הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
זה שעצמאים צריכים לשווק את עצמם ידוע, והם אכן עושים זאת כל העת. מה שידוע פחות, כנראה, הוא הצורך בשיווק עצמי לשכירים, בתוך מקום העבודה שלהם. גם שכירים צריכים לשווק את עצמם.
אני לא זוכרת מי אמר את המשפט החכם הבא, שאני מצטטת מתוך הזיכרון, משפט חכם מאוד: הבקלה מטילה 3000 ביצים ביום והתרנגולת מטילה ביצה אחת בלבד, אבל התרנגולת מקרקרת אחרי שהיא עושה את זה. לכן אנו בזים לבקלה ומעריכים את התרנגולת.
כשחשבתי לפתוח שרשור בנושא שיווק לשכירים, חשבתי בתחילה שעדיף שמעסיקים יכתבו טיפים לשכירים, אבל התחרטתי. מעסיקים יכתבו דברים דוגמת: התמסרות, אבל זה לא משנה מה אתה באמת עושה כמו מה יודעים שאתה עושה, בכל אופן כשמדובר בשיווק. מניסיוני - יש עובדים שעושים המון ואף אחד לא יודע על כך. לכן הם גם לא זוכים להערכה וכמובן שלא לתגמול, בעוד שחבריהם העובדים פחות ויודעים לקרקר זוכים לקידומים, הערכות, בונוסים ומה לא. העובדה הזו בד"כ מתסכלת את הטובים והשקטים שמתמרמרים בינם לבין עצמם וחבל. במקום להתמרמר - תסגלו כמה הרגלים שיווקיים פשוטים ותזכו לטוב.
כמובן שזו לא חכמה לא לעשות כלום ולקרקר, אי אפשר לשרוד כך לאורך זמן. הטיפים שלהלן מיועדים למי שבאמת עובד ורוצה לקבל הערכה ותגמול למעשיו.
גילוי נאות: עבדתי כשכירה ב-3 מקומות עבודה שונים. בכל המקומות הללו זכיתי להערכה יוצאת דופן. תשאלו את המעסיקים שלי הם ידווחו על התמסרות, עבודה טובה, יחסי אנוש, ידע וכישרון - אני יכולה לסכם לכם את הכל במילה אחת: שיווק. היו טובים ממני בכל אחד ממקומות העבודה בכל קריטריון, אבל הם לא עשו כלום כדי לשווק את עצמם, והפסידו.
להלן הטיפים שלי. אני מזמינה את כל מי שברשותו טיפים נוספים להוסיפם כאן, לתועלת כל השכירים בעם:
1. עבודה כתמורה ולא כתרומה. המעביד משלם לעובד כל חודש סכום כסף מסוים. העובד זוכר את זה ביום בו הוא מקבל את המשכורת ואולי גם ביום שלמחרת. המעביד לעומתו זוכר את זה כל יום. בעד התשלום הזה הוא מצפה לקבל עבודה. יש עובדים שמעניקים הרגשה שהם "עושים טובה" למעסיק בכל מיני עניינים הנדרשים לצורך עבודתם. זה פיתוי גדול (קשור גם למה שאכתוב בהמשך - הערכה אישית מול הערכה מקצועית) אבל אסור. מעביד שמרגיש שיותר מידי עושים לו טובה, יותר מידי צריך לחלוב את העובדים, מתמלא רוגז. תנו הרגשה של הכרת הטוב, נתינת העבודה מתוך רצון והנאה.
2. ספרו על תהליכים ולא רק על תוצאות. עובדים רבים שולחים את התוצאה של עבודה רבה בסוף היום למעסיק. זה יכול להיות עבודה בגרפיקה, שורה שמספרת בירור כלשהו או במקרה כמו שלי - תכנית שיווק מושקעת. למעביד לוקח לעבור על זה משך זמן שבין חצי דקה לרבע שעה, במקרה הסטנדרטי. הוא לא יכול לשער כמה עמל מושקע בזה. אל תצפו שהוא ינחש לבד, ספרו לו! אפילו תוצאה של שיחת טלפון, למשל - קביעת פגישה אל תשלחו בצורה יבשה של: הפגישה נקבעה ליום ד' בשעה 3 במשרד. ספרו מה אמר האדם, מה עניתם לו כתגובה, איך שכנעתם אותו ומה הוא הגיב, וכיצד גרמתם לו להתלהב יותר.
3. הראו שותפות. אין דבר ש"קונה" בוסים יותר מהשתתפות, נשיאה בעול ואכפתיות. משפט כמו: "זה לא רק העסק שלך, זה גם העסק שלי" הוא אחד המשפטים החכמים בתבל. אף פעם אל תגידו: "המשרד שלך", אלא המשרד שלי או שלנו. אבל הראו את זה גם בהתנהגות. מותר להישאר שעה נוספת במקום העבודה. אם תקטרו ותכעסו או תתבכיינו ירגיש המעסיק שהוא מכירח אתכם, שאין לכם רצון להשקיע, שאתם משאירים אותו לבד בזירה וכל האחריות עליו (גם לזה קשור הערכה אישית מול הערכה מקצועית. הנה, בנקודה הבאה אדבר על זה). אם אתם יודעים שהנה זה בא - עוד רגע הוא יכריח אתכם להישאר ולא תהיה לכם ברירה בכל מקרה, עדיף שתהיו חכמים ותזמו את זה בעצמכם: "אני רואה שלא אספיק לסיים את העבודה הזו בשעה הקרובה, תרצה שאשאר היום עוד קצת כדי לסיים? אין לכם מושג לכמה הערכה תזכו בגלל זה.
4. הערכה אישית מול הערכה מקצועית. יש למעסיק שלכם הרבה סיבות להעריך אתכם כעובדים. אף פעם אל תסמכו על ההערכה האישית אליכם. עובדים רבים בונים את כל הביטחון שלהם על זה: הם מספרים למעסיק שוויתרו על ברית של אחיין לטובת יום עבודה רגיל, הם מספרים שכל המשפחה שלהם נמצאים בטיול ורק הם עובדים כרגיל. לפעמים עובדים יכולים לבקש חופשה ולבקשת המעסיק לבטל אותה. והם מצפים להערכה בגלל הדברים האלו. מניסיון - אין סיכוי שתקבלו את זה, להיפך. המעסיק קצת חסר אונים, הוא לא באמת רוצה להפריע לכם בחיים, הוא רק רוצה שהעבודה תתבצע על הצד הטוב ביותר. הרצון לקבל הערכה בגלל ויתורים לטובת העבודה נתפס כמשהו קטנוני, לא בוגר מספיק והעיקר: "מה הוא רוצה שאגיד לו עכשיו?" זו המחשבה שלהם ברגעים האלו. הרחמים שהם לא מצליחים לחוש כלפי העובד מתחלפים מאוד מהר בעצבים עליו, כי הוא גורם להם להרגיש רע עם עצמם, וזה לגמרי שונה מהערכה, סותר אפילו. מה כן אפשר לבקש? לא הערכה כזו אלא הערכה מקצועית וזה תקבלו בזכות כל אחד מהטיפים שרשמתי קודם ושארשום בהמשך.
5. הפרדה בין החיים האישיים לעבודה. בכל הפעמים שביקשתי חופשה או הודעתי על איחור ונימקתי - הדבר התקבל בצורה לא מספיק מבינה, לטעמי. בקשת חופש לצורך תור לרופא - אני מצליחה לדמיין את המעסיק חושב לעצמו: היא לא יכלה לקבוע את התור בשעה אחרת? כמובן שהוא לא שאל את השאלה הזו, לא הסברתי לו עד כמה היה קשה לקבוע את התור. גרוע יותר - להודיע על איחור בשביל לקחת את הילדה לגן ביום הראשון, או לקחת יום חופש בתקופה מאוד עמוסה פשוט כי כבר קשה לי ואני צריכה להתאוורר. אני הפסקתי להסביר. המעסיקים שלי ידעו שאני מגיעה בכל מצב, לא בגלל שסיפרתי להם (עיינו להלן הערכה אישית וכו') אלא כי זה דבר שרואים, גם רשימת החיסורים שלי קטנה מאוד, והם מקבלים הודעה כזו: "ביום חמישי בשבוע הבא אאלץ להיעדר. ההודעה הזו נשלחת אליך לאחר חיפוש אלטרנטיבות ובדיקת חלופות, אין לי ברירה. אשמח לאישור על ההיעדרות." אף אחד לא שאל אותי למה, כן שאלו אותי אם זה דחוף (ועל זה תמיד אני עונה: נראה לכם שאם זה לא דחוף הייתי נעדרת? יש משהו שאני אוהבת יותר מהעבודה??), תמיד אשרו לי. דוגמה נוספת: פעם היה קשה קצת בבית, הילדים לא הרגישו טוב וקיבלתי כל כמה דקות טלפון לעבודה עם שאלות. הבוס שעבר באותו רגע בסביבה וראה אותי בטלפון קיבל הסבר שהילדים לא מרגישים טוב וקצת קשה בבית. לא עזר לי כלום: הוא עד היום טוען שהתוצרים שלי באותו שבוע הרבה פחות טובים מבכל שבוע אחר. לדעתי - הוא לא צודק, אבל אל תתווכחו עם הבוס.
6. אל תתווכחו עם הבוס. אף אחד לא אמר שהבוס תמיד צודק, לא בגלל שזה לא נכון, אלא בגלל שזה כל כך נכון שאפילו מיותר לומר את זה. הבוס לעולם אינו טועה וגם אם כן, אסור לכם לדעת את זה. איך בכל זאת מעמידים את הבוס על טעותו? שואלים כמה שאלות מכוונות ואומרים שלא הבנו בדיוק ושיסביר לנו מחדש. בד"כ הוא מסביר מחדש ואז רואים שהוא מעולם לא טעה. הוא מעולם לא טעה.
7. לקיחת אחריות בכל מצב. הפעם הראשונה ששמתי לב שזה בסך הכל שיווק היתה כשהבוס שלי (לשעבר) אמר לי שאני משווקת את עצמי נהדר. בעיניו זו היתה מחמאה, בשבילי - אמת צרופה. זה קרה לאחר שהוא בדק חומר שהכנתי והגשתי לו לעיון, ומצא כמה טעויות טפשיות ומרגיזות. עמל של כמה ימים הלך לזבל. הסיבה: הוא לא הגדיר לי משהו מסוים ונצרך. אני כעסתי, כי עבדתי על זה הרבה, אבל הוא גם כעס - כי הוא שילם לי על הימים הללו, והתאכזב. הוא היה אשם, חד משמעית, והתחלתי אפילו לומר לו את זה: "זה בגלל שלא אמרת לי ש.." ואז עצרתי, והתחלתי מחדש: "סליחה, זה בגלל שלא שאלתי אותך מה..."
שנינו ידענו שלא הייתי אמורה לשאול. שנינו ידענו שאם הייתי שואלת לא היתה הטעות הזו. ושנינו יודעים שאין כמו עובד טוב שלוקח את האשמה מעל המעסיק. אז בפעם הבאה אולי אשאל ואולי לא, הימים הבאים הוקדשו לעריכת החומר מחדש והכל בא על מקומו בשלום. המעסיק מרוצה ואני גם.
וברור שכאשר העובד באמת טועה עליו לקחת את האחריות ולא להפיל אותה על המעסיק - נכון?
8. ניצול זמן. זה אחד ההבדלים בין עצמאי לשכיר. עצמאי מחכה ללקוח שיתן לו עבודה, ואם לא - הוא פשוט לא עובד. שכיר צריך לעבוד בשעות מוגדרות. הבוס לא עובד אצלו, ולכן הוא לא חייב לתת לו הגדרות לעבודה, אבל הוא צריך להביא תוצאות. מה זה אומר? אם אין כרגע מה לעשות אפשר לחלום, אפשר לדבר עם חברה לעבודה, אפשר להתקשר הביתה. אני מחפשת מתחת לאדמה מה לעשות. אני זוכרת מקרה ששיקף את הדבר - הגענו שני עובדים למקום העבודה והדלת היתה נעולה. ישבנו על המדרגות והיינו צריכים למלא את הזמן. העובד השני היה מאוד לחוץ, היתה לו הרבה עבודה והוא היה לחוץ להספיק. הוא התקשר למעסיק איזה 12 פעמים שיביא מפתח ושיבוא לפתוח את הדלת. כשסוף סוף הגיע המעסיק הוא ראה אותי שם. מה זה, הוא שאל אותי את גם פה? אם הייתי יודע הייתי בא קודם, הזמן שלך יקר לי!
לא נורא, אמרתי לו, בזמן הזה התקדמתי עם זה וזה וזה, וחשבתי על דרכים לקדם את זה וזה. למען האמת, אם הייתי קוראת עיתונים בזמן הזה לא היה קורה כלום. זו אשמתו שנתקענו. גם אם הייתי מתקשרת לא היה קורה דבר, אבל בחרתי לנצל את הזמן (וכמובן - להראות לו את זה). ככלל - תמיד כדאי למצוא מה לעשות לבד, לעבוד ולא לבקש כל היום הנחיות. בוסים אוהבים עובדים יוזמתיים.
9. העדפת תדמית על פני מכירה מוגברת זמנית. יהיה מי שיחלוק עלי, אבל מותר לכם. הרבה פעמים יש אפשרות להרוויח כמה שקלים נוספים משעות נוספות, מפרוייקטים מיוחדים, מעבודה תחת לחץ. הניסיון שלי הראה שעדיף לוותר מראש על רווח, אם הוא לא גדול מאוד - כמובן, כדי לזכות לתדמית טובה יותר. ערכו של כל עובד יורד ברגע שהוא מתחיל להתחשבן, ברגע שהוא עובד מסור - הערך עולה. לא כל סכום שווה את הפגיעה הזו. בניית תדמית לטווח ארוך מתורגמת לכסף ממשי ברגע של העלאה במשכורת (זה מגיע, אל תדאגו), בזמן קיצוצים העובד המוערך יותר נשאר, ברגע של קידום - מחפשים את מי שמוכן להשקיע. מי שהדיבור שלו רק על כסף אולי מרוויח את פרוטותיו, אבל לטווח הארוך יותר הוא מפסיד.
ועוד גילוי נאות אחד: לכל מי שחושב על הרווח האישי שלי מכתיבה זו: אל תדאגו, אינני מחפשת מקום עבודה. אני מרוצה מאוד במקום בו אני עובדת כעת, ועד כמה שידוע לי - מרוצים ממני גם כן (אני משקיעה בשיווק עצמי...). מטרתי היא אך ורק לתועלת כל מי ומי שיקרא את זה. אודה מראש למי שיכתוב גם הוא טיפים נוספים שאוכל ליישם.
אני לא זוכרת מי אמר את המשפט החכם הבא, שאני מצטטת מתוך הזיכרון, משפט חכם מאוד: הבקלה מטילה 3000 ביצים ביום והתרנגולת מטילה ביצה אחת בלבד, אבל התרנגולת מקרקרת אחרי שהיא עושה את זה. לכן אנו בזים לבקלה ומעריכים את התרנגולת.
כשחשבתי לפתוח שרשור בנושא שיווק לשכירים, חשבתי בתחילה שעדיף שמעסיקים יכתבו טיפים לשכירים, אבל התחרטתי. מעסיקים יכתבו דברים דוגמת: התמסרות, אבל זה לא משנה מה אתה באמת עושה כמו מה יודעים שאתה עושה, בכל אופן כשמדובר בשיווק. מניסיוני - יש עובדים שעושים המון ואף אחד לא יודע על כך. לכן הם גם לא זוכים להערכה וכמובן שלא לתגמול, בעוד שחבריהם העובדים פחות ויודעים לקרקר זוכים לקידומים, הערכות, בונוסים ומה לא. העובדה הזו בד"כ מתסכלת את הטובים והשקטים שמתמרמרים בינם לבין עצמם וחבל. במקום להתמרמר - תסגלו כמה הרגלים שיווקיים פשוטים ותזכו לטוב.
כמובן שזו לא חכמה לא לעשות כלום ולקרקר, אי אפשר לשרוד כך לאורך זמן. הטיפים שלהלן מיועדים למי שבאמת עובד ורוצה לקבל הערכה ותגמול למעשיו.
גילוי נאות: עבדתי כשכירה ב-3 מקומות עבודה שונים. בכל המקומות הללו זכיתי להערכה יוצאת דופן. תשאלו את המעסיקים שלי הם ידווחו על התמסרות, עבודה טובה, יחסי אנוש, ידע וכישרון - אני יכולה לסכם לכם את הכל במילה אחת: שיווק. היו טובים ממני בכל אחד ממקומות העבודה בכל קריטריון, אבל הם לא עשו כלום כדי לשווק את עצמם, והפסידו.
להלן הטיפים שלי. אני מזמינה את כל מי שברשותו טיפים נוספים להוסיפם כאן, לתועלת כל השכירים בעם:
1. עבודה כתמורה ולא כתרומה. המעביד משלם לעובד כל חודש סכום כסף מסוים. העובד זוכר את זה ביום בו הוא מקבל את המשכורת ואולי גם ביום שלמחרת. המעביד לעומתו זוכר את זה כל יום. בעד התשלום הזה הוא מצפה לקבל עבודה. יש עובדים שמעניקים הרגשה שהם "עושים טובה" למעסיק בכל מיני עניינים הנדרשים לצורך עבודתם. זה פיתוי גדול (קשור גם למה שאכתוב בהמשך - הערכה אישית מול הערכה מקצועית) אבל אסור. מעביד שמרגיש שיותר מידי עושים לו טובה, יותר מידי צריך לחלוב את העובדים, מתמלא רוגז. תנו הרגשה של הכרת הטוב, נתינת העבודה מתוך רצון והנאה.
2. ספרו על תהליכים ולא רק על תוצאות. עובדים רבים שולחים את התוצאה של עבודה רבה בסוף היום למעסיק. זה יכול להיות עבודה בגרפיקה, שורה שמספרת בירור כלשהו או במקרה כמו שלי - תכנית שיווק מושקעת. למעביד לוקח לעבור על זה משך זמן שבין חצי דקה לרבע שעה, במקרה הסטנדרטי. הוא לא יכול לשער כמה עמל מושקע בזה. אל תצפו שהוא ינחש לבד, ספרו לו! אפילו תוצאה של שיחת טלפון, למשל - קביעת פגישה אל תשלחו בצורה יבשה של: הפגישה נקבעה ליום ד' בשעה 3 במשרד. ספרו מה אמר האדם, מה עניתם לו כתגובה, איך שכנעתם אותו ומה הוא הגיב, וכיצד גרמתם לו להתלהב יותר.
3. הראו שותפות. אין דבר ש"קונה" בוסים יותר מהשתתפות, נשיאה בעול ואכפתיות. משפט כמו: "זה לא רק העסק שלך, זה גם העסק שלי" הוא אחד המשפטים החכמים בתבל. אף פעם אל תגידו: "המשרד שלך", אלא המשרד שלי או שלנו. אבל הראו את זה גם בהתנהגות. מותר להישאר שעה נוספת במקום העבודה. אם תקטרו ותכעסו או תתבכיינו ירגיש המעסיק שהוא מכירח אתכם, שאין לכם רצון להשקיע, שאתם משאירים אותו לבד בזירה וכל האחריות עליו (גם לזה קשור הערכה אישית מול הערכה מקצועית. הנה, בנקודה הבאה אדבר על זה). אם אתם יודעים שהנה זה בא - עוד רגע הוא יכריח אתכם להישאר ולא תהיה לכם ברירה בכל מקרה, עדיף שתהיו חכמים ותזמו את זה בעצמכם: "אני רואה שלא אספיק לסיים את העבודה הזו בשעה הקרובה, תרצה שאשאר היום עוד קצת כדי לסיים? אין לכם מושג לכמה הערכה תזכו בגלל זה.
4. הערכה אישית מול הערכה מקצועית. יש למעסיק שלכם הרבה סיבות להעריך אתכם כעובדים. אף פעם אל תסמכו על ההערכה האישית אליכם. עובדים רבים בונים את כל הביטחון שלהם על זה: הם מספרים למעסיק שוויתרו על ברית של אחיין לטובת יום עבודה רגיל, הם מספרים שכל המשפחה שלהם נמצאים בטיול ורק הם עובדים כרגיל. לפעמים עובדים יכולים לבקש חופשה ולבקשת המעסיק לבטל אותה. והם מצפים להערכה בגלל הדברים האלו. מניסיון - אין סיכוי שתקבלו את זה, להיפך. המעסיק קצת חסר אונים, הוא לא באמת רוצה להפריע לכם בחיים, הוא רק רוצה שהעבודה תתבצע על הצד הטוב ביותר. הרצון לקבל הערכה בגלל ויתורים לטובת העבודה נתפס כמשהו קטנוני, לא בוגר מספיק והעיקר: "מה הוא רוצה שאגיד לו עכשיו?" זו המחשבה שלהם ברגעים האלו. הרחמים שהם לא מצליחים לחוש כלפי העובד מתחלפים מאוד מהר בעצבים עליו, כי הוא גורם להם להרגיש רע עם עצמם, וזה לגמרי שונה מהערכה, סותר אפילו. מה כן אפשר לבקש? לא הערכה כזו אלא הערכה מקצועית וזה תקבלו בזכות כל אחד מהטיפים שרשמתי קודם ושארשום בהמשך.
5. הפרדה בין החיים האישיים לעבודה. בכל הפעמים שביקשתי חופשה או הודעתי על איחור ונימקתי - הדבר התקבל בצורה לא מספיק מבינה, לטעמי. בקשת חופש לצורך תור לרופא - אני מצליחה לדמיין את המעסיק חושב לעצמו: היא לא יכלה לקבוע את התור בשעה אחרת? כמובן שהוא לא שאל את השאלה הזו, לא הסברתי לו עד כמה היה קשה לקבוע את התור. גרוע יותר - להודיע על איחור בשביל לקחת את הילדה לגן ביום הראשון, או לקחת יום חופש בתקופה מאוד עמוסה פשוט כי כבר קשה לי ואני צריכה להתאוורר. אני הפסקתי להסביר. המעסיקים שלי ידעו שאני מגיעה בכל מצב, לא בגלל שסיפרתי להם (עיינו להלן הערכה אישית וכו') אלא כי זה דבר שרואים, גם רשימת החיסורים שלי קטנה מאוד, והם מקבלים הודעה כזו: "ביום חמישי בשבוע הבא אאלץ להיעדר. ההודעה הזו נשלחת אליך לאחר חיפוש אלטרנטיבות ובדיקת חלופות, אין לי ברירה. אשמח לאישור על ההיעדרות." אף אחד לא שאל אותי למה, כן שאלו אותי אם זה דחוף (ועל זה תמיד אני עונה: נראה לכם שאם זה לא דחוף הייתי נעדרת? יש משהו שאני אוהבת יותר מהעבודה??), תמיד אשרו לי. דוגמה נוספת: פעם היה קשה קצת בבית, הילדים לא הרגישו טוב וקיבלתי כל כמה דקות טלפון לעבודה עם שאלות. הבוס שעבר באותו רגע בסביבה וראה אותי בטלפון קיבל הסבר שהילדים לא מרגישים טוב וקצת קשה בבית. לא עזר לי כלום: הוא עד היום טוען שהתוצרים שלי באותו שבוע הרבה פחות טובים מבכל שבוע אחר. לדעתי - הוא לא צודק, אבל אל תתווכחו עם הבוס.
6. אל תתווכחו עם הבוס. אף אחד לא אמר שהבוס תמיד צודק, לא בגלל שזה לא נכון, אלא בגלל שזה כל כך נכון שאפילו מיותר לומר את זה. הבוס לעולם אינו טועה וגם אם כן, אסור לכם לדעת את זה. איך בכל זאת מעמידים את הבוס על טעותו? שואלים כמה שאלות מכוונות ואומרים שלא הבנו בדיוק ושיסביר לנו מחדש. בד"כ הוא מסביר מחדש ואז רואים שהוא מעולם לא טעה. הוא מעולם לא טעה.
7. לקיחת אחריות בכל מצב. הפעם הראשונה ששמתי לב שזה בסך הכל שיווק היתה כשהבוס שלי (לשעבר) אמר לי שאני משווקת את עצמי נהדר. בעיניו זו היתה מחמאה, בשבילי - אמת צרופה. זה קרה לאחר שהוא בדק חומר שהכנתי והגשתי לו לעיון, ומצא כמה טעויות טפשיות ומרגיזות. עמל של כמה ימים הלך לזבל. הסיבה: הוא לא הגדיר לי משהו מסוים ונצרך. אני כעסתי, כי עבדתי על זה הרבה, אבל הוא גם כעס - כי הוא שילם לי על הימים הללו, והתאכזב. הוא היה אשם, חד משמעית, והתחלתי אפילו לומר לו את זה: "זה בגלל שלא אמרת לי ש.." ואז עצרתי, והתחלתי מחדש: "סליחה, זה בגלל שלא שאלתי אותך מה..."
שנינו ידענו שלא הייתי אמורה לשאול. שנינו ידענו שאם הייתי שואלת לא היתה הטעות הזו. ושנינו יודעים שאין כמו עובד טוב שלוקח את האשמה מעל המעסיק. אז בפעם הבאה אולי אשאל ואולי לא, הימים הבאים הוקדשו לעריכת החומר מחדש והכל בא על מקומו בשלום. המעסיק מרוצה ואני גם.
וברור שכאשר העובד באמת טועה עליו לקחת את האחריות ולא להפיל אותה על המעסיק - נכון?
8. ניצול זמן. זה אחד ההבדלים בין עצמאי לשכיר. עצמאי מחכה ללקוח שיתן לו עבודה, ואם לא - הוא פשוט לא עובד. שכיר צריך לעבוד בשעות מוגדרות. הבוס לא עובד אצלו, ולכן הוא לא חייב לתת לו הגדרות לעבודה, אבל הוא צריך להביא תוצאות. מה זה אומר? אם אין כרגע מה לעשות אפשר לחלום, אפשר לדבר עם חברה לעבודה, אפשר להתקשר הביתה. אני מחפשת מתחת לאדמה מה לעשות. אני זוכרת מקרה ששיקף את הדבר - הגענו שני עובדים למקום העבודה והדלת היתה נעולה. ישבנו על המדרגות והיינו צריכים למלא את הזמן. העובד השני היה מאוד לחוץ, היתה לו הרבה עבודה והוא היה לחוץ להספיק. הוא התקשר למעסיק איזה 12 פעמים שיביא מפתח ושיבוא לפתוח את הדלת. כשסוף סוף הגיע המעסיק הוא ראה אותי שם. מה זה, הוא שאל אותי את גם פה? אם הייתי יודע הייתי בא קודם, הזמן שלך יקר לי!
לא נורא, אמרתי לו, בזמן הזה התקדמתי עם זה וזה וזה, וחשבתי על דרכים לקדם את זה וזה. למען האמת, אם הייתי קוראת עיתונים בזמן הזה לא היה קורה כלום. זו אשמתו שנתקענו. גם אם הייתי מתקשרת לא היה קורה דבר, אבל בחרתי לנצל את הזמן (וכמובן - להראות לו את זה). ככלל - תמיד כדאי למצוא מה לעשות לבד, לעבוד ולא לבקש כל היום הנחיות. בוסים אוהבים עובדים יוזמתיים.
9. העדפת תדמית על פני מכירה מוגברת זמנית. יהיה מי שיחלוק עלי, אבל מותר לכם. הרבה פעמים יש אפשרות להרוויח כמה שקלים נוספים משעות נוספות, מפרוייקטים מיוחדים, מעבודה תחת לחץ. הניסיון שלי הראה שעדיף לוותר מראש על רווח, אם הוא לא גדול מאוד - כמובן, כדי לזכות לתדמית טובה יותר. ערכו של כל עובד יורד ברגע שהוא מתחיל להתחשבן, ברגע שהוא עובד מסור - הערך עולה. לא כל סכום שווה את הפגיעה הזו. בניית תדמית לטווח ארוך מתורגמת לכסף ממשי ברגע של העלאה במשכורת (זה מגיע, אל תדאגו), בזמן קיצוצים העובד המוערך יותר נשאר, ברגע של קידום - מחפשים את מי שמוכן להשקיע. מי שהדיבור שלו רק על כסף אולי מרוויח את פרוטותיו, אבל לטווח הארוך יותר הוא מפסיד.
ועוד גילוי נאות אחד: לכל מי שחושב על הרווח האישי שלי מכתיבה זו: אל תדאגו, אינני מחפשת מקום עבודה. אני מרוצה מאוד במקום בו אני עובדת כעת, ועד כמה שידוע לי - מרוצים ממני גם כן (אני משקיעה בשיווק עצמי...). מטרתי היא אך ורק לתועלת כל מי ומי שיקרא את זה. אודה מראש למי שיכתוב גם הוא טיפים נוספים שאוכל ליישם.
