הצילו - ילד שקרן מדופלם

מצב
הנושא נעול.
בודאי שהייתי מטפלת!!!
גם בדמיון כל כך מפותח עד כדי שמבלבל אותו בכזו צורה הייתי מטפלת
ציינתי שזה שהמלמד מסביר כל הזמן שזה שקר ולא דמיון אינו משנה את העובדה שהטיפול שגוי.
והכותרת של השקרן הכרוני מלמדת על הבעיה של המלמד גם אם הילד אכן משקר ממש.
אני מזכירה שוב. מדובר בילד בן שבע וחצי.
העיקר שלא מתעלמים... וכל אחד ינהג כשיטתו... אני מסכים עם זה שלא להדביק לילד שום תווית גם אם אתה חושב כך
 
אני מקווה שאצלי כן היית מסכימה שהילד שלך ילמד:rolleyes::confused:
גם אני מקווה
איני מכירה אותך ואיני מבקרת בפורום הזה ולא קראתי את תגובותיך
ומקווה מאד שהגישה החינוכית שלך שונה
ברוך ה' אני מרוצה מאד מאנשי החינוך שילדי לומדים אצלם
להוציא מקרה בודד של מורה שהתנהגה באופן שמזכיר את התנהלות המלמד כאן, אכן פניתי אליה ומשלא הועיל פניתי להנהלה עד שנאלצה להתמתן בעל כורחה ואני המתנתי בקוצר רוח לסוף השנה ובהחלט דאגתי שתדע שאנחנו עוקבים ולא ניתן לפגוע בילדה שלנו
חייבת לציין במקביל שאני אם מוקירת טובה. מקבלת ברוח טובה מחדלים בבית הספר ובחדרים כל עוד הם אינם פוגעים בנפש הילד (כמו חסר בהספקים בחשבון, טיול כושל, ממלא מקום שאינו משתלט- מקבלת באורך רוח ובסבלנות)
בעיני יש לנו תפקיד להגן על ילדינו חסרי הישע
 
העיקר שלא מתעלמים... וכל אחד ינהג כשיטתו... אני מסכים עם זה שלא להדביק לילד שום תווית גם אם אתה חושב כך

חולקת על החלק הראשון וחותמת על השני
העיקר שלא מתעלמים???
אם לא להתעלם זה להדביק לו תוית ולהוכיח לינוקה הזה שהוא שקרן ואינו ראוי לאמון אז תתעלם!!!!
לא להתעלם בעיני זה לאהוב, להכיל אותו, לתת לו תפקידים- אז אסכיפ איתך שהעיקר שלא מתעלמים
 
גם אני מקווה
איני מכירה אותך ואיני מבקרת בפורום הזה ולא קראתי את תגובותיך
ומקווה מאד שהגישה החינוכית שלך שונה
אז אשמח שתקראי את דעתי בנושא הנ"ל (לפני עמוד או שתים) ותאמרי את דעתך
 
חולקת על החלק הראשון וחותמת על השני
העיקר שלא מתעלמים???
אם לא להתעלם זה להדביק לו תוית ולהוכיח לינוקה הזה שהוא שקרן ואינו ראוי לאמון אז תתעלם!!!!
לא להתעלם בעיני זה לאהוב, להכיל אותו, לתת לו תפקידים- אז אסכיפ איתך שהעיקר שלא מתעלמים
לא להתעלם הכוונה לטפל... לא הכוונה לומר לילד... אלא שההורים יטפלו בשת"פ עם המלמד
 
לכן כתבתי במפורש שכל מה שכתבתי הוא במידה ויש בעיה רק בנושא השקר, בעיית קשב וריכוז מצריכה בוודאי אבחון וטיפול מיידי בוודאי אם היא בעיה קשה, הבעיה היא לפעמים שהורים לא רואים את הבעיה בצורה רצינית ולא מטפלים בה, ואם זה חמור צריך להכריח אותם לטפל שלא יהיה עוול לילד, ואכן יכול להיות קשר (אם כי לא בהכרח) בין השקר לבעיית קשב.

גם ה"בעיה" של שקר. מצריכה טיפול מקיף.
אי אפשר להסתכל עליה על מעשה מצומצם, בגדר "יצר הרע".
אני לא יודעת מה גדר של יצר הרע בגיל 7.
בכל מקרה מה שתיארת עם הפנקס יכול להצליח בגיל הגדול, אבל לא הייתי מכניסה לילד בן 7 את המחשבה שיש בו יצר רע שהוא הגורם לו לשקר. ילד בן 7 משקר, (אם הוא אכן מתכוון לשקר) ממצוקה.
וההתעקשות על ההבנה הזו, על ידי רוב המשתמשים המגיבים, היא מכוונת.

ברגע שאנחנו חושבים שהמעשה הוא הבעיה, אנחנו מטפלים במעשה,
אבל אם יש הבנה שהמעשה, הוא סימפטום. סימן למשהו.
ויכולות להיות אינספור סיבות. (רצון בתשומת לב, תגובות לא נאותו של הסביבה, פחד לעמוד מול "אני רע", פחד לשאת בתוצאות, הישרדות ממצבים מביכים ועוד ועוד), אז אנחנו לא מנסים לתקן את המעשה אלא את המצב הגורם לו. אולי הילד צריך תשומת לב? אולי הוא צריך עזרה בהרגעה מהלחץ להיות בסדר? אולי הוא צריך אינספור דברים.

אם נצמדים לבעיתיות במעשה, ומנסים למצוא רק פתרונות איך להכחיד אותו, הבעיה לא תיפתר.
היא אולי תיחנק, זה כן.
אבל מי שרוצה לעזור לילד חייב להתבונן!

בעיה "רק" בנושא שקר היא רחבה. עמוקה. ולא תיפתר בשיחה.
שיחה כזו לילד בן שבע, עלולה לדעתי לסבך אותו מאד עם עצמו.
להפחיד אותו ולהשאיר אותו חסר אונים. הוא לא בוחר את השקר בחירה מושכלת! את זה חייבים להבין. וההוכחה- שרגע אחר כך הוא "אוכל" את פירות השקר.
אם אין לו בעיה אמיתית וקשה שמקשה עליו להבחין בין סיבה לתוצאה, המסקנה היחידה היא שזו לא בחירה מושכלת, ולכן אין מה לדבר אל ההגיון שלו.
צריך לעזור לו.
 
גם ה"בעיה" של שקר. מצריכה טיפול מקיף.
אי אפשר להסתכל עליה על מעשה מצומצם, בגדר "יצר הרע".
אני לא יודעת מה גדר של יצר הרע בגיל 7.
בכל מקרה מה שתיארת עם הפנקס יכול להצליח בגיל הגדול, אבל לא הייתי מכניסה לילד בן 7 את המחשבה שיש בו יצר רע שהוא הגורם לו לשקר. ילד בן 7 משקר, (אם הוא אכן מתכוון לשקר) ממצוקה.
וההתעקשות על ההבנה הזו, על ידי רוב המשתמשים המגיבים, היא מכוונת.

ברגע שאנחנו חושבים שהמעשה הוא הבעיה, אנחנו מטפלים במעשה,
אבל אם יש הבנה שהמעשה, הוא סימפטום. סימן למשהו.
ויכולות להיות אינספור סיבות. (רצון בתשומת לב, תגובות לא נאותו של הסביבה, פחד לעמוד מול "אני רע", פחד לשאת בתוצאות, הישרדות ממצבים מביכים ועוד ועוד), אז אנחנו לא מנסים לתקן את המעשה אלא את המצב הגורם לו. אולי הילד צריך תשומת לב? אולי הוא צריך עזרה בהרגעה מהלחץ להיות בסדר? אולי הוא צריך אינספור דברים.

אם נצמדים לבעיתיות במעשה, ומנסים למצוא רק פתרונות איך להכחיד אותו, הבעיה לא תיפתר.
היא אולי תיחנק, זה כן.
אבל מי שרוצה לעזור לילד חייב להתבונן!

בעיה "רק" בנושא שקר היא רחבה. עמוקה. ולא תיפתר בשיחה.
שיחה כזו לילד בן שבע, עלולה לדעתי לסבך אותו מאד עם עצמו.
להפחיד אותו ולהשאיר אותו חסר אונים. הוא לא בוחר את השקר בחירה מושכלת! את זה חייבים להבין. וההוכחה- שרגע אחר כך הוא "אוכל" את פירות השקר.
אם אין לו בעיה אמיתית וקשה שמקשה עליו להבחין בין סיבה לתוצאה, המסקנה היחידה היא שזו לא בחירה מושכלת, ולכן אין מה לדבר אל ההגיון שלו.
צריך לעזור לו.
א' לא ידעתי את גילו כשכתבתי את הנ"ל,
ב. הנושא עם הפנקס היה ילד בכיתה ד' (לא הרבה יותר גדול)
ג. תלוי בצורת השיחה ובאופיה ובגישה, יש פעמים שזה יכול לעזור לילד בגיל 7 וחצי.
ד. כשמסבירים לילד גם בגיל קטן על יצר הרע ומעבירים לו את המסר בצורה הנכונה הוא לא התבלבל
ה. זה לא סותר יותר נכון זה ברור שבד בבד בכזו בעיה צריך לטפל גם לעומק בצורה מקצועית
 
אני לא קורה את כל העמודים מהסיבות כדלהלן.
א. אני מכיר את הגישה של רוב הניקים/ות הדומיננטיים כאן, וכמובן הם יודעים את דעתי על אשכולות מהסוג הזה... לקהל הרחב...
ב. אין לי סיבה לקרוא את כל ההלוך ושוב, כי בשבילי הספיק לקרוא את השאלה כדי להבין מי הילד ומי הוריו... סליחה על הגישה אך יש לי ניסיון רב. (כמובן שיהיו עליה קופצים) וכשאני רואה את התשובות אני צריך לענות בהתאם אך... נעבור לסיבה ג'
ג. אני לא רואה סיבה להשקיע הסברים כשהם יכולים להימחק.
ד. הסיבה שזה פורום פתוח זה החיסרון כל אחד יכול לזרוק משהו וללכת אף אחד לא לוקח אחריות.
ה. אני בטוח שפותח האשכול לא ציפה שכל מי שעובר פה יזרוק משהו אולי הוא יאשר את דברי.
להמשיך?
מאשר....
 
נערך לאחרונה ב:
א' לא ידעתי את גילו כשכתבתי את הנ"ל,
ב. הנושא עם הפנקס היה ילד בכיתה ד' (לא הרבה יותר גדול)
ג. תלוי בצורת השיחה ובאופיה ובגישה, יש פעמים שזה יכול לעזור לילד בגיל 7 וחצי.
ד. כשמסבירים לילד גם בגיל קטן על יצר הרע ומעבירים לו את המסר בצורה הנכונה הוא לא התבלבל
ה. זה לא סותר יותר נכון זה ברור שבד בבד בכזו בעיה צריך לטפל גם לעומק בצורה מקצועית
1. זה משמעותי. כתה ב' (גיל 7 בנות) נחשבת עדיין לגיל הרך. מכל הבחינות.
2.ילד בכיתה ד' גדול בהרבה מילד בכיתה ב'. אלו שנים משמעותיות ביותר.
רק לטעימונת- בגיל 7 תפיסת האירועים היא אגוצנטרית לגמרי, ובגיל 9- מפותחת משמעותית לכיוון הסביבה.
ועוד הבדלים רבים רבים.
(לא נכנסת לסיפור על כתה ד'. מספיק פה קשה להגיב ואם לא שהיה אכפת לי על הילד כ"כ, כבר הייתי פורשת מזמן)
3.השיחה לא מתחילה אם מבינים שאין מה לדבר אל הגיון של ילד שמונע מבפנים ממנגנון הגנה או מצורך מהותי או מתפיסה שגויה של המציאות.
4.אין לי נסיון בזה. מקוה שאכן כך. ומהי הצורה הנכונה? ראוי לאשכול נפרד.
5.למה בד בבד? למה לנסות דברים שיכולים להזיק במקום פשוט וחלק לגשת להתייעץ עם איש מקצוע????

זה כמו שמישהו יאמר-
חבלי הכביסה של השכן נקרעו, והחבל מתנפנף מול חלוני עם כל הכביסה.
ברור שצריך לעלות לומר לו לתקן את החבל, אבל בד בבד אני אחתוך את החבל, שלא יפריע לי....

הזבל שלו נשפך במדרגות, ברור שצריך לומר לו שהפח שלו שבור והשקית קרועה, אבל בד בבד אני אאסוף את האשפה ואשים לו ליד הדלת, שילמד.

אם אתה מבין שאין כאן כוונה רעה, פשוט תעזרו לו. ובנתיים, לא יקרה כלום. לא למלמד, ולא לסמכותו, אם הוא יספוג את הקושי הזה (המשמעותי! הקשה! המאתגר!) עד לקבלת עזרה מקצועית.
 
1. זה משמעותי. כתה ב' (גיל 7 בנות) נחשבת עדיין לגיל הרך. מכל הבחינות.
2.ילד בכיתה ד' גדול בהרבה מילד בכיתה ב'. אלו שנים משמעותיות ביותר.
רק לטעימונת- בגיל 7 תפיסת האירועים היא אגוצנטרית לגמרי, ובגיל 9- מפותחת משמעותית לכיוון הסביבה.
ועוד הבדלים רבים רבים.
(לא נכנסת לסיפור על כתה ד'. מספיק פה קשה להגיב ואם לא שהיה אכפת לי על הילד כ"כ, כבר הייתי פורשת מזמן)
3.השיחה לא מתחילה אם מבינים שאין מה לדבר אל הגיון של ילד שמונע מבפנים ממנגנון הגנה או מצורך מהותי או מתפיסה שגויה של המציאות.
4.אין לי נסיון בזה. מקוה שאכן כך. ומהי הצורה הנכונה? ראוי לאשכול נפרד.
5.למה בד בבד? למה לנסות דברים שיכולים להזיק במקום פשוט וחלק לגשת להתייעץ עם איש מקצוע????

זה כמו שמישהו יאמר-
חבלי הכביסה של השכן נקרעו, והחבל מתנפנף מול חלוני עם כל הכביסה.
ברור שצריך לעלות לומר לו לתקן את החבל, אבל בד בבד אני אחתוך את החבל, שלא יפריע לי....

הזבל שלו נשפך במדרגות, ברור שצריך לומר לו שהפח שלו שבור והשקית קרועה, אבל בד בבד אני אאסוף את האשפה ואשים לו ליד הדלת, שילמד.

אם אתה מבין שאין כאן כוונה רעה, פשוט תעזרו לו.
בגדול מסכים עם העניין..
ושוב לא מכיר את הנושא והילד, לא ידעתי את גילו, לא לימדתי אף פעם את הגיל הזה, וכתבתי את דעתי כמיטב הבנתי עם הפרטים שידעתי....
אני פורש מהנושא כי אני לא חושב שיש לי עוד מה להוסיף בנידון...
 
אני מצטערת מאוד שהמלמד הותקף קודם בצורה אישית פוגעת. לא חושבת שזה תורם משהו.
חושבת שכדאי להישאר בדיונים או ויכוחים כמה שיותר עניניים - על דעות ועל דרכי פעולה.

ולגבי אמו של הילד, אם היא היתה לוקחת אותו לאבחון אצל מומחים, המטלה לא היתה על המלמד לבדו, והוא היה מודרך על ידי מומחים, לפי תוצאות האבחון.
 
נערך לאחרונה ב:
אני מצטערת מאוד שהמלמד הותקף קודם בצורה אישית פוגעת. לא חושבת שזה תורם משהו.
חושבת שכדאי להישאר בדיונים או ויכוחים כמה שיותר עניניים - על דעות ועל דרכי פעולה.

ולגבי אמו של הילד, אם היא היתה לוקחת אותו לאבחון אצל מומחים, המטלה לא היתה על המלמד לבדו, והוא היה מודרך על ידי מומחים, לפי תוצאות האבחון.
אולי פספסתי איזו הודעה
אבל לא ראיתי שהמלמד כותב שהוא פנה להורים והם סרבו לגשת לבדוק/ לטפל
לא בטוח שהם רואים את זה כמו המלמד
המלמד כותב בביטחה גדולה על כך שהוא תופס את הילד על חם. ממשיך לחשוב שהכיוון הוא להראות לילד שהוא משקר.
כתבו לו שוב ושוב ואז הוא דיבר על התקפות מעזרת נשים
חשבתי לעצמי שנכון ליידע שההתקפות הללו הן זעקות לעזרת הילד
ויש כאן נשים (אני למשל) שלו היינו האימהות באמת והיינו יודעות מכך, זה לא היה נותר בתחום הדיבור וההמלצות הכתובות.
בעיני זו פגיעה ממשית בילד שאסור לאפשר אותה
זה מה שניסיתי להעביר פה
הרי הנשים כאן מייצגות משהו
הן מייצגות אימהות לילדים ולפעמים גם נשות חינוך.
לא אוהבת את הביטוי איש חינוך כי אני מאמינה שכל הורה הוא כזה ולכן למרות שזה המקצוע שלי, כאן בפורום זו פעם הראשונה שהשתמשתי בו.
וזה מה שחושבות אימהות על הצעדים שלך.
אני יכולה לחשוב שהמבצע שעשתה המורה של הבת שלי הוא מטופש, אני יכולה לחשוב שהמלמד מחמיר מדי עם נושא הזמנים, שהמורה מביא מדי הרבה שיעורי בית, שהמלמד ממהר מדי ולכן הילד קולט פחות טוב את החומר- כל אלו לא יזעיקו אותי ויגרמו לי להילחם. הוא המלמד/ היא המורה- ואני חושבת שיש לתת להם מרחב פעולה.
מרחב פעולה בשום אופן אינו כולל השפלה.
אם הם סבורים שכן ואינם מפסיקים גם אחרי שמעירים את תשומת ליבם- נכון בעיני לעשות הכל כדי שהם לא יהיו המלמדים של ילדינו.
כל מבוגר היה פעם ילד
ואני זוכרת כחויה איומה ומשפילה מורה שנהגה בשיטות של המלמד הנ"ל.
הייתי בכיתה ה', חלפו הרבה שנים והמון מים זרמו בנהר.
יום אחד באחת הכיתות בקריאת שמות אני מזהה שאני מלמדת את ביתה.
כל הרגשות הקשים קפצו לי ועלו ושאלתי את עצמי איך אצליח לתת לילדה הזו יחס טוב וחם כפי שראויה כל ילדה לקבל
עד סוף קריאת שמות נזכרתי שבעצם מה שאני חויתי שנה אחת, חווה התלמידה שלי כבר הרבה שנים...
וכבר הייתי נינוחה והארתי לה פנים יותר מהרגיל...
אבל זה זעזע אותי לחשוב כמה כאב צף בי, ממש נאבקתי בדמעותי
אז היה נכון להשאיר את המורה הזו? לתת לה שנים להשפיל תלמידות?
אגב, היא ממש השקיעה בתלמידות, אבל בכיוון הלא נכון
דאגה לגלות מי העתיקה שיעורי בית ולגלות קלונה ברבים, לנער ילקוט מפוזר לקול צחוקן של החברות ועוד
השקעה ורצון טוב אינם מספקים!!!!
והתפקיד שלנו ההורים לעמוד על המשמר
 
אכתוב לך באישי
 
זהירות
פיקוח נפש.

יש לי שכנים, אנשים נהדרים, הבן שלהם היה עם הפרעות קש"ר, מנהל החידר שלח אותו בסיום ח' לישי"ק.
הילד סבל בה, והודיע להורים שהוא לא מעונין להמשיך שם.
פנו ההורים למנהל, אברך צעיר שהילד הבכור שלו בן 7 ובקשו יעוץ.
אמר הגאון הגדול:
"ילד לא קובע, הורים קובעים, הוא התחיל בישיבה ובה הוא ימשיך"!
בנחרצות, בבטחון באמונה גדולה בתבונתו, שהרי הוא כבר חווה וראה ולמד ועשה....
הילד המשיך ללכת לישיבה
וללכת מדחי אל דחי .
וההורים הקשיבו לקול המנהל.
היום הילד הזה צריך לקחת כדורים, הוא נשבר.
שבר מורכב, עצוב וקשה
אמא שלו בוכה נוראות על כך שהקשיבה לשטויות הללו.
הילד שלי זעק שרע לו, היא בכתה באוזניי בכאב, למה הקשבתי למנהל ולא לו?
 
חשבתי וחושבת המון על הסיפור הזה.
ונדמה לי שהאמהות יותר 'נזעקות' כי הן פשוט יותר מבינות את הנזקים.
תקראו לזה 'מכרת באורחים' 'בינה יתרה' או כל שם אחר.

הלהט והלחץ שבדברים, נובעים מההבנה.

כשאדם רואה מישהו משחק בכפתורים, והוא יודע משמעות של כל לחיצה על כל כפתור,הוא נזעק. ואם המשחק ממשיך ושואל אגב משחקו- מה הבעיה? למה לא? וכד'. הזעקה הופכת לגערה.
זה לא מוצדק. זה לא יפה.
אבל יש פה נסיון בן 17 עמודים עד כה, להראות למלמד את משמעות מעשיו. והתגובות של חלק מהמשתמשים, הן כמו שאלות התם הנ"ל.

הדבר שהכי מנסים פה לומר שוב ושוב הוא- פנו לעזרה מקצועית, ועד אז היזהרו מאד בכבודו של הילד ועל נפשו.
 
הדבר שהכי מנסים פה לומר שוב ושוב הוא- פנו לעזרה מקצועית, ועד אז היזהרו מאד בכבודו של הילד ועל נפשו.
כמו שכבר כתבתי אני לא מכיר את הילד או את הוריו...
מה שכן אני רואה מנסיון לצערי הרב שיש הורים שאינם מוכנים לקבל ולהבין שהילד שלהם צריך עזרה מקצועית, גם אם הוא צועק "הצילו"... אלא כולם אשמים... ורב'ה אינו יכול להכריח את ההורים הוא כן יכול להביא אותם להבנה הזאת...
 
מה שכן אני רואה מנסיון לצערי הרב שיש הורים שאינם מוכנים לקבל ולהבין שהילד שלהם צריך עזרה מקצועית, גם אם הוא צועק "הצילו"... אלא כולם אשמים... ורב'ה אינו יכול להכריח את ההורים הוא כן יכול להביא אותם להבנה הזאת...
אמת. שלא קשורה לכאן.
המלמד לא חושב שהילד צריך אבחון וניסה לגייס את ההורים והם אמרו לא.
בכל אופן זה לא מה שהוא מספר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיחה שלא נענתה...
שלום רב הרב פוגל. אני זוכה ללמד כבר הרבה שנים, ולא מזמן הזדמנתי לקבוצה של שיח מלמדים, ומנחה הסדנא ביקש מכל מלמד לומר בכנות מה הוא האתגר שהכי מקשה עליו בעבודת הקודש. כל אחד אמר משהו: אחד אמר, הכי קשה לי עם חוצפנים. אחד אמר הכי קשה לי עם מנהל שלא מגבה אותי, אחד אמר, לי הכי קשה עם ילדי קש’’ר לא מטופלים, אחד אמר לי הכי קשה עם יש אווירה לא טובה בין המורים, ואז הגיע תורי לומר את שלי, כולם הקשיבו כי אני הוותיק שבחבורה אז אמרתי: לי הכי קשה עם ילד להורים שלא מאמינים בי. זה מה שאמרתי שם, ולך אני אומר את האמת: לי הכי קשה עם הורים שלא מעריצים אותי. ועכשיו אספר לך למה.

הייתי מלמד מתחיל וחדור מרץ. באתי עם לב טהור ורצון לעזור, אחרי שבוע כבר הגעתי למסקנא חד משמעית, על ילד מסויים שיש לו התפרצויות, וכדאי להורים שלו לקחת אותו לטיפול וגם אולי לוודא שהבית מספק מספיק יציבות. כיון שאפילו המנהל הוותיק הנהן בראשו כשאמרתי לו את זה, טלפנתי להורים, אמרתי להם את אשר על ליבי בכנות. הם ענו לי די בקרירות, זו האמת.

אבל למחרת חיכה לי המנהל בפתח הכיתה כולו רושף וגועש: מי ביקש ממך לצלצל אליהם, מה אתה חכמולוג מחפש בעיות? לא הבנתי מה רע, דווקא עשיתי משהו טוב. אבל אני מכבד מנהלים, בוודאי כשהם כועסים, אז שתקתי, מלמלתי משהו כמו ישר כח ובורא נפשות ונכנסתי לכיתה.

אחרי שבועיים נוספים היתה אסיפת הורים (אצלינו עושים את זה באלול, לא בכסליו), כיון שכבר הייתה לי תמונה התחלתית על ילדים ואני מטבעי איש אמת, אמרתי בצורה ברורה לכל הורה על כל ילד מה טיבו. לא ידעתי להסביר, גם לעצמי, למה אני יוצא מהאסיפת הורים הזו עם מועקה בלב. לא יודע, לא החמיאו לי כמו שציפיתי.

השנה המשיכה והכל התנהל לי בכבדות. ממש הרגשתי שחלק מההורים מחפשים אותי. במקום להודות לי שאני מציף את הבעיות כדי לטפל בהם האשימו אותי שאין לי משמעת. זו היתה שנה לא נחמדה בכלל. ואפילו לא ידעתי למה.

השנים נמשכו, יצא לי דווקא שם של מלמד מאוד מקצועי, אבל, אפעס, ההורים אף פעם לא היו שם בשבילי, לא ידעו להעריך את המקצועיות שלי. והאמת? גם המנהל לא התלהב יותר מידי, הוא לא אהב את זה שאני מציף בעיות זה גרם לו מדי פעם כאבי ראש.

אבל אני סברתי שאני צודק. מה זאת אומרת צודק? מציל נפשות! אבחון מוקדם של בעיות חוסך המון עוגמת נפש, ואין כמו לומר את האמת בצורה ברורה. דיברתם על התעודות: אצלי התעודות היו כמעט ממוחשבות: הורה חייב לדעת מה מצב בנו. לא משנה אם זה כיף לו או לא. תעודות זה לא גלידה והחיים הם לא דאצ'ה כבקשתך, זה המצב, דע אותו. ומה עם הורה שלא יכול נפשית לקבל את זה שהבן שלו חלש בלימוד או בהתנהגות או בשניהם? נו, ברור הצפתי לו את הבעיה שלו והמלצתי לו ללכת להדרכה הורית.

מצד שני, המחיר ששילמתי על זה היה עצום: מלבד זה שבכל שנה צברתי לי כמה פגועים שהיה להם קשה לשמוע את האמת והכפישו את שמי ופגעו בי, זה פגע גם במרקם הכיתתי ובמשמעת ובילדים עצמם: גיליתי דבר מפחיד מאוד, מפחיד מאוד מאוד, קוראים יקרים, זעקו נא את מה שגיליתי אז:

ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף - הילד מרגיש את זה, והשנה נשרפה!! ילד שבא הביתה אחרי שהמלמד דיבר שיחה לא נעימה עם ההורים שלו, וההורים שלו לא בדעה אחת עם המלמד, הוא מרגיש את זה. למחרת הוא בא לכיתה - ומשהו בלב שלו, איזה רסן קטן וחזק, הותר מהיום, הוא יפריע ולא יהיה ניתן כלל להעמיד אותו במקום. גם המוטיבציה שלו להתאמץ להקשיב תרד באבחה אחת. תרשו לי לצעוק שוב בלב כואב מצער: ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף, השנה שלו נגמרה!! וזה היה מחיר עצום שאני והתלמידים שילמנו על הרצון שלי להיות הכי מקצועי בעולם.

יום אחד מלמד חגיגי וצעיר נכנס לכיתה מתחתיי. אנחנו בחדר מלמדים צחקנו איתו קראנו לו ''המטאטא'', למה? כי הוא היה מטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח... היינו שואלים אותו: איך התלמידים אצלך בכיתה? תמיד היה עונה בתנועת יד בטוחה ובלשון הקוידש: כ-ו-ל-ם מצויינים! הוא לא רימה אותנו, זה באמת מה שהוא חשב, הוא בעצמו קצת קצב וריקוד, היה אומר שיעור עם סיפורים וקפיצות ולא שם לב בכלל אם מישהו הפריע. הצצתי בגיליון תעודות שלו, כולם ראוי לשבח+. אמיתי. הוא לא רימה, זה מה שהוא חשב. שאלתי אותו: יש לך חלשים בכשרון שלא יכולים לענות למבחן, איך הם מאה? אז הוא אמר הם מאה! כתבתי להם שלש שאלות קלות והכתבתי להם חצי מהתשובה והם השלימו לפי כוחותם - והנה הם מאה.

עקבתי אחרי המלמד הזה וגיליתי דבר מדהים: לא כל הבעיות, אבל חלק מהבעיות נפתרו כשהם טואטאו. את הבעיות האמיתיות ההנהלה כבר ידעה בלעדיו, וטפלה לבדה. ומה הכי חשוב? המלמד הזה, ההורים העריצו אותו, כי הוא מעולם לא התלונן להם על הילד רק אמר להם כמה הילד טוב, ותמיד הילדים היו חוזרים הביתה מבסוטים עם פתקים מלאי שבחים. וזה פתר לו חצי מהבעיות משמעת, כי זה יצר לו שם טוב, הוא תמיד היה הרב'ה שכולם רוצים להיות אצלו, וילד שמראש בא לרב'ה שכולם רוצים אותו ומקבל בבית הערצה לרב'ה - כבר הפוטנציאל להפרעה יורד בחמישים אחוז. כי מי מפריע לרב'ה שאבא שלו ואמא שלו כל כך רצו שהוא ילמד אצלו...

וגם ההנהלה, למרות כל הבאלגן שלו, מאוד אהבו אותו, כי תמיד היתה שם אווירה טובה, אף אחד לא התלונן עליו, היה שקט למנהלים, אז הוא קיבל משוב חיובי מה שנתן לו עוד כוחות וככה הוא פרח והתקדם...

זה נתן לי מכה הוגנת למחשבה.

היום אני כבר התבגרתי, כבר מחתן ילדים למזל טוב, ומותר לי ללמוד מהצעירים, ולמדתי מהצעירצ'יק השובב הזה כמה דברים: א. גם כשאתה מעניש, עזוב את ההורים, תעניש במסגרת הכיתה, אם תערב אותם רק תפסיד, הם יתחילו גם לדון אם אתה בסדר בשביל מה לך? ב. אם יש בעיות שצריך להציף תשאיר את זה להנהלה ותהיה אתה רק האיש הטוב. ג. כהורה תזכור, שצריך לקרוא משהו חריג מאוד מאוד בשביל שלא תעריץ את המלמד של הבן שלך, אחרת גמרת לבן שלך את השנה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה