הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
נהיגה בלילה היא אחת מזמני ההרפיה הטובים ביותר. החושך, השקט והרעש המונוטוני של חיכוך הצמיגים בכביש, ובעיקר התנועה הדלילה, כך מתאפשר לנסוע ברוגע, לתת למכוניות לעקוף ולמחשבות להשתלט על הנתיב.
יש עוד דבר בנהיגה בלילה, השוטרים. ביום, כשנחל המכוניות זורם, הסיכוי שיעצרו דווקא אותך אפסי. אבל בלילה, כשאני שועט את הירידה של מבוא חורון ומזהה שוטר עומד בתחתית הירידה, מכוון לייזר לרכב היחידי על הכביש.
אני לא בטוח שבדקו פעם תוך כמה זמן טויוטה מאטה מ120 ל60 קמ"ש. אבל אני אספר לכם שזה קצת יותר מחצי שניה. לאחר רגע נוסף השוטר לימד אותי שלהאט מ60 ל0 לוקח פחות מחצי שניה.
השוטר מתקרב אל הרכב, מיד ראיתי שהוא חובש כיפה, אבל במצבים כאלה אי אפשר לדעת אם זה יעזור או יזיק. מלמלתי פרקי תהלים, למרות שידעתי שיש לי אוברדראפט שם למעלה.
התווכחתי, לא ממש עזר, ניסיתי לפנות ללבו, אבל רק קיבלתי שיחת מוסר שאני צריך להיות דוגמא, ולשמור יותר על החיים, ונשמרתם, לא.
הוא בוחן את הרישיון, מנסה להבין האם פג תוקף הביטוח, משהו לא מסתדר לו עם התאריכים, יותר מידי זמן הוא עסוק בחשבונות. אני מעיף מבט על התג מנסה לקרוא את שמו, אלברט, אלברט איינשטיין... ניסיתי לעצור את החיוך, נזכרתי במה שאיינשטיין אמר "שני דברים הם אינסופיים היקום והטיפשות, ואני לא בטוח לגבי הראשון", חשבתי, שיש סיכוי שהשוטר הזה, הוא ההוכחה של איינשטיין לחלק השני.
הוא מוציא את פנקס הדוחות, אני מבין שכלתה אלי הרעה ושואל את השוטר ספק בלעג ספק ברצינות, איינשטיין? באמת? הוא מתבונן בי ושואל אתה באמת רוצה לדעת, כי זה ארוך.
אני מקווה שאולי כך הוא ישכח מהדו"ח ועונה באמת רוצה לשמוע.
השוטר מדליק סיגריה ומספר. האמת קראו לי אלברט כהן, כשסיימתי את השרות הצבאי שלי חיפשתי עבודה, הייתי בלי בגרות, עם ניסיון של טבח צבאי, מצב שלא מקדם אותך כלום באזרחות, אפילו לא במטבחים. מצאתי עבודה בקפיטריית "איינשטיין" באוניברסיטה העברית בהר הצופים.
איינשטיין הוריש הרבה לאנושות, אבל לאוניברסיטה העברית הוא נתן הרבה כסף, אמנם לא במזומן אלא את זכויות היוצרים של כתביו, שמו, וכדו’. ככה זכיין בית הקפה משלם גם על המקום וגם על המותג.
מה אני אגיד לך קשה לעבוד במקום כמו אוניברסיטה, וקשה יותר לייצג את איינשטיין, אתה מכין כוס קפה לסטודנט, הוא שואל אותך האם היחס בין הקפה לסוכר תואם לתורת היחסות, או שהוא מבקש מכסה לקפה, למען שימור האנרגיה, יענו רוצה שהקפה יישאר חם.
אבל מה, תוך שנה נהפכתי למומחה לאיינשטיין ואמירותיו, כי בית הקפה היה מדפיס על הכוסות, מפיות, שקיות, ציטוטים של איינשטיין. פעם הדפיסו על כוסות התה את "פרדוקס עלי התה" עם איזה שלושים מילה, ישבו לי שם סטודנטים וערבבו את התה, לראות שכל העלים מתרכזים באמצע הכוס, אמרתי להם מה עם שימור האנרגיה?! אתם מקררים את התה.
יום אחד ישבתי עשיתי שש בש, אתה יודע לפעמים יש זמן, עובר איזה סטודנט צועק לי איינשטיין אמר "אלוקים לא משחק בקוביות" התעצבנתי אמרתי לו למה, מאיפה איינשטיין יודע? הוא היה שם?
הוא אומר לי לא הבנת, הפוך, איינשטיין התכוון שבטבע לא קוראים דברים אקראיים, יענו הכל מכוון מלמעלה, האמת קניתי.
ב31 ביולי 2002, תאמין לי אני זוכר את זה כמו היום, שעת צהרים, אמצע המשמרת, שיא העומס, אני מכין קפה, עומד עם הפנים לקיר, פתאום פיצוץ מטורף, אני נהדף אל הקיר, עפים ונופלים עלי דברים, לא שומע כלום, כאבים בכל מקום, דם על הפנים והידיים, אבל מה שחשוב, חי.
אני מסתכל מסביב תאמין לי לא יכול לספר לך מה ראיתי שם, גיהינום. אני מתבונן בהרוגים והפצועים ששוכבים על הרצפה בין הכסאות ההפוכים וכוסות הקפה השפוכות, אני מושיט את היד לקחת איזה כוס, מנסה לקרוא את המשפט המודפס עליה, חלק מהמשפט מכוסה בדם, אני קורא "אלוקים לא משחק", התעלפתי.
התעוררתי בביה"ח, הגיעו לראיין אותי מהתקשורת, שאלו אתה חוזר לעבודה ב"איינשטיין"? עניתי אני לשחק סיימתי, עכשיו אני מתקרב לאלוקים. אמרה לי המראיינת אתה יודע שלא ברור שאיינשטיין האמין באלוקים, אמרתי לה כנראה שאני יותר גאון מאיינשטיין. אתה מבין, בסה"כ לקחתי לאיינשטיין את השם, הוא גנב ממני את הגאונות .
נסעתי משם ללא דו"ח כמובן, אבל עם הרבה מחשבות, חשבתי, אם הוא לקח רק את השם, אולי הגאונות נשארה פנויה...
מעונין מאוד בביקורת.
יש עוד דבר בנהיגה בלילה, השוטרים. ביום, כשנחל המכוניות זורם, הסיכוי שיעצרו דווקא אותך אפסי. אבל בלילה, כשאני שועט את הירידה של מבוא חורון ומזהה שוטר עומד בתחתית הירידה, מכוון לייזר לרכב היחידי על הכביש.
אני לא בטוח שבדקו פעם תוך כמה זמן טויוטה מאטה מ120 ל60 קמ"ש. אבל אני אספר לכם שזה קצת יותר מחצי שניה. לאחר רגע נוסף השוטר לימד אותי שלהאט מ60 ל0 לוקח פחות מחצי שניה.
השוטר מתקרב אל הרכב, מיד ראיתי שהוא חובש כיפה, אבל במצבים כאלה אי אפשר לדעת אם זה יעזור או יזיק. מלמלתי פרקי תהלים, למרות שידעתי שיש לי אוברדראפט שם למעלה.
התווכחתי, לא ממש עזר, ניסיתי לפנות ללבו, אבל רק קיבלתי שיחת מוסר שאני צריך להיות דוגמא, ולשמור יותר על החיים, ונשמרתם, לא.
הוא בוחן את הרישיון, מנסה להבין האם פג תוקף הביטוח, משהו לא מסתדר לו עם התאריכים, יותר מידי זמן הוא עסוק בחשבונות. אני מעיף מבט על התג מנסה לקרוא את שמו, אלברט, אלברט איינשטיין... ניסיתי לעצור את החיוך, נזכרתי במה שאיינשטיין אמר "שני דברים הם אינסופיים היקום והטיפשות, ואני לא בטוח לגבי הראשון", חשבתי, שיש סיכוי שהשוטר הזה, הוא ההוכחה של איינשטיין לחלק השני.
הוא מוציא את פנקס הדוחות, אני מבין שכלתה אלי הרעה ושואל את השוטר ספק בלעג ספק ברצינות, איינשטיין? באמת? הוא מתבונן בי ושואל אתה באמת רוצה לדעת, כי זה ארוך.
אני מקווה שאולי כך הוא ישכח מהדו"ח ועונה באמת רוצה לשמוע.
השוטר מדליק סיגריה ומספר. האמת קראו לי אלברט כהן, כשסיימתי את השרות הצבאי שלי חיפשתי עבודה, הייתי בלי בגרות, עם ניסיון של טבח צבאי, מצב שלא מקדם אותך כלום באזרחות, אפילו לא במטבחים. מצאתי עבודה בקפיטריית "איינשטיין" באוניברסיטה העברית בהר הצופים.
איינשטיין הוריש הרבה לאנושות, אבל לאוניברסיטה העברית הוא נתן הרבה כסף, אמנם לא במזומן אלא את זכויות היוצרים של כתביו, שמו, וכדו’. ככה זכיין בית הקפה משלם גם על המקום וגם על המותג.
מה אני אגיד לך קשה לעבוד במקום כמו אוניברסיטה, וקשה יותר לייצג את איינשטיין, אתה מכין כוס קפה לסטודנט, הוא שואל אותך האם היחס בין הקפה לסוכר תואם לתורת היחסות, או שהוא מבקש מכסה לקפה, למען שימור האנרגיה, יענו רוצה שהקפה יישאר חם.
אבל מה, תוך שנה נהפכתי למומחה לאיינשטיין ואמירותיו, כי בית הקפה היה מדפיס על הכוסות, מפיות, שקיות, ציטוטים של איינשטיין. פעם הדפיסו על כוסות התה את "פרדוקס עלי התה" עם איזה שלושים מילה, ישבו לי שם סטודנטים וערבבו את התה, לראות שכל העלים מתרכזים באמצע הכוס, אמרתי להם מה עם שימור האנרגיה?! אתם מקררים את התה.
יום אחד ישבתי עשיתי שש בש, אתה יודע לפעמים יש זמן, עובר איזה סטודנט צועק לי איינשטיין אמר "אלוקים לא משחק בקוביות" התעצבנתי אמרתי לו למה, מאיפה איינשטיין יודע? הוא היה שם?
הוא אומר לי לא הבנת, הפוך, איינשטיין התכוון שבטבע לא קוראים דברים אקראיים, יענו הכל מכוון מלמעלה, האמת קניתי.
ב31 ביולי 2002, תאמין לי אני זוכר את זה כמו היום, שעת צהרים, אמצע המשמרת, שיא העומס, אני מכין קפה, עומד עם הפנים לקיר, פתאום פיצוץ מטורף, אני נהדף אל הקיר, עפים ונופלים עלי דברים, לא שומע כלום, כאבים בכל מקום, דם על הפנים והידיים, אבל מה שחשוב, חי.
אני מסתכל מסביב תאמין לי לא יכול לספר לך מה ראיתי שם, גיהינום. אני מתבונן בהרוגים והפצועים ששוכבים על הרצפה בין הכסאות ההפוכים וכוסות הקפה השפוכות, אני מושיט את היד לקחת איזה כוס, מנסה לקרוא את המשפט המודפס עליה, חלק מהמשפט מכוסה בדם, אני קורא "אלוקים לא משחק", התעלפתי.
התעוררתי בביה"ח, הגיעו לראיין אותי מהתקשורת, שאלו אתה חוזר לעבודה ב"איינשטיין"? עניתי אני לשחק סיימתי, עכשיו אני מתקרב לאלוקים. אמרה לי המראיינת אתה יודע שלא ברור שאיינשטיין האמין באלוקים, אמרתי לה כנראה שאני יותר גאון מאיינשטיין. אתה מבין, בסה"כ לקחתי לאיינשטיין את השם, הוא גנב ממני את הגאונות .
נסעתי משם ללא דו"ח כמובן, אבל עם הרבה מחשבות, חשבתי, אם הוא לקח רק את השם, אולי הגאונות נשארה פנויה...
מעונין מאוד בביקורת.
