הילד שלך חוזר בזמן?

  • הוסף לסימניות
  • #1
מה עושים עם ילד שלא חוזר הביתה בזמן מהחיידר,
לא עוזר בקשות/ הבטחות/ עונשים...?

מדובר בילד חכם מאד, שובב, בן 9,
שוב ושוב, הוא מגיע אחרי שעה ויותר
בזמן האחרון הוא גם מגיע עם ריח של אש
הם הולכים קבוצת ילדים להדליק מדורות (!!!), הוא טוען שהוא "רק הסתכל"
אבל קרה גם לפני שבוע שהוא הגיע כולו רטוב, ואנחנו משערים שזה קשור איכשהו למכבי האש...:eek:

השארתי אותו יום אחד בבית, "אם אתה לא יודע לחזור בזמן, אי אפשר שתלך"
כמה פעמים גם ניסינו ללכת לקחת אותו, מה שלא ממש הגיוני מבחינת סדרי הבית שלנו לעשות כל יום, וגם לא תמיד מועיל, כמו היום, שהוא כבר הספיק "להתנדף" לפני שהגענו...
ואח"כ טען ש"הלך לחבר", מה שהוא יודע מצוין שאנו לא מרשים ללא רשות. (חוץ מהריח המדובר שהגיע איתו ביחד...)

תכל'ס- הוא חוזר על אותו סרט כמעט כל יום.
ואני פתאום חושבת שאולי זה נורמלי, הרי מסתבר שהוא לא לבד, והוא הולך עם חברים?

גם אצלכם זה קורה? או שהילד שלכם חוזר בזמן?
על דבר כזה צריך לפנות לייעוץ? או שאולי נסחפתי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
קני לו מתנה. שעון.
תני לו טווח. "תהיה בבית בין 4.10-4.30. אם לא תעמוד בלו"ז-יהיו השלכות(כלומר, תיענש.)"
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אמנם לא התנסיתי בזה עדיין
אבל ממה שאת מספרת, זה נשמע שהוא הולך לאסוף עצים למדורה.
אז זה כנראה משהו זמני, ויעבור לו אחרי ל"ג בעומר.
אולי תניחי לו עד אז?
(לא שאני מצדיקה משחקים באש, את הבעיה הזו צריך לפתור ולא את הבעיה של החזרה מאוחר הביתה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נכתב ע"י זוהר טל;2085611:
(לא שאני מצדיקה משחקים באש, את הבעיה הזו צריך לפתור ולא את הבעיה של החזרה מאוחר הביתה)

ז"א שכשזה ללכת בלי רשות לחבר/ להסתובב עם חברים/ לטייל
זו לא בעיה שצריך לפתור?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
1. תבררי אצל האמהות של החברים האלה שהוא הולך איתם מה קורה שם, כדי לאמת את הענין.
2. הייתי עושה הכל כדי לעקוב אחרי הילד ללא ידיעתו (אולי מישהו חיצוני) ולדעת אחת ולתמיד לאן הוא הולך ומה באמת מעשיו. יש מצב שזה נכון אבל גם יש מצב שלא... ורצוי ללכת עד הסוף בקטע הזה כי הרחוב, בתוספת ילד עצמאי, עלול להיות מסוכן מאד. מה גם שהוא כנראה מצליח לעבוד עליכם...
3. "גבולות" היא מילת המפתח אך בגיל 9 ... התייעצו עם אנשי מקצוע מה עושים בנוגע לזה.

הרבה נחת!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י אדים;2085603:
תכל'ס- הוא חוזר על אותו סרט כמעט כל יום.
ואני פתאום חושבת שאולי זה נורמלי, הרי מסתבר שהוא לא לבד, והוא הולך עם חברים?

גם אצלכם זה קורה? או שהילד שלכם חוזר בזמן?
על דבר כזה צריך לפנות לייעוץ? או שאולי נסחפתי?

מצוי-כן. נורמלי- לא. יכול להיות שהוא הולך עם חברים באמת אבל גם יכול להיות שהולך עם ''חברים'' כאלו שלא היית רוצה שיפגש איתם.

לדעתי אסור לאפשר מצב שילד בן 9 (וגם יותר) יסתובב שעה בלי שלהורים יהיה מושג איפה הוא ומה הוא עושה.

כמו שכתבה רחלי ארט להציב לו לוח זמנים שאם הוא לא יעמוד בהם יענש בחומרה
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
בטח שזו בעיה שצריך לפתור,
אמא לא יכולה לשבת מודאגת איפה הבן שלה מסתובב..
וילדים צריכים לדעת שאמא יודעת איפה הם נמצאים ועם מי הם מסתובבים, והם לא יכולים לשוטט כאוות נפשם.
הרעיון של השעון מעולה.
הבן שלי היה רוכב עם האופניים שעות, ולא ענין אותו כשאמרתי לו לחזור אחרי שעה.
מאז שקניתי לו שעון. הוא מדייק עם פספוס של 5-10 דקות.
(הוא עדיין מאחר לפעמים גם בשעה פלוס.. אבל זה כשהוא שכח את השעון בבית)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י אדים;2085623:
ז"א שכשזה ללכת בלי רשות לחבר/ להסתובב עם חברים/ לטייל
זו לא בעיה שצריך לפתור?

ברור שלא.
אבל אמרתי כבר, שנראה שזה משהו זמני כי הוא הולך עם חברים לאסוף עצים,
לכן אמרתי שתחכי עד אחרי ל"ג בעומר ותראי אם זה ממשיך.
כמובן שאת לא חייבת לשמוע בקולי...;)
ואני גם לא יודעת מה אני אעשה כשהילד שלי בן 9, ולא יחזור הביתה.
בינתיים אני דואגת שהוא יחזור איתי הביתה, ומקסימום הוא נשאר לשחק מתחת לבנין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ז"א שכשזה ללכת בלי רשות לחבר/ להסתובב עם חברים/ לטייל
יש לי גם בן שעכשיו יהיה בן תשע וזה ממש לא נורמלי שילד בגיל הזה יסתובב או ילך לחבר ללא רשות.
אני ספציפית מחזירה כל יום אותו ואת אחיו בן ה- 7 מהחיידר אבל גם אם נותנים לילד בגיל כזה לחזור לבד חושבת שהוא חייב גבול ברור מתי הוא אמור לחזור הביתה.
במו שאמרו לפני אולי באמת תקני לו שעון ותעשי לו איזה מבצע... אולי עדיף באמת ללכת לכיוון של קבלת פרס אם הילד יחזור בזמן ופחות על עונש אם הוא יאחר.... (כמובן כשאין ברירה....)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אולי לא לתת לו לחזור לבד אלא לשלוח אח גדול/אבא/שכן לקחת אותו מהחיידר.
אבל קודם לכן הייתי בודקת מה הסיבה לחזרה המאוחרת שלו.
האם הוא נסחף אחרי חברים? (פתרון אפשרי: לברר אילו חברים ולדבר עם האמהות שלהם).
האם הוא לא רוצה לחזור הבית מסיבה מסוימת? (פתרון אפשרי: אם משעמם לו, להבטיח לו שקודם יחזור, יאכל משהו, ואז תרשי לו לצאת. יכול להיות שהוא לא חוזר כי הוא יודע שלא תרשי לו אחכ ללכת. עדיף לו לחזור מאוחר מאשר להתקל בהתנגדותך).
האם הוא סתם רחפן?
חברים מאיימים עליו?
הוא רוצה להיות יחד עם החבר'ה וחושש שאם לא ילך, לא יהיה חלק?
הוא אוסף למדורה? (אם ככה, תגידי לו: אני מרשה לך לאסוף למדורה. רוצה שתהיה לכם מדורה הכי גדולה. יכול להיות שיש לי שולחן ישן שאני לא צריכה או שאבא יסע למצוא צמיגים ישנים, אבל אני רוצה שתחזור קודם הביתה, תאכל משהו ותצא לאסוף).
בקיצור, כדי לפתור בעיה צריך להכיר אותה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בגיל 9 הוא לא "עובד" עליך . הוא פשוט לא מצליח להתאפק ואחר כך מנסה להסתדר, וזה באמת קשה לעזוב את כל החברה שהולכים לאסוף למדורות, הפיתוי מידי גדול,
מצד שני, אם הם מתעסקים באש- אין לך ברירה אחרת. ולדעתי תערבי את הרבה או ההנהלה בעניין זה. נשמע שזו לא בעיה אישית שלו, אלא כיתתית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אצלינו - אין מצב שילד לא חוזר ראשית הביתה אחרי הלימודים.
וגם ילדים שהיו מנסים לאחר, זה אחד מהכללים הכי הכי ברורים בבית שלנו ועל כלל לא מוותרים ולא מעגלים פינות.
היינו אומרים לילד: דבר ראשון מגיעים הביתה ואומרים שלום. אחר כך לא אכפת לנו שתלך. אבל צריך להגיד לאן הולכים בדיוק ואם יש שינוי באמצע. קרי: 'רציתי ללכת לחבר פתאום' צריך רשות מיוחדת.
כלל נוסף זמן העליה הביתה צריך להיות קבוע שאותו לא מפספסים.
היות שכך, הכללים מאד מאד ברורים גם לנו וכמובן לילדים. ולכן האיחורים גם לאלו 'פורצי הגבולות' הם מזעריים ממש עד בלתי קיימים.
ואגב, אש, מחוץ לתחום ממש. עדיף שהילד יבכה קצת מאשר שאתם תבכו הרבה. ח"ו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ואני מוסיפה:
הורים אמורים לדעת היכן הילד שלהם שוהה בכל רגע נתון.
אין כזה דבר לא לחזור הביתה, או שאמא לא תדע איפה אתה.
הבת שלי בגיל שלו הולכת לחברה, והם יוצאים לגינה, היא מתקשרת אליי לשאול אותי רשות.
אני מרשה בכיף ללכת. אבל רוצה לדעת שהם נמצאים במקום בטוח.
ואחרי מה שקרה בנחלאות- אני אפילו לא מתלבטת פעמיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י א.ד.;2085689:
אצלינו - אין מצב שילד לא חוזר ראשית הביתה אחרי הלימודים.
וגם ילדים שהיו מנסים לאחר, זה אחד מהכללים הכי הכי ברורים בבית שלנו ועל כלל לא מוותרים ולא מעגלים פינות.
היינו אומרים לילד: דבר ראשון מגיעים הביתה ואומרים שלום. אחר כך לא אכפת לנו שתלך. אבל צריך להגיד לאן הולכים בדיוק ואם יש שינוי באמצע. קרי: 'רציתי ללכת לחבר פתאום' צריך רשות מיוחדת.
כלל נוסף זמן העליה הביתה צריך להיות קבוע שאותו לא מפספסים.
היות שכך, הכללים מאד מאד ברורים גם לנו וכמובן לילדים. ולכן האיחורים גם לאלו 'פורצי הגבולות' הם מזעריים ממש עד בלתי קיימים.
ואגב, אש, מחוץ לתחום ממש. עדיף שהילד יבכה קצת מאשר שאתם תבכו הרבה. ח"ו.

אנחנו לא מעגלים פינות, והכללים עצמם ברורים היטב, גם לו עצמו,
וגם ליתר הילדים. שיודעים לחזור בזמן.
רק לו כל פעם יש תרוץ חדש.

והאש-זה משהו מהשבועיים האחרונים, וזה כבר הקש ששבר את גב הגמל, מבחינתי.
אולי זה בתור "חזרות לל"ג בעומר"?
אבל הוא ילד מאד חכם, מבין היטב את הסכנה, ואני פשוט לא יודעת מה עושים.
כמה שדיברנו, ואפילו הענשנו, והוא מבטיח, יום למחרת- כאילו כלום לא דובר.

אבל שוב- הבעיה היא בכלליות האיחורים, האש זה תוספת השמן למדורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכתב ע"י RacheliArt;2085608:
קני לו מתנה. שעון.
תני לו טווח. "תהיה בבית בין 4.10-4.30. אם לא תעמוד בלו"ז-יהיו השלכות(כלומר, תיענש.)"

עונש זה לא רק עונש , אלא יכול להיות גם מניעת רווח.
כמו למשל - אם אמור להיות בבית בשעה אחת וחצי. בשעה אחת וחצי מחלקים למי שבבית קרטיב.
מישלא נמצא מפסיד.
משהו מאד עניני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
ילדים שמשחקים באש.
1. ביום שריפת חמץ שיחקו ילדי השכנים באש של שריפת חמץ ומשם עברו לנסיונות הצתה של כל מה שנמצא באיזור. והחומר בעירה הכי חמוד שיש זה שריפת פחי אשפה. הם הציתו 4! ושכן שלף משם 2 שעדיין לא נגעו בהם. ופטריית העשן הענקית 'חיממה' את בניינינו כל החג. לא היה ניתן לפתוח חלון כדי לנשום אויר. עם תום ימי החג פנו השכנים לעירייה שידאגו לפחים חדשים. תשובת העירייה ענתה שחובת הדיירים לקנות פחים. כל פח עולה כ1000 ש'. פנו השכנים להורי הילדים שטענו ש... קטן פטור.

2. שכנה אחת שבנה יצאה לאסוף קרשים. היא אסרה עליו לחלוטין את הענין. אבל... הבטיחה לו נסיעה לירושלים למדורות הגדולות. וזה מחזיק אותו. היא מספרת שעם הגדול שלה היא עברהה אותו דבר. והיא הבטיחה לו נסיעה למירון בל'ג בעומר. ועבד מצוין. לא דיבר לילד מדורות.

3. פעם מנהלי התתי"ם אסרו על כך. למה זה הפסיק?
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נכתב ע"י אדים;2085603:
מה עושים עם ילד שלא חוזר הביתה בזמן מהחיידר,
לא עוזר בקשות/ הבטחות/ עונשים...?

מדובר בילד חכם מאד, שובב, בן 9,
שוב ושוב, הוא מגיע אחרי שעה ויותר
בזמן האחרון הוא גם מגיע עם ריח של אש
הם הולכים קבוצת ילדים להדליק מדורות (!!!), הוא טוען שהוא "רק הסתכל"
אבל קרה גם לפני שבוע שהוא הגיע כולו רטוב, ואנחנו משערים שזה קשור איכשהו למכבי האש...:eek:

השארתי אותו יום אחד בבית, "אם אתה לא יודע לחזור בזמן, אי אפשר שתלך"
כמה פעמים גם ניסינו ללכת לקחת אותו, מה שלא ממש הגיוני מבחינת סדרי הבית שלנו לעשות כל יום, וגם לא תמיד מועיל, כמו היום, שהוא כבר הספיק "להתנדף" לפני שהגענו...
ואח"כ טען ש"הלך לחבר", מה שהוא יודע מצוין שאנו לא מרשים ללא רשות. (חוץ מהריח המדובר שהגיע איתו ביחד...)

תכל'ס- הוא חוזר על אותו סרט כמעט כל יום.
ואני פתאום חושבת שאולי זה נורמלי, הרי מסתבר שהוא לא לבד, והוא הולך עם חברים?

גם אצלכם זה קורה? או שהילד שלכם חוזר בזמן?
על דבר כזה צריך לפנות לייעוץ? או שאולי נסחפתי?

אתם גרים כנראה בבני ברק כל יום הרבה ילדים מדליקים את העצים בשטח הריק של פונבי'ז
באדמו"ר מגור פינת אדמו"ר מצאנז כי בדיוק אתמול טיפלתי שם בילד שהחבר רק דחף אותו לכיון האש והוא רק נכווה בידיים ומתי ששאלתי את האבא איך בתור אבא הוא נותן לילד שלו לשחק שם אז הוא אומר לי מה אכפת לי כל שנה משחקים שם עם אש:eek:.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י מלפפון;2085678:
הוא רוצה להיות יחד עם החבר'ה וחושש שאם לא ילך, לא יהיה חלק?

נכתב ע"י חשבת;2085682:
בגיל 9 הוא לא "עובד" עליך . הוא פשוט לא מצליח להתאפק ואחר כך מנסה להסתדר, וזה באמת קשה לעזוב את כל החברה שהולכים לאסוף למדורות, הפיתוי מידי גדול.

יש סיכוי שאכן כאן נמצאת הנקודה,
אבל איך מתמודדים מול רצון של ילד להיות עם החברה?
אני אומרת לו להביא חברים, והוא אכן מביא לפעמים,
אבל כמה כבר מעניין אותם לשחק בבית?(ודווקא יש פה מבחר מכובד של משחקים)
זה בנים- הרבה יותר אקשן להסתובב בחוץ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
נכתב ע"י אדים;2085623:
ז"א שכשזה ללכת בלי רשות לחבר/ להסתובב עם חברים/ לטייל
זו לא בעיה שצריך לפתור?

ממש לא!!!
אין דבר כזה, ילד חייב לדעת שמהחיידר הולכים ישר הביתה, אין ללכת ללא רשות של אחד ההורים לשום מקום.
ה' ישמור ויציל.
אם לא יודעים איפה הילד, אם חלילה יהיה בצרה לא נדע שהוא צריך עזרה.
ובנוסף כשיגדל אם עכשיו הוא לא לומד לחזור מיד, מה יהיה כשיהיה בן 14,? רק יחמיר.
לא יהיה שליטה בכלל מתי הוא בא והולך.


מה שכן הייתי עושה זה לדבר עם הילד בצורה רגועה , שאנו ההורים אוהבים אותו מאד ודואגים לו ורוצים לדעת שתמיד טוב לו, ולכן אם הוא לא חוזר מיד הביתה מהחיידר זה מדאיג כי אנחנו לא יודעים איפה הוא.

בהלצה הוספתי פעם, שאם למשל בא לי פתאום לתת לו ארטיק ענק,ואני לא יודעת איפה הוא,איך אתן לו? לאן אביא את זה?:p


מאד כדאי לנסות לברר מה מעקב אותו מלהגיע בזמן או מה מעסיק אותו.
למשל מדורת ל"ג בעומר,הגיוני שירצה לאסוף,
לקבוע כללים עד מתי , עם מי הולך, איפה ? מתי חוזר.
ביחד איתו ,ולא רק הכתבה , שירגיש שמבינים את הצרכים שלו.
והאיסור המגיע ממקום שבאמת רוצים בטובתו ודאגתו.

אחד מילדי (כמעט 8) שאהב מאד לשחק באש,ובינינו .. מי לא אוהב:rolleyes:
זה יפה ומהמם , צבעוני ומרצד כזה...
הסברתי לו מאד יפה מה אש יכולה לעשות , ואיזה צער למשפחה שכל הציוד שלה נשרף עם ירידה לפרטים האישיים שלהם דווקא אם חלילה זה נאבד ואיננו יותר.
כאב הכויות.
וגם ההבנה שאני מסכימה איתו שזה כיף לשחק! אני גם אוהבת, אבל זה מסוכן.
המשחקים באש פסקו מאותו יום.:)

בקיצור.

הבנת הילד למניעי המעשה עם נסיון לאפשר בגבולות המותר.
והעמדת הגבולות בצורה עקבית וברורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אם כבר פתחתם את הנושא הזה..
אני חושבת שילדים בגילאים האלו עדיין חייבים שמירה ומעקב של ההורים
ליד הבית שלי יש אתר בניה וכל יום אחה"צ אני רואה שם ילדים בגילאי 8-10 נכנסים לשחק
לא עוזר שאנחנו (השכנים) אומרים להם לצאת, וככה הם מסתובבים שם כל יום עם כל הסכנות (פיגומים, ערבים שנשארים שם לישון וכו...) בזמן שההורים שלהם בטוחים שהם רק הלכו לשחק למטה
כשהילדים שלי יהיו בגיל הזה אני לא חושבת שאתן להם יד חופשית בשעות אחה"צ
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

למלמדים ולמשיגחים שיחיו
כהורה לתלמיד הנוסע יום יום בתחבורה ציבורית אל הת"ת
לא אחת קורה אצלנו, שהילד יוצא מהבית בזמן, על פי רוב אפילו מוקדם מן הרגיל, עומד בתחנה לפני הזמן, אך האוטובוס מתעכב, או כלל לא מגיע. הילד עומד ממתין, משתדל ככל יכולתו, ולבסוף האוטובוס לא הגיע, או איחר והילד מגיע באיחור שאינו באשמתו כלל.

ואז, כשסוף־סוף מגיע לחיידר, הוא נתקל לעיתים במבט נוקשה או בדרישה מהמשגיח להביא פתק, כאילו האיחור נבע מזלזול. אבל זה לא כך. ההורים הוציאו את הילד בזמן, הילד עשה את שלו, וכל העיכוב נגרם מצד גורם חיצוני שאין עליו שליטה.

וכי מה יעשה התלמיד? יצא שעה לפני הזמן בכל יום, מחשש שמא האוטובוס יאחר? או לא יגיע ?
זה לא הגיוני ולא מציאותי.
וכשהטנדר של המוסד מאחר אף אחד לא מעיר לילדים, הרי זה סימן ברור שכולנו מבינים מתי האשמה באמת אצל הילד ומתי לא.

בשם כל ההורים שיש להם ילדים הנוסעים בתחבורה ציבורית, אנא, התחשבו.
אל תשלחו ילד להביא פתק על איחור שאינו באשמתו,
שהרי איך יביא פתק אם לא ידע מראש שהוא הולך לאחר?
הוא יצא בזמן, עשה את שלו, לא יכול היה לצפות שהאוטובוס יאחר או כלל לא יגיע.
אל תגידו לו "היית צריך לצאת מוקדם יותר", כאשר הוא כבר יצא בזמן זה פוגע.
וק"ו אל תענישו ילד שעמד בתחנה זמן רב והגיע באיחור שלא באשמתו.
ילד כזה לא צריך נזיפה, הוא צריך חיוך, עידוד, וחיזוק.
שידע שהמלמד מאמין בו, ושהוא רצוי ואהוב גם אם לא הצליח להגיע בדיוק בדקה הנכונה.
תודה


בברכה ובכבוד רב,
הורה מודאג – בשם כל הורים לילדים בתחבורה הציבורית

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה