ילדי ריטאלין- דרושה עיצה ממנוסות!

[שרי 1]

ילדה בכתה ו' זה יבייש אותה מאד ואסור לעשות לה כך אלא בשיחות אישיות להביא לה למודע איך עושים סדר ולעקוב יום יום ע"י התעניינות.

 

[נתנאלה]

תני לה יום אחד תפקיד של כבוד, עם פרסומת, לסדר את הארון של הכיתה. היא תראה לך ולכולם שהיא יודעת יותר טוב מכל העולם מה זה סדר!! מה עושים פה מילדה בכיתה ו'? מינימום של אמונה ביכולות שלה, זה מה שהיא צריכה!!!
ובמחילה מכל הטבלאות, השקפים והבדיקות, שמראים על רצון ומסירות מדהימים של המורה! לעניות דעתי (ולדעתם של גדולים מאד!), הם עלולים להוות סטירה מצלצלת לכל טיפת אמון של הילדה בעצמה. אם המורה המקסימה הזאת חושבת שצריך ללמד אותי כמו ילדה בגן, אז כנראה שאני כזו...

גם אם יתכן שבתחום הספציפי הזה תצליחי, והילדה תתאמץ לסדר את התיק ולהביא כל מה שצריך. עדיין אין כאן הצלחה כללית! עדיף שתמשיך קצת לשכוח ולהיות מבולגנת, ובמקביל תבנה את האמון שלה בעצמה, מה שיגרום שזה לא ימשיך לזמן רב.

 

[רותי12]

תני לה יום אחד תפקיד של כבוד, עם פרסומת, לסדר את הארון של הכיתה. היא תראה לך ולכולם שהיא יודעת יותר טוב מכל העולם מה זה סדר!! מה עושים פה מילדה בכיתה ו'? מינימום של אמונה ביכולות שלה, זה מה שהיא צריכה!!!
ובמחילה מכל הטבלאות, השקפים והבדיקות, שמראים על רצון ומסירות מדהימים של המורה! לעניות דעתי (ולדעתם של גדולים מאד!), הם עלולים להוות סטירה מצלצלת לכל טיפת אמון של הילדה בעצמה. אם המורה המקסימה הזאת חושבת שצריך ללמד אותי כמו ילדה בגן, אז כנראה שאני כזו...

גם אם יתכן שבתחום הספציפי הזה תצליחי, והילדה תתאמץ לסדר את התיק ולהביא כל מה שצריך. עדיין אין כאן הצלחה כללית! עדיף שתמשיך קצת לשכוח ולהיות מבולגנת, ובמקביל תבנה את האמון שלה בעצמה, מה שיגרום שזה לא ימשיך לזמן רב.

לא בטוח שאת צודקת
ילדי ריטלין כן צריכים עיצוב התנהגות
זה לא דבר חדש
זה מה שעוזר להם לקחת אחריות על עצמם

 

[מילה בסלע]

תני לה יום אחד תפקיד של כבוד, עם פרסומת, לסדר את הארון של הכיתה. היא תראה לך ולכולם שהיא יודעת יותר טוב מכל העולם מה זה סדר!! מה עושים פה מילדה בכיתה ו'? מינימום של אמונה ביכולות שלה, זה מה שהיא צריכה!!!
ובמחילה מכל הטבלאות, השקפים והבדיקות, שמראים על רצון ומסירות מדהימים של המורה! לעניות דעתי (ולדעתם של גדולים מאד!), הם עלולים להוות סטירה מצלצלת לכל טיפת אמון של הילדה בעצמה. אם המורה המקסימה הזאת חושבת שצריך ללמד אותי כמו ילדה בגן, אז כנראה שאני כזו...

גם אם יתכן שבתחום הספציפי הזה תצליחי, והילדה תתאמץ לסדר את התיק ולהביא כל מה שצריך. עדיין אין כאן הצלחה כללית! עדיף שתמשיך קצת לשכוח ולהיות מבולגנת, ובמקביל תבנה את האמון שלה בעצמה, מה שיגרום שזה לא ימשיך לזמן רב.

אינני יודעת כמה את מנוסה, אבל הדברים עליהם את מדברת הן עצות לילדה רגילה,
ואת כל זה עשו קודמותי, ולא עזר, וללא הועיל.

בואו נפריד דימוי עצמי מהישגים לימודיים ופורמליים- ב"ה בתחום הדימוי העצמי אני יכולה לתת לשתינו ציון נהדר. כעת אני מהססת עם תוכנית לבנית סדר וארגון- לא יעזור כאן "אמון ביכולות שלה"- האכזבות רודפות זו את זו, זה מעל לכוחות שלה! אין לה עדין את המיומנות שסדר וארגון דורשים. אני לא אקח לבן אדם הנזקק לקביים את קביו, ואומר לו "יש לי אמון ביכולותיך לצעוד-" זה פשוט לא... מכל הסיבות המובנות.

 

[שרי 1]

לא משנה הגיל

ישנם אנשים ונשים שתמיד חיים בבלגן ולכן הם לא מסוגלים להכיל מאורעות. ולא משנה באיזה גיל כל אחד חש בחייו כל מיני אירועים חלק משמחים וחלקם עצובים וכדי להתמודד עורכים בראש סדר, ולכן נראה שגם בכתה ו' אותה ילדה בחלק הזה היא לא התפתחה ולכן חשוב לעבוד אתה בדרך הברורה ביותר. אמנם לא חיבים לפני כולם וברעש גדול הכל יכול להיות בשקט ובכבוד

 

[נתנאלה]

ואת כל זה עשו קודמותי, ולא עזר, וללא הועיל.

אולי "קודמותי" עשו זאת כדרך המקובלת אצל רובינו: 'לעזור לילדה הנכה והנחשלת לארגן את עצמה. אולי אם אתן לה תפקיד היא תרגיש יותר טוב, המסכנה. אולי זה יעזור במשהו, הן כך אומרים הפסיכולוגים....' וכו', על זה הדרך...

לא זאת היתה כוונתי. הכוונה היא לעשות עבודה קשה ועמוקה יותר עם עצמך, ולהאמין, ול-ד-ע-ת ב-א-מ-ת !!! שהיא יכולה לא פחות מכל אחת אחרת ואולי אף יותר! הרושם המטעה שהיא לא מסוגלת הוא הצגה אחת גדולה!! שהרי כך היא נמצאת אצלך עמוק בלב. כך את חושבת עליה יותר. עד כדי כך שאת כותבת עליה בפורומים (היא לא יודעת, אבל מרגישה!) וכו' וכ'ו.
העזרה שצריך לתת לה, היא הידיעה שההצגה הזו לא משרתת אותה ולא עוזרת לה! עם כל ההצגות שלה (וזה ודאי לא במודע!!), את לא קונה את הלוקש הזה! את יודעת שהיא גדולה ומאורגנת!

 

[נתנאלה]

לא בטוח שאת צודקת
ילדי ריטלין כן צריכים עיצוב התנהגות
זה לא דבר חדש
זה מה שעוזר להם לקחת אחריות על עצמם

ואני חושבת, שעל אף העובדה שהייתי מהטובות בכיתה, בכל התחומים: אם היו עושים לי אבחונים, כמו שעשו לילדה הזו, לאחר שהיו מקבלים עלי אינפורמציה זהה לשלה, היו מוצאים לי איזה שם וקוראים לי "ילדת ריטלין" או "ילדת תסמונת X" או כל שם מפוצץ אחר. ואז היו יודעים שאני צריכה עיצוב התנהגות!
אמת! אני צריכה עיצוב התנהגות! מי לא צריך? אבל מי אמר שהעיצוב הזה צריך להיות שונה מעיצוב התנהגות של שאר הילדות בכיתתי? מי אמר שהעיצוב הזה צריך להיות עם דעות קדומות?...............

 

[אפרתה]

נתנאלה כל מה שאת כותבת הוא נכון כשמדובר בילד עם נתונים רגילים. ברגע שילד מאובחן נוירולוגית וכו' כבעל קושי שדורש טיפול מוגדר אז כל התיאוריות שלך לא יעבדו על זה. אם יש למישהו רגל שבורה לא יעזור שהוא יאמין שהיא שלמה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

טוב..התאפקתי למרות האימפולסיביות שלי...
אבל מה שנעשה פה באתגר, קצת מעצבן אותי!
אני מעריך מאוד את ההשקעה של מילה בסלע על כל הפעולות שהיא עושה, אבל התיוג הזה, שחוזר על עצמו כמעט בכל הודעה, מוציא אותי מן הכלים.
"ילדי ריטלין", זה כינוי מיותר, פוגעני, ומסיט את תשומת הלב מן האתגרים שעומדים בפני מחנך.
ילד שנחון בהפרעת קשב וריכוז, ומטפל בבעיה באמצעות ריטלין, מטיל במידה מסויימת אתגרים לטיפולו של המורה, זה נכון.
אבל בנוסף לכל זה, לילד כזה יש אישיות ייחודית, כמו לכל ילד אחר, הריטלין לא הופך את ההתנהגות שלו, לכזו שאפשר לשים אותה בתוך מסגרת, ולהצביע על סט התנהגויות אחיד וקבוע, גישה כזאת, היא גישה הרסנית, וטומנת בחובה מאמצים עקרים לנסות לטפל בבעיות על פי סט פעולות קבוע מראש, בלי קשר לאישיותו של הילד.
אני חושב שהניסיונות להושיב את הילד בתוך סד של כללים, והחתירה להגעה לתוצאות של משמעת גבוהה, בלי קשר להסתברות הנמוכה של ההצלחה בהן, הן לא אמורים להיות שונים מהמאמצים שמושקעים בכל ילד אחר בכיתה.
להזכירכם, החרגה של ילד מתוך הכיתה, היא פוגעת בילד עצמו, אף על פי שהמורים מתאמצים ככל יכולותיהם בשביל הילד, ואולי בשל המאמצים הללו. הילדים מרגישים היטב את השוני ביחס, והוא מיותר ומזיק.
אני מציע, שבמידה וילד אכן סובל מהפרעת קשב וריכוז, אל תתייחסו אליו כחריג, להפך, תנו לו להשתלב בתוך המערכת, אפילו אם לא מיציתם את כל היכולות שלכם בהשקעה שאתם משקיעים בו. תנו לו למעוד פה ושם, כמו כל ילד אחר, אל תראו בכל איחור שלו בשיעורי בית כנסיגה, הוא פשוט ילד נורמלי.
זה הכל.

 

[נתנאלה]

נתנאלה כל מה שאת כותבת הוא נכון כשמדובר בילד עם נתונים רגילים. ברגע שילד מאובחן נוירולוגית וכו' כבעל קושי שדורש טיפול מוגדר אז כל התיאוריות שלך לא יעבדו על זה. אם יש למישהו רגל שבורה לא יעזור שהוא יאמין שהיא שלמה.

אמת. אבל הוא יכול לדעת שהוא נכה. או לדעת שהוא יכול לעשות הכל עם הרגל השבורה (ראה ערך בוני...)

ממה נפשך: אם המורה מחפשת רעיונות איך לעזור לילדה. סימן מובהק הוא שהיא מאמינה שיש איזו שהיא דרך בה אפשר להוציא את פוטנציאל הסדר הטמון בה לפועל. שאם לא כן, בשביל מה כל הדיבורים? כמה שהיא לא תעזור לה הרגל תישאר שבורה. הלא כן?

 

[רותי12]

נתנאלה אני לא יודעת אם דברייך נובעים מאמרי "שפר"(השיטה הזו) וכדו'...
מה שכן ברור לי מיניסיון לא מספיק רק להאמין בהם! אמנם דבר ראשון צריך להאמין ולהאמין! אבל אמא\מורה שמאמינה בלב שלם שתלמידתה\ילדתה
תביא מחר הביתה את מחברת חשבון הריקה מתחילת השנה
כדי לשבת איתה ולהשלים,
יכולה לצאת מאד מתוסכלת (המורה\האמא)
אם לא תצא מראש מנקודת הנחה שהילדה הזו
יש לה הפרעה שבגללה היא 90% לא תזכור להביא את המחברת למחרת,
וגם אם תביא אחרי שבועיים (במקרה הטוב) שהזכרת ורשמת לה על היד
היא תביא ותשכח אותה ליד השרותים בבית הספר ואז היא תעלם או שיקח לה אולי חצי שנה להתחיל להשלים את מחצית המחברת (ואין פה גוזמאות)
אז יש אמון ויש תוכנית טיפולית, עיצוב התנהגות שתעזור.

 

[ארבע]

לא יודעת איך תעשי את זה, אבל מה שבטוח - אם תעשי זאת והיא תפנים, תעניקי לה מתנה ענקית לחיים.

אני מכירה מישהי עם בעיות ארגון קשות ויש לה גם הרבה מוסחויות. היא נישאה והרגלי הפיזור עלו כיתה. שבת נכנסת לביתה (וגם יוצאת) כשכלים מהשבת הקודמת עדיין בכיור. היא, לעומת זאת, לא הולכת לשטוף אותם (או לקנות סו"ס כלים חד פעמיים). היא פותחת את הויטרינה ומצחצחת בנחת את התכולה...

 

[נתנאלה]

איך "תוכנית טיפולית - עיצוב התנהגות שתעזור" אמורה לפתור בעיה של רגל שבורה מלידה? איך???!!??
אולי עדיף, פשוט לקחת את הילדה, ולשים אותה במוסד לילדים בעלי רגליים שבורות, ודי!! הרי אין סיכוי שהרגל תתאחה לעולם, לא??

 

[נתנאלה]

יכולה לצאת מאד מתוסכלת (המורה\האמא)
אם לא תצא מראש מנקודת הנחה שהילדה הזו
יש לה הפרעה שבגללה היא 90% לא תזכור להביא את המחברת למחרת,

המורה באמת אמורה להיות מתוסכלת אם היא תצא מראש מנקודת הנחה כזו!
אבל הענין הוא, שהמורה תצא מנקודת הנחה שהילדה היא לא כזו!! וממילא אין פה מה להיות מתוסכלים! הרי הילדה לא כזו (הכל הצגה, זוכרים?), אז ממה להיתסכל???
מזה שהיא דוקא כן מאורגנת? האם גם מרותי (הילדה החרוצה הזו, עם ההצגה המסודרת...) - המורה מתוסכלת?

 

[ניק 5056]

זאת לא רגל שבורה מלידה
זאת הפרעה (רגל קצת עקומה מלידה)
יש טיפול ואפשר לצאת מזה!
ולא רק זה
זאת הפרעה יפה עם הרבה דברים מקסימים שצריכים לזכור אותם
אנשים עם הפרעת קשב וריכוז אוהבים להתענין בהמון תחומים
מתחילים לבצע המון מטלות (הרבה ראשי ממשלה ונשיאים אובחנו עם ההפרעה הזאת) ומלאי מרץ ואהבת חיים טבעית
זה כמו שולחן מפואר בסלון קטן
השולחן מפריע אבל הוא יפה
אף אחד לא ישבור אותו
צריך ללמוד להתמודד איתו ולהנות מהיופי שלו
בהצלחה בכל העוסקים בצרכי חינוך באמונה

 

[מיה יצחקי]

א. ילד עם הפרעת קשב כשהוא נוטל ריטלין. יכול להכיל ולהבין: נושא חומר, ומיומנויות כמו כל ילד.

ב: כשילד נכשל בגלל בעיית קשב, כשיקח תרופה יראו את יכולותיו האמתיות. ילד שמטבעו גם ללא הקשב הוא בנוני, מבולגן וכו'. לא ישתנה בגלל לקיחת ריטלין. אלא ברגע שיקבל את התרופה יוכלו לעבוד ולעזור לו כמו לכל ילד אחר.

ג. יש לילדי קשב את המתנות שלהם לצד הקושי בריכוז.
* אפשרות לקלוט ולהחזיק ראש במס' מצבים בו זמנית.
* כשיש לילדים אלו מוטיבציה אמיתית להצליח במשהו. אין אחר שיוכל להתחרות בהם.

אבל כמובן שיש את נקודות החולשה שבאות עם הקשב

אני תמיד אומרת לילדי (שמעתי מהמחנכת שרמן באחת ההרצאות וזה עזר לי בהרבה שיחות עם ילדי ולאו דווקא בנושא הקשב)

אם הקב"ה שם אותי במצב הזה, בקושי הזה, וכו'. סימן שיש לי כח להתמודד עם זה ולהצליח. ואין אחר שיצליח בזה טוב ממני.
(זה נותן כח, מחזק את הדימוי העצמי, ונותן ביטחון)

ולגבי הילדה. אמרת שהיא בכיתה ו'. קחי בחשבון שהרבה פעמים יש שינוי עצום בגיל הזה, פתאום מקבלים, ביטחון ואחריות. הופכים למסודרים יותר ועוד. (גם ילדי קשב שמטופלים)

 

[מילה בסלע]

אולי "קודמותי" עשו זאת כדרך המקובלת אצל רובינו: 'לעזור לילדה הנכה והנחשלת לארגן את עצמה. אולי אם אתן לה תפקיד היא תרגיש יותר טוב, המסכנה. אולי זה יעזור במשהו, הן כך אומרים הפסיכולוגים....' וכו', על זה הדרך...

לא זאת היתה כוונתי. הכוונה היא לעשות עבודה קשה ועמוקה יותר עם עצמך, ולהאמין, ול-ד-ע-ת ב-א-מ-ת !!! שהיא יכולה לא פחות מכל אחת אחרת ואולי אף יותר! הרושם המטעה שהיא לא מסוגלת הוא הצגה אחת גדולה!! שהרי כך היא נמצאת אצלך עמוק בלב. כך את חושבת עליה יותר. עד כדי כך שאת כותבת עליה בפורומים (היא לא יודעת, אבל מרגישה!) וכו' וכ'ו.

נתנאלה,
בואי נימנע מהחלטות פזיזות.
מנין לך שאין לי אמון בילדה? מנין לך שהילדה מציגה?

נתתי נתוני פתיחה מדויקים למצב: ילדה שמאובחנת נוירולוגית כילדת קש"ר. זהו, אין מה ללכת אחורנית, היינו שם 5 וחצי שנים עד שהגענו הלום.

ושוב, היחס האנושי הוא כילדה רגילה, הרי בפן החברתי קשייה אינם צפים. אני עוסקת בפן הפורמלי לחיים: סדר וארגון. אמון ביכולותיה? ודאי, זה נתון פתיחה של מחנכת.
מציגה??? זו ספקולציה! ולבוא ולטעון שהיא מציגה כדי לזכות באהבתי??? זו העזה.

סלחי לי על הבוטות, אולם שאיפתי היא לחנך לעצמאות פנימית בעבודת ה' ולא לתלות של התלמיד במורה. ברגע שאזהה תלות אטפל בה מכיוון אחר לגמרי. א"א להניח הנחות ועל גבן לתת עצות.

יישר כח בכל אופן.

 

[bbr]

המורה באמת אמורה להיות מתוסכלת אם היא תצא מראש מנקודת הנחה כזו!
אבל הענין הוא, שהמורה תצא מנקודת הנחה שהילדה היא לא כזו!! וממילא אין פה מה להיות מתוסכלים! הרי הילדה לא כזו (הכל הצגה, זוכרים?), אז ממה להיתסכל???
מזה שהיא דוקא כן מאורגנת? האם גם מרותי (הילדה החרוצה הזו, עם ההצגה המסודרת...) - המורה מתוסכלת?

לפני כמה זמן למדת בשפר???

אני לא שואלת מזלזול, אבל אי אפשר ללמד את כל הגישה על רגל אחת, ומה שהמנחות מנחילות בשיעורים רבים ואחרי שנות לימוד לא מעטות, אי אפשר לרצות ללמד בהודעה קלילה על גבי הפורום, זו אחריות מרובה שאת לא יכולה לקחת על עצמך, וגם זה סתם מלכלך את שמה של הגישה שלוקחים פרט או שניים מתוך גישה שלמה ומלמדים חברות, שכנות וחברות פורום על רגל אחת, אין לזה סיכוי להצליח!!!

אני אומרת לך את זה מתוך נסיון שגם רציתי לעזור לכל העולם ואשתו תוך כדי הלימוד ולאחריו, כדי להטעים את כל סביבתי במה שאני טעמתי, אך לאחר מכן ממקום יותר בוגר הבנתי שאם אני רוצה לעזור לחברה אני יכולה להמליץ לה ללכת ללמוד את הגישה היכן שאני למדתי, ואכן שלחתי כמה חברות שלמדו כמו שצריך, והיום אנו עושות עבודה ביחד, מתוך הבנה של כל הגישה, ולא מפזרים לרוח משפטים בלי לעשות עבודה מסודרת.
בהצלחה, וזה רלוונטי לכל העצות שנותנים לגבי גישות מסוימות בחינוך...

 

[מרגלית ויסברג]

אפשר לשאול שאלה קטנה?
לגבי הכנת מערכת בבית אי אפשר לתרום את אחד ההורים שיעזור בעניין? אח אחות גדולים?
אולי אין לה מדף נורמלי לספרים ומחברות? אולי הבית עצמו בבלגן כזה שילד רגיל יאבד ידיים ורגליים?
אולי אין לה מקום קבוע בכלל להכנת שיעורי בית? בלי תמיכה מהבית,זה נשמע כמעט משימה בלתי אפשרית

גם ילדים רגילים ונורמטיבים, הרבה פעמים צריכים תזכורות וחיזוקים לגבי מערכת.

לכל המורים והמורות המסורים , תמשיכו לעשות חיל ותבורכו מן השמים

 

[נתנאלה]

נתנאלה,
בואי נימנע מהחלטות פזיזות.
מנין לך שאין לי אמון בילדה? מנין לך שהילדה מציגה?

נתתי נתוני פתיחה מדויקים למצב: ילדה שמאובחנת נוירולוגית כילדת קש"ר. זהו, אין מה ללכת אחורנית, היינו שם 5 וחצי שנים עד שהגענו הלום.

מנין לי שהילדה מציגה? - ובכן... ממך. מכך שאת עצמך לא איבדת תקוה, ואת מבקשת עצה איך המצב ישתנה. הרי את בעצמך אומרת שיש סיכוי שהמצב העכשווי ישתנה. איך? הרי אם יש לה רגל שבורה/עקומה מולדת - אין סיכוי! רק את לימדת אותי שיש סיכוי, רק שאת לא יודעת איך להגיע אליו.

ושוב, היחס האנושי הוא כילדה רגילה, הרי בפן החברתי קשייה אינם צפים. אני עוסקת בפן הפורמלי לחיים: סדר וארגון. אמון ביכולותיה? ודאי, זה נתון פתיחה של מחנכת.
מציגה??? זו ספקולציה! ולבוא ולטעון שהיא מציגה כדי לזכות באהבתי??? זו העזה.

ובכן - העזתי. אני יודעת בברור שאני ואת והילדה וכולנו מציגים (לא במודע!!), כדי שהשני יחשוב עלינו כך או אחרת ולזכות במקום בליבו. צריך להיות מאד מאד מיוחדים ולעבוד קשה כדי להגיע לדרגה שאנחנו מנוטרלים מזה. ילדה בכיתה ו', אם היא לא מזן מיוחד במינו - לא מן הנמנע שתהיה כזו.

סלחי לי על הבוטות, אולם שאיפתי היא לחנך לעצמאות פנימית בעבודת ה' ולא לתלות של התלמיד במורה. ברגע שאזהה תלות אטפל בה מכיוון אחר לגמרי. א"א להניח הנחות ועל גבן לתת עצות.

דוקא בגלל שאת מורה מיוחדת! עם אכפתיות ועם שאיפות, ואפשר לראות זאת מכל שורה שלך, התלות של התלמידה היא בלתי נמנעת, ואני בטוחה שגם התלמידות האחרות שלך תלויות במבט שלך עליהן במידה רבה. את לא יכולה להתחמק מזה. את המורה המחנכת, האיכפתית, ואת ציר מרכזי בחיי הבנות. כן, הן תלויות בך! וכל אחת בוחרת את הדרך שלה להביע את זה (או בלשון שלא כל כך אהבת: את הדרך שלה להציג בפניך). אחת תתנהג כמו מותק, ואחת תתפרע. אחת תהיה סופר מסודרת ואחת סופר בלגניסטית.
מה שסך הכל הצעתי לך, לא לקנות את הסיפור הזה. אם היא בחרה להראות לך שהיא לא מאורגנת, את פשוט לא קונה! היא כן מאורגנת!! ההצגות לא משנות את ההסתכלות שלך עליה...

טוב, אנחנו מסתובבים סביב עצמינו, אז אולי באמת הגיע הזמן לסיים ואת תצטרכי לעשות את החשבון וההחלטות שלך. במיוחד שאני רואה שהקפצתי פה כמה וכמה אנשים טובים, ובהחלט לא זו הכוונה.

יישר כח בכל אופן.

עשית את זה אלגנטי, אז אפרוש בשקט..
וה' ינחה אותך לעשות הטוב והישר, ותזכי לעשות טוב עם כל אחד ואחת מישראל