מידע שימושי ח. ברטלר - מתי יוצא הספר הבא?

[mirier]

הנקודה היא שהרף הזה אינו קיים! כל המתואר שם מייצג מציאות שאינה מתרחשת בחדר הטיפול.
ואם היא מתרחשת, היא סוטה מהמהלך התקין.

 

[shuli43]

כשמשתמשים בזה במינון זה כלי אדיר. לכל המתנגדות - אם תספורנה תגלנה שהיא ממש לא משתמשת בכלי הזה פעמים רבות, וכשכן, זה נצרך.

אני מכירה כאלה, שיש להם חסימה פנימית גבוהה כל כך, שאין משהו שיכול להפשיר את החסימה, ואין דרך לעזור להם להיעזר, מלבד החיבור הרגשי עם המטפל, שבא לעיתים דרך מגע. כשהמטפל אחראי מספיק כדי לדעת להשתמש בחיבור הרגשי הזה, ולא להפוך את זה לתלות, זהו כלי נדרש מאין כמותו.

היכולת לאהוב, היכולת להיות משמעותי למטופל, במינון הנכון, היא שיטה נכונה כשצריך אותה.
זו לא סטיה מהמהלך התקין.

ושוב, השיטה אינה חפה מסיכונים, ואולי כאן נקודת המחלוקת, באיזה מקרה טיפולי נכון וכדאי להשתמש למרות הסיכונים.

 

[רוח סערה]

זה מסוכן. תיזהרי.

אולי לא כדאי.

בציניות? או באמת?

 

[נוי]

אם מטפלת מביאה את מטופלתה להכרה הבסיסית שה' יתברך אוהב אותה בכל תנאי ולא משנה מה, ואין דבר יותר חזק מהאהבה הזו, זו דרך טיפול נפלאה ואדירה המובילה לתלות בדבר האמיתי. אשריה ואשרי מטופלותיה.
אבל אם המטפלת יוצרת אצל המטופלת תלות בבן אנוש בין רגשית ובין מגעית? ואבוי.

 

[תרצה613]

מכל ספריה של ברטלר קראתי רק את "סתירה מצלצלת" וממש לא אהבתי את הסגנון.
לאחר קריאת האשכול הזה התעוררה סקרנותי, אני חייבת לקרוא ולהבין על מה הסער הגדול.
מי יכולה להמליץ לי מה הספר ה"מסוכן" ביותר שלה? באיזה מהם יש את הקטע של טיפול במגע?
אל דאגה, זה לא יזיק לי...

 

[mirier]

ברור שהמטפל והטיפול חייב להיות משמעותי למטופל. וברור שבטיפול טוב מתפתח קשר רגשי חזק בין המטפל למטופל. יש גבול דק מאד שצריך להישמר על מנת שהקשר לא יהפוך לתלותי. אפילו אם אין למטפל רצון לניצול וכו'. ויש לפעמים בספרים תיאורים שנראים כלקוחים ממחוזות אחרים. וד"ל.

אין בכל הנאמר לעיל כדי לשלול את השיטה, כל עוד אין היא מוגדרת בשם וניתן לחקור אותה ולהבין מה הבסיס שלה.

 

[nechamizak]

יש בשרשור פה מידע מוטעה. בסטינג טיפולי מקצועי מגע, הזדהות וכל קשר שמערבב בין הדמויות של המטפל והמטופל הם בעייתיים ביותר. זה בעייתי קודם כל מבחינה מקצועית מלבד הבעייה האתית. טיפול מקצועי לא אמור לספק למטופל צורך רגשי מסוים, אלא לפתח אותו מבחינה רגשית ולתת לו כלים להתמודד עם המציאות שלו ללא יצירת תלות במטפל. כמובן שמטפל צריך לשדר אמפתיה, אך לשמור על מקום ניטראלי כדי לכוון את המטופל למקום זה.

 

[במבה נוגט]

בציניות? או באמת?

היא כתבה בציניות, אבל זה באמת.

 

[יום אביב]

ברור שהמטפל והטיפול חייב להיות משמעותי למטופל. וברור שבטיפול טוב מתפתח קשר רגשי חזק בין המטפל למטופל. יש גבול דק מאד שצריך להישמר על מנת שהקשר לא יהפוך לתלותי. אפילו אם אין למטפל רצון לניצול וכו'. ויש לפעמים בספרים תיאורים שנראים כלקוחים ממחוזות אחרים. וד"ל.

אין בכל הנאמר לעיל כדי לשלול את השיטה, כל עוד אין היא מוגדרת בשם וניתן לחקור אותה ולהבין מה הבסיס שלה.

אכן. באחד מהספרים קראתי כמה תיאורים שהיו ממש ממש בעייתיים בעיניי ולא הבנתי מה להם ולטיפול רגשי.
מבחינת המטופלת, זה אפילו מבלבל: טיפול רגשי אמור לפתח ולבנות את הנפש, והנה מערבים כאן מגע, שהוא צורך גופני, והבלבול הזה הוא בעייתי בעיניי. טיפול רגשי אמור לספק את הנפש! וחסך במגע אינו אמור להיות מסופק על ידי מטפלת רגשית!

 

[רוח סערה]

אכן. באחד מהספרים קראתי כמה תיאורים שהיו ממש ממש בעייתיים בעיניי ולא הבנתי מה להם ולטיפול רגשי.
מבחינת המטופלת, זה אפילו מבלבל: טיפול רגשי אמור לפתח ולבנות את הנפש, והנה מערבים כאן מגע, שהוא צורך גופני, והבלבול הזה הוא בעייתי בעיניי. טיפול רגשי אמור לספק את הנפש! וחסך במגע אינו אמור להיות מסופק על ידי מטפלת רגשית!

מה עובר עלייך?
נראה לך שצורך במגע הוא פיזי נטו?

 

[תקוה]

הנקודה היא שהרף הזה אינו קיים! כל המתואר שם מייצג מציאות שאינה מתרחשת בחדר הטיפול.
ואם היא מתרחשת, היא סוטה מהמהלך התקין.

בכל ספר יש לפחות 50% דמיון, לא? מה הבעיה שזה גם בספריה? מישהו חשב שכל ספר שהוא קורא חייב להיות אמיתי עד העצם?

שמעתי באזני מחסיה שהספרים יכולים לשמש כזרז למשבר או לדיכאון
היא לא חוששת מכך כי לטענתה מי שלא בכיוון זה לא יזיק לו
ומי שכן בכיוון- אז טוב שיהיה לו זרז.

יש הרבה ספרים ש'גורמים לדיכאון לאו דוקא ספר זה.

 

[רוח סערה]

כל הסיבה שמתלהבים מספריה של ברטלר כי היא יוצאת קצת מהקופסה ונותנת לנשים החרדיות סוף סוף להחשף לנושאים שעד היום משום מה חשבו שהם טאבו.
ברור שבעקבות כך יהיו הדים שליליים גם, אף אחת לא רגילה לז'אנר כזה.
אבל היא הייתה חייבת לעשות את פריצת הדרך הזאת.
תנו חופש לביטוי, זו אמנות, ויש הרבה נשים (כמוני למשל) שמחפשות לעבור טלטלות כאלה בעקבות קריאה של ספר טוב, ואני מברכת את חסיה שעשתה את הצעד החשוב הזה.
הוא יעשה אי"ה תפנית בספרות החרדית וירים את הרמה בהרבה.
די, נמאס כבר עם העלילות המותחות והרדודות, שאת מרגישה אחריהן שסתם בזבזת זמן יקר.
נמאס עם הרעיונות המומצאים והצפויים (שאת יכולה לחוש בכל משפט את הצנזורה של עורכי העיתונים שרצו לחלוש על כל סוגי האוכלוסייה ולצאת "בסדר"- שיקול כלכלי לגמרי.)
רוצים אומנות
רוצים עמקות.
תודה חסיה. ו- סופרות יקרות- לכו בעקבותיה, התחילו ליצור באמת.

 

[תקוה]

. ו- סופרות יקרות- לכו בעקבותיה, התחילו ליצור באמת.

אבל כל יצירה חדשה יכולה לקבל תגובות שליליות. לכן הרבה חוששות ונשארות במשבצת הבאנלית.

 

[שוקולטה]

כל הסיבה שמתלהבים מספריה של ברטלר כי היא יוצאת קצת מהקופסה ונותנת לנשים החרדיות סוף סוף להחשף לנושאים שעד היום משום מה חשבו שהם טאבו.
ברור שבעקבות כך יהיו הדים שליליים גם, אף אחת לא רגילה לז'אנר כזה.
אבל היא הייתה חייבת לעשות את פריצת הדרך הזאת.
תנו חופש לביטוי, זו אמנות, ויש הרבה נשים (כמוני למשל) שמחפשות לעבור טלטלות כאלה בעקבות קריאה של ספר טוב, ואני מברכת את חסיה שעשתה את הצעד החשוב הזה.
הוא יעשה אי"ה תפנית בספרות החרדית וירים את הרמה בהרבה.
די, נמאס כבר עם העלילות המותחות והרדודות, שאת מרגישה אחריהן שסתם בזבזת זמן יקר.
נמאס עם הרעיונות המומצאים והצפויים (שאת יכולה לחוש בכל משפט את הצנזורה של עורכי העיתונים שרצו לחלוש על כל סוגי האוכלוסייה ולצאת "בסדר"- שיקול כלכלי לגמרי.)
רוצים אומנות
רוצים עמקות.
תודה חסיה. ו- סופרות יקרות- לכו בעקבותיה, התחילו ליצור באמת.

לפי דעתי זה תלוי בסוג אנשים ומה שהם נהנים לקרוא.
יש הרבה מאד שמפריע להם שהיא מוציאה ספרים בתדירות כ"כ גבוהה.
והכל סביב אותו נושא פחות או יותר.
לפי דעתי יש על הנושאים האלו (טיפולים וכו')סיפורים ממש טובים בלי תאורים ושיטות...
אני לדוגמא לא אוהבת את הספרים של ח. ברטלר ומאד נהנתי לקרוא את הסיפור שהתפרסם ב"משפחה" -סודות מתוך החדר

 

[רִפְקִי.]

הנקודה היא שהרף הזה אינו קיים! כל המתואר שם מייצג מציאות שאינה מתרחשת בחדר הטיפול.
ואם היא מתרחשת, היא סוטה מהמהלך התקין.

לדעתך.

 

[רִפְקִי.]

כל הסיבה שמתלהבים מספריה של ברטלר כי היא יוצאת קצת מהקופסה ונותנת לנשים החרדיות סוף סוף להחשף לנושאים שעד היום משום מה חשבו שהם טאבו.
ברור שבעקבות כך יהיו הדים שליליים גם, אף אחת לא רגילה לז'אנר כזה.
אבל היא הייתה חייבת לעשות את פריצת הדרך הזאת.
תנו חופש לביטוי, זו אמנות, ויש הרבה נשים (כמוני למשל) שמחפשות לעבור טלטלות כאלה בעקבות קריאה של ספר טוב, ואני מברכת את חסיה שעשתה את הצעד החשוב הזה.
הוא יעשה אי"ה תפנית בספרות החרדית וירים את הרמה בהרבה.
די, נמאס כבר עם העלילות המותחות והרדודות, שאת מרגישה אחריהן שסתם בזבזת זמן יקר.
נמאס עם הרעיונות המומצאים והצפויים (שאת יכולה לחוש בכל משפט את הצנזורה של עורכי העיתונים שרצו לחלוש על כל סוגי האוכלוסייה ולצאת "בסדר"- שיקול כלכלי לגמרי.)
רוצים אומנות
רוצים עמקות.
תודה חסיה. ו- סופרות יקרות- לכו בעקבותיה, התחילו ליצור באמת.

יש מצב שבטעות נכנסתי דרך הניק שלך?



כי אני מרגישה שאת ממש מדברת בשמי, ומעבירה כל כך מדויק את מה שאני מרגישה כלפי הספרים שלה.

תודה.

 

[shuli43]

אם מטפלת מביאה את מטופלתה להכרה הבסיסית שה' יתברך אוהב אותה בכל תנאי ולא משנה מה, ואין דבר יותר חזק מהאהבה הזו, זו דרך טיפול נפלאה ואדירה המובילה לתלות בדבר האמיתי. אשריה ואשרי מטופלותיה.
אבל אם המטפלת יוצרת אצל המטופלת תלות בבן אנוש בין רגשית ובין מגעית? ואבוי.

זו הנקודה בדיוק. פשוט כל מילה!

 

[רִפְקִי.]

אם מטפלת מביאה את מטופלתה להכרה הבסיסית שה' יתברך אוהב אותה בכל תנאי ולא משנה מה, ואין דבר יותר חזק מהאהבה הזו, זו דרך טיפול נפלאה ואדירה המובילה לתלות בדבר האמיתי. אשריה ואשרי מטופלותיה.
אבל אם המטפלת יוצרת אצל המטופלת תלות בבן אנוש בין רגשית ובין מגעית? ואבוי.

נכון.
מה הקשר לאשכול?

 

[הגיג]

---

 

[הגיג]

===