דרוש מידע כיצד נייצר חוסן רוחני?

[ראש חריף]

ועדיפה! חשוב לציין....

וזה נראה לי היראה, לפי שהבנתי נכון מדו משמעי, הכוונה היא להסביר שאני לא עושה עבירה בגלל שעבירה זה להתרחק מהקב"ה ויהודי לא רוצה את זה, וה' מסתכל עליך, לכן אל תעשה.
(משא"כ "השיטה" ש"אם תעשה עבירה, יצליפו אותך בגהינום" היא לא טובה!)

 

[ראש חריף]

למה שמישהו יעדיף דרגה נמוכה ע"פ דרגה גבוהה?

דורות קודמים.....

 

[ראש חריף]

לא אשם, חלילה
אבל השאלה שלך, עוררה אותי לחשוב מתי עובר הגבול בין ילד קטן שאינו בר חינוך שאין מה לעשות וצריך להגיד לו שוב ושוב שאסור לדבר בדקה הזאת, ואפילו אין מה להסביר למה, לבן ילד גדול שאותו אפשר לחנך עם הסבר ונימוק
מתי עוברים מ"חמוד עכשיו לא מדברים" לבין "זה הפסק בין הברכה לפעולה"

ואוו! מעלים פה נושאים בקצב מסחרר! שנייה אני צריך לחשוב על דעה: בכל זאת ראש חריף

 

[כתר כהונה וכתר תורה]

למה שמישהו יעדיף דרגה נמוכה ע"פ דרגה גבוהה?

אין קיצורי דרך. וזה ממש לא תלוי מה אנחנו מעדיפים (זה לא ע"פ הזמנה אישית) כל אחד איפה שהוא אוחז

 

[לשם שינוי]

אני אנסה לפרט קצת בס''ד: ואקדים מספר הקדמות, [ לענ''ד, וכפי שקיבלתי מרבותי],

ספוילר: המשך התגובה

1. למיטב ידיעתי הרגש הוא כלי נפרד מהשכל אך הוא פועל ומוזן מנתונים מהשכל, דהיינו אדם פוחד [רגש] מצוק תלול וצר-שהשכל הסביר לו שאוי ואבוי אם הוא נופל, [ראיה לדבר שדברים שלא ידענו, [שכל] שהם סכנה לא פחדנו, ],
מה שאני כן מסכים שהתאוות הגשמיות הפשוטות [כגון הנאה, נקמה, וכו'], הם מופרדות לגמרי מהשכל,

2.עכשיו על התאוות חייבים לשלוט אחרת לא חיים [ולהבדיל גם אומות העולם מחנכים לשלוט עליהם ,וכמו שכתוב במשנה באבות ''אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו''], רק אנחנו מצווים מהבורא יתברך לשלוט עליהם בצורה מסוימת שהיא דרך התורה,

3.עכשיו השליטה על התאוות היא מלחמה קשה שהרבה פעמים לא מנצחים בה, והלוחם איתה בפועל הוא הרגש, ומי שנותן לרגש את 'הכלי נשק' זה המוח [שכל], וכדי שהשכל יוכל לתת, צריך קודם שיקבל, והשכל כדי שיקבל צריך שיהא הדבר הכי ישר ומובן, כי השכל הוא פשוט ותמים כמו שכתוב ''האלקים עשה את האדם ישר'',

והא דאתינן להכי אסביר הכל בס''ד: כשיהודי מבין בשכלו את עקרונות ציווי התורה - שזה יכול להיות רק אם הם פשוטים והכי מובנים ותמימים, נוצר מצב בו שכלו בנוי היטב בעקרונות צווי הבורא יתברך ממילא הנתונים שיוזנו למערכת רגש יהיו מותאמות לתורה ממילא רגשו יפעל לפי רצון הבורא, ועכשיו יגיע למלחמה מול התאוות, כאשר מול התאוות עומד רגש שמוזן ממוח שבתוכו יושב היטב יסודות ציווי הבורא יתברך, שהוכנסו אליו בצורה הנכונה דהיינו ''הפשוט והמובן'', וכזה רגש יש לו יותר כלים לנצח במלחמה[וכלשון הנידון ''חוסן '']

משא''כ אם מפעילים ישר את כח הרגש, הרגש לא יתמודד לא עם התאוות, וזאת משום שאין לו את הכלי לחימה הנכונים כיצד להילחם איתו, זה דומה לשליחת חייל לשדה הקרב ללא נשק, שאמנם יש כאן חייל עם מוטיבציה, ונכונות, ורצון , וכו' אך הוא לא יכול להוציא את כוחותיו מכוח על הפועל,[וכלשון הנידון בלי ''חוסן''],
[מלבד זה שהרגש יקרוס מכח הסתירה שמקבל בין איך שעוררו אותו לבין הנתונים הסותרים שמוזנים לו מהמוח שעדיין לא זכה שיסבירו לו את דבר ה', אך זה עוד נקודה ואכמ''ל]

[לגבי מקור: קשה קצת לציין...[מכיוון שהם הרבה דברים שתלווים בהבנה],
חובת הלבבות ש' עבודת האלקים, חינוך במצוות תרומה, מעשר ,בכור ,ביכורים, ועוד, ספרי חסידות לרוב, מקור מסוים - ישמח ישראל פרשת חקת בשם רביה''ק ר''י מווארקא בביאור פסוק 'טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי']

מקווה שיבינו אותי בס''ד.

מחילה שאני עדיין לא מצליחה לרדת לסוף העניין, אבל בגלל שחשוב לי להבין, כי התאמצתם להסביר אני מעיזה לשאול על כך.
קראתי באריכות, והתעכבתי על זה ממש וזה לא מסתדר לי עם המציאות.. אם השכל הוא הכלי נשק של הרגש להתגבר על תאוות, אזי כל אדם מעשן היה מפסיק מיד כשהיה קורא את האזהרות על החפיסה, או כאשר שומע על מי שחלה מזה רח"ל. כל מי שצריך לאכול לפי תזונה מסויימת לבריאותו- היה מפסיק מיד כשהיה מחדיר לראשו את משמעות אזהרות הרופא. בפועל זה לא כך!!!! אנשים יכולים לקרוא את האזהרות המזעזעות על החפיסת סיגריות תוך כדי עישון וזה לא יזיז להם.

ובכוונה אני מביאה דוגמאות שאינם רוחניות, כדי להבין את המנגנון מבלי להסתבך.

אחד הדיונים המרתקים
ויש לי שאלה חשובה
כל ההסברים שהיו כאן, על חינוך למצוות מאהבה, על הסבר על הסיבות שמאחורי המצוות, כל הנ"ל, באיזה גיל אתם עושים את זה?
כי לי יש ילדה בת 4, בכורה אם שאלתם... וזה פשוט לא נראה לי ריאלי כרגע...
ברור שעכשיו זה הזמן לכל הצד של בנית קשר טוב ואוהב, ודוגמא אישית וכולי
אבל הסבר על מצוות? אמונה? היא בכלל לא מבינה מה זו אלוקות, מה זה בורא עולם ולמה שהוא ירצה ממנה משהו!
עד עכשיו לא חשבתי שיש בעיה עם זה שאני מדברת על השבת נניח מתוך נקודה של "כמה כיף לנו, וכמה מסכנים מי שלא קיבל את התורה". אבל כמה תגובות כאן עירערו אותי...
ותפילה? היא בכלל לא רוצה בבית, ואני לא רוצה לדחוף כמובן. איך אפשר להסביר על תפילה בגיל הזה?
@ראש חריף הסיפור שלך קורה אצלי כל יום בין הברכה לאכילה, באמצע קידוש או הבדלה, באמצע ברכה ראשונה אפילו, ולא עוזר בינתיים ההסבר הסבלני שלי...

רות, הילדה שלך בת 4 עוד לא בגיל חינוך...... אז לא מחנכים.
נותנים גבולות בצורה נעימה, בהקשר של החיים ולא של עניינים רוחניים.
וח"ו לא מכריחים אפח'ד להתפלל גם אם נראה לכם שהוא גדול מספיק כדי לעשות זאת. (העצה של להתחיל לשיר - מקסימה בעיני, וגם פה, לא לחייב לשבת כמו בריכוז, היא ילדה בת 4, אם תגיד מודה אני - דיינו וגם זה יותר מידי)
בדיוק שמעתי בשם החזון איש שמי שהכריחו אותו להתפלל (נאמר בדווקא על תפילה), ישנא להתפלל כשיגדל.
הפתרון שהביאו כאן


ובאופן כללי, חשוב לדייק, ראשית הדיון היתה עבור נוער.
והרבה מאד מהתשובות פה אפילו לא מתאימות לנוער, אלא אך ורק למבוגרים. וצריך לדעת לשקול ולסנן מה מתאים, למי ומתי ולא לקחת פה מכל הבא ליד.
אבל מה שבוודאי בוודאי בטוח שהעצות כאן לא נועדו לילדים שהם עדיין אינם נערים. זה רחוק מלהיות מתאים עבורם...
לא מרויחים כלום מלדחוס לילדים רוחניות שלא תואמת גיל. וההיפך הוא הנכון וד"ל...

העצות היחידות פה שמתאימות לכל הגילאים ללא יוצא מן הכלל זה: לאהוב, לאהוב , לאהוב ולאהוב.
זה תתחילו מגיל 0 ואל תפסיקו עד 120!

 

[מקצה הארץ-:)]

יראה נתפסת כפחד, אבל במובן הלא נכון שלו.
הפחד שלנו לא צריך להיות מה' ומהעונש (ועיין בתומר דבורה), אלא מהפחד להפסיד את קרבת ה'.
ולזה אפשר להגיע רק אחרי שחווים חזק את אהבת ה', אפשר להגיע ליראה אמיתית, והיא הפחד שבעקבות החטא והריחוק אני אפסיד את העונג הצרוף של קרבת אלוקים. זו יראה.

(מבוסס על דבריו של הרב יעקובזון שליט"א)

הרב אליהו דסלר זצ"ל מביא בספרו (לא זוכר את המקום בדיוק יש לעיין) רעיון אדיר אותו אני בעז"ה ובל"נ אומר כל שנה בימי הרחמים והסליחות בשיעורים לצעירים ולמשפחה איך להגיע לדרגה של אהבת השם ולהגיע לרמה של שב בתשובה מאהבת השם יתברך ועי"כ זוכה שגם זדונותיו הופכים לזכויות משא"כ בשב מיראה שזדונותיו הופכין לשגגות.

והוא: (בלשוני) בנוהג שבעולם, אדם שמרד במלכות חייב מיתה בלי הרבה רחמים, כך הדין. כמו שהיה עם דוד המלך ועוד.
והנה מ ל ך מ ל כ י ה מ ל כ י ם הקב"ה אין דינו כן!?
אך הוא ברחמיו האינסופיים על האדם שחטא כנגדו, ובאותם מתנות ואיברים שהביא לו ועוד מפיח נשמתו בו בעודו חוטא כלפיו..

ועל כל זאת בימי הרחמים הוא מתרצה אלינו ומתחנן כביכול, בני, שובו אלי.. אני רוצה בטובתכם, אני ימחל על כל מה שעשיתם כנגדי אבל תשובו, תעשו צעד אחד כלפי..
והוא ברחמיו רוחץ את נשמת האדם ששב אליו ~ אפי' בצעד קטן ~ בתשובה, כמו אמא שמקנחת צואת בנה גם אם לכלך את הבגדים ואת החיתול, לא סותמת את האף ובורחת הצידה, (בד"כ....) אלא מנשקת מגפפת ומחבקת אותו. כך הקב"ה ממש עושה עם נשמתינו שיורד כביכול משמי שמים מרום מעלותיו ועליותיו אלינו השפלים החוטאים כלפיו.

ממילא כמה אהבה יש לו אלינו בניו (!)

וכמה אהבה עכשיו יש לנו אליו יתברך..
מי שהתבונן עכשיו בדברים ומגיע למחשבות של רגש ושמחה מיד נהפכו לו הזדונות לזכויות והנה הוא נקי וצח לפניו.

פתחי תשובה: ""מלמד שכעס על תלמידו והכה אותו בשביל לימודו עד שחבל בו פטור, כיון דמצוה קעביד"

זה לא הלכה למעשה - ובטח לא היום יש בידי הרבה להרצות לך אך לא זו העת והמקום. בגדול כתבו חז"ל שיש בכך משום לפני עוור לא תתן מכשול. שעי"כ אתה מעורר בו שנאה ורגש שלילי ויכול בעצמו להגיע להרים יד חלילה.

מענין כי אני זוכרת שתמיד לימדו שקודם עובדים את ד' מיראה אח"כ מאהבה שזה הדרגה הגבוהה יותר.

נירלי התשובה היא שלעבוד את ד' מאהבה זה דרגה גבוהה יותר מלעבוד מיראה ואין מה קודם.

נכון מאוד!! וכנ"ל,

אחד הדיונים המרתקים
ויש לי שאלה חשובה
כל ההסברים שהיו כאן, על חינוך למצוות מאהבה, על הסבר על הסיבות שמאחורי המצוות, כל הנ"ל, באיזה גיל אתם עושים את זה?
כי לי יש ילדה בת 4, בכורה אם שאלתם... וזה פשוט לא נראה לי ריאלי כרגע...

ברור שלא.. תהנו מהגיל הקטן הזה הכל ורוד ותמים.

ברור שעכשיו זה הזמן לכל הצד של בנית קשר טוב ואוהב, ודוגמא אישית וכולי
אבל הסבר על מצוות? אמונה? היא בכלל לא מבינה מה זו אלוקות, מה זה בורא עולם ולמה שהוא ירצה ממנה משהו!
עד עכשיו לא חשבתי שיש בעיה עם זה שאני מדברת על השבת נניח מתוך נקודה של "כמה כיף לנו, וכמה מסכנים מי שלא קיבל את התורה". אבל כמה תגובות כאן עירערו אותי...
ותפילה? היא בכלל לא רוצה בבית, ואני לא רוצה לדחוף כמובן. איך אפשר להסביר על תפילה בגיל הזה?
@ראש חריף הסיפור שלך קורה אצלי כל יום בין הברכה לאכילה, באמצע קידוש או הבדלה, באמצע ברכה ראשונה אפילו, ולא עוזר בינתיים ההסבר הסבלני שלי...

בעז"ה ע"י הדוגמא האישית שאני בטוח שאתם משרים בבית זה מחלחל.
הדברים שכתבת לעיל ממש היו לי למשיב נפש למים צוננים ולחיזוק, בתקופה אישית לא כ"כ קלה, תבורכו מן השמים!
בגיל 4 היא לא צריכה להתפלל, שתקח ספר אחרייך/אחרי אבא ותתנדנד ודי בזה.
לפני האוכל מברכים איתה יחד גם אם היא כבר מכניסה את הביס לפה, לא נורא.
גם לא צריך להסביר יותר מדי בגיל הזה.
תגדל תבין!

לא הבנתי כלום. מה אני "אשם" בכל הסיפור?

אתה התחלת, בגלל שיצאת עם המשפוחה שלך לפארק..

 

[שם נפלא]

יראה נתפסת כפחד, אבל במובן הלא נכון שלו.
הפחד שלנו לא צריך להיות מה' ומהעונש (ועיין בתומר דבורה), אלא מהפחד להפסיד את קרבת ה'.
ולזה אפשר להגיע רק אחרי שחווים חזק את אהבת ה', אפשר להגיע ליראה אמיתית, והיא הפחד שבעקבות החטא והריחוק אני אפסיד את העונג הצרוף של קרבת אלוקים. זו יראה.

(מבוסס על דבריו של הרב יעקובזון שליט"א)

יש שלשה סוגי יראה, וכולם בכלל מצות עשה מן התורה, ולשון המס"י בהגדרת היראות מובאת להלן

גם לעבודת ה' מיראה יש שתי דרגות-
יראת העונש ויראת החטא, יראת העונש זה פחד מהעונש שהאדם יקבל שזו דרגה נמוכה יותר מיראת החטא ויראת החטא זה הפחד ממה שהחטא גורם בעולם.

לא מדויק, וכדלהלן

אני שמעתי על יראת החטא והרוממות

התכוונת ליראת העונש והרוממות, אבל יש שלשה סוגים (ליתר דיוק: שנים שהם שלשה, כי השנים האחרונים דומים זה לזה):
יראת העונש, יראת הרוממות, יראת החטא

ושלשתם מבוארים במסילת ישרים:
יראת העונש = אינו עושה עבירה כיון שהוא מפחד מהעונש שיקבל (בעוה"ז או בעוה"ב)
יראת הרוממות = אינו עושה עבירה בגלל שהוא ירא ובוש מלעשות דבר נגד כבודו ית', והיא רק בשעת ה"מפגש" של האדם עם ה' (כשמתפלל או לומד או באה עבירה לידו)
יראת החטא = הוא ירא באופן תמידי, שמא עשה (או יעשה) איזה חטא שאינו לכבודו ית'

ספוילר: לשון המסילת ישרים (פרק כד)

אמנם צריך שנקדים כי מיני היראה הם ב' שהם ג': האחד קלה מאד להשיגה אין דבר קל כמוהו, והב' קשה מן הכל, ושלימותה כמו כן שלימות גדול מאד.
יש יראת העונש, וזהו המין האחד, ויש יראת הרוממות, וזהו המין הב', שיראת החטא חלק ב' ממנו, ונבאר עתה ענינם והבדליהם:
יראת העונש - כפשוטה, שאדם ירא מעבור את פי ה' אלהיו מפני העונשים אשר לעבירות, אם לגוף, ואם לנפש. והנה זאת קלה ודאי כי כל אדם אוהב את עצמו, ויירא לנפשו, ואין דבר שירחיק אותו מעשות דבר אחד יותר מן היראה שלא תבואהו בו איזה רעה, ואין יראה זו ראויה אלא לעמי הארץ, ולנשים אשר דעתן קלה, איך אינה יראת החכמים ואנשי הדעת.
המין הב' הוא יראת הרוממות, והוא שהאדם ירחק מן החטאים, ולא יעשה מפני כבודו הגדול יתברך שמו, כי איך יקל, או איך יערב לבו של בשר ודם שפל ונמאס לעשות דבר נגד רצונו של הבורא יתברך ויתעלה שמו, והנה זאת היראה אינה כל כך קלה להשיג אותה, כי לא תולד אלא מתוך ידיעה והשכלה להתבונן על רוממותו יתברך, ועל פחיתותו של האדם, כל אלה דברים מתולדות השכל המבין ומשכיל. והיא היראה אשר שמנוה לח"ב מא' מחלקי החסידות אשר זכרנו, בה יבוש האדם ויחרד בעמדו לפני קונו להתפלל או לעבוד כל עבודה, היא היראה המשובחת שנשתבחו בה חסידי עולם, והוא מה שמשה מדבר ואומר (דברים כ"ח): ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך,

זאת היראה שאנחנו בביאורה עתה, דהיינו - יראת החטא, היא כמו חלק מיראת הרוממות שזכרנו, וכמו מין בפני עצמו. והיינו כי הנה ענינה הוא שיהיה האדם ירא ודואג תמיד על מעשיו, פן נתערב בם איזה שמץ חטא, או פן יהיה שם איזה דבר קטן או גדול שאינו לפי גודל כבודו יתברך ורוממות שמו.

והנך רואה היחס הגדול שבין יראה זו ויראת הרוממות שזכרנו, כי התכלית בשניהם שלא לעשות דבר נגד רום כבודו יתברך, אמנם ההבדל שביניהם שבעבורו תחשב כמין אחר, ובשם אחר תקרא, הוא, כי יראת הרוממות הוא בשעת המעשה או בשעת העבודה, או בפרק העבירה, דהיינו או בשעה שהוא עומד ומתפלל או עובד, שאז יבוש ויכלם ירעש וירעד מפני רום כבודו יתברך, או בשעה שמזדמנת עבירה לפניו והוא מכיר בה שהיא עבירה, שיעזוב מלעשותה למען אשר לא יעשה דבר למרות עיני כבודו ח"ו, אך יראת החטא היא בכל עת ובכל שעה, שהנה בכל רגע הוא ירא פן יכשל ויעשה דבר או חצי דבר שיהיה נגד כבוד שמו ית', ועל כן נקראת יראת חטא, כי עיקרה יראה מן החטא שלא יכנס ויתערב במעשיו מחמת פשיעה והתרשלות או מחמת העלם יהיה באיזה דרך שיהיה.
והנה על זה נאמר (משלי כ"ח): אשרי אדם מפחד תמיד, ופי' ז"ל (ברכות ס): ההוא בדברי תורה כתיב. כי אפילו בשעה שאינו רואה המכשול לנגד עיניו צריך שיהיה לבו חרד בקרבו פן טמון הוא לרגליו והוא לא נשמר, ועל יראה זאת אמר משה רבינו ע"ה (שמות כ): ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, כי זה עיקר היראה שיהיה האדם ירא ומזדעזע תמיד עד שלא תסור יראה זו ממנו כי על ידי זה ודאי לא יבוא לידי חטא, ואם יבוא כאונס יחשב. וישעיהו אמר בנבואתו (ישעיה ס"ו): "ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי", ודוד המלך השתבח בזה, ואמר (תהלים קי"ט): "שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי".

באופן כללי צריך לדעת שהדברים האלה דורשים לימוד ועיון רב, כלשון המס"י בהקדמתו:
"אם לא נסתכלנו ולא עייננו מה היא היראה האמיתית ומה ענפיה, איך נקנה אותה ואיך נמלט מן ההבל העולמי המשכח אותה מלבנו? הלא תשכח ותלך אף על פי שידענו חובתה!"

זאת הדרגה הכי גבוהה ביראה אאל"ט

הדרגה הגבוהה ביותר היא יראת החטא, וכנ"ל

למה שמישהו יעדיף דרגה נמוכה ע"פ דרגה גבוהה?

כל אחד לפי מדרגתו ירא את ה', אדם אינו יכול לשקר על עצמו שהמניעה מעבירה היא רק בגלל כבוד ה' אצלו, ואפילו אם לא היה שום עונש על העבירה הוא עדיין היה מונע עצמו מלעבור עליה. זו דרגה גבוהה מאוד להיות ביראת הרוממות ולחיות באמת לפיה, וכ"ש ביראת חטא

 

[שם נפלא]

אין לי מושג מה קרה לנטפרי ומה לא מצא חן בעיניו בדברי החסיד בעל המס"י עד שהוצרך לצנזרם עד תום
אז רק אומר שהקטע הרלוונטי של שלשת סוגי היראה נמצא במס"י פרק כד, וכדאי לעיין שם

 

[ברכת הגשם]

לגבי לדבר/ לא לדבר אחרי נטילת ידיים,
הנהגנו בבית (ילדים במגוון גילאים ), מעין "מבצע" מי שמתאפק שלא לדבר בקידוש עד ששותה מהמיץ ענבים, מקבל כפרס עוד קצת מיץ ענבים..וזה עובד ובצורה של אבהב וחיוך.
כנ"ל אחרי נט"י להמוציא בסעודות שבת. מי שהצליח לבלום פיו זוכה למחמאות וחיבוק, אלו שלא? יגדלו בע"ה.

 

[תות]

בלת"ק

המשפט: ה' יותר ממני רוצה שיהיה לי טוב.
לחשוב על העניין שוב ושוב: ה' רוצה שיהיה לי טוב יותר ממה שאני רוצה שיהיה לי טוב

 

[BIZZARC- עשירה]

@לשם שינוי אשכול מרתק. תודה.
אני חושבת שחוסן רוחני זה דבר שמתפתח עם השנים ובנוי קומה על קומה וזה דבר שצריך לתחזק אותו (ובכל זאת- אל תאמין בעצמך עד יום מותך)
מוסיפה משהו שלדעתי מאוד חשוב לחוסן רוחני וזה תודעת הבחירה- משמעות ומהות הבחירה, יכולת הבחירה וכו'.
אמנם מי שהיה לו ילדות מיטיבה והקומה הנפשית שלו בנויה היטב יהיה קל יותר לבנות תודעת בחירה אבל גם מי שלא זכה לילדות מיטיבה יכול לעבוד על זה.

אחד הדיונים המרתקים
ויש לי שאלה חשובה
כל ההסברים שהיו כאן, על חינוך למצוות מאהבה, על הסבר על הסיבות שמאחורי המצוות, כל הנ"ל, באיזה גיל אתם עושים את זה?
כי לי יש ילדה בת 4, בכורה אם שאלתם... וזה פשוט לא נראה לי ריאלי כרגע...
ברור שעכשיו זה הזמן לכל הצד של בנית קשר טוב ואוהב, ודוגמא אישית וכולי
אבל הסבר על מצוות? אמונה? היא בכלל לא מבינה מה זו אלוקות, מה זה בורא עולם ולמה שהוא ירצה ממנה משהו!
עד עכשיו לא חשבתי שיש בעיה עם זה שאני מדברת על השבת נניח מתוך נקודה של "כמה כיף לנו, וכמה מסכנים מי שלא קיבל את התורה". אבל כמה תגובות כאן עירערו אותי...
ותפילה? היא בכלל לא רוצה בבית, ואני לא רוצה לדחוף כמובן. איך אפשר להסביר על תפילה בגיל הזה?
@ראש חריף הסיפור שלך קורה אצלי כל יום בין הברכה לאכילה, ולא עוזר בינתיים ההסבר הסבלני שלי...

מגיל מאוד קטן (3-4 כזה) בהתאמה לילד.
אבל מדברים, זה לא אומר שרואים את התוצאה מיד, ממש ממש לא
חינוך זה לאורך זמן, וזה לטפטף ולתווך ולעורר לשאלות בכל הזדמנות אבל לא יותר מידי- לשמור על איזון, ויש דברים שזה עניין של בשלות ויש דברים שזה עניין של זמן ורק .
למשל תפילה, בגיל הקטן זה מאוד מוזר להם להתפלל בבית כי תפילה זה בגן כמו שבבית אין ריכוז ובגן יש
אפשר לתת משהו אחרי התפילה אבל אני אישית בכלל לא דיברתי על תפילה, כן שמתי שירי תפילה בבוקר- דומה לתפילה בגן וכשהיה לי אפשרות גם הצעתי לו להתפלל איתי.
אחרי המסיבת סידור, התפילה כבר יותר נוכחת אצלו מהרצון שלו (כמעט בן 7) ובבית בד"כ הוא מתלבש וישר מתפלל, אבל אני לא מזכירה וגם לא מעירה אם התפילה לא מדויקת. זה יבוא עם הזמן.
כן אומרת לו כמה ה' שמח בתפילה המיוחדת שלו, ואיך כל המלאכים היו בשקט כשהוא התפלל כדי לשמוע אותו, ואת זה אני אומרת גם כשמברכים/מזכירה על ברכות, בברכות אני גם מדברת על היהלום שהוספנו לכתר של ה'.

@ראש חריף הסיפור שלך קורה אצלי כל יום בין הברכה לאכילה, ולא עוזר בינתיים ההסבר הסבלני שלי...

בגיל 6-7 תראי פתאום שההסבר הסבלני עזר ולא רק שהיא לא תדבר איתך אחרי שנטלת ידיים היא גם לא תדבר בעצמה אחרי שנטלה. (אגב לדעתי בגלל שזה עניין של גיל ובשלות גם יחד לא כל פעם צריך לומר משהו, לפעמים לומר חמודה, אחרי שאני נוטלת ידיים אני לא יכולה לדבר עד שאני אוכלת את החלה/לחם, לפעמים מספיק לומר ש...ש...ש... ולפעמים רק לסמן ביד שתיכף נדבר)

גם על מצוות ועבירות לא דיברתי כ"כ מהצד של שכר ועונש אלא מהצד של בניה וקלקול העולם ותיווכתי את זה במשל לא כ"כ מדויק אבל זה מתיישב טוב ומספיק בעיניי לשלב של הילדות- יש מבנה מאוד גדול שבנוי מלגו קטן, כשעושים עבירה אז חתיכת לגו קטנה כל המבנה עדיין קיים ויציב ולא תמיד רואים בכלל שנפל חתיכה של לגו ואפילו הרבה פעמים אנשים אחרים שלא בנו את המבנה ולא ראו איך המבנה היה נראה בהתחלה חושבים שזה חלק מהמבנה המקורי כי זה נראה כמו חלון או כמו עיצוב יפה אבל רק מי שבנה את המבנה יודע ומצטער מזה שזה נהרס, וכשעושים מצווה מתקנים משהו שנהרס/ מוסיפים משהו שחסר, או תאורה יפה או דבר אחר שמיפה את המבנה.

כשכותבים זה נשמע מאוד דחוס וצפוף אבל באמת זה משה פה ומשהו שם, לא איזה שיעורי מוסר או שכל היום השיח זה על מצוות ואלוקות וחיים של תורה וכו'

אני שמעתי על יראת החטא והרוממות, ולא העונש והחטא

לפי ההמשך מניחה שהתכוונת יראת העונש ויראת הרוממות, על יראת החטא ויראת העונש למדתי שוב שבוע שעבר, אמנם לא זוכרת את המקורות אבל זאת היתה ההגדרה של הרב, בכל אופן תודה על הציטוט שהבאת.

 

[שם נפלא]

על יראת החטא ויראת העונש למדתי שוב שבוע שעבר, אמנם לא זוכרת את המקורות אבל זאת היתה ההגדרה של הרב

כנראה הוא התכוון לדברי המס"י (פרק כד) שהבאתי למעלה, אלא שם זה מחולק בסך הכל לשלשה סוגים כמו שכתבתי

 

[yu]

לא חושבת....
זה לא הערכים עליהם אני גדלתי אבל כן לכבד כל אדם ללא קשר לדת שלו!
לכבד לא מחייב להסכים!

אני לא יודע מהם הערכים עליהם גדלת, ערכים זה משהו שהתורה קובעת. זה לא ניתן לשינוי.
ברור שמי שמחלל שבת למשל ה"י, הוא מסכן רוחנית וגשמית. לפי התורה כמובן.
וככזה אני הייתי מרחם עליו, עצם זה שהוא מסכן ואני לא, אמור לתת תחושה טובה שאדם רגיל ישתדל לשמר.

 

[מחזירים אותם עכשיו]

אני לא יודע מהם הערכים עליהם גדלת, ערכים זה משהו שהתורה קובעת. זה לא ניתן לשינוי.
ברור שמי שמחלל שבת למשל ה"י, הוא מסכן רוחנית וגשמית לפי התורה כמובן.
וככזה אני הייתי מרחם עליו, עצם זה שהוא מסכן ואני לא, אמור לתת תחושה טובה שאדם רגיל ישתדל לשמר.

אני לא חושבת שזה קשור אפשר לכבד אך גם לא להסכים
למה כל מי שאתה מכבד אותו אתה מסכים עיים ההשקפה לו?!
רחמים לא סותרים התנהגות אנושית!
למה איים תזלזל בו הוא יחזור בתשובה?
הוא רק ישנא יותר חרדים.....

 

[yu]

אני לא חושבת שזה קשור אפשר לכבד אך גם לא להסכים
למה כל מי שאתה מכבד אותו אתה מסכים עיים ההשקפה לו?!
רחמים לא סותרים התנהגות אנושית!
למה איים תזלזל בו הוא יחזור בתשובה?
הוא רק ישנא יותר חרדים.....

להיפך.
כתבתי שלכבד בכל מקרה.
התחושה של הרחמים לא מעלה ולא מורידה מהכבוד.
אם אתה לא מרחם, אז יש בזה לגיטמיציה מסוימת למעשיו שיכולה בסופו של דבר להשפיע עליך.

לשם דוג'.
יש את מחבלי הנוחבה בכלא.
מי שמרחם עליהם או על תנאיהם , זה אומר שהוא באיזשהו מקום בלב מסכים ונותן לגיטמציה למעשיהם. ולהיפך גם כן, מי שמבין את חומרת מעשיהם לא מסוגל לרחם עליהם .

 

[מחזירים אותם עכשיו]

להיפך.
כתבתי שלכבד בכל מקרה.
התחושה של הרחמים לא מעלה ולא מורידה מהכבוד.
אם אתה לא מרחם, אז יש בזה לגיטמיציה מסוימת למעשיו שיכולה בסופו של דבר להשפיע עליך.

לשם דוג'.
יש את מחבלי הנוחבה בכלא.
מי שמרחם עליהם או על תנאיהם , זה אומר שהוא באיזשהו מקום בלב מסכים ונותן לגיטמציה למעשיהם. ולהיפך גם כן, מי שמבין את חומרת מעשיהם לא מסוגל לרחם עליהם .

סליחה לא הבנתי אותך נכון
הכוונה ברורה...

 

[yu]

הוא רק ישנא יותר חרדים.....

עכשיו ראיתי את המשפט הזה.
איך אומר? לא כל כך אכפת לי אם מישהו ישנא אותי או יאהב אותי על רקע היותי דתי.
היחידי שאכפת לי למצוא חן בעיניו הוא רבונו של עולם.
יש הרבה דברים שאני עושה שלהרבה אנשים (אולי רוב האנשים בעולם) נראים כמוזרים, תפילין למשל.
אבל זה לא ישפיע ולא אמור להשפיע אם להניח אותם או לא.

 

[לשם שינוי]

עכשיו ראיתי את המשפט הזה.
איך אומר? לא כל כך אכפת לי אם מישהו ישנא אותי או יאהב אותי על רקע היותי דתי.
היחידי שאכפת לי למצוא חן בעיניו הוא רבונו של עולם.
יש הרבה דברים שאני עושה שלהרבה אנשים (אולי רוב האנשים בעולם) נראים כמוזרים, תפילין למשל.
אבל זה לא ישפיע ולא אמור להשפיע אם להניח אותם או לא.

אבל הוא אח שלך, ואתה והמגזר שלך הם המייצגים של אלוקים בעיניו, אז השנאה היא לא כלפיך YU , אלא עשויה להיות מופנית כלפי הדת ומי שנתנה לנו, ולהרחיק אותו. וזה דבר שבהחלט אמור להיות אכפת לך....

בכל אופן, זה לדיון נפרד, יעזור מאד שהאשכול ישאר בשיח המוקרי שלשמו הוא נפתח.
(כמובן, אם יש עוד תגובה אחת או שתיים בנושא, אפשר לסגור פינות פה באשכול, אבל לא מעבר..)

 

[ראש חריף]

אתה התחלת, בגלל שיצאת עם המשפוחה שלך לפארק..

אתם כותבים פה דברים ארוכים, אין לי כוח לקרוא. אבל זה הכי הצחיק אותי

 

[ראש חריף]

אבל הוא אח שלך, ואתה והמגזר שלך הם המייצגים של אלוקים בעיניו, אז השנאה היא לא כלפיך YU , אלא עשויה להיות מופנית כלפי הדת ומי שנתנה לנו, ולהרחיק אותו. וזה דבר שבהחלט אמור להיות אכפת לך....

בכל אופן, זה לדיון נפרד, יעזור מאד שהאשכול ישאר בשיח המוקרי שלשמו הוא נפתח.
(כמובן, אם יש עוד תגובה אחת או שתיים בנושא, אפשר לסגור פינות פה באשכול, אבל לא מעבר..)

למה? אני חושב שכל אחד קשור בשני.