נכתב ע"י WEN;2085751:אתם גרים כנראה בבני ברק כל יום הרבה ילדים מדליקים את העצים בשטח הריק של פונבי'ז
באדמו"ר מגור פינת אדמו"ר מצאנז כי בדיוק אתמול טיפלתי שם בילד שהחבר רק דחף אותו לכיון האש והוא רק נכווה בידיים ומתי ששאלתי את האבא איך בתור אבא הוא נותן לילד שלו לשחק שם אז הוא אומר לי מה אכפת לי כל שנה משחקים שם עם אש.
נכתב ע"י WEN;2085751:אתם גרים כנראה בבני ברק כל יום הרבה ילדים מדליקים את העצים בשטח הריק של פונבי'ז
באדמו"ר מגור פינת אדמו"ר מצאנז כי בדיוק אתמול טיפלתי שם בילד שהחבר רק דחף אותו לכיון האש והוא רק נכווה בידיים ומתי ששאלתי את האבא איך בתור אבא הוא נותן לילד שלו לשחק שם אז הוא אומר לי מה אכפת לי כל שנה משחקים שם עם אש
נכתב ע"י מלימירי;2085791:
נכתב ע"י נחל;2086216:חושבת שזה לא נכון להסתמך על עונשים.
לא מסיבות הומניות, אלא כי זה מחנך ילד להפוך ממשמעת.
עונש הוא כלי עזר, אבל אם זו השפה, ילד מתרגל להעדר סמכות.
כלומר, ילד צריך ללמוד ששומעים בקול אבא ואמא כי צריך. אם ההורים מסתייעים מהר מדי או תכוף מדי בעונשים, זה נהיה סוג של מסחר. שומעים בקול אבא ואמא כי לא רוצים עונש איקס, אבל אם לא יהיה עונש, או שהם לא יראו/ידעו, אז הגבולות מתרופפים עד לא קיימים.
אני מסכימה עם מלפפון שצריך להבין קודם כל מה הענין פה. לנסות לדבר איתו, בלי כעס. להסביר לו שאת רוצה לדעת למה הוא מתעכב, למה זה חשוב לו. למרות שאת לא מסכימה עם זה.
ואז לראות איפה הנקודה - הכרתי משפחה שהייתה להם בעיה זהה עם בן בגיל הזה. זו משפחה שהאמא מגבילה את הילדים מאד ביציאות אחר הצהרים, והילד המדובר היה פעיל וחברתי ומלא מרץ. אני משערת שהוא התעכב בדרך עם חברים כי ידע שאחר כך לא יוכל לצאת.
אז אם הילד רוצה להיות עם חברים - אפשר להבהיר לו שהוא חייב לחזור הביתה, ואחר כך יצא - וכמובן לדבר על זה, לאן הוא הולך עם כולם, וכו'
ובכל מקרה - להבהיר לו שהוא צריך לחזור מיד. למה? כי זה מה שאמא דורשת ממנו. אפשר להזדהות איתו אם הוא מתוסכל מזה, אבל לא לוותר. ולדעתי, לא להזדרז להעניש. כשמשוחחים עם ילד, וסומכים על הבגרות שלו, ונותנים לו להרגיש מצפון על מה שהוא היה לא בסדר, יחד עם אמון שהנה, הוא הולך ומשתפר ובטח יחזור מחר יותר בזמן - אז יש סיכוי טוב יותר שהוא ייקח אחריות אישית.
(עונש מנקה מצפון. לפעמים זה דווקא טוב, אבל לפעמים מונע רגש שכן צריך להיות)
ו - אדים, זה כמובן דבר שצריך לטפל בו, אבל בלי לחץ. לכל אחד יש את החריגות שלו מהנורמה בגידול הילדים. חינוך זה תהליך עם עליות ומורדות, אצל כולנו. גם אם מבחוץ הכל נראה מושלם
נכתב ע"י WEN;2085799:אני לא אישה
נכתב ע"י נחל;2086216:חושבת שזה לא נכון להסתמך על עונשים.
לא מסיבות הומניות, אלא כי זה מחנך ילד להפוך ממשמעת.
עונש הוא כלי עזר, אבל אם זו השפה, ילד מתרגל להעדר סמכות.
כלומר, ילד צריך ללמוד ששומעים בקול אבא ואמא כי צריך. אם ההורים מסתייעים מהר מדי או תכוף מדי בעונשים, זה נהיה סוג של מסחר. שומעים בקול אבא ואמא כי לא רוצים עונש איקס, אבל אם לא יהיה עונש, או שהם לא יראו/ידעו, אז הגבולות מתרופפים עד לא קיימים.
אני מסכימה עם מלפפון שצריך להבין קודם כל מה הענין פה. לנסות לדבר איתו, בלי כעס. להסביר לו שאת רוצה לדעת למה הוא מתעכב, למה זה חשוב לו. למרות שאת לא מסכימה עם זה.
ואז לראות איפה הנקודה - הכרתי משפחה שהייתה להם בעיה זהה עם בן בגיל הזה. זו משפחה שהאמא מגבילה את הילדים מאד ביציאות אחר הצהרים, והילד המדובר היה פעיל וחברתי ומלא מרץ. אני משערת שהוא התעכב בדרך עם חברים כי ידע שאחר כך לא יוכל לצאת.
אז אם הילד רוצה להיות עם חברים - אפשר להבהיר לו שהוא חייב לחזור הביתה, ואחר כך יצא - וכמובן לדבר על זה, לאן הוא הולך עם כולם, וכו'
ובכל מקרה - להבהיר לו שהוא צריך לחזור מיד. למה? כי זה מה שאמא דורשת ממנו. אפשר להזדהות איתו אם הוא מתוסכל מזה, אבל לא לוותר. ולדעתי, לא להזדרז להעניש. כשמשוחחים עם ילד, וסומכים על הבגרות שלו, ונותנים לו להרגיש מצפון על מה שהוא היה לא בסדר, יחד עם אמון שהנה, הוא הולך ומשתפר ובטח יחזור מחר יותר בזמן - אז יש סיכוי טוב יותר שהוא ייקח אחריות אישית.
(עונש מנקה מצפון. לפעמים זה דווקא טוב, אבל לפעמים מונע רגש שכן צריך להיות)
ו - אדים, זה כמובן דבר שצריך לטפל בו, אבל בלי לחץ. לכל אחד יש את החריגות שלו מהנורמה בגידול הילדים. חינוך זה תהליך עם עליות ומורדות, אצל כולנו. גם אם מבחוץ הכל נראה מושלם
נכתב ע"י מירי;2086226:
נכתב ע"י נחל;2086216:חושבת שזה לא נכון להסתמך על עונשים.
לא מסיבות הומניות, אלא כי זה מחנך ילד להפוך ממשמעת.
עונש הוא כלי עזר, אבל אם זו השפה, ילד מתרגל להעדר סמכות.
כלומר, ילד צריך ללמוד ששומעים בקול אבא ואמא כי צריך. אם ההורים מסתייעים מהר מדי או תכוף מדי בעונשים, זה נהיה סוג של מסחר. שומעים בקול אבא ואמא כי לא רוצים עונש איקס, אבל אם לא יהיה עונש, או שהם לא יראו/ידעו, אז הגבולות מתרופפים עד לא קיימים.
אני מסכימה עם מלפפון שצריך להבין קודם כל מה הענין פה. לנסות לדבר איתו, בלי כעס. להסביר לו שאת רוצה לדעת למה הוא מתעכב, למה זה חשוב לו. למרות שאת לא מסכימה עם זה.
ואז לראות איפה הנקודה - הכרתי משפחה שהייתה להם בעיה זהה עם בן בגיל הזה. זו משפחה שהאמא מגבילה את הילדים מאד ביציאות אחר הצהרים, והילד המדובר היה פעיל וחברתי ומלא מרץ. אני משערת שהוא התעכב בדרך עם חברים כי ידע שאחר כך לא יוכל לצאת.
אז אם הילד רוצה להיות עם חברים - אפשר להבהיר לו שהוא חייב לחזור הביתה, ואחר כך יצא - וכמובן לדבר על זה, לאן הוא הולך עם כולם, וכו'
ובכל מקרה - להבהיר לו שהוא צריך לחזור מיד. למה? כי זה מה שאמא דורשת ממנו. אפשר להזדהות איתו אם הוא מתוסכל מזה, אבל לא לוותר. ולדעתי, לא להזדרז להעניש. כשמשוחחים עם ילד, וסומכים על הבגרות שלו, ונותנים לו להרגיש מצפון על מה שהוא היה לא בסדר, יחד עם אמון שהנה, הוא הולך ומשתפר ובטח יחזור מחר יותר בזמן - אז יש סיכוי טוב יותר שהוא ייקח אחריות אישית.
(עונש מנקה מצפון. לפעמים זה דווקא טוב, אבל לפעמים מונע רגש שכן צריך להיות)
ו - אדים, זה כמובן דבר שצריך לטפל בו, אבל בלי לחץ. לכל אחד יש את החריגות שלו מהנורמה בגידול הילדים. חינוך זה תהליך עם עליות ומורדות, אצל כולנו. גם אם מבחוץ הכל נראה מושלם
נכתב ע"י nechamizak;2086285:
אז איך מקבלים סמכות ללא ענישה וללא פרס?נכתב ע"י נחל;2086294:
rhon.co.il
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
הנושאים החמים
