בדין איסור מעבר לפני המתפלל, מפרשים הפוסקים, שכל השטח שנראה בזוית הרחבה שלפני העינים, לא רק מה שלפניהם, נחשב כ"לפניו". וא"כ ה"ה בני"ד.
איני יודע אם "עיגול ריבוע" הינו מעדת החסידים או לא, אולם בידוע שהחסידים אכן מקפידים בכך מאוד.
אבל מכל מקום חשוב ונחוץ לדעת כי בדבר יש שיטות שונות, וגם כי יש לחלק בין ענייני הנהגה לענייני הלכה.
לומר ש
אסור (כלומר מבחינה הלכתית יבשה) לשבת מאחורי אישה הוא תימה רבתי, שהלא סוף סוף מותר לשבת ליד אישה, אם נזהר מנגיעה (כשגם הנגיעה האסורה מבחינה הלכתית יבשה היא רק נגיעה של חיבה, ואמנם יש ליזהר מכל נגיעה שלא יבואו לידי נגיעה של חיבה, והוי סייג דסייג, ואכמ"ל), וכמפורש בפסקו של האגרות משה (אהע"ז ח"ב סי' י"ד), וז"ל:
“בדבר הליכה בסאבוויי (רכבת תחתית) ובבאסעס (אוטובוסים) בזמן שהולכים בני אדם לעבודתם, שנמצאים שם אנשים ונשים דחופים זה בזה, שקשה מליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, אם מותר אז ללכת בשעות אלו שם.
הנה מצד הנגיעה ודחיפה בנשים אז ליכא שום איסור משום דאין זה דרך תאוה וחיבה, וכל איסור נגיעה בעריות הוא אף להרמב”ם שסובר שהוא בלאו דלא תקרבו דאורייתא דוקא דרך תאוה כמפורש בדבריו ריש פכ”א מאיסורי ביאה, ומשמע שבלא דרך תאוה ליכא אף איסור מדרבנן, שלא הזכיר זה.”
מתוקף אותו עיקרון, פסק שם שאין איסור לשבת ליד אישה באוטובוס: “וכן ליכא איסור מהאי טעמא גם לישב אצל אשה, כשליכא מקום אחר, דג”כ אין זה דרך תאוה וחבה”. גם אם יבוא לידי נגיעה, הרי שאין זו נגיעה של חיבה, ולכן אין בכך איסור.
וכן פסק להיתר הרב בנימין זילבר
בשו”ת אז נדברו (ח”ה, סימן מח), והדגיש שחשוב להבחין בין איסור והיתר לבין חומרות שמחמירים מפני ענייני צניעות, כי מעיקר הדין אין שום איסור בישיבה באוטובוס איש ליד אישה. גם אם יבואו לידי נגיעה בסיבוב וכדומה, כתב שם ש”אין בכך כלום”. עוד הוסיף לבאר שייתכן שיעלה קלקול ממה שחושבים המון העם שיש איסור בישיבה ליד האישה, כלשונו שם: “וזה נוגע בעיקר מה שנהוג יום יומית שיש שירות מוניות בין בני ברק לירושלים, ולפעמים נוסעים גם נשים, דנעשה כבר לדבר פשוט גם אצל הנהגים, וגם הנשים תובעות בפה לשבת אצל הנהג, גם כשכבר יושב שם איש זקן אומרים לו לרדת כדי שלא יצטרכו לשבת בספסל אחר עם גבר. ואני כמה פעמים התנגדתי לזה, וטענתי כשהאשה יושבת ראשונה קשה להזהר מאיסור הסתכלות יותר … ועל זה יצאתי בכוחא דהיתרא דמותר לשבת בספסל אחד עם גבר במונית, ואפשר להיזהר מנגיעה ממש ואפשר לשבת באופן שקל להיזהר מהסתכלות ומנגיעה.”
ו
בשו”ת שלמת יוסף (סימן ט) מובאת תשובת הרב יוסף חיים זוננפלד שנשאל אודות “העגלות הציבוריות” אם יש פגם בכך שישב איש ליד אישה, והשיב שאין בזה איסור
ואין בכך אפילו “מכוער הדבר”. ועי’ גם
בשו”ת בית יחזקאל (צוריאל, ח”א עמ’ רמח), ובספר
מקור הלכה (ח”ב, סימן יז, סעיף כג).
העולה מכל דברינו שאין איסור בישיבת איש ליד אישה באוטובוס ובשאר תחבורה ציבורית, מפני שגם אם יבואו לנגוע זה בזה הרי אין זו נגיעת חיבה, ובלאו הכי הרי שבדרך כלל אין שום נגיעה אחד בשני, ולכן אין מקום לאסור מדינא.
יתרה מזו, גם מי שמבקש להחמיר על עצמו ממידת חסידות וממידת הצניעות, לפעמים חומרתו תביאהו לידי קולא, כגון אם יקום כשאישה מתיישבת לידו ויגרום לה בושה ומבוכה, או באופן שהובא לעיל משו”ת “אז נדברו”. אמנם במקום שיש מקומות פנויים בשפע, משונה יהיה הדבר להתיישב דווקא איש ליד אישה, ולמה יכניס אדם את עצמו לכך במקום שאין שום צורך. אבל במקום הצורך וכשאין מקומות פנויים, אין בכך איסור ופגם.
עם כל זאת, יש להעיר שאסור לאדם להביא את עצמו לידי הרהורים אסורים, ובעניין זה צריך האדם להכיר בעצמו אם ישיבתו ליד האישה תביאהו לידי כך או לא. עניין זה עולה ביתר תוקף בדורנו, כאשר נשים רבות אינן לבושות בצניעות, וישיבה ליד אישה יכולה להביא לידי איסור הסתכלות והרהורים. כבר העיר בעניין זה
בשו”ת אגרות משה הנ”ל, וכתב להורות שעל האדם להימנע מכל מה שיביאהו לידי הרהור, ואם נמצא במקום צפוף ואינו יכול להיזהר אזי שיהרהר בתורה ויכפה את יצרו, עיי”ש. וראה עוד בעניין זה
בשו”ת שבט הלוי (ח”ד סימן קל"ו).
[המקורות הובאו מתוך אתר דין].
ואף מה שלכאורה י"ל שאמרו חז"ל אחורי ארי ולא אחורי אישה, הא כבר פסק בזה הגרח"ק שליט"א דהגמ' מיירי ב
הליכה ולא ב
ישיבה... (ראה ספר נזר החיים עמ' רל"ג).