חמותי ואני

mw · 23/8/15

תודי לד' שיש לך למי ליסוע

ושכל הצדדים מקבלים אותך בשמחה

שירי12 · 23/8/15

אני כבר 5 שנים אצל השוויגער. הסיבה - התפילות של בעלי. לא קל, פחות נחמד -
אבל לדעתי זה הכי חשוב בראש השנה, במיוחד שאני ב"ה כבר לא הולכת לבית הכנסת. צריך שיהיה תפילות טובות על כל המשפחה..
ולכל דבר מתרגלים

אחת אחת 11 · 23/8/15

היא מדברת על זה שאצל אמא שלה יש ילדים קטנים ואצל השוויגר ריק. מכירה כאלו שמעדיפות הפוך בדיוק בגלל הסיבה הזו. (להיות אצל השוויגר)

bat-el-g · 23/8/15

אני חושבת שזו סוג של בגרות מסוימת.
הרי הדילמה הזו יכולה לחזור בכל מיני וריאציות-
חגים אחרים, שמחות של הצד השני, ביקורים למיניהם.
כדאי מאד לבוא לחיי נישואים בנסיון להכיל ולהכיר את השונה.
ברור שהרבה יותר נח הרבה פעמים הידוע והמוכר, אבל צריך להתנסות וקצת להתנתק מהסינר של אמא'לה.

spich · 23/8/15

משהו אגבי, שמתאים גם לכותרת "אימי ואני"
דווקא בגלל שההתארחות בבית ההורים נראית כל כך מובנת מאליה,
ואפילו לא מצריכה הזמנה או תיאום מיוחד,
חשוב שנהיה ערניות:
לא תמיד ההורים בנויים לארוח, גם כשמדובר בבנותיהן היקרות והמקושרות...
הבלגן של הילדים, לפעמים ילדי הבית שנאלצים להתכווץ פיזית ורגשית, הורים שכבר התבגרו, עריכת סעודות חג לכמויות בלתי נדלות - הן מבחינה טכנית והן כלכלית.
בקיצור, בכל החלטה שלנו לבוא לכל אחד מהצדדים, אנו נדרשות לחשיבה מתחשבת ולא אנוכית,
להכנס לראש של הורינו אותם אנחנו מצווים לכבד (ולא להפך...) ולהתפלל לעשות את הטוב והישר בעיני השם ובעיניהם.
(אגב, מותר לקחת חלק של ממש בהכנת הסעודה - סימנים, דגים, בשר, תוספות - ולא רק עוגת דבש כפול מספר המתארחים...)
כשמאמצים מבט כזה, זה חוסך מראש אפשרויות פגיעה בשטח...

data set · 23/8/15

נכתב ע"י spich;1745037:
משהו אגבי, שמתאים גם לכותרת "אימי ואני"
דווקא בגלל שההתארחות בבית ההורים נראית כל כך מובנת מאליה,
ואפילו לא מצריכה הזמנה או תיאום מיוחד,
חשוב שנהיה ערניות:
לא תמיד ההורים בנויים לארוח, גם כשמדובר בבנותיהן היקרות והמקושרות...
הבלגן של הילדים, לפעמים ילדי הבית שנאלצים להתכווץ פיזית ורגשית, הורים שכבר התבגרו, עריכת סעודות חג לכמויות בלתי נדלות - הן מבחינה טכנית והן כלכלית.
בקיצור, בכל החלטה שלנו לבוא לכל אחד מהצדדים, אנו נדרשות לחשיבה מתחשבת ולא אנוכית,
להכנס לראש של הורינו אותם אנחנו מצווים לכבד (ולא להפך...) ולהתפלל לעשות את הטוב והישר בעיני השם ובעיניהם.
(אגב, מותר לקחת חלק של ממש בהכנת הסעודה - סימנים, דגים, בשר, תוספות - ולא רק עוגת דבש כפול מספר המתארחים...)
כשמאמצים מבט כזה, זה חוסך מראש אפשרויות פגיעה בשטח...

את כ"כ צודקת!!!!! את התגובה הזו צריך להגדיל ולהדגיש כדי שכ-ו-ל-ם יראו ויפנימו.
יש גם שוני בהבנה בין הילדים הגדולים-הבכורים לבין הצעירים. בד"כ הצעירים קשובים יותר ומבינים שההורים באיזה שהוא מקום מתבגרים וצריכים את השקט שלהם בפרט אם הם אנשים עובדים, מה שגדולים לעולם לא יבינו, הם עזבו את הבית בעוד הוריהם צעירים ונמרצים והם שוכחים שהשעון מתקתק והזמן לא עוצר מלכת. אמר לי פעם אחי הגדול: "מה קרה לאבא ואמא? למה אין להם כח שיבואו לשבת?" אמרתי לו שמגיע להם קצת חופש ושקט ושבת זה הזמן שלהם לנוח. ומה הוא ענה לי???: "הם התבגרו לפני הזמן".... כמעט צרחתי אבל הבנתי שזה לא יעזור. אז ילדים, צאו מהבועה, הורים צריכים שקט ומנוחה ולא, לא תמיד זה ישמח אותם כשבאים צאצאים וקטנטנים שצריך להתייחס אליהם ולא לשכוח להחמיא להורים על ההשקעה.... ולפעמים נראה לכם שאולי יהיה להם עצוב נורא, איך הם ישבו לבד בשולחן שבת נעבעך, 2 זקנים עם עצמם... אז לא! זה מתנה שאנחנו בתור ילדים חייבים לפרגן להורים שלנו מפעם לפעם, לא להתיישב להם על הורידים בכל הזדמנות מזדמנת, זה פשוט לא יפה ובטח שלא מכבד הורים להטריח אותם ולאמץ אותם בפרט אם אחרי שבוע של עבודה קשה ומאומצת. וגם אם ההורים מראים שהם שמחים בבואכם, תחשבו פעמיים.
ובנוגע לחמותי, אנחנו כמעט לא מתארחים וזה היה להם קשה אך תפסתי איתה שיחה והסברתי לה שמאד כיף לנו לבוא אליהם אבל גם מאד כיך לנו להיות בבית ואנחנו נהנים ביחד ולא מחפשים לצאת ולהתארח, והיא הבינה ושמחה עם זה מאד! ומנסיון, זה בונה את הזוגיות פי מליון מלצאת כל שבת ראשונה או שניה!

DigiTali · 23/8/15

מסכימה פה עם כל התגובות...
במקרה שלי - אני הצעירה בבית ובעלי הוא הבכור...
בעלי לא רגיל לתפילות בבית כנסת שם כי מגיל ישיבה קטנה הוא כבר לא מתפלל שם....ככה שהעניין הזה לא רלוונטי...
דווקא חמותי היא בעצמה אמא לתינוק בן שנה וחצי!! אבל גיסתי וגיסים שלי (הרווקים) עוזרים לה מלא והיא לא מסכימה שהם יעזרו לי במקום לה (צודקת) וכך יוצא שבסופו של דבר אני בלי עזרה בכלל (גם אצל אמא שלי אין באמת עזרה פיזית אבל העזרה היא יותר נפשית...אמא שלי מידי פעם תקפוץ לראות שהכל בסדר וכו..ובכלל - התפילות אצל הורי מסתימות ב11:30 (ותיקין) ואצל חמותי ב-3:00 בצהרים וזה הבדל עצום עצום!!
היא מצפה שנבוא כי אנחנו הנשואים היחידים אצלה.....בפסח היא אמרה לי שהיא לא מוכנה שנהיה אצלה פחות מחצי חג....וגם כשנגמר החלק שלה היא ממש התחננה/דרשה שנשאר עוד....ובסוכות - היינו אצלה חג ראשון ולשבת רציתי ללכת לאחותי...וכך עשיתי...אחרי זה חצי שנה היא לא גמרה לדבר על זה שעזבנו אותם כ"כ מוקדם.....
אני לגמרי מבינה את הצורך שלה להיות עם הבן שלה בחגים....אבל זה קשה קשה קשה (החגים אצל הורי הם פשוט מדהימים והאוירה טובה ואצלהם זה מתנהל כזה כמו זוג צעיר כי הם רק לאחרונה התחילו לעשות בעצמם חגים בבית....)
בקיצור....דילמה קשה אבל מה שבטוח - אני מעדיפה לסבול ולא לפגוע בה....
תודה רבה רבה על התגובות...ממש עשיתם לי פרופורציה במחשבה

שפריץ · 23/8/15

הייתי שנתיים בליל הסדר אצל ההורים שלי.
כל פעם מצאתי תירוץ אחר, אבל פשוט רציתי לחגוג איפה שאני מכירה...
בשנה השלישית הייתי אצלם, וכל כך נהניתי!!

אני כבר לא זוכרת ממה, מההתנהלות השונה, שדוקא מצאה חן בעיני מאוד.

המלצתי- נסי.
אם לא תהני, תהיה לך לפחות סיבה.

לא קראתי את כל האשכול, מקווה שעניתי לעניין.

data set · 23/8/15

נכתב ע"י DigiTali;1745260:
מסכימה פה עם כל התגובות...
במקרה שלי - אני הצעירה בבית ובעלי הוא הבכור...
בעלי לא רגיל לתפילות בבית כנסת שם כי מגיל ישיבה קטנה הוא כבר לא מתפלל שם....ככה שהעניין הזה לא רלוונטי...
דווקא חמותי היא בעצמה אמא לתינוק בן שנה וחצי!! אבל גיסתי וגיסים שלי (הרווקים) עוזרים לה מלא והיא לא מסכימה שהם יעזרו לי במקום לה (צודקת) וכך יוצא שבסופו של דבר אני בלי עזרה בכלל (גם אצל אמא שלי אין באמת עזרה פיזית אבל העזרה היא יותר נפשית...אמא שלי מידי פעם תקפוץ לראות שהכל בסדר וכו..ובכלל - התפילות אצל הורי מסתימות ב11:30 (ותיקין) ואצל חמותי ב-3:00 בצהרים וזה הבדל עצום עצום!!
היא מצפה שנבוא כי אנחנו הנשואים היחידים אצלה.....בפסח היא אמרה לי שהיא לא מוכנה שנהיה אצלה פחות מחצי חג....וגם כשנגמר החלק שלה היא ממש התחננה/דרשה שנשאר עוד....ובסוכות - היינו אצלה חג ראשון ולשבת רציתי ללכת לאחותי...וכך עשיתי...אחרי זה חצי שנה היא לא גמרה לדבר על זה שעזבנו אותם כ"כ מוקדם.....
אני לגמרי מבינה את הצורך שלה להיות עם הבן שלה בחגים....אבל זה קשה קשה קשה (החגים אצל הורי הם פשוט מדהימים והאוירה טובה ואצלהם זה מתנהל כזה כמו זוג צעיר כי הם רק לאחרונה התחילו לעשות בעצמם חגים בבית....)
בקיצור....דילמה קשה אבל מה שבטוח - אני מעדיפה לסבול ולא לפגוע בה....
תודה רבה רבה על התגובות...ממש עשיתם לי פרופורציה במחשבה

מזדהה איתך... גם אני הצעירה בבית ובעלי הוא הבכור... ולנו היה אותו סיפור עם ליל הסדר אותו חגגנו במשך שנתיים ברצף אצל הורי.... גם חמותי התחילה עם חשבונות אבל עד שתפסתי אומץ ודיברתי, עד אז היא התביישה מהחברות ומהשכנות שקרקרו לה "מה קורה עם הזוג הצעיר שלך?!.." וכולם חשבו שאנחנו לא חיים טוב.... (איזה אנשים מצומצמים, במקום לחשוב שטוב להם בבית אולי....... כנראה שקשה לדמיין דבר כזה על זו"צ, קטונתי מלהבין את ה"נשמות הטובות" שרוחשות ובוחשות אצל השני.) ובהגיע ליל הסדר השלישי - - - נסעתי שטופת דמעות... ובסופו של דבר זה היה מצוין! גם נהניתי וגם הלקיתי את עצמי על הדכאון שהבאתי על עצמי, ולמדתי מזה דבר אחד, כמו שאמרו פה: כל משפחה יש לה את הסגנון שלה וזה לא פוסל דבר וחצי דבר לא ממני ולא ממשפחתי! הפוך! טוב להכיר, טוב לדעת, טוב להיות פתוחים וחשוב ללמוד לקבל כל אחד בדרכו.
*** לא תמיד נכון לסבול (ואח"כ להוציא הכל על הבעל..)! תדברי, תאמרי לה שאת נהנית וכיף לך להיות שם וכו' אבל את צריכה את הפרטיות שלך ואת הפינה שלך וכו'. אם היא בנ"א היא תבין ולא תחפור.