תנו לי ביקורת הכי נסיך בעולם!

  • הוסף לסימניות
  • #1
הוא באמת נסיך!
מתוק מדבש......
שגם התנהג כמו נסיך:)

באהבה ללביא האחיין המתוק,
ולאחותי המהממת!❤

המשך יבוא...

(ממליצה לפתוח)
IMG_ב5316.jpg
IMG_5322ב.jpg
IMG_4965ב.jpg
IMG_5002ב.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
סטים יפים וצבעים נעימים.
השניה מיוחדת!
בסט השני הייתי מקטינה את העיטוף בליקופי
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
סטים יפים וצבעים נעימים.
השניה מיוחדת!
בסט השני הייתי מקטינה את העיטוף בליקופי
תודה!
בעיניי דווקא העיטוף פרופורציונאלי לתינוק.
במיוחד כיוון שהוא מהודק היטב ונכון, וייתכן שנראה ארוך, כיוון שהוא ב"ה תינוק גבוה מאוד:)
זו המציאות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מצטרפת למה שנעמה כתבה
זה לא משנה מה האורך של התינוק
מה שיפה בצילומי ניובורן זה הפצפונות שלהם

והתמונות ממש מתוקות!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מצטרפת למה שנעמה כתבה
זה לא משנה מה האורך של התינוק
מה שיפה בצילומי ניובורן זה הפצפונות שלהם
טוווווווב...
סורי, אבל אני לא ממש בגישה הזו.
נכון ומובן שמה שיפה בצילומים האלה זה הפצפוניות שלהם והמתיקות הזו,
אבל בשביל זה אני לא אשנה את המציאות!
התינוק ארוך, כי הוא ב"ה גבוה, בן לאב גבוה מאוד. זו המציאות. ואני לא הולכת לשנות אותה.
גם לי וגם לאמא אין רצון כזה
בדיוק כמו שאני לא אלך להקטין פנים של תינוק שמנמן או להרחיב תינוק רזה.
(שלא כמו ניקוי הפנים של תינוק, והורדת אדמומיות, שזה כן עושה כמובן, כי זה משהו שחולף אחרי כמה ימים).
זה סה"כ תיעוד כנה ואמיתי של התינוק בשביל מזכרת להורים שלו....

זו בכל מקרה דעתי וגישתי הצילומית.
וכל אחת ודרכה. הכול טוב...
והתמונות ממש מתוקות!
תודה יקרה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
וואו משגע!
תמונות מהממות
נראה שהיה לו ממש כיף
מחכה להמשך :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
סטיילינג מהמם… וגם אהבתי מאוד את הצבעים בראשון!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

תנו לי ביקורת נוסטלגיה
IMG_9910 copy.jpg
IMG_9989 copy.jpg
IMG_9881 copy.jpg

המשך אלבום גיל שנתיים של הפשוש שלי

ומאחורי הקלעים:
קודם כל הגזיה המהממת הזו של שרה צוקר האלופה.

עכשיו מאחורי הקלעים האמיתי:
התארגנו ליציאה לעין חמד, משהו שעושים בערך פעם בחיים
(על הדרך אני מעריצה של כל האמהות שחלקן בעגלה, חלקן בזמן קריב :) וככה נסחבות, מתארגנות, מצטלמות
ובסוף - בשונה ממני - עוד משלמות על התענוג...)
הגענו מאובזרות של החיים
חוץ משפע אביזרים, סטים מתוכננים עד הפרטים הקטנים (כמו הסט הזה, שתוכנן להיות מצולם בעין חמד, אבל לא ממש הספקנו שם
אז צילמנו מחדש בחוץ אחרי שיצאנו)
אז חוץ מהאביזרים
הבאתי גם לפשוש ערמת בגדים תואמי אוירה
עם כובעים מתאימים
ושאר הילדים הגיעו עם בגדים חלקים בצבעים של הביגוד של הפשוש.
אפילו קניתי בסופונה סרבל סריג מהמם, שיש לנו בשבילו כובע תואם
והתאם בול לסצנה כאן.
השארתי את הביגוד מחוץ למזוודה, כל הילדים השתחררו והתלבשו
אבל את הפשוש החלטנו ברגע האחרון להלביש בדרך או בפארק עצמו
הוא לא היה במצב
מפה לשם
כלללל הבגדים נשארו בבית
הוא הגיע עם בגד מוזנח של המעון
(יש לו גם יפים :) באותו היום היה בגד מוזנח)

אמאלה מה עושים???
כל עין חמד, בלי שום בגד נורמלי לרפואה!
בלית ברירה זרמנו והצטלמנו ככה
אז זה מאחורי הקלעים
IMG_9910 copy 2.jpg
מפה לשם
GPT הלביש לו בגד תואם אוירה
את הבגד החדש החזרתי לפוטושופ להלבשה מושלמת.
אבל הקסם הזה לא קרה בשאר התמונות של הסט :(
לא הצלחתי לחזור על אותו פעלול פעמיים
לכן גזרתי את הבגד, משכתי, התאמתי
בינה של פוטושופ השלימה לי חורים ופקשושים
וזה מה יצא בסוף :)
שיתוף - לביקורת הקונפליקטים
אחת הבעיות הכי משמעותיות שעברתי היא התמודדות בין הפנים לבין החוץ.
באופי שלי אני בטוחה שאני הכי מוצלחת והכי יפה והכי מוסרית והכי צדיקה, מאז שאני זוכרת את עצמי חשבתי כך.
אז תגידו נו מה הבעיה? מצוין, זה חשוב לחיות בתוך ביטחון עצמי.
הבעיה שזה רק מחשבה.
כי בראי הייתי רואה דמות קצת הרבה... מכוערת. (יופי/כיעור זה דבר יחסי).
והמציאות הוכיחה שאני לא הכי מוצלחת.

והבעיה? שהמשכתי לחשוב שאני כן. לחיות בתוך תחושה שאני הכי בעולם ולהתאכזב כל הזמן מול המראה, זה לא העלה לי את הביטחון העצמי.
כי למרות שחשבתי שאני הכי, גם חשבתי שזה לא בסדר, זה לא בסדר להיות הכי הכי הכי...
כך גם לא הייתי מי יודע מה., וגם הורדתי את הפוטנציאל שכן היה לי להיות 'משהו'.
למשל הייתי מעדיפה להדגיש כל הזמן את המגרעות שלי כדי שלא יחשבו שאני הכי..
והייתי משתדלת להנמיך את עצמי, כדי שלא יקנאו בי ובגלל חשיבה נוספת...
והייתי שונאת את עצמי רודפת את עצמי.
ולא מוכנה לקבל את זה שמגיע לי טוב.
אם היה לי טוב הייתי חושבת שזה זמני. וזה לא תקין.
*
האדם נולד בתוך עצמו וגדל בתוך עצמו.
אך הפנימיות שלו קצת שונה, או הרבה שונה.
יש פער מסוים בינו לבין הסביבה והעולם.
הבעיה שאדם הוא יצור חברותי.
והפערים העצומים בין מי שהוא לבין מה שהסביבה דורשת, מובילים אותו לרצון לשקר, לייפות את המציאות, למצוא חן.
וזה בסדר.
כי באמת צריך בשידוך למשל ללבוש בגדים יפים ולא סמרטוט.
גם בחברה צריך להיות בנורמה מסוימת.
אי אפשר לאכול בקול רם וצורמני רק כי זה אני.
אי אפשר ללכת בבגדים מוזנחים ולחכות לקבל יחס של מלך.
יש התנהלות ויש תוצאה.

*
אבל אי אפשר לחיות בשקר כל הזמן.
הפנימיות דורשת את שלה.
הפנימיות משתוללת, חשה מצרים, הכל סוגר עליה.
החיצוניות דורשת למצוא חן.
הפנימיות רוצה לשבור את הכללים.
*
והאדם חווה הסתגרות, בושה, פיצול אישיות, כי כמה אפשר להסתיר את עצמי האמיתי?
ולמה שאגלה את עצמי? העולם ידחה אותי ובצדק.
לעולם אין באמת רצון להכיל גוונים, אנחנו כחברה מצפים לסטנדרט, לאפור לבן, אין לנו כח להתמודד עם קשת של צבעים.
אין לנו כח לפענח מורכבויות, רוצים חיים פשוטים.
מלך, עם. זהו.
לא גוונים של אחדות. זה קשה להכלה.
אבל העולם כן צבעוני, הפנימיות מפוצצת בססגוניות מרהיבה, בניגודים מרתקים, בשמים וארץ, ביופי לא יתואר.
אבל אנחנו? תנו לנו את האפור.
את החיצוניות.
את החשיבה הקבועה, היציבה.
אין לנו כח לפנימיות המדהימה.

*
זה קצת קשה לחשוב לעומק, להתקל בעצמי האמיתי, בלי מסכות.
זה קצת קשה להתמודד עם העצמי. עם פחדים, רצונות, אמונות, וכל קשת הרגשות, מול מידות לא מתוקנות של עצמי, מול תהום של ריק.
מול הסכמה שאני לא הכי.

קשה לחיות ככה, באהבה לעצמי כמו שאני, אבל אחרי שמבינים מה זה לחיות בהבנה והקשבה לקול הפנימי, בוחרים בחיים.
אוטובוס.
יום קריר, גשום בחוץ.
טיפות אימתניות ניתזו על חלוני ברעש, קנאיות שלא לפגוע אחת בחברתה. רק לאחר פגישתן עם הזכוכית, הן התאחדו לכדי נחילים של ממש והתאגדו סופית לשלולית אחת גדולה. הלוואי וגם אנחנו היינו קנאים שלא לפגוע אחד בשני, חולפת בי מחשבת בזק. אולי כך היינו הופכים לשלולית אחת גדולה ומאוחדת.

אני חושבת על המצב ההזוי של בני התורה, בחורי הישיבות. משווה את זה לקומוניזם, ואז מתחלחלת, כי חס ושלום לקרוא ליהודים קומוניסטים. רשעים ככל שיהיו. אבל במחשבה שניה (או שלישית?) יש ערב רב. ותמיד היה. והשנאה כלפינו שרירה וקיימת נקווה שלא לעד.

"אמא". קול דקיק נשמע ברביעייה שעל ידי, קוטע את חוט מחשבתי המסתלסל. אני מפנה את ראשי לכיוון, ישובים שם אם ובנה. גילו נראה כבן שבע, אם אני מפרגנת. האמא לדעתי טיפוס פדנטי, כזה שיתקן אותך אם תגיד ילך לאלך.

"כן, מותק?" היא עונה לו בפיזור דעת, הראש שלה נעוץ בנקודה עלומה על מסך האחוז בין ידיה.

הילדון מסתכל בחלון ולא מביט על אמו, ממשיך לדבר בקולו הדקיק. "דיברו היום על תחפושות בחיידר". נימה מסתורית מתלווה אל המשפט הקצר הזה.

"נו?" היא התיקה את עיניה מהמסך, מביטה בו באי הבנה. "כבר קנינו לך תחפושת של אסטרונאוט בדיוק כמו שרצית".

"נכון". עיניו עדיין נעוצות במתרחש מחוץ לאוטובוס, ואני מתארת לעצמי שההתנהגות שלו קשורה להמשך השיחה. "יוסי גם רוצה להתחפש לאסטרונאוט".

אימו חייכה, עיניה חוזרות למסך. "יופי. אז תהיו שניכם אסטרונאוטים".

"אין לו תחפושת". הסיט הילד מבטו אל ברכיו, משחק באצבעותיו. "וגם לא יהיה. אין להם כסף".

"אוי מסכן". שוב התיקה הפדנטית את עיניה מהמסך, הבעת צער על פניה. "לכן אתה ככה קצת עצוב מתוקי?" מסתבר שצדקתי שהוא לא מתנהג כהרגלו.

המתוקי הנהן והרים את עיניו הגדולות אל אמו. "אמא". הוא הנמיך את קולו, לא מודע לסקרנותי המתפקעת שעולה כרגע על גדותיה ומחדדת אזניי. "אני יכול להביא לו את התחפושת שלי ל'מתנה'?"

וואו. נדהמתי. כנראה שגם אמו, שכן היא השתתקה והביטה בו דקה ארוכה. בסופה לטפה קלות את ראשו, תוך שהיא אומרת בטון לא ברור: "אתה צדיק מתוק שלי. אבל אין לך תחפושת אחרת ואנחנו לא נקנה אחת נוספת".

"יש לי את השוטר של שנה שעברה". הוא הקשה, הרצון להעניק לחברו בוער בעיניו ומבריק אותן מעט. "אמא, בבקשה. יוסי היה ממש עצוב".

אני לא יודעת את סופו של המקרה הזה כיוון שהיה עליי להפרד מהמותק-מתוקי-המתוק הנדיר הזה ולהשאר מסוקרנת עד לשד עצמותיי שאפילו שכחתי לפתוח את המטריה ברגע שירדתי מהאוטובוס והמבול העוצמתי שהכה בי עורר אותי ברטיבותו כהוגן.

אבל תגידו לי אתם. איך לא נהפוך לשלולית אחת מאוחדת, עם כאלה מתוקים בעולם?
בהמשך לאשכול ממי שהיה שם באקספו הבניה, והתאכזב. הן מרמת הצניעות והן מלהכניס דברים לפה זהו הזמן לשים דברים על דיוקם.

תחילה, עם יד הלב. הציבור החסידי, בחושיו המחודדים, יודע להכיר טובה! ומוקיר טובה לעושים והמעשים להתפתחות הכיס החסידי.
כשאנו רואים אנשים המשקיעים את מרצם וכספם כדי לפתוח פתחי פרנסה, הלב מתמלא הערכה.
אי אפשר להתעלם מהכוונה הנקיה של יבואני ה"אקספו" , הרצון לעזור ליהודים להתפרנס בכבוד הוא קודש קודשים.
אנו מצדיעים להם על עצם היוזמה והרצון הטוב.

אבל כאן נגמרת הדיפלומטיה ומתחילה האמת הכואבת. אמת הנכתבת בדמעות על כך שצריכים להעלות נושא זה על האתר.
מילים שיכתבו לאחר שפירגנו בכל הכבוד הראוי את מובילי הרצון למודעות אדירה על תחילת תהליך תפיחת כיס המשפחה החרדית.

ישנו כשל לוגי עמוק כאשר אדם שכל ליבו פועם למען רווחת הכלל, מתוך אהבת ישראל טהורה בעל חזון המאיר לרבים את הדרך לפרנסה בכבוד, ובכל פרויקט שלו מרגישים את הנשמה, את הדאגה הכנה ואת המחשבה העמוקה. שעומד מאחורי מנגנוני גיוס כספים פועל להנדס את שוק התעסוקה החרדי ללא חקר ה"שפה" המקומית לעומק.
שימו לב שגיוס כספים עובד על רגש רגעי ותצוגת תכלית, אך לעומת זאת בניית קריירה בציבור החרדי דורשת הבנה של הנפש, של הקהילה ושל הצרכים הייחודיים של הבית החסידי.

אי אפשר להביט על ציבור חסידי אמריקאי ענק עם המנטליות שלו שיצרו בעצמם שוק עבודה מוצלח עבורם, עם תערוכות רלוונטיים עבורם. ולזעוק לעבר יושבי הארץ "תביא לי גם" כמו ילד מתוק וחמוד בחיידר שרואה ממתק שחבירו קיבל על הצטיינות בעבודת המידות. וכן, עם כל הכבוד, הציבור שלנו אינו מחפש גימיקים של "נהגים ואינסטלטורים" כפתרון קסם, אלא מקצועות עם כבוד, עם יצירה ועם עתיד!

אכן, בגדול בתחילה נראה שרעיון האקספו בארץ די עבד בחצרות הקודש בעלזא, קרלין וגור עם גימיקים מטורפים: "כמעט כמו באמריקה", אבל הנה הכשלון בהתגלמותו כאשר מנסים ללכת רחוק עם העסקים המצליחים ללא התחשבות בצרכים המינימליים של פוקדי האקספו, דבר שלא קרה בשוק האקספו החסידי באמריקה.
רגע לפני שחושבים על אקספו יותר מטורף עם סיכוי לכישלון יותר גדול, תנו לי להצדיע למקום האחד שכבר שנים עושה היסטוריה בשקט, במקצועיות ובמסירות נפש: בעלי הבית-הקהילה העסקית-חרדית הגדולה בעולם.

כאן המקום לעצור ולהצדיע הצדעה מטורפת ל"פרוג". הם לא היו צריכים אקספו נוצץ כדי לשנות את פני המגזר. מזה שנים הם מכשירים דורות של גרפיקאים, מעצבים, ואנשי קריאייטיב מהשורה הראשונה. הקרדיט על אינספור עסקים שנפתחו, על משפחות שמתפרנסות בכבוד ועל הקמפיינים הכי יפים שאתם רואים ברחובות – שייך אך ורק לבוגרים שלהם ולמערכת המופלאה הזו.

בפרוג לא "מכניסים עובדים לשוק" כלאחר יד; הם מעניקים כלים, בונים מקצוענות ומטפחים השראה. הם מבינים את השפה הישראלית, את הראש החסידי ואת הצורך בפרנסה שמשלבת בין אומנות לבין שמירה על ערכים. כל קמפיין מרהיב שיוצא תחת ידי בוגר פרוג הוא הוכחה שפרנסה לא קונים בירידים נוצצים, אלא בלימוד מעמיק ובבניית זהות מקצועית.

הסיכום: די לחיקויים, כן למקצוענות
אי אפשר לבוא לארץ ולחשוב שאם זה עבד באמריקה, זה יעבוד כאן בשיטת ה"העתק-הדבק".

יבואני האקספו החרדית היה כדאי שתלמדו מהטובים ביותר. תנו את הכבוד למי שבאמת בנה כאן את עולם התעסוקה החרדי. הציבור לא מחפש מוטיבציה מלאכותית; הוא מחפש כלים אמיתיים, כאלו שכבר מזמן הפכו לסמל ולדוגמה בבית פרוג.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה