עזרה הסבר על שיטת שפר

[תילי5565]

את כ"כ צודקת לדעתי, אני התחלתי ללמוד את השיטה וכ"כ צרם לי הקביעה שכל מה שילד עושה זה בשביל תשומת לב או לגרום לאמא לכעס/חידלון/ עצבים וכד'...
לדעתי יש כ"כ הרבה ילדים חמודים ומתוקים שפשוט שובבים...וזה כל הסיפור...לא לעצבן את האמא וכד'...
אני ברחתי אחרי כמה שיעורים...

אבל שמעתי מהרבה שכן נהנו...

מטרת הילד לא לעצבן אותך,
(וכמו שכתבתי הילדים הם מתוקים ומקסימים ולפעמים שמים לנו מסכות) אלא אותך מעצבן התנהגויות מסויימות שלו, וזכותך שזה לא יחזור על עצמו.
לכן כתבתי שהעבודה היא שלך ולא הבעיה בילד.

 

[עד מתי]

אני שמעתי על עצומה שנקראת "פגועי שפר"
מורה לכיתה א' סיפרה לי מכלי ראשון איך אמהות שלמדו את השיטה ובמקום לבנות איתה הם פשוט הרסו את הבנות שלהן.
שפר זה כלי שיכול לעזור רק במצב שמשתמשים בו מתוך הבנה אמיתית של הגישה, ואם לא הוא יכול להרוס את הנפש של הילד. (את המשפט הזה שמעתי ממרצה של הגישה)

 

[אורחת לרגע]

אני שמעתי על עצומה שנקראת "פגועי שפר"
מורה לכיתה א' סיפרה לי מכלי ראשון איך אמהות שלמדו את השיטה ובמקום לבנות איתה הם פשוט הרסו את הבנות שלהן.
שפר זה כלי שיכול לעזור רק במצב שמשתמשים בו מתוך הבנה אמיתית של הגישה, ואם לא הוא יכול להרוס את הנפש של הילד. (את המשפט הזה שמעתי ממרצה של הגישה)

את מכירה את האמהות ששולחות ילד בן שנתיים לגן עם אחיו הבוגר והאחראי בן ה-4, הם אלו שמוציאות את שיטת שפר מהקשרה.
אני עצמי לפני שפר בהנחיית הורים אצל מנחה וותיקה, שלמדה בעצמה אצל יהודית הילדסהיימר, וכשדיברנו על הנושא, ואמרתי שאני לא שולחת ילדה לבד לגן, היא טענה שאני ההזויה (וזה לא שפר).
בכל תחום שהוא בנ"א יכול למצוא את הדרכים שנח לו להתנהג ולנופף בשיטה כלשהי כהצדקה למעשיו.
שיטת שפר היא עבודת המידות לאמהות ולא לילדים, בהחלט צריך לברור אצל מי לומדים, כי בכל תחום יש טובות ויש טובות יותר.
איך אמרה המנחה שלי (מלכה רוטנברג, הבת של הרבי מטשרנוביל) אני מדברת על העברת אחריות ולא על איבוד אחריות, אני מדברת על להתעלם מהתנהגות הילד, ולא מהילד.

 

[תילי5565]

את מכירה את האמהות ששולחות ילד בן שנתיים לגן עם אחיו הבוגר והאחראי בן ה-4, הם אלו שמוציאות את שיטת שפר מהקשרה.
אני עצמי לפני שפר בהנחיית הורים אצל מנחה וותיקה, שלמדה בעצמה אצל יהודית הילדסהיימר, וכשדיברנו על הנושא, ואמרתי שאני לא שולחת ילדה לבד לגן, היא טענה שאני ההזויה (וזה לא שפר).
בכל תחום שהוא בנ"א יכול למצוא את הדרכים שנח לו להתנהג ולנופף בשיטה כלשהי כהצדקה למעשיו.
שיטת שפר היא עבודת המידות לאמהות ולא לילדים, בהחלט צריך לברור אצל מי לומדים, כי בכל תחום יש טובות ויש טובות יותר.
איך אמרה המנחה שלי (מלכה רוטנברג, הבת של הרבי מטשרנוביל) אני מדברת על הסרת אחריות ולא על איבוד אחריות, אני מדברת על להתעלם מהתנהגות הילד, ולא מהילד.

כל מילה!!!

 

[כספומילי]

מסכימה איתך,
וזה באמת אחד הדברים היחידים שלא התחברתי, לקטלג ילד.
אבל המדובר הוא רק בילדים שקשה לנו בהתנהלות איתם ומטרת הגדרתם לדעת כיצד להגיב להתנהגות שלילית שלהם ע״מ לעצור התנהגות זו.
ולכן אי אפשר להסתכל על משפחה של שמונה ילדים ולומר 3 מאבק ו5 תשומת לב, כי מסתבר שעם חלק גדול מהילדים אין לנו בעיה, ייתכן שבבית כזה יהיו 2 ילדי מאבק לדוגמא, ודרך הגישה ניתן לשנות את התחברותם אלינו בדרך חיובית.

לצערי אני לא מאמינה בראייה חיובית אחרי שמגדירים אותם בצורה שלילית, חיובי יכול לבוא רק באמצעות משהו חיובי, ולא באמצעות משהו שלילי! לעניות דעתי הצרכים של הילדים לא מהווים סיבה לאינטרקציה עם ההורים, אלא הצרכים הם התוצאה הטבעית מעצם היותם בני אדם קטנים, בתור ילדה לא הייתי רוצה שאמא שלי תראה אותי כילדת מאבק או כילדת תשומת לב, גם אם זה יביא אותה להיות אמא קצת פחות טובה, הקטלוג הזה נוראי בעיני והוא לא נמחק אחרי תקופה, לדעתי הוא מתקבע לתמיד. מבחינתי זו לא שיטה לגידול ילדים, אלא שיטה לשרוד את התקופה הזאת עד שהם יגדלו...

 

[תילי5565]

לצערי אני לא מאמינה בראייה חיובית אחרי שמגדירים אותם בצורה שלילית, חיובי יכול לבוא רק באמצעות משהו חיובי, ולא באמצעות משהו שלילי! לעניות דעתי הצרכים של הילדים לא מהווים סיבה לאינטרקציה עם ההורים, אלא הצרכים הם התוצאה הטבעית מעצם היותם בני אדם קטנים, בתור ילדה לא הייתי רוצה שאמא שלי תראה אותי כילדת מאבק או כילדת תשומת לב, גם אם זה יביא אותה להיות אמא קצת פחות טובה, הקטלוג הזה נוראי בעיני והוא לא נמחק אחרי תקופה, לדעתי הוא מתקבע לתמיד. מבחינתי זו לא שיטה לגידול ילדים, אלא שיטה לשרוד את התקופה הזאת עד שהם יגדלו...

כבר הסברתי את עצמי ולא אחזור שוב.
אבל סתם שאלה, ילד שמתחצף להורים, זה צרכים שלו?!?!?!

 

[כספומילי]

כבר הסברתי את עצמי ולא אחזור שוב.
אבל סתם שאלה, ילד שמתחצף להורים, זה צרכים שלו?!?!?!

ילד שמתחצף להורים, זה הורים שלא השכילו לחנך אותו מגיל אפס שכאן בבית לא מתחצפים, נקודה. אני מדברת על בכי ממושך, בקשות חוזרות ונשנות, בואי נתמקד בילדי תשומת הלב ולא בילדי המאבק- שגם הם נאבקים לרוב אחרי שלא נשארה להם שום נישה, אז הם בחרו בתשומת לב שלילית.

 

[ש. צ. וינמן]

בתור ילדה לא הייתי רוצה שאמא שלי תראה אותי כילדת מאבק או כילדת תשומת לב, גם אם זה יביא אותה להיות אמא קצת פחות טובה,

את כל כך צודקת.
וצורת הגדלת הנושא קצת מרתיעה.

השאלה,
האם נקודת המבט היא של אמון ואהבה. ו-רחמים.
ילדת מאבק - זו ילדה שכרגע לא מצאה טקטיקה ודרך אחרת להתחבר אל האמא.
וכן ילדת תשומת לב.
כמו שאנחנו מאמנים ילדים להרגלים טובים בתחום תחזוקת השיניים. או התמודדות עם מטלות בית הספר.
אנחנו - אמורות לעזור לילד למצוא את דרך החיבור החיובית והמועילה - לו ולנו.

ובהחלט שאם נוצרת עירבוביה והצמדת "תוארים" לילד כאילו וזה "מה שהוא"
או - שההסבר לא היה מספיק ברור.
או - שלאם קשה לעשות את ההפרדה. בין המעשה לעושה.

 

[פדואלה]

לצערי אני לא מאמינה בראייה חיובית אחרי שמגדירים אותם בצורה שלילית, חיובי יכול לבוא רק באמצעות משהו חיובי, ולא באמצעות משהו שלילי! לעניות דעתי הצרכים של הילדים לא מהווים סיבה לאינטרקציה עם ההורים, אלא הצרכים הם התוצאה הטבעית מעצם היותם בני אדם קטנים, בתור ילדה לא הייתי רוצה שאמא שלי תראה אותי כילדת מאבק או כילדת תשומת לב, גם אם זה יביא אותה להיות אמא קצת פחות טובה, הקטלוג הזה נוראי בעיני והוא לא נמחק אחרי תקופה, לדעתי הוא מתקבע לתמיד. מבחינתי זו לא שיטה לגידול ילדים, אלא שיטה לשרוד את התקופה הזאת עד שהם יגדלו...

למדתי גם את השיטה "הסיבתית"-כלומר, כל דבר שילד עושה יש לו סיבה למה הוא עושה.
וגם את שיטת שפר-כלומר השיטה "המטרתית".
ואני חסידה שרופה של שפר, וב"ה מצליחה גם עם ילדים וגם עם תלמידות "מבוגרות"(19,20), ועם זאת משלבת גם קצת מ"הסיבתית".

את כותבת משהו מעניין.
תכלס',
הייתי רוצה לדעת בני כמה הילדים שלך.
ואיך את מתמודדת איתם במקרים של חוצפה, "הפגנות", חוסר משמעת, אי עמידה בזמנים,מבצעים וכד'.
מעניין אותי באמת ואשמח שתשתפי.

 

[ארבע]

ילד שמתחצף להורים, זה הורים שלא השכילו לחנך אותו מגיל אפס שכאן בבית לא מתחצפים, נקודה. אני מדברת על בכי ממושך, בקשות חוזרות ונשנות, בואי נתמקד בילדי תשומת הלב ולא בילדי המאבק- שגם הם נאבקים לרוב אחרי שלא נשארה להם שום נישה, אז הם בחרו בתשומת לב שלילית.

מתחברת לדברייך חוץ מהנקודה הזו
ילד מתחצף כי יש לו יצר הרע פרטי משלו ובחירה חופשית. לא רק כי לא השכילו לחנך אותו.

 

[לשונית]

הקטלוג הזה נוראי בעיני והוא לא נמחק אחרי תקופה

השיטה לא מחלקת את כל הילדים לשניים, אלא את אלו שקשה אתם, כדי להגדיר את הבעיה ולסייע לאמא לפתור אותה.
הילדים מטבעם, גורסת השיטה, הם 'משתפי פעולה', ויש גם הפרדה בין שובבות, בכי והתנהגות שגרתיים, לבין מה שכרוך ב'מאבק' או 'תשומת לב'.
בעיניי החלק החזק בשיטה הוא האמון המלא ביכולות של ההורים לגדל את ילדיהם כראוי, הפחתת נקיפות מצפון ותחושות אשמה מוטעות והפניית כל הכוחות לגידול נכון של הילדים.

(חבל לחרוץ משפט לפני שלומדים את השיטה בצורה מסודרת מאדם אחראי. שיחת שכנות - חכמה ככל שתהיה - מעבירה רק חלק מהנקודות, ומאירה את השיטה באור לא מחמיא).

 

[אורחת לרגע]

ילד שמתחצף להורים, זה הורים שלא השכילו לחנך אותו מגיל אפס שכאן בבית לא מתחצפים, נקודה. אני מדברת על בכי ממושך, בקשות חוזרות ונשנות, בואי נתמקד בילדי תשומת הלב ולא בילדי המאבק- שגם הם נאבקים לרוב אחרי שלא נשארה להם שום נישה, אז הם בחרו בתשומת לב שלילית.

אם נתמקד לדוגמא בבכי
יש לי ילדה מתוקה בת 5, ילדה חכמה מאד, עם שפה עשירה, דברה הכל שותף עוד לפני גיל שנתיים אבל-בכיינית מיום הולדתה, מצמיחה לי קרניים. בתחילה בשיטה הרגילה, ניסיתי להבין מה מציק לה, למה היא בוכה גם כשכבר ידעה לדבר, הבכי אצלה זה ברירת מחדל. בשלב מסויים כבר פיתחתי התנגדות לבכי שלה, ובהחלט לא נעים לאמר, אבל כשהיא פותחת בבכי המעצבן שלה, אני מתעצבנת כש-90% מהפעמים זה ללא סיבה. גם האחים שלה כבר צועקים עליה שתשתוק כבר, ותגיד מה היא רוצה.
אבל היום אני שואלת את עצמי לא למה היא בוכה אלא למה (ל' שוואית) ופשוט התחלתי לתמלל לה את הבכי, את בוכה כי את רוצה חיבוקי, את רוצה נשיקה ? אז אני לוקחת אותה, מחבקת מנשקת ואומרת לה בפעם הבאה תבקשי חיבוק, תבקשי נשיקה.
לפעמים אני עייפה, לחוצה, עסוקה, או סתם היא כבר עלתה לי על העצבים, ובהחלט זה בשבילי סוג של עבודה, לדחות הכל הצידה להתעלם מהצורה המעצבנת בה היא מבקשת את תשומת ליבי ולתת לה.

 

[פדואלה]

השיטה לא מחלקת את כל הילדים לשניים, אלא את אלו שקשה אתם, כדי להגדיר את הבעיה ולסייע לאמא לפתור אותה.
הילדים מטבעם, גורסת השיטה, הם 'משתפי פעולה', ויש גם הפרדה בין שובבות, בכי והתנהגות שגרתיים, לבין מה שכרוך ב'מאבק' או 'תשומת לב'.
בעיניי החלק החזק בשיטה הוא האמון המלא ביכולות של ההורים לגדל את ילדיהם כראוי, הפחתת נקיפות מצפון ותחושות אשמה מוטעות והפניית כל הכוחות לגידול נכון של הילדים.

(חבל לחרוץ משפט לפני שלומדים את השיטה בצורה מסודרת מאדם אחראי. שיחת שכנות - חכמה ככל שתהיה - מעבירה רק חלק מהנקודות, ומאירה את השיטה באור לא מחמיא).

קראו שוב את ההודעה הזאת כמה פעמים!!

 

[פדואלה]

ילד מתחצף כי יש לו יצר הרע פרטי משלו ובחירה חופשית. לא רק כי לא השכילו לחנך אותו.

בכל גיל. נקודה.

 

[ינשופי]

גם אני למדתי את השיטה, וכמו כל דבר- צריך לקחת את החלקים המתאימים, ולא ללכת בעינים עוורות. ספציפית לשיטה זו- יכולה מאוד לעזור להורים נטולי חוט שדרה, אך נותנת כלי עוצמתי מידי להורים שתלטנים.

 

[פדואלה]

גם אני למדתי את השיטה, וכמו כל דבר- צריך לקחת את החלקים המתאימים, ולא ללכת בעינים עוורות. ספציפית לשיטה זו- יכולה מאוד לעזור להורים נטולי חוט שדרה, אך נותנת כלי עוצמתי מידי להורים שתלטנים.

תוכלי לומר לי על סמך מה רשמת אתזה?
למדתי וחקרתי את השיטה לעומק עם כמה מנחות, ומה שרשמת בעיניי כרגע לא נכון.
אשמח שתאירי את עיניי למה חרצת את גורל השיטה כך.

 

[לשונית]

אך נותנת כלי עוצמתי מידי להורים שתלטנים.

הורים שתלטנים, כלומר אנשים שלא עבדו על מידותיהם ולא ברור להם מה תפקידם כהורים ביחס לפקדונות שקיבלו - ינצלו כל שיטה וגישה ואמירה כדי להפיק צידוק למעשיהם, ולפעמים גם סיפורי צדיקים, פסוקים ופירושים.
זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות.

 

[ינשופי]

תוכלי לומר לי על סמך מה רשמת אתזה?
למדתי וחקרתי את השיטה לעומק עם כמה מנחות, ומה שרשמת בעיניי כרגע לא נכון.
אשמח שתאירי את עיניי למה חרצת את גורל השיטה כך.

רשמתי את זה- כי למדתי ונהנתי מאוד, הרבה דברים ממש התאימו לי, אבל בסוף הקורס, שמעתי כמה וידויים אישיים מהמנחה שגרמו לי לראות את השיטה באור אחר, למשל, בנוגע לעזרה בבית היא אמרה: "היום הילדות שלי אומרות- אמא אל תבואי הביתה שלא תפריעי לנו"- אני ראיתי בזה ניצול ציני, והעברת סמכות ניהול הבית לבנות, נראה היה שהיא מאוד נהנית להסתובב מהרצאה להרצאה ללא כל עול, ושהבנות יסתדרו לבד בארגון הבית, "שרק לא תפריע להם" כדבריה.

 

[כספומילי]

למדתי גם את השיטה "הסיבתית"-כלומר, כל דבר שילד עושה יש לו סיבה למה הוא עושה.
וגם את שיטת שפר-כלומר השיטה "המטרתית".
ואני חסידה שרופה של שפר, וב"ה מצליחה גם עם ילדים וגם עם תלמידות "מבוגרות"(19,20), ועם זאת משלבת גם קצת מ"הסיבתית".

את כותבת משהו מעניין.
תכלס',
הייתי רוצה לדעת בני כמה הילדים שלך.
ואיך את מתמודדת איתם במקרים של חוצפה, "הפגנות", חוסר משמעת, אי עמידה בזמנים,מבצעים וכד'.
מעניין אותי באמת ואשמח שתשתפי.

אני אשמח אם תבקשי לדעת קודם כל איך אני מתייחסת אליהם ביומיום, איך אני רואה אותם ואת הצרכים שלהם וככה פשוט מונעת את החוצפות, כשהיחס לילדים הוא בגובה העיניים, עם הכלה, פניות, שיקוף לקשיים ולרגשות ועם זאת חינוך למילה של אמא זו מילה, אין סיבה שהילד יבטא את התיסכול שלו בדרכים ש"האמא צריכה לעבוד על עצמה שלא לתת להם יחס" לא הכל תותים אצלי, כי ילד הוא ילד ולעיתים לא רוצה להבין אלא פשוט להיות עצבני וכועס וגם אז אני לא באה ממקום של אשמה, כי אני האמא כאן וגם כשאני אומרת "לא" את טובת הילד אני מבקשת! אבל אני אגיד "את מאד רוצה א' ב' ג' ד'? חשבת שאני בטח ירשה ולכן באת לבקש רשות? מרגיש לך אכזבה כשאני לא מסכימה? בתוספת חיבוק וליטוף, אבל מותק אני האמא פה ואני מחליטה ולכן אני אומרת לא!" זה מה שאני עושה, ולדעתי שפר מבטל את ההבנה הזאת לילד, כאילו בתמונה יש רק את ההתמודדות של האמא ובואי נעזור לה להתמודד במלחמה היא צד א' הוא צד ב' ובעזרת לוחמות פסיכולוגיות, היא תצליח לנצח, וסורי אם אני בוטה, אבל יש לי היכרות מאד קרובה עם השיטה.

 

[פדואלה]

אני שמעתי על עצומה שנקראת "פגועי שפר"
מורה לכיתה א' סיפרה לי מכלי ראשון איך אמהות שלמדו את השיטה ובמקום לבנות איתה הם פשוט הרסו את הבנות שלהן.
שפר זה כלי שיכול לעזור רק במצב שמשתמשים בו מתוך הבנה אמיתית של הגישה, ואם לא הוא יכול להרוס את הנפש של הילד. (את המשפט הזה שמעתי ממרצה של הגישה)

אני רוצה לגלות לך שכל שיטה, אם לא משתמשים איתה מתוך הבנה עמוקה של השיטה, היא יכולה להזיק ולפגוע נואשות.
אני שמעתי הרצאה מזעזעת מאדם שעובד עם נוער נושר(גדול העוסקים עם נוער זה), ואמר שרוב רובם של הנושרים הם פגועי הפסיכולוגיה המודרנית שנותנת סיבה לכל התנהגות ולא מבררת מהי מטרת ההתנהגות.
הוא מספר שנערים ממררים בבכי כשהם נזכרים בהפגנה הראשונה שלהם בבית, איך טופלה וכיצד הגיבו ההורים...
ואני לא באה להאשים חלילה את ההורים במצב הזה, כי נקיפות מצפון לעולם לא קידמו שום אדם.
אבל לפחות אחרי מעשה, לדעת, שכל ילד במהותו הוא טוב ומעוניין להתחבר למבוגר שאחראי עליו, אך לא תמיד יודע את הדרך.