכנפיו או להיפך הוללות וליצנות ודברים בטלים - כלשון האאמו"ר - שקועים בחזהו ומגיעים ונוגעים בלבושיו, אז אחרי טעמו בכפית את המרק הצהבהב לא בלבד שכף זו תנעם את חיכו ותשלים רעבו שכך הוא מנהגו של עולם - האדם בולס וזה משביעו.. לעיתים - אלא אף תרבץ ותלפף את נפשו בשלווה ותוסיף מקודש לחול, וזאת, גם תסייע-לו בעבודתו את בוראו שהרי ואלמלא הקב"ה ומרק הרגל עוזרו אין יכול וגו' ואימי, הבשלנית, מביטה על כולם, ונחת רוח שורה בפניה מביטה על סיר המרק שאף שאריותיו נוקו ואוהבת היא, אוהבת היא, את חמישי, מרק הרגל, וילדיה...

תמוז תשפה

---
"אוי אוי אויויוי, הדור הזה..." שפך בפני נחום קוצמן את דעותיו בפעם המאתיים חמישים ושתיים להיום, "הדור הזה וכל הספרים שלו... אני אומר לך, פעם, פעם כל הספרים היו הרבה יותר טובים..."

נחום קוצמן, או כמו שהוא ידוע בכינויו בכוילל: נחום-סכו"ם (על שם היותו אוכל המוחות הרשמי בישיבה), היה בין המתלוננים הקבועים על כל דבר שזז. החל מהזבוב הקטן ביותר שהתנחל לו בפינת חדר האוכל ועד לתליית המן הרשע ותליית כביסות על חבל.

היום הוא נפל עלי, ומכיוון שהוא יודע שאני כותב ספרים, החל לירוק עלי את הגיגיו בנושא ספרים והמסתעף.

"תראה את הילדים של היום, קוראים כל הזמן רק קומיקסים, והסופרים של היום בכלל... ה' ירחם... אוי אוי אויויוי... תראה מה דוד זירצקי היה כותב, מה שמואל ארגמן היה כותב, ואיזה אקשן ושטויות עושים לך הסופרים של היום... ממש בלגן בעיניים... אוי אוי אויויוי..."

הנהנתי בראשי לאות הסכמה, או ליתר דיוק: לאות שאינני מקשיב לדבר וחצי דבר ממה שהלז הפוחז שלמולי אומר, ואוזני קלטו רק שתי מילים ורבע מדבריו המשמימים. כנראה שנחום הבחין בכך, כי פניו השמנמנות עשו לכיווני פרצוף שואל.

"מה? אה... כן, כן..." ניערתי את ראשי מצד אל צד, כמו שמנערים יתוש קטן וחופר שמזמזם על קצה האוזן. היתוש שבקצה חדר האוכל עף ממקומו ונפל על חבלי הכביסה. אפקט היתוש, כנראה.

"ממש חבלי משיח..." צחקק נחום עצמו מבדיחתו הלכאורה-שנונה, "נו, מה אתה אומר על זה?"

לא יודע אם זה בגלל שנמאס לי לשבת ולשמוע כל היום את החפירות שלו, או בגלל שהיתוש קם מחבל הכביסה והחל לזמזם לתוך אוזני הסלקטיבית, אבל החלטתי לומר לנחום את האמת בפרצוף.

"טוב, אין לי כח לך ולחפירות שלך בנושא ספרים או בכל נושא אחר בכללי. רצית לדעת מה דעתי עליך? הנה. זהו. אתה יכול ללכת עכשיו בבקשה ולהשאיר אותי לבד?"

זהו. כל האמת ישר בפרצוף. כמו עוגת קרם יבשה במסיבת יומולדת שנמעכת בדיוק על חליפתו החדשה של החתן.

"נו נו, לא יפה לומר ככה..." צחקק נחום, "לא משנה, מה שרציתי לומר זה... נכון ההוא מהספרים האלה של מיה ספיר מה שמו..."

"אייל גלבוע. וזה יונה ספיר ,לא מיה."

"כן, כן, אייל גלבוע, של יונה קינן... מי אמר שמותר לו כל הזמן להרוג אנשים, זה לא נחשב רצח?"

"יונה ספיר," תיקנתי באנחה, "וחוץ מזה, זה כתוב במקורות: 'כאייל תהרוג' לא?"

"נו נו," צקצק נחום, "לא מאמין שזה באמת מה שהתכוונה אליו... אבל שמע..."

וכאן חלומותי חזרו לנופף לשלום, לא לפני שהבטחתי לעצמי שאנקום בו מתישהו באיזושהי דרך.

למחרת, כשנכנסתי לכוילל, נחום כבר עמד ליד המדרגות, שקוע עמוק בספר בעל כריכה ישנה שכנראה כאילו נכתב בשנות התרלל"ו. ברגע שנעמדתי לידו, הוא כבר הרים את מבטו והתחיל לדבר.

"הנה, רואה? ספר של פעם, שמצאתי היום בכוילל. איזה תענוג... איזה סיפורים... ולעומת הספרים של היום..." (כאן הוא נאנח שוב.)

"כן כן, מה שתאמר.."

"תשמע, זה ספר פשוט מדהים, כל הסיפורים שלו וזה... חבל שהוא מעלה אבק ככה, לעומת הספרים של היום..."

"נו נו, אוי אוי אויויוי..." חיוך קלוש עלה אט אט על פני, ובבת אחת, למול עיניו הפעורות של נחום, שלפתי את הכריכה המהווה והמזויפת שחיברתי אל הספר בלילה הקודם, חושף לפניו ספר בעל כריכה חדשה ומהודרת, בצבעי כתום לבן, שעל חזיתה כתוב בגדול: 'אפקט גן עדן'.

את סיפור נס ההצלה של נחום קוצמן, ואשפוזו לאחר שנפל ממאתיים חמישים ושתיים מדרגות הישיבה, תוכלו לקרוא בספרו החדש של חיים גרינבוים 'בספר המדרגה', אליו שלח היתוש את הסיפור לאחר שנודע לו כי נחום נחבט והוריש לו את שארית הונו, בתוספת מגבות רטובות לתלייה על החבל וספר חדש בצבעי כתום-לבן.


תודה ענקית ל
@ח.ד. וחלק על ביקורת הגהה ותמיכה מורלית. מילים בלבד לא יצליחו לתאר את הערכתי הרבה אליך...

מוקדש גם ל @איש המילה הכתובה ול @הווה פשוט שלימדו אותי יותר מכל אדם אחר על כתיבה וכתיבה קומית. יהא שכרכם משולם מן שמיא, בתוספת חבילה ריקה של במבה נוגט כצ'ופר ממני :D (אגב, מתי כבר תוציאו ספר ביחד? ;) מצפים לזה בעיניים נשואות...)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה