הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
פרק אחרון-
שעון החול הלך ואזל.
הדלת נפתחה בקול אוושה חרישי. לין מצמצה, מנסה להיטיב את תנוחתה. זה כמובן היה חסר סיכוי כשהיא שכובה על הרצפה, ואזוקה משני צדדיה למרצפת.
עמדתה הנחתית שיעשעה את זוויהאר מן הסתם כיוון שהיה לו חיוך. חיוך שהעביר נחש צמרמורת במעלה עמוד השדרה של לין.
"שתים עשרה שעות עברו, מה החלטנו?" קולו התפתל סביבה בממשיות.
היא חשקה שפתיים, שונאת אותו עכשיו יותר מתמיד "אתה יודע כבר את התשובה שלי" קולה היה נשמע שלו "הכוח הזה עוצמתי מדי, מסוכן מדי. לא אוכל לחטוא לחובתי ולמסור אותו בידיים שלך" הוא לא הניד אף אף, רק הנחריים שלו התרחבו מעט. "מאין לך מה אעשה במגה? אני יכול להצעיד איתו את האנושות מספר צעדים קדימה. לא כמו האנומיגים הפחדנים" סיים בבוז.
"אני לא כזו מפלצת כמו שאטלנק עושה ממני". לין חשקה את שפתיה בשאט נפש, לא מתאפקת "או שאתה לא מודע לעצמך או שאתה משקר. אף אדם שפוי לא יכול לקרוא למעשים שעשית 'להצעיד את האנושות קדימה'" עיניו מצטמצמות.
לינדה לא מפחדת. אין לה כבר מה להפסיד.
הוא גחן מולה, שולי גלימתו מלטפים את פרקי ידיה החבולות, מבעירות את כאביה. לינדה בולעת, בקושי. שומרת על הבעת פנים המתריסה.
"ומי קבע, ילדה- מה היא ההגדרה למעשים כאלה?" קולו עטף חרש את אוזניה, מעביר בה זרם שורף.
"מעשה נורא עבור אדם אחד, יכול להפוך להצלה עבור אחר. לא כך? מסריות זו הגדרה נרחבת למדי" הוא המהם. גורם ללינדה קוצר נשימה ממשי.
"לא נכון" ניסתה להתקומם "אמות מידה אנושיות למוסריות, יכולות אכן להיות גמישות מאוד לפעמים" קולה התגבר, הדהד "רק האלוקים יכול לקבוע את חוקי המוסריות האמיתיים. אלה שלא משתנים עם כל גחמה חולפת" היא התנשמה, מרגישה את הבל פיו של זוויהאר על פניה, בשעה שהתרומם.
זוויהאר משועשע "את נואמת מאוד יפה.. את זה לא שמעתי כאשר בררתי אודות היורש השביעי" הוא אמר בחיוך מסוכן, מצמיד את ראשי אצבעותיו אחת לשניה. "זאת התשובה הסופית שלך?" התעניין.
נקישותיו הדהדו במוחה של לין בצורה בלתי נסבלת. היא ניסתה לנער את ראשה, כאילו שזה יעזור.
"זאת התשובה הסופית" היא אמרה בקושי, מרגישה את ערותה מתערפלת "אעדיף למות מאשר למסור את הכוח הזה בידיך הטמאות"
הוא צחקק, מלפף את קולו חרש סביב מוחה.
"ומי אמר שאני רוצה שתמותי?"
****
זה פרק אחרון מספר שעוד לא כתבתי.. אבל בעז"ה אני רוצה לפתח אותו.
ו.. יש המשך לפרק. אם יהיה ביקוש.
בבקשה הארות\הערות.
אבל תהיו עדינים זה סיפור ראשון
שעון החול הלך ואזל.
הדלת נפתחה בקול אוושה חרישי. לין מצמצה, מנסה להיטיב את תנוחתה. זה כמובן היה חסר סיכוי כשהיא שכובה על הרצפה, ואזוקה משני צדדיה למרצפת.
עמדתה הנחתית שיעשעה את זוויהאר מן הסתם כיוון שהיה לו חיוך. חיוך שהעביר נחש צמרמורת במעלה עמוד השדרה של לין.
"שתים עשרה שעות עברו, מה החלטנו?" קולו התפתל סביבה בממשיות.
היא חשקה שפתיים, שונאת אותו עכשיו יותר מתמיד "אתה יודע כבר את התשובה שלי" קולה היה נשמע שלו "הכוח הזה עוצמתי מדי, מסוכן מדי. לא אוכל לחטוא לחובתי ולמסור אותו בידיים שלך" הוא לא הניד אף אף, רק הנחריים שלו התרחבו מעט. "מאין לך מה אעשה במגה? אני יכול להצעיד איתו את האנושות מספר צעדים קדימה. לא כמו האנומיגים הפחדנים" סיים בבוז.
"אני לא כזו מפלצת כמו שאטלנק עושה ממני". לין חשקה את שפתיה בשאט נפש, לא מתאפקת "או שאתה לא מודע לעצמך או שאתה משקר. אף אדם שפוי לא יכול לקרוא למעשים שעשית 'להצעיד את האנושות קדימה'" עיניו מצטמצמות.
לינדה לא מפחדת. אין לה כבר מה להפסיד.
הוא גחן מולה, שולי גלימתו מלטפים את פרקי ידיה החבולות, מבעירות את כאביה. לינדה בולעת, בקושי. שומרת על הבעת פנים המתריסה.
"ומי קבע, ילדה- מה היא ההגדרה למעשים כאלה?" קולו עטף חרש את אוזניה, מעביר בה זרם שורף.
"מעשה נורא עבור אדם אחד, יכול להפוך להצלה עבור אחר. לא כך? מסריות זו הגדרה נרחבת למדי" הוא המהם. גורם ללינדה קוצר נשימה ממשי.
"לא נכון" ניסתה להתקומם "אמות מידה אנושיות למוסריות, יכולות אכן להיות גמישות מאוד לפעמים" קולה התגבר, הדהד "רק האלוקים יכול לקבוע את חוקי המוסריות האמיתיים. אלה שלא משתנים עם כל גחמה חולפת" היא התנשמה, מרגישה את הבל פיו של זוויהאר על פניה, בשעה שהתרומם.
זוויהאר משועשע "את נואמת מאוד יפה.. את זה לא שמעתי כאשר בררתי אודות היורש השביעי" הוא אמר בחיוך מסוכן, מצמיד את ראשי אצבעותיו אחת לשניה. "זאת התשובה הסופית שלך?" התעניין.
נקישותיו הדהדו במוחה של לין בצורה בלתי נסבלת. היא ניסתה לנער את ראשה, כאילו שזה יעזור.
"זאת התשובה הסופית" היא אמרה בקושי, מרגישה את ערותה מתערפלת "אעדיף למות מאשר למסור את הכוח הזה בידיך הטמאות"
הוא צחקק, מלפף את קולו חרש סביב מוחה.
"ומי אמר שאני רוצה שתמותי?"
****
זה פרק אחרון מספר שעוד לא כתבתי.. אבל בעז"ה אני רוצה לפתח אותו.
ו.. יש המשך לפרק. אם יהיה ביקוש.
בבקשה הארות\הערות.
אבל תהיו עדינים זה סיפור ראשון
