הצילו - ילד שקרן מדופלם

מצב
הנושא נעול.
דוגמה - אחת מיני רבות!!!!!

ילד בגיל 7 בערך
אני אומר לו - כולם הוציאו ספרים, היכן הספר שלך?
הוא עונה בשיא הרצינות - היה חסר לי כמה עמודים בספר, לקחתי הביתה - השלמתי הכל!! - אבל שכחתי את הספר בבית

אני מכיר אותו בטור אחד שקרן..... - אני אומר לו - תבדוק בתיק שלך
הוא עונה - זה לא בתיק, - בדקתי!

אני אומר לו תבדוק שוב,
הוא אומר לי נו הרב, אמרתי לך זה בבית! - דבקתי כבר...

אני לא מוותר לו - טוב בוא אלי עם התיק, - ואז הוא מגיע עם התיק - אני בא לחפש בתיק - ושניה לפני כן - הוא מוציא את זה מהתיק ואומר הנה זה......

טוב אני אומר נו נראה באמת כמה הוא השלים
אני פותח את הספר ומראה לו - מה השלמת?
(הנה תפסתי אותך)
היא מחקה לי .....
מי?
אחותי - הרב אתה לא רואה שזה מחוק???
איזה מחוק בכלל לא עשית.....

יצויין שזה סדרתי אצלו - שקרים בתוספת דמיונות - ובלי להתבלבל או להרתע בזמן שמשקר - הכל ממש ברצינות - כאילו ככה זה היה מאמת
אגב - לא אתפלא אם אבא שלו יגיד לי שבכלל אין לו אחיות - מי מחק בכלל???

מה עושים?????
גם לי יש את הבעיה הזו (של התלמיד)
 
מידי הרבה תגובות לקרוא, אז לא קראתי את כולם,
אין לי ניסיון,בזה
אבל אם הוא משקר גם כשהוא לא מרויח מזה כלום,
הייתי אומר שיש לו בעיה בתפיסת המציאות,
וזה לפנות לאנשי מקצוע כפסיכולוג,
ולא ליועצים ורבנים ו"בעלי ניסיון" למינהם.
 
אתה כותב שהוא נהנה מהשקר
זה די מובן

זה נותן לו תחושת שליטה
הוא מצליח לסובב את המבוגרים

הבעיה היא שזו הנאה זמנית
וזה מקביל לכל נושא הגבולות
כל ילד אוהב להרגיש חסר גבולות בטווח הקרוב
אבל כהתנהלות קבועה זה לא עושה טוב לאף אחד

כיף לילד לעבוד על כולם ולסדר את העולם לטובתו
אבל זה יוצר לו תפיסת מציאות שהוא שולט במבוגרים
וזה מפחיד
כי מי ישמור ויגן עלי אם אני יכול לסובב אותם
זה לא מחשבה מודעת בכזה גיל,
אבל זה התוצאה של חוסר גבולות עקבי וברור



ולכן-
באופן עקבי הייתי מראה לו שאי אפשר לסדר אותי
הדרישות נשארות אותן דרישות
והשקרים לא משנים כלום
אין לך כלי כתיבה- זה לא עניני כמורה- תשיג מאיפשהו
אין לך ספר- תתקשר לאמא שתביא לך/ תכתוב בדף תשלים ותראה לי


המסר צריך להיות אני המבוגר השולט
לא ממקום רע וכוחני
כן ממקום של מבוגר אחראי וחזק


כשיש מריבות בין ילדי אני אומרת להם
"אני המורה פה ואני אחראית על שלומכם הגופני והרגשי
עכשיו אני לא מאפשרת לך לפגוע בחבר
לא להכות וגם לא להגיד מילה לא נעימה
מחר אני אלחם עבורך, גם שלך אני מורה
על כולכם אני אחראית"

מנסיון- זה נותן להם תחושת ביטחון

הייתי אפ' עושה שיחה עם הילד
"אני יודעת בד"כ מה האמת
גם אם אתה בוחר לשנות אותה אני לא מתבלבלת
הדרישות לא משתנות
המילים שלך הם באחריותך
אבל הם לא מנחות את התגובות שלי"
 
מצטער שרק עכשיו אני "יושב על המחשב"
לאחר יום מפרך
במיוחד - לאחר שידידי הטוב התגלה אצלו המחלה, והיום הייתי צריך לטפל בכמה דברים חשובים בענייני, ולא היה לי זמן - אשתדל לענות / להשיב על מה שהצטבר כאן....

אנא! - הזכירו את שמו לרפואה
שמואל בן שולמית
תזכו למצוות!!!!!
 
לא - הוא לא מטופל - יתכן מאוד שזה מוקדם - ובמיוחד שיתכן שזה לא שקר - אלא יותר דמיונות ההופכים אצלו למציאות - וכפי שהוצע לי לעיל (בינתיים עובד....) לתת לילד לחוש את ההבדל בין מציאות לדמיון
 
אין ילד שאוהב לשקר
אם הוא משקר זה אומר שהוא במצוקה
להוכיח לו שהוא משקר לא יעזור לאף אחד רק יוריד לו את הביטחון עצמי
צריך לבדוק דחוף למה הילד במצוקה
למה באמת הוא לא עשה את השיעורי בית שלו
אין לו מישהו בבית שמזכיר לו או שעוזר לו לעשות שעורי בית?
צריך לבדוק מה קורה שם אולי יש לו בעיה חברתית ולא רצה שחברים שלו יראו שאין לו שעורי בית
ואז כשהוא כבר הגיע לרבה לתת את התיק חשב שעכשיו עדיף לו להוציא את המחברת כי לא כל הכיתה ישמעו שלא הביא שיעורים
מצד הרבה אפשר לעזור לו בלתת לו מחמאות כשהוא כן עושה משהו טוב ולהעלות לו את הביטחון וירגיש שנותנים בו אמון ממילא הוא ישנה את ההתנהגות שלו
מה שבטוח שלהגיד לו שהוא משקר לא יועיל לו הוא יודע שהוא משקר הוא לא צריך שיגידו לו את זה

נכון, אבל אצל ילד זה - ההנחיה מהיועץ בת"ת ומהרב דיאמנט - ומעוד יועץ חינוכי חשוב מת"ת אחר.
לתת לו לחוש יותר את המציאות ולהפריד ביניהם
אם כן כאן כן צריך לומר לילד שמשקר ----אבל ---- לא בצורה של אתה משקר אלא יותר בצורה של תפריד את הדמיון מהמציאות
זה יכול להיעשות יותר בצורה של "רגע - מה אתה אומר? אין לך קלמר? - לא יתכן אתה כזה מסודר --- תבדוק שוב...
 
תודה על ההארה

מזעזע לחשוב שכך הילד הזה ימשיך,
ואני חס וחלילה לא כותבת כדי לפגוע!!
עצם הנכונות מראה שהמלמד רוצה לעזור , אבל משום מה הוא לא מקבל את הדעות שכאן,
מה עוד אפשר לעשות כדי לעורר?
האם זה היה הבן שלך - או של כל אחד מכאן - גם היינו מתעלמים??
כתבנו כ"כ יפה, אני אישית אפילו רשמתי שאני ממש מתחננת על נפש הילד להפסיק לחשוב עליו כעל שקרן כרוני.
זה עתיד לא רק של ילד אחד, זה עתיד של המשפחה שלו לעתיד, של הילדים שבאים אחריו.
דור שלם מונח כאן, בלי להגזים בכלל.

שוב - אני רק ממחיש לכם מה המציאות מראה וזו ההתמודדות שלנו איתו - השאלה הגדולה היא האם זה מגיע מדמיונות או שנהנה לשקר (כפי מה שהצוות החינוכי עמל כל הזמן לדעת מהיכן זה נובע)
 
לעולם לא תוכל לדעת מה חווה הילד בתוך הבית החם ועם אבא תלמיד חכם.

העניין הוא שאני מכיר את המשפחה מקרוב!!!!!
וזה עוד יותר אכפת לי - כי הוא לא מגיע ממשפחה שהאב מנותק מהילדים וכו' - אני בקשר מאוד חזק עם האב
 
ילד עם בעיית קשב וריכוז חייב אבחון וטיפול מתאים! אין קשר לאבא ת''ח או בית חם. בדיוק כמו ילד נכה. ילד נכה מבית חם עם אבא ת''ח לא זקוק לכסא גלגלים? לפעמים לפיזיותרפיה? לפעמים לתרופות?


נכון,
אבל זה נראה שמשהו לא טוב במשפחה - אלא משהו בנפש הילד
 
אני שואלת שוב, מה דעת המנהל שלך על כל הסיפור הזה?
בכל האשכול הארוךךך לא מוזכרת דעתו של האדם האחראי על חינוך הילדים .

כתבתי כבר לעיל את דעת היועץ - המנהל לא מטפל בבעיות בגיל כזה - יש פיקוח מיוחד לגיל זה
 
כתבתי ואני ממליצה שוב
תדלגו על הענין הזה של השקר!!
תנו לו להיות ילד /חכם/חברותי/ כשרוני
ותתעלמו לזמן מהקושי הזה
אי אפשר להפוך אותו לשקרן, בלי אישיות, בלי מעלות, בלי נפש, ובלי שכל
ולהתיחס אליו כאל גוש שקר אחד גדול
ציירתם עליו איקס אחד שחור
והוא מחוק

לא חבל???
 
ולא מוזכר גם האם הילד מטופל בצורה כלשהיא. קריטי.

הילד לא מטופל בינתיים בשום צורה
אני כמלמד מעוניין לקבל טיפים ועצות כיצד לנהוג בו
-וקיבלתי פה ההמוווווווון...... - תודה!
 
העניין הוא שאני מכיר את המשפחה מקרוב!!!!!
וזה עוד יותר אכפת לי - כי הוא לא מגיע ממשפחה שהאב מנותק מהילדים וכו' - אני בקשר מאוד חזק עם האב

צריך תמיד לזכור אדם יראה לעינים...
וחובה לבדוק אם הילד לא סובל.
ובכל מקרה שתהיה הרבה הצלחה
 
לכאורה אימו של הילד לא מודעת לכל הסיפורים שקורים בת"ת
ילדים נוטים להסתיר עונשים כי הם חשים אשמים ומבוישים וחוששים מהתגובה
לו היית מזהה פתאום שזה המלמד של הבן שלך
והבן שלך בן השבע וחצי הוא הילד המדובר
מה היית עושה?
התשובה אולי תסביר למה אנשים מתעקשים כאן להוכיח למלמד שהוא טועה

ההורים מודעים לבעיה
אנו בת"ת צריכים לעשות את העבודה שלנו - ובעז"ה זה ישפיע עליו
 
התמונה שהציג המלמד היא כזו: ילד בן 7, שמשקר המון. משקר בטבעיות. בלי לפחד, בלי למצמץ, בלי להתבלבל.
ילד שמשקר גם כיש לו מזה הפסד ברור. גם כשיש לו אפשרות לצאת ממצבים בכבוד - הוא בכל זאת משקר.
ילד שנהנה לשקר.
ולפי התרשמות המלמד, הילד גדל בבית חם וערכי.

נשמע מצב בהחלט מטריד. ומלמד, שרוצה באמת לעזור.

נשאלת השאלה, ואני פונה למלמד: מה בעצם הדבר שגורם לילד לשקר? בדרך כלל משקרים כשמרוויחים מזה משהו. כאן הוא משקר גם כשהוא מפסיד.
ואיך זה שהוא משקר בכזו טבעיות? הרי בדרך כלל כשמשקרים - פוחדים?
ובפרט שלכאורה אין לו דוגמא כזו בבית.

ענו באשכול הרבה תשובות אפשריות לשאלות האלה. השאלה איך אתה, בתור המלמד שלו, רואה את זה. מה הפיתרון לחידה: למה הילד משקר בצורה כזו??

לפני שיש לך תשובה ברורה לשאלה הזו, אין לך אפשרות לדעת איך לנהוג איתו!
לפני שרופא יודע מה הסיבה לכאבי הראש או הבטן, הוא לא יכול לתת טיפול מתאים! אולי הוא לא יועיל ואולי הוא רק יזיק!
הוא חייב לדעת קודם כל אם מדובר בגידול או מיגרנה, אם זה קלקול קיבה או דלקת התוספתן. רק אחר כך יחליט על טיפול מתאים!

מציעה לשים כרגע בצד את השאלה: מה לעשות כדי שהילד יגדל לאדם ישר, ולהתרכז בשלב קודם וקריטי: לחתור להבנה ברורה, ממה התופעה הזו נובעת??

ואם צריך לערב בזה מומחים נורולוגיים או פסיכיטאטרים, אז לערב. להבין היטב: מה קורה עם הילד? למה הוא משקר בצורה כזו? משהו בתפקוד המוח? משהו רגשי? מה הדבר?
רק אחר כך אפשר לגבש דרכים מה לעשות איתו, בצורה שתועיל מצד אחד, ולא תזיק לו מצד שני.

מובן שזה צריך להיות בשיתוף פעולה עם ההורים. ואגב, גם בבית הוא ככה? ההורים מודעים לבעיה?

ורק אוסיף, שמצד אחד נשמע שהילד לא מרגיש בכלל שהוא משקר. מאמין שזו האמת. לא מפחד, לא ממצמץ, מפסיד - ובכל זאת משקר.
מצד שני נשמע שהוא נהנה לשקר, כלומר הוא כן יודע שהוא משקר, ונהנה מזה. נהנה מלסובב את הצוות וכו'.
האם הוא מרגיש שהוא משקר, או שהוא לא מרגיש??

ואם הוא נהנה מלשקר, למה ומה גורם לו להינות? הרי הוא מפסיד מזה לעיתים קרובות?

חשוב לרדת לשורשי הדברים!


ההורים מודעים לבעיה,
מציאות שאינו מראה כלל סימנים / הבעת פנים כשמשקר
הדמיון אצלו כמציאות אמיתית
כמו לדוגמה - הוא לא מעוניין לכתוב בספר
מה הוא במחשבה כן רצה שיהיה - שיעשה הכל בבית
אז למה שלא נדמיין עכשיו שכבר עשיתי הכל

וואו המציאות מראה שלא עשיתי - אה ??? - לא ! היא מחקה לי...
 
אתה כותב שהוא נהנה מהשקר
ולכן-
באופן עקבי הייתי מראה לו שאי אפשר לסדר אותי
הדרישות נשארות אותן דרישות
והשקרים לא משנים כלום
אין לך כלי כתיבה- זה לא עניני כמורה- תשיג מאיפשהו
אין לך ספר- תתקשר לאמא שתביא לך/ תכתוב בדף תשלים ותראה לי

"

כך יעץ לי היועץ החינוכי
 
כתבתי ואני ממליצה שוב
תדלגו על הענין הזה של השקר!!
תנו לו להיות ילד /חכם/חברותי/ כשרוני
ותתעלמו לזמן מהקושי הזה
אי אפשר להפוך אותו לשקרן, בלי אישיות, בלי מעלות, בלי נפש, ובלי שכל
ולהתיחס אליו כאל גוש שקר אחד גדול
ציירתם עליו איקס אחד שחור
והוא מחוק

לא חבל???


חלילה
אבל כתבתי הרבה פעמים זה מסובב את הצוות - ראו תגובות מתחילת האשכול
 
כתבתי ואני ממליצה שוב
תדלגו על הענין הזה של השקר!!
תנו לו להיות ילד /חכם/חברותי/ כשרוני
ותתעלמו לזמן מהקושי הזה
אי אפשר להפוך אותו לשקרן, בלי אישיות, בלי מעלות, בלי נפש, ובלי שכל
ולהתיחס אליו כאל גוש שקר אחד גדול
ציירתם עליו איקס אחד שחור
והוא מחוק

לא חבל???
חלילה מחוק
בסה"כ התייעצות - וקרא טוב את תגובותי
 
שהוא יכול הרבה פעמים לרדת מהעץ בלי לשקר - אבל הוא יעדיף לשקר
אני מגיבה אפילו שקראתי לעת עתה רק עד עמוד 3. מקווה שזה רלוונטי.
דווקא התיאור שאתה מתאר, שהוא בעצם בכלל לא 'צריך' את השקר, זה מה שגורם לי לחשוב שזה לא 'ילד שקרן' אלא משהו אחר שצריך לחשוב איך ניגשים אליו.

לי נראה שהפרשנות שלך למעשיו כמעשי זדון ('הוא רוצה לשקר, הוא מתכוון לשקר, הוא עושה את זה במודע') היא לא בהכרח הפרשנות היחידה האפשרית.
ההתנהגות של הילד מזכירה את ההתנהגות של הילד שלי בן השלוש, רק שבגיל שלוש זה לגמרי נורמלי ובגיל שבע קצת פחות...
אז אולי יש פה באמת בעיה, אבל הבעיה היא לא שקר. היא משהו אחר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיחה שלא נענתה...
שלום רב הרב פוגל. אני זוכה ללמד כבר הרבה שנים, ולא מזמן הזדמנתי לקבוצה של שיח מלמדים, ומנחה הסדנא ביקש מכל מלמד לומר בכנות מה הוא האתגר שהכי מקשה עליו בעבודת הקודש. כל אחד אמר משהו: אחד אמר, הכי קשה לי עם חוצפנים. אחד אמר הכי קשה לי עם מנהל שלא מגבה אותי, אחד אמר, לי הכי קשה עם ילדי קש’’ר לא מטופלים, אחד אמר לי הכי קשה עם יש אווירה לא טובה בין המורים, ואז הגיע תורי לומר את שלי, כולם הקשיבו כי אני הוותיק שבחבורה אז אמרתי: לי הכי קשה עם ילד להורים שלא מאמינים בי. זה מה שאמרתי שם, ולך אני אומר את האמת: לי הכי קשה עם הורים שלא מעריצים אותי. ועכשיו אספר לך למה.

הייתי מלמד מתחיל וחדור מרץ. באתי עם לב טהור ורצון לעזור, אחרי שבוע כבר הגעתי למסקנא חד משמעית, על ילד מסויים שיש לו התפרצויות, וכדאי להורים שלו לקחת אותו לטיפול וגם אולי לוודא שהבית מספק מספיק יציבות. כיון שאפילו המנהל הוותיק הנהן בראשו כשאמרתי לו את זה, טלפנתי להורים, אמרתי להם את אשר על ליבי בכנות. הם ענו לי די בקרירות, זו האמת.

אבל למחרת חיכה לי המנהל בפתח הכיתה כולו רושף וגועש: מי ביקש ממך לצלצל אליהם, מה אתה חכמולוג מחפש בעיות? לא הבנתי מה רע, דווקא עשיתי משהו טוב. אבל אני מכבד מנהלים, בוודאי כשהם כועסים, אז שתקתי, מלמלתי משהו כמו ישר כח ובורא נפשות ונכנסתי לכיתה.

אחרי שבועיים נוספים היתה אסיפת הורים (אצלינו עושים את זה באלול, לא בכסליו), כיון שכבר הייתה לי תמונה התחלתית על ילדים ואני מטבעי איש אמת, אמרתי בצורה ברורה לכל הורה על כל ילד מה טיבו. לא ידעתי להסביר, גם לעצמי, למה אני יוצא מהאסיפת הורים הזו עם מועקה בלב. לא יודע, לא החמיאו לי כמו שציפיתי.

השנה המשיכה והכל התנהל לי בכבדות. ממש הרגשתי שחלק מההורים מחפשים אותי. במקום להודות לי שאני מציף את הבעיות כדי לטפל בהם האשימו אותי שאין לי משמעת. זו היתה שנה לא נחמדה בכלל. ואפילו לא ידעתי למה.

השנים נמשכו, יצא לי דווקא שם של מלמד מאוד מקצועי, אבל, אפעס, ההורים אף פעם לא היו שם בשבילי, לא ידעו להעריך את המקצועיות שלי. והאמת? גם המנהל לא התלהב יותר מידי, הוא לא אהב את זה שאני מציף בעיות זה גרם לו מדי פעם כאבי ראש.

אבל אני סברתי שאני צודק. מה זאת אומרת צודק? מציל נפשות! אבחון מוקדם של בעיות חוסך המון עוגמת נפש, ואין כמו לומר את האמת בצורה ברורה. דיברתם על התעודות: אצלי התעודות היו כמעט ממוחשבות: הורה חייב לדעת מה מצב בנו. לא משנה אם זה כיף לו או לא. תעודות זה לא גלידה והחיים הם לא דאצ'ה כבקשתך, זה המצב, דע אותו. ומה עם הורה שלא יכול נפשית לקבל את זה שהבן שלו חלש בלימוד או בהתנהגות או בשניהם? נו, ברור הצפתי לו את הבעיה שלו והמלצתי לו ללכת להדרכה הורית.

מצד שני, המחיר ששילמתי על זה היה עצום: מלבד זה שבכל שנה צברתי לי כמה פגועים שהיה להם קשה לשמוע את האמת והכפישו את שמי ופגעו בי, זה פגע גם במרקם הכיתתי ובמשמעת ובילדים עצמם: גיליתי דבר מפחיד מאוד, מפחיד מאוד מאוד, קוראים יקרים, זעקו נא את מה שגיליתי אז:

ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף - הילד מרגיש את זה, והשנה נשרפה!! ילד שבא הביתה אחרי שהמלמד דיבר שיחה לא נעימה עם ההורים שלו, וההורים שלו לא בדעה אחת עם המלמד, הוא מרגיש את זה. למחרת הוא בא לכיתה - ומשהו בלב שלו, איזה רסן קטן וחזק, הותר מהיום, הוא יפריע ולא יהיה ניתן כלל להעמיד אותו במקום. גם המוטיבציה שלו להתאמץ להקשיב תרד באבחה אחת. תרשו לי לצעוק שוב בלב כואב מצער: ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף, השנה שלו נגמרה!! וזה היה מחיר עצום שאני והתלמידים שילמנו על הרצון שלי להיות הכי מקצועי בעולם.

יום אחד מלמד חגיגי וצעיר נכנס לכיתה מתחתיי. אנחנו בחדר מלמדים צחקנו איתו קראנו לו ''המטאטא'', למה? כי הוא היה מטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח... היינו שואלים אותו: איך התלמידים אצלך בכיתה? תמיד היה עונה בתנועת יד בטוחה ובלשון הקוידש: כ-ו-ל-ם מצויינים! הוא לא רימה אותנו, זה באמת מה שהוא חשב, הוא בעצמו קצת קצב וריקוד, היה אומר שיעור עם סיפורים וקפיצות ולא שם לב בכלל אם מישהו הפריע. הצצתי בגיליון תעודות שלו, כולם ראוי לשבח+. אמיתי. הוא לא רימה, זה מה שהוא חשב. שאלתי אותו: יש לך חלשים בכשרון שלא יכולים לענות למבחן, איך הם מאה? אז הוא אמר הם מאה! כתבתי להם שלש שאלות קלות והכתבתי להם חצי מהתשובה והם השלימו לפי כוחותם - והנה הם מאה.

עקבתי אחרי המלמד הזה וגיליתי דבר מדהים: לא כל הבעיות, אבל חלק מהבעיות נפתרו כשהם טואטאו. את הבעיות האמיתיות ההנהלה כבר ידעה בלעדיו, וטפלה לבדה. ומה הכי חשוב? המלמד הזה, ההורים העריצו אותו, כי הוא מעולם לא התלונן להם על הילד רק אמר להם כמה הילד טוב, ותמיד הילדים היו חוזרים הביתה מבסוטים עם פתקים מלאי שבחים. וזה פתר לו חצי מהבעיות משמעת, כי זה יצר לו שם טוב, הוא תמיד היה הרב'ה שכולם רוצים להיות אצלו, וילד שמראש בא לרב'ה שכולם רוצים אותו ומקבל בבית הערצה לרב'ה - כבר הפוטנציאל להפרעה יורד בחמישים אחוז. כי מי מפריע לרב'ה שאבא שלו ואמא שלו כל כך רצו שהוא ילמד אצלו...

וגם ההנהלה, למרות כל הבאלגן שלו, מאוד אהבו אותו, כי תמיד היתה שם אווירה טובה, אף אחד לא התלונן עליו, היה שקט למנהלים, אז הוא קיבל משוב חיובי מה שנתן לו עוד כוחות וככה הוא פרח והתקדם...

זה נתן לי מכה הוגנת למחשבה.

היום אני כבר התבגרתי, כבר מחתן ילדים למזל טוב, ומותר לי ללמוד מהצעירים, ולמדתי מהצעירצ'יק השובב הזה כמה דברים: א. גם כשאתה מעניש, עזוב את ההורים, תעניש במסגרת הכיתה, אם תערב אותם רק תפסיד, הם יתחילו גם לדון אם אתה בסדר בשביל מה לך? ב. אם יש בעיות שצריך להציף תשאיר את זה להנהלה ותהיה אתה רק האיש הטוב. ג. כהורה תזכור, שצריך לקרוא משהו חריג מאוד מאוד בשביל שלא תעריץ את המלמד של הבן שלך, אחרת גמרת לבן שלך את השנה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה