דיון הילת הסופרים

[פירי]

תדעי כי תרגישי. מתי נהיה לך טוב, והאם כשאת כותבת ואוהבים את ה זה מרעיב אותך או מספק. והאם כשאת כותבת, זה עצמו כבר עושה המון, או שרק פידבק חיובי יספק אותך. זה דבר שמרגישים. צריך להקשיב לו, אבל הוא פשוט לאבחנה.


לא תמיד יש לזה תוצאה מעשית. אבל כדברי הרב וולבה זצ"ל, (זו לא הלש' שלו) אני האדם שנמצא אתי הכי הרבה זמן, שווה לי להכיר אותי היטב. תמיד למודעות יש תועלת.

כתבת פעם ספר? או פרסמת חומרים חוץ מבפורום כאן?
הייתי שמחה לקרוא עוד ממך...
אבל למה כשאני עושה משהו אחר (מציירת, מנגנת, אופה, רוקדת) אני לא חושבת כל כך הרבה מה המניע וממה הסיפוק?

 

[כנפיים]

אבל למה כשאני עושה משהו אחר (מציירת, מנגנת, אופה, רוקדת) אני לא חושבת כל כך הרבה מה המניע וממה הסיפוק?

ברגע שתציירי, תנגני, תרקדי וכו' מול קהל, השאלה בעינה עומדת.

 

[לאה#]

אם מדובר במה שקוראים לו בפורום השכן "להיות מותג", אז יש לזה יתרונות מוכחים (בעיקר כלכליים) למרות המחיר האישי שמשלמים לפעמים.
מצד שני, רק בודדים מצליחים להפוך למותג.

ה"הילה" המדוברת איננה מנת חלקם של סופרים בלבד, אלא של כל מותג אנושי בכל תחום.
ונכון שיותר קל לסופר להפוך למותג מאשר לבעלים של רשת שיווק גדולה, ולו מכיון שהוצאת ספר כרוכה בפרסום הרבה יותר מאשר מכירת עגבניות ואטריות.

 

[אשר שרבר]

מול קהל,

אז חזרנו לזה שהצורך במשוב (אולי ברצון להכרה להוקרה/להערכה ואולי אפילו להערצה) הוא המניע.

 

[אשר שרבר]

ונכון שיותר קל לסופר להפוך למותג מאשר לבעלים של רשת שיווק גדולה, ולו מכיון שהוצאת ספר כרוכה בפרסום הרבה יותר מאשר מכירת עגבניות ואטריות.

למרות שגם בזה ראינו את רמי לוי...
יכול להיות ששם זה בכלל לא נמצא במטרותיו של האדם. ואילו כאן זה ישר מונח בילדאין במטרות?

 

[פירי]

ברגע שתציירי, תנגני, תרקדי וכו' מול קהל, השאלה בעינה עומדת.

יפה.
עילת ההילה, נראית לי הכי רחוקה...
לא נראה לי שיש כאלה שהולכים לכתוב רק בגלל זה.

 

[לאה#]

למרות שגם בזה ראינו את רמי לוי...
יכול להיות ששם זה בכלל לא נמצא במטרותיו של האדם. ואילו כאן זה ישר מונח בילדאין במטרות?

רמי לוי הוא מותג אנושי ודוגמה נהדרת.
וכשמעוף מביאים אותו להרצות על משנתו בעסקים, מקבלים את דעתו למרות שאין לו שום הכשרה בכלכלה, או ידע יוצא דופן אחר, ואפילו לא ניסיון בתחומים שמעולם לא עסק בהם.
וההתלהבות מדבריו גדולה בדיוק כמו ההתלהבות מדבריו של סופר פלוני שמרגיש נוח לדבר על חינוך ילדים או פוליטיקה.

זה כוחו של מותג.

אז נכון שסופרים מגיעים למצב הזה אחרי שנים בודדות והוצאה לאור של 3-5 ספרים גם כן, וזו השקעה אפסית לעומת זו של רמי לוי. אבל המותג שלהם גם שווה כלכלית פחות, אז זה מתקזז.

 

[אשר שרבר]

רמי לוי הוא מותג אנושי ודוגמה נהדרת.
וכשמעוף מביאים אותו להרצות על משנתו בעסקים, מקבלים את דעתו למרות שאין לו שום הכשרה בכלכלה, או ידע יוצא דופן אחר, ואפילו לא ניסיון בתחומים שמעולם לא עסק בהם.
וההתלהבות מדבריו גדולה בדיוק כמו ההתלהבות מדבריו של סופר פלוני שמרגיש נוח לדבר על חינוך ילדים או פוליטיקה.

זה כוחו של מותג.

אז נכון שסופרים מגיעים למצב הזה אחרי שנים בודדות והוצאה לאור של 3-5 ספרים גם כן, וזו השקעה אפסית לעומת זו של רמי לוי. אבל המותג שלהם גם שווה כלכלית פחות, אז זה מתקזז.

בהחלט, לכן הבאתי אותו.
אבל יש עשרות מותגים לא פחות גדולים וחזקים ממנו, שאין לנו מושג מי הם ומה שם הבעלים שלהם. אפילו במגזר שלנו. קחו לדוג' את שולם פישר ומשפ' מרגליות הם לא הפכו את עצמם למותג. אלא את העסק.
בספרות המותג הופך להיות האדם ופחות מנותק מהספר.

 

[לאה#]

כאן זה ישר מונח בילדאין במטרות

הנחה קצת מוגזמת. לכתוב ספר זו עבודה קשה מדי, אם כל המטרה היא רק מעט כבוד.
וגם אם יש רצון להתמתג, ויש, זה רק כי המיתוג הוא תרגום מעשי של הביטוי התיאורטי "סופר מצליח", ואנחנו רוצים הצלחה בכל תחום.

אבל יש עשרות מותגים לא פחות גדולים וחזקים ממנו, שאין לנו מושג מי הם ומה שם הבעלים שלהם. אפילו במגזר שלנו.

יש, זה נכון. אני התייחסתי באופן נקודתי למושג "מותג אנושי" שהוא בעצם בחירה אסטרטגית בשלב בניית המותג, אם לבסס אותו על אישיות הבעלים או לייצר אותו בנפרד, כחברה.
קצת קשה לסופר למתג ספר בלי לערבב את עצמו, ונכון להיום זה בלתי אפשרי (מלבד אולי קומיקסבא, הספר המתוק הזה, החמוד הזה והחכם הזה, ועוד כמה מותגים בודדים שהצליחו יותר מהסופר שלהם). כנראה מפני שאין בידול מעשי בין הכותב לכתיבה שלו.

ולכן גם טענתי שקשה יותר לעוסקים אחרים למתג את עצמם, מאשר לסופר.
עם זאת, לא כל הסופרים הצליחו להפוך למותג. רק כמה שהגיעו לפסגה. אפשר לומר שזה קיים גם בתחומים אחרים: יועצים ארגוניים, מרצים, זמרים, רואי חשבון, פרסומאים, מעצבי אופנה, מעצבי תכשיטים, יצרניות פאות מפורסמות ועוד.

או במילים אחרות: במפגש של סופרת מפורסמת, יצרנית פאות מובילה, מעצבת חלוקים מוכרת במיוחד ומובילת מחאת המונים, אני לא בטוחה שיהיה הבדל באפקט של ההילה שסביב כל אחת מהן. ואם יהיה הבדל כזה הוא תוצר של כמות הפרסום של כל אחת, הוותק שלה כמפורסמת ומספר המפגשים שלה עם הצרכנים תוך כדי שהיא מחזקת את הערכים המותגיים שלה.

 

[מ"ם]

רמי לוי

רמי לוי הוא אכן מושג ודוגמה בהרצאות.
לא מזמן שמעתי בהרצאה ש(גם)רמי לוי הוא דיסלקט.
מיד הבנתי בקול: במקום "עוף במשקל" הוא קרא "עוף בשקל"...

יישר כוח על התשובה ההגיונית והמפורטת, המלאה במושגים מקצועיים מתחום השיווק.
אבל לענייננו, אני מסתפק האם הילת הסופרים קשורה למותג בלבד.
כמדומה שיש בעצם העיסוק בעניין, גם למתחילים, הילה מסוימת ושונה ממקצועות אחרים.

ואדגים מסיפור אמיתי:
לפני כמה שנים רכשתי רכב. קיה פיקנטו, לצורך העניין.
כשהגיעה עת המימון, דרש המוכר מיני תלושים ושומות כדי לאשר את ההלוואה.
כאשר מאחד הניירות עלתה העובדה שאני מתעסק בכתיבה, אמר המוכר: הופה! סלב...

הוא לא הכיר את שמי, לא קרא את ספריי ובכל זאת הגיב כך על עצם המושג!
אבל נו, לך תסמוך על אנשי מכירות...

 

[מ"ם]

ר' חיים בריסקער (כמדומני) אמר שחיסרון בהסברה נובע מחיסרון בהבנה.
הצד המקביל הוא שיכולת הסברה טובה נובעת מיכולת הבנה טובה.
ניתן לומר שכשרון כתיבה = כשרון הסברה.
כלומר שיכולת כתיבה מצוינת מצביעה על יכולת הבנה מעולה.
ומכאן: כותב טוב - אדם חכם.

הרי זה בדיוק מה שביקשתי לשלול בסעיף 3.
די צפוי שהסופרים האלופים בהתנסחות ינסו ויצליחו למצוא סיבות נאצלות עד מאוד להילה שסביבם ולהערצה כלפיהם.
חוכמתם הרבה, הקשר שיוצרים עם הקורא, וכדומה.
אך די להביט על השכנים לאותה הילה כדי להבין שזו לא הסיבה. בציבור החרדי הזמרים והנגנים. מעבר לגדר השחקנים, משחקני במה ועד לשחקני רגל.

לא חולק על המציאות: חוכמתם של הסופרים רבה, הקשר שיוצרים עם הקורא אמיתי ועמוק.
חולק על ההנחה שזו הסיבה להילה.
לדעתי כאמור, הסיבה קשורה לידוענות, ולהעתקה מהצד השני בו סופרים הם אנשי הרוח, בהעדר אנשי רוח אמיתיים אחרים.

מעניין לבדוק בהיסטוריה היהודית, מתי סופרי סיפורים הפכו למושא הערצה.

 

[מ"ם]

מה אתה רוצה?

לייקים כמובן. מה השאלה.

וברצינות, ענתה יפה פירי. כתבתי בפירוש בסעיף האחרון מה אני רוצה: לקרוא למי שעוסק בתחום רק בגלל ההילה, לשקול זאת שוב. וגם למי שבתוך התחום, להבחין בין עיקר לטפל ולא לזרז תהליכים רק בגלל ההילה.

ולמה? שאלת שוב, ועל זה פירי לא ענתה ועל כן אענה:

כלל ידוע אצל רופאי הנפש היום, שאחד הסודות לחיים מאושרים הוא לעבוד במשהו שאתה נהנה ממנו.
אם ההנאה והמטרה שלך בכתיבה זו ההילה, ספק גדול אם אכן תגיע אליה. זה עלול לקחת הרבה זמן, אם בכלל. וכשתגיע בסוף, תגלה שמבפנים זה נראה אחרת מאשר מבחוץ, וכטבעו של דברי חיצוני - גם הרבה פחות מייצר סיפוק (כמו שכתבתי שם, ומפרט פה יותר).

למשל:
אדם שנוסע לעבוד כשוחט בחו"ל בגלל שהוא אוהב נסיעות. הוא יצבור הנאה בזמן הטיסות, בדיוטי פרי, בנשימת אוויר חו"ל. אבל אם הוא שונא לעסוק בעבודת השחיטה עצמה, העבודה לא תתגמל אותו. אי אפשר ליצור תלות בעבודה על סמך דבר חיצוני כאשר אין חיבור אמיתי לדבר הפנימי.

מהתרשמות שלי, אותה נקודה קשורה גם לכתיבה בפורום. מי שכותב כדי לצבור לייקים, כדי לייצר את הסערה הבאה, כדי להרשים מישהו - אולי יקבל סיפוק וריגוש בטווח הקצר, אבל מהר מאוד ירגיש מחדש צורך וצמא עמוק שרק הולך ומתגבר מפעם לפעם, כטבעם של מכורים.
לעומת זאת כשמוצאים את החיבור הפנימי, והפלטפורמה קיימת רק כדי לחדד את היכולת - החיים טובים יותר.

 

[java]

עיתונאית מתחילה תינתה באזני עיתונאית ותיקה שאני מכירה, שהשם שלה נשמט מהכתבה.
היא הבטיחה: "תאמיני לי. מצידי שהיו משלמים לי 50% והיו זוכרים לכתוב את השם שלי"
ענתה לה הותיקה: "תאמיני לי. שהיו משמיטים את השם שלי מהכתבה ומשלמים לי עליה 150%"

וא. מרגלית אמרה: "הסופר יוצא בשם ואין".

 

[מכונתכתיבה]

וברצינות, ענתה יפה פירי. כתבתי בפירוש בסעיף האחרון מה אני רוצה: לקרוא למי שעוסק בתחום רק בגלל ההילה, לשקול זאת שוב. וגם למי שבתוך התחום, להבחין בין עיקר לטפל ולא לזרז תהליכים רק בגלל ההילה.

אתה מכיר אנשים כאלה?
ממש מעניין אותי.
כי לפי מה שאני רואה רובם פשוט נהנים לכתוב ולהשתבלל עם המילים... (מכאן הכל מתחיל, לא?)
זה בד"כ מגיע ממקום אומנותי, מתוך רצון ליצור ולהטביע חותם.
רוצים לעביר מסרים, רוצים לגעת בלבבות של אנשים, לרגש, להסעיר, להציף, לשנות וכו'.
דווקא מקצועות כמו שדרנים/ זמרים וכדו' מצטיירים לי יותר כרצון להיות סלב.
סופר פחות.

לגבי ההערצה המדוברת, יתכן, אני מעלה השערה, ובגלל שהסופר הוא מאחורי הקלעים
ופעמים רבות אינך יודע כיצד הוא נראה/ מדבר/ וכו' בניגוד לבעלי תפקידים אחרים
מתעוררת סקרנות מיהי הדמות מאחורי הספר. סקרנות. לא הערצה.

אני נתקלתי בסופרות רבות ואף אחת לא נצנצה אליהן עיניים.
חלקן שעממו, חלקן ענינו מאד. נשים רגילות, וכל אלו שסביבן לא הרימו להן גבה בהערצה...

 

[מ"ם]

אתה מכיר אנשים כאלה?

כן. ככה פשוט.

(אבל כאמור, הדברים אמורים לא רק למקרי קיצון כאלו, אלא גם למי שהתחיל לעסוק בתחום מסיבות אחרות וטובות וזו רק הסיבה שהוא חושב להשקיע בו יותר, שהוא תולה בו תקוות, או שהוא מדלג בו על תהליכים).

 

[מ"ם]

לדעתי יש חילוק מהותי בין נושא דת למדינה,
סופר שמשתמש בכלי שיש בידו למטרות דת, למרות שהוא אולי יצליח לשנות דעת קהל, הוא חוטא, לטעמי זה כמו שבית המשפט לקח את החוק לידים שלו.. הוא פשוט עוקף את מי שמעליו, כי בנושא דת אין 2 אופציות..

מעולה.
זה בדיוק העניין.

להמחשת הכוונה אתן דוגמאות משני סיפורים שאני מכיר:

א. הסיפור "שנייה לפני האור" מאת @Ruty Kepler המתפרסם כעת במשפחה.
הסיפור עוסק בין היתר, אולי בעיקר, בסוגיית נשים העובדות קשה, כלכלית ומשפחתית, כדי שבעלן יוכל ללמוד בכולל בהתמדה גדולה.
הסופרת מעלה את שני הצדדים ברגישות ובנחישות רבה.
אני בטוח שיש מחנכות סמינר חשובות שזעות בחוסר נוחות בכל פעם שמוצגים בכאב חד כתער צדדי הקושי בחיים כאלו. הן מאנפפות לעצמן: מי נתן לה את הסמכות? האם אדם חשוב ככל שיהיה, סופר או לא סופר, הוא זה שמותר לו לגעת בנושא קדוש כזה? זה התחום של גדולי ישראל (ומחנכות הסמינר) בלבד!
ומאידך, מן הסתם, ניצבים אלו שלא חונכו לחיים כאלו וזעים בחוסר נוחות בכל פעם שהדבר מוצג כאידאל נעלה. מי זו הסופרת הזו שתעודד משפחות לבחור בחיים נוראים כל כך, אגואיסטיים?

ב. הסיפור שהתפרסם בבתוך המשפחה וכבר יצא כספר, "שומרת השערים" מאת @dvory.
סיפור זה מעלה באחד משלביו סוגיה שהיא הלכתית לא פחות ממרתקת: כיבוד אב במקרה בו הוא דורש דרישות גבוליות הלכתית, או שאינן גבוליות כלל.
ושוב יגיד מי שיגיד, זה תחום לרבנים, לא לסופרים.
חלילה שהדור הבא יעוצב השקפתית על ידי סופרים שלא קיבלו במסורה מרבותינו זקננו.

אני נותן דוגמה מסיפורים אלו, דווקא בגלל שהם משובחים מאוד, ובעיקר כי הם כן הצליחו לדלג היטב על המוקש הזה. איך הם עשו זאת? לא אגלה. לכו לקנות את הספר או את העיתון.

 

[ראש לשועלים]

ב"ה.

1. כל באי פורום ספרות, כמו כל סופר מתחיל, מכירים את ההילה סביב המקצוע. אתה מגיע למקום נידח בקצה הארץ, פוגש באפרוריות עוד חבורת אנשים אפרוריים כמוך, ואז אחד מהם שואל: אתה פ. לוני? מהספרים? ופתאום עיניו נוצצות כמי שנזרה עליו אבק כוכבים, מבטו מקבל אלכסון מלמטה למעלה, הוא מהנהן בראשו אוטומטית לכל היוצא מפיך, ואתה יודע ש... אוף, איבדת עוד בן אדם.

2. מתי בפעם האחרונה התארח בביתכם האינסטלטור הדגול? אולי מתקין המזגנים הידוע? סופר, כמו בעלי מקצועות אחרים, כותב לפרנסתו. הוא יוצר תכנים, התמקצע בניסוח והגשה, ואולי גם התברך בחוש מפותח מלכתחילה. ממש כמו בעלי מקצוע רבים אחרים. אגב, רובם נאלצו לעבור מסלול הרבה יותר ממקצע ומאלף מאשר זה שעבר הסופר. מהיכן מגיעה ההילה הגדולה סביב הסופרים?

3. שמא תגידו, הדבר נובע מהכבוד למילה הכתובה ולחוכמה הרבה הטמונה בטקסט הספרותי? הרשו לי לפקפק. מהערצה דומה נהנים (או סובלים, בהתאמה) גם עיתונאים, שדרנים, זמרים, נגנים ותקליטנים. כל מי שנכנס להגדרה "סלב", בעברית: "ידוען", או בתרגום יפה יותר: "מאן דהוא-הא!"

4. מהי כן הסיבה? אנשי רוח, כפי שהזכרנו בפתיח. מושג שהגיע לחצרות קודשנו מעבר לכביש. שם, אנשי הרוח הם הסופרים והשחקנים, האמנים והשדרנים. תסמונת העגלה הריקה. אבל ההעתקה הגיעה למקום הלא נכון: בבית ספרנו אנשי הרוח הם גדולי ישראל, ראשי ישיבות ואדמו"רים, רבנים ומנהיגי קהילות. ואם נלך לפי הפירוש "איש אשר רוח בו – שיודע להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד" – אז גם גבאי בית כנסת מוצלח הוא איש רוח. והסופר? הילתו אמורה להיות שקולה להילת השרברב.

5. ומכאן לעניין סמוך: בכתיבה בענייני השקפה, דת ומדינה, מנהג והליכות – דעתו של הסופר מעניינת כקליפת שום מנוסחת היטב. מי שמך? מה שמכם ומי שמכם, סופרים דגולים? דעתו של הירקן ונהג המונית רלוונטית באותה מידה. ולהיפך: דעתו האישית של הסופר מסוכנת יותר, בהיותה מנוסחת היטב ונוטה לשכנע. אכן, אני אוהב מאוד את השורה "מומלץ על ידי רבנים ואנשי חינוך", אבל מי כמונו יודע שבמקרה הטוב הם עברו על התוכן לאחר הפרסום, והעירו כמה הערות חשובות. לא מפיהם אנו חיים, אלא מפי כתבם. אך זה מאמר מוסגר.

6. איני משלה את עצמי. מאמר אחד או עשרה כמוהו לא ישנו את ההילה הקיימת, העובדתית. היא כאן והיא תישאר כאן. נדרשתי בכל זאת בשל שתי נגזרות מהותיות-מקצועיות שנוגעות לכל אחד המבקש לעסוק בכתיבה:

א. האם הסיבה שבחרת במקצוע הזה, במודע או בתת-מודע, קשורה להילה שסביבו? אם כן, חבל. המקצוע הזה לא מפרנס במיוחד, לא מתגמל במיוחד, יש רבים טובים ממנו. כדאי לשקול שוב. בהילה חשקה נפשך? ספק אם היא תגיע, וגם אם כן זה עלול לקחת הרבה זמן.

ב. גם מי שבתוך המקצוע וההילה קורצת לו, מחפש לעתים קיצורי דרך או רותם את העגלה לפני הסוסים. למשל: רצון לפרסם כמה שיותר מהר, לפני שהכותב או החומר עברו תהליכים בסיסיים; העדפה של פרסום השם לעומת תשלום; העדפה של במה לא מתגמלת בשל זיכרון טוב מסופר בעל הילה עצומה שכתב בה; וכן עוד כדומה. חשוב לדעת להפריד את המקצוע, את מה שבאמת קיים בו, מהילה דמיונית שלא תמיד קיימת, ואף פעם לא נראית מבפנים כמו שהיא נראית מבחוץ.

*

כמובן, ניתן ואף רצוי לדון ולחלוק על כל אחד מהסעיפים. בהצלחה.

הכתוב לקמן הינו חצי פאשקוויל, לכן יש לתת לו את הכבוד המגיע לפאשקוויל, וגם לקחת אותו ברצינות המתאימה. עם זאת, חשוב לזכור שפאשקוויל הינו סוגה לגיטימית, תופס מקום של כבוד בעיצוב תודעה והוא מעורר את הציבור לחשיבה מחודשת.
בזאת תובהר גם ההשלתחות התמוהה במנהלנו הנערץ שנדמה היה כבר שעזבנו לאנחות, טרם שב לעורר את העם בדברי כיבושין. פאשקוויל גופו השתלחות, וכל הגדול מחבירו משולח יותר ממנו. זהו טבע הבריאה

מילת הסופרים
משל למה הדבר דומה, לראש ממשלה חלופי המתייצב באמצע ישיבת ממשלת נתניהו וחוצב להבות בנאומו להגן ולגבות את מפגיני הדגלים השחורים.
וכאן הבן יאיר שואל: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?! האמנם, אין גבול לכל תעלול?
האם כשנתנו לכם חופש ביטוי, היה הדבר על דעת הידרדרות מוסרית כזו?
וכי מאחר ששלחתם כבר 200 מילים חלולים למייל המיועד,
הרשות בידכם נתונה לסרוק בבשר כל החברים כאן במסרקות של ברזל מלובן באש קוצקאית יוקדת?

אקדים ואומר למען הסר ספק ולזות שפתיים:
אני הקטן הח"מ, עוסק במלאכת הכתיבה אך ורק כדי לסייע לציבור לצאת ממצוקותיו הנפשיות והגשמיות, להרים את קרן ישראל בעולם ואת קרנה של המדינה הציוניות בין האומות והבי. די. אס, ובאופן כללי הריני איש של שליחות צרופה אשר אין עמה או מאחוריה כל אינטרס או גחמות ושאיפות אישיות חלילה. כמובן.

אחרי שאמרנו את זה, ארד מעט אל העם ואנסה לייצג אותו אל מול ההתקפה הפרועה המוסווית היטב במילים חלולות, כביכול תמימות-מתייעצות, אבל תחתם מקנן ארס שמאיים לקבר דמיון חיים של בני אדם; לחולל הרס באישיות בנויה לתלפיות אשר על נהרות הספרות יכוננה בעליה. לשם נוחות הקריאה והכתיבה נכתבו הדברים הבאים בגוף ראשון.

לשר הירקות המכהן אסור לומר שהוא מכהן בתפקידו כדי לשפר את מצבו הכלכלי ומעמדו הציבורי האישי; כדי לחפות על האמת הזו, הוא משווק שהוא נמצא שם רק כדי לשפר את החקלאות בערבה ואת השווקים הסיטונאיים בקצרין.
מייסד עמותה לחיזוק ילדים בפריפריה שחשב שזו תהיה דרך מצוינת עבורו לגדול ולהשפיע, מגלה מתחרה חזק על אותו שוק, ומתחיל להסביר שחוסר המקצועיות של המתחרה פוגעת בילדים ולא באף אחד אחר. אסור לו לומר שהוא חושש מירידת הארגון 'שלו'.
למה נסתמו פיות האנשים הטובים, ואל להם לומר את אשר על ליבם? כלום פסול יש בהבאת פרנסה לילדיו הרעבים של שר הירקות?

הסוד הוא שלעולם באה מגיפה, ושמה טהרנות, או בכינוי החיבה שלה - טהרנות ארורה.
נסתם הגולל על החיים המפכים כפי שהכרנו אותם, ונפתח דף חדש ומלאכותי, בו אין לאנשים מניעים אישיים וזרים; תמו האינטרסים והפניות והתחיל עידן חדש של טהרה וניקיון כפיים.
האינסטלטורים צועדים אל בורות הביוב כששיר מתרונן על שפתותיהם, כל כולם וציודם מוקדש לסיוע למשפחות מסכנות שאין ביכולתם לעשות שימוש בצנרת שלהם. המנכלי"ם פועלים מתוך תחושת שליחות, והחברות המסחריות רואות חובה קדושה לתרום לצרכן ערך מוסף. הירקן המתראיין תמיד מרגיש ומדגיש שפירות טריים 'הם בנשמה שלו'.

התודעה האנושית הוותיקה והבלתי מושלמת נכנסת למנהרה אפילה של הנדסה וNLP שבסיומה תוהו ובוהו. אפס לגיטימציה לחולשות אנוש, לילד הקטן שבתוך כל אחד ואחד, לרגעים פחות חזקים, לשאיפות אנושיות עלובות.

יקרה משהו אם מישהו יפתח קריירה של סופר כי הוא רוצה להיות מפורסם; הדחף הזה משונה ולא אנושי?! ילד קטן וחלש גדל בסביבה כוחנית ותחרותית, מרגיש שאף אחד לא סופר אותו ואת שכמותו; בשיניים הוא מנסה לפלס לעצמו דרך אל הפסגה כפי שהוא רואה אותה ממושבו הירוד; חננו השם בטרמפ מסודר ומבורך אל אותה פסגה; למה זה אחיי תרעו? מה אכפת לכם מאותו מסכן ירוד בטחון עצמי אשר מבקש לנפשו קורטוב של נחת לא יהודית?

אילו היינו דורכים כעת על אדמת קלם או נובהרדוק או קוצק, ודקויות של רוחניות היו אסקופה הנרמסת תחת פעמינו המטפסים מעלה מעלה, כי אז הייתה הצדקה של ממש לדון בשאלה אם ראוי לו ליהודי בעל נפש ורוח לתור אל אליל הפרסום והכזב וללכת שבי אחר המערכת אשר אינה מתגמלת כנכון, רק בשביל תאוות כבוד מדומה. או אז שומה היה גם על האדון הנכבד להביא ציטוטים מחז"ל ופוסקים, ולתבל בדברי מוסר חגיגיים האסורים על פי תקנון האתר (הישן).

אבל עומדות היו רגלינו בשערייך גוש דן, מתפלשים בעפר הגלות ובמדמנת החיים הארציים הנמוכים; השגותינו הרוחניות אינן גבוהות כדבעי, וגבהות רוח פסולה פוקדת אפילו את מעונותינו מפעם לפעם. אנחנו אפילו כותבים בפרוג, ה"י. ומה מטריד את מורינו הרב: אם ההילה דמיונית או לא דמיונית, אמיתית או לא אמיתית.

באמת, כולנו פה בקרוסלת הדמיון והשקר; ב-2020 אין דבר אחד על הכדור שלנו, מגרינלנד ועד פינלנד, שאינו שקר ורעות רוח כי הכל הבל. חשוב בוודאי גם להזכיר את זה. אבל מכאן ועד לבוא לכיכר פורום סופרים, לכנס את כל בני העיירה כהרשל'ה בשעתו, ולתדרך בארסיות נגד המקצוע כולו - כלך לך אצל מאיירים ואנשי מעשה, ספר להם את סיפוריך על הסופרים שבעצם לא שווים דבר וחצי דבר. שם וודאי ימחא העם כף אל כף בהנאה של קיום מצוות עשה 'בנפול אויבך תשמח', יתמוגג יצרם הרע לראות שאין הדשא של השכן ירוק כל כך, ותיטב עליו שנתו בעיניו ותשא חסד לפניו.

באמת כבר אמרת שהמקצוע לא מתגמל בכלל, וחיי האוחזים בו אומללים מדחי אל בכי, רק תקווה אחת נשתיירה להם בבית גנזיהם, ואתה מבקש ליתנה לאבדון. חדל מהעיסוק בניפוץ חלומות כאילו היו פסליו של תרח; אל נא תתנפל על כבשת הרש המסכן, כאשר רק קולמוס לו לו לזקן.

 

[דיונון]

אתה מכיר אנשים כאלה?
ממש מעניין אותי.
כי לפי מה שאני רואה רובם פשוט נהנים לכתוב ולהשתבלל עם המילים... (מכאן הכל מתחיל, לא?)
זה בד"כ מגיע ממקום אומנותי, מתוך רצון ליצור ולהטביע חותם.
רוצים לעביר מסרים, רוצים לגעת בלבבות של אנשים, לרגש, להסעיר, להציף, לשנות וכו'.
דווקא מקצועות כמו שדרנים/ זמרים וכדו' מצטיירים לי יותר כרצון להיות סלב.
סופר פחות.

לגבי ההערצה המדוברת, יתכן, אני מעלה השערה, ובגלל שהסופר הוא מאחורי הקלעים
ופעמים רבות אינך יודע כיצד הוא נראה/ מדבר/ וכו' בניגוד לבעלי תפקידים אחרים
מתעוררת סקרנות מיהי הדמות מאחורי הספר. סקרנות. לא הערצה.

אני נתקלתי בסופרות רבות ואף אחת לא נצנצה אליהן עיניים.
חלקן שעממו, חלקן ענינו מאד. נשים רגילות, וכל אלו שסביבן לא הרימו להן גבה בהערצה...

מצטרף לכל מילה.

עוד לא הבנתי למי יש 'הערצה' לסופרים, התעניינות אולי.
אני מתעניין בגפני וליצמן? - ברמה מסוימת. מעריץ? - מבלי להעליב, לא.
את המושג 'הערצה' אני פוגש במקומות אחרים,
לא רוצה להישמע מורם מעם כי אני ממש לא,
אבל לראות ברחוב את ר' אשר אריאלי שליט"א זה מראה שמעורר תחושת הערצה,
מין אפסיות כזו לידו, שמשרה טוב על הנפש.

ולגבי הסופרים הכותבים בשביל להיות סלב'ס, נשמע לי מוזר עד רחוק, אבל אין לי באמת מושג.
בכל אופן, לדעתי זה דמיון ותעתוע, אף אחד לא מעריץ 'כותב ספרים' בגלל שהדפיס משהו, אם יוערך זה בגלל שהוא כותב דברי חכמה.

 

[אשר שרבר]

הכתוב לקמן הינו חצי פאשקוויל, לכן יש לתת לו את הכבוד המגיע לפאשקוויל, וגם לקחת אותו ברצינות המתאימה. עם זאת, חשוב לזכור שפאשקוויל הינו סוגה לגיטימית, תופס מקום של כבוד בעיצוב תודעה והוא מעורר את הציבור לחשיבה מחודשת.
בזאת תובהר גם ההשלתחות התמוהה במנהלנו הנערץ שנדמה היה כבר שעזבנו לאנחות, טרם שב לעורר את העם בדברי כיבושין. פאשקוויל גופו השתלחות, וכל הגדול מחבירו משולח יותר ממנו. זהו טבע הבריאה

מילת הסופרים
משל למה הדבר דומה, לראש ממשלה חלופי המתייצב באמצע ישיבת ממשלת נתניהו וחוצב להבות בנאומו להגן ולגבות את מפגיני הדגלים השחורים.
וכאן הבן יאיר שואל: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?! האמנם, אין גבול לכל תעלול?
האם כשנתנו לכם חופש ביטוי, היה הדבר על דעת הידרדרות מוסרית כזו?
וכי מאחר ששלחתם כבר 200 מילים חלולים למייל המיועד,
הרשות בידכם נתונה לסרוק בבשר כל החברים כאן במסרקות של ברזל מלובן באש קוצקאית יוקדת?

אקדים ואומר למען הסר ספק ולזות שפתיים:
אני הקטן הח"מ, עוסק במלאכת הכתיבה אך ורק כדי לסייע לציבור לצאת ממצוקותיו הנפשיות והגשמיות, להרים את קרן ישראל בעולם ואת קרנה של המדינה הציוניות בין האומות והבי. די. אס, ובאופן כללי הריני איש של שליחות צרופה אשר אין עמה או מאחוריה כל אינטרס או גחמות ושאיפות אישיות חלילה. כמובן.

אחרי שאמרנו את זה, ארד מעט אל העם ואנסה לייצג אותו אל מול ההתקפה הפרועה המוסווית היטב במילים חלולות, כביכול תמימות-מתייעצות, אבל תחתם מקנן ארס שמאיים לקבר דמיון חיים של בני אדם; לחולל הרס באישיות בנויה לתלפיות אשר על נהרות הספרות יכוננה בעליה. לשם נוחות הקריאה והכתיבה נכתבו הדברים הבאים בגוף ראשון.

לשר הירקות המכהן אסור לומר שהוא מכהן בתפקידו כדי לשפר את מצבו הכלכלי ומעמדו הציבורי האישי; כדי לחפות על האמת הזו, הוא משווק שהוא נמצא שם רק כדי לשפר את החקלאות בערבה ואת השווקים הסיטונאיים בקצרין.
מייסד עמותה לחיזוק ילדים בפריפריה שחשב שזו תהיה דרך מצוינת עבורו לגדול ולהשפיע, מגלה מתחרה חזק על אותו שוק, ומתחיל להסביר שחוסר המקצועיות של המתחרה פוגעת בילדים ולא באף אחד אחר. אסור לו לומר שהוא חושש מירידת הארגון 'שלו'.
למה נסתמו פיות האנשים הטובים, ואל להם לומר את אשר על ליבם? כלום פסול יש בהבאת פרנסה לילדיו הרעבים של שר הירקות?

הסוד הוא שלעולם באה מגיפה, ושמה טהרנות, או בכינוי החיבה שלה - טהרנות ארורה.
נסתם הגולל על החיים המפכים כפי שהכרנו אותם, ונפתח דף חדש ומלאכותי, בו אין לאנשים מניעים אישיים וזרים; תמו האינטרסים והפניות והתחיל עידן חדש של טהרה וניקיון כפיים.
האינסטלטורים צועדים אל בורות הביוב כששיר מתרונן על שפתותיהם, כל כולם וציודם מוקדש לסיוע למשפחות מסכנות שאין ביכולתם לעשות שימוש בצנרת שלהם. המנכלי"ם פועלים מתוך תחושת שליחות, והחברות המסחריות רואות חובה קדושה לתרום לצרכן ערך מוסף. הירקן המתראיין תמיד מרגיש ומדגיש שפירות טריים 'הם בנשמה שלו'.

התודעה האנושית הוותיקה והבלתי מושלמת נכנסת למנהרה אפילה של הנדסה וNLP שבסיומה תוהו ובוהו. אפס לגיטימציה לחולשות אנוש, לילד הקטן שבתוך כל אחד ואחד, לרגעים פחות חזקים, לשאיפות אנושיות עלובות.

יקרה משהו אם מישהו יפתח קריירה של סופר כי הוא רוצה להיות מפורסם; הדחף הזה משונה ולא אנושי?! ילד קטן וחלש גדל בסביבה כוחנית ותחרותית, מרגיש שאף אחד לא סופר אותו ואת שכמותו; בשיניים הוא מנסה לפלס לעצמו דרך אל הפסגה כפי שהוא רואה אותה ממושבו הירוד; חננו השם בטרמפ מסודר ומבורך אל אותה פסגה; למה זה אחיי תרעו? מה אכפת לכם מאותו מסכן ירוד בטחון עצמי אשר מבקש לנפשו קורטוב של נחת לא יהודית?

אילו היינו דורכים כעת על אדמת קלם או נובהרדוק או קוצק, ודקויות של רוחניות היו אסקופה הנרמסת תחת פעמינו המטפסים מעלה מעלה, כי אז הייתה הצדקה של ממש לדון בשאלה אם ראוי לו ליהודי בעל נפש ורוח לתור אל אליל הפרסום והכזב וללכת שבי אחר המערכת אשר אינה מתגמלת כנכון, רק בשביל תאוות כבוד מדומה. או אז שומה היה גם על האדון הנכבד להביא ציטוטים מחז"ל ופוסקים, ולתבל בדברי מוסר חגיגיים האסורים על פי תקנון האתר (הישן).

אבל עומדות היו רגלינו בשערייך גוש דן, מתפלשים בעפר הגלות ובמדמנת החיים הארציים הנמוכים; השגותינו הרוחניות אינן גבוהות כדבעי, וגבהות רוח פסולה פוקדת אפילו את מעונותינו מפעם לפעם. אנחנו אפילו כותבים בפרוג, ה"י. ומה מטריד את מורינו הרב: אם ההילה דמיונית או לא דמיונית, אמיתית או לא אמיתית.

באמת, כולנו פה בקרוסלת הדמיון והשקר; ב-2020 אין דבר אחד על הכדור שלנו, מגרינלנד ועד פינלנד, שאינו שקר ורעות רוח כי הכל הבל. חשוב בוודאי גם להזכיר את זה. אבל מכאן ועד לבוא לכיכר פורום סופרים, לכנס את כל בני העיירה כהרשל'ה בשעתו, ולתדרך בארסיות נגד המקצוע כולו - כלך לך אצל מאיירים ואנשי מעשה, ספר להם את סיפוריך על הסופרים שבעצם לא שווים דבר וחצי דבר. שם וודאי ימחא העם כף אל כף בהנאה של קיום מצוות עשה 'בנפול אויבך תשמח', יתמוגג יצרם הרע לראות שאין הדשא של השכן ירוק כל כך, ותיטב עליו שנתו בעיניו ותשא חסד לפניו.

באמת כבר אמרת שהמקצוע לא מתגמל בכלל, וחיי האוחזים בו אומללים מדחי אל בכי, רק תקווה אחת נשתיירה להם בבית גנזיהם, ואתה מבקש ליתנה לאבדון. חדל מהעיסוק בניפוץ חלומות כאילו היו פסליו של תרח; אל נא תתנפל על כבשת הרש המסכן, כאשר רק קולמוס לו לו לזקן.

אתה נהדר כשנחה הרוח

 

[ראש לשועלים]

אתה נהדר כשנחה הרוח

איך אמרו: האם נכונה השמועה שכבוד השופט הפסיק לקחת שוחד?