נכתב ע"י שושיה;1239229:
בררתי בזמנו, בגלל כל מיני סיבות לא אופשר לי לדווח, מה שכן, דיווחתי לאמא, היא לקחה את הענין מאוד בקלות, הרמתי ידיים...
הגננת המדוברת רווקה זקנה....
ילדים אין לה, היא מעולם לא חוותה על בשרה במה מדובר וכמה קשה הבאת הילדים לעולם.
מבחינתה הם מוצרים שאמורים לנהוג לפי הספר, ולהעניק לה כבוד.
אני היום בתור אמא יודעת שכל ילד הוא עולם אחר לחלוטין, אין אצלי מסדרי כבוד...
נורא לא אהבתי את השימוש בביטוי כל כך מכליל.
סיפור הפוך ואמיתי:
בגיל שנה בערך, בגלל סיבות טכניות, הבן שלי היה צריך לעבור מטפלת.
בררתי, כמובן.
הבאתי אותו לשכנה בדלת מול גיסתי.
אשה צעירה ונעימה, אמא לשלושה או ארבעה ילדים.
בת לקהילה מכובדת, וכל מה שאתם רוצים בשביל הכותרת הרשמית.
הילד שלי בכה כל בוקר.
נתתי לו צ'אנס שבועיים להתרגל. זה לא עזר.
התחלתי לחפור מה קורה.
ובכן -
יש אצלה 3-4 ילדים בשעות הבוקר.
היא מחליפה טיטול מלוכלך מיד, ורטוב - רק בגלל שאמרתי לה להחליף בכל מקרה כל יום ב- 11:00

הילד על הרצפה כל עוד שהוא רגוע. היא לא עושה איתו כלום, לטוב ולרע.
כשהוא רעב הוא מקבל בקבוק, כשהוא עייף שמים אותו במיטה.
הוא יכול לשחק אם הוא רוצה, אבל היה ברור מדבריה שהיא לא בדיוק הטיפוס שיזחל איתו על הרצפה.
זה לא נשמע נורא, נכון?
תכל'ס הילד שלי אותת מצוקה: בכי כל בוקר, בכי כשלוקחים אותו הביתה, שמחת חיים שנעלמה ממנו.
זה היה לי ברור שהמטפלת הזו עובדת נטו בשביל הכסף, ולא ממש אוהבת את העבודה שלה.
אין לה אופציות אחרות. אין לה מקצוע ביד, חייבת לפרנס משפחה ותו לא.
(אף אחת מאיתנו לא עובדת רק בשביל התחביב. זה ברור. השאלה אם אוהבים ונהנים מהעבודה או עושים אותה בלית ברירה.)
תוך פחות משבועיים, בחסד ה' יתברך, מצאתי לו מקום אחר:
גן פרטי, 8 ילדים, גננת רווקה שמבוגרת ממני בכמה שנים טובות.
את כל הנשמה והאימהות הלא-ממומשת שלה היא נותנת לילדים.
התינוק שלי, בן שנה ורבע כולה, לא ממש התעניין בריכוז.
אז בשעה הזאת הוא היה הולך למטבח, ועומד על הכסא ליד אמא של הגננת שהיתה מבשלת ומסבירה לו כל דבר שהיא עושה.
הילד פרח!!!
שנה וחצי הוא היה בגן הזה, עד החיידר.
אמרתי לגננת הזאת יותר מפעם אחת שהיא בנתה לי את הילד.