טוב... מתוך דה-מרקר... אם זה נכון, אז לא ממש רלוונטי...
-----------------------------
הספר: "כיצד תרכשו ידידים והשפעה בעידן הדיגיטלי" מחבר: דייל קרנגי ושות' הוצאה: ש. זק מחיר: 88 שקל
איך לא להוציא קלאסיקה מחודשת (בשום עידן שהוא)
אור הירשאוגה דווקא נהנה לקרוא את הספר "כיצד תרכשו ידידים והשפעה" שנכתב במקור ב–1936, אבל נותר רלוונטי ומועיל – מה שאי אפשר להגיד על ההוצאה המחודשת
כמו התעשייה האווירית, דייל קרנגי מלמד אותנו שחברים הם חשובים. במקרה של קרנגי, אלה לא חייבים להיות חברי מרכז הליכוד. "כיצד תרכוש ידידים והשפעה" אמנם נשמע כמו פארודיה על ספרי הצלחה, אבל הספר מ–1936 המציא את הז'אנר. בשנים הראשונות לפרסומו, אחרי שנות השפל הגדול בארה"ב, קרנגי הציע לאמריקאים "דרך להתקדם על ידי שימוש בדבר היחיד שהיה באמת בבעלותם - אישיותם", בניסוחו של טום באטלר בודוון, מחבר "50 ספרי הצלחה קלאסיים".
כשקראתי את "כיצד תרכשו ידידים" לפני כמה חודשים, הופתעתי לגלות עד כמה הוא נותר רלוונטי קרוב ל–80 שנה לאחר פרסומו. נכון, האזכורים הספרותיים, העסקיים והפוליטיים לא מאוד אופנתיים, וההמלצות להשכנת שלום בית רחוקות ממה שייחשב כיום פוליטיקלי קורקט, אבל קרנגי עומד במבחן הזמן. מעט ממה שהוא כותב מפתיע, אבל כמו בספרי הצלחה ומוטיבציה אחרים, לפעמים די בעצם העלאת הנושא למודעות.
בבסיסו, הספר של קרנגי הוא מדריך לחשיבות העמידה בנעליו של האחר, גם בהתנהלות היומיומית וגם בהתכתבויות או בהופעות פומביות. כך למשל, ממליץ לנו קרנגי לנסות לסייע לכל הפונים אלינו, גם אם תשובתנו לבקשתם היא שלילית. גם אם לא נוכל להיענות לפנייתם, נוכל להציע להם שמות של אנשים אחרים שאליהם יוכלו לפנות, או לספק להם תובנות אחרות שיהפכו את המענה השלילי לחוויה חיובית. כפי שמציין קרנגי, מפתיע לגלות כשמשתמשים בשיטה זו, עד כמה תשובה שלילית יכולה להתקבל באהדה.
המלצה נוספת של קרנגי היא לדבר פחות ולהקשיב יותר. זוהי בעיניו גם שיטה ודאית להשארת רושם מעולה: התעניין בדבריו של הצד השני, הגב אליהם והבע עניין כן בנושאים המוצגים. גם כאן, קרנגי מצליח לפגוע באמת אוניברסלית, שאותה הוא מציג באופן חשוף ומדויק. אנחנו מתעניינים בעיקר בעצמנו, ומי שרק ייתן לכך את תשומת לבו - יכול לצבור נקודות במשחק החברתי.
רבות מהמלצותיו של קרנגי נוגעות ליכולתנו לייצר עבור האחר ערך: גם אם ברצוננו לשכנע מישהו לפעול בדרך שתועיל לנו, עלינו לדאוג קודם כל שהוא מועיל לעצמו. קרנגי הוא כמובן אמריקאי מאוד, וממליץ לנו להיות נחמדים, תמיד, לכל העולם, ועדיף גם לנסות להבין את מצוקותיו על הדרך. כל אלה, הוא מסביר, יעזרו גם לנו להגיע למטרות שלנו בסופו של דבר.
חלק ניכר מדפיו של הספר מוקדשים לתכתובת ולתקשורת בין־אישית. "אין מסר נייטרלי. כשנפרדים בסופו של דבר, מצב רוחו של מישהו יהיה קצת יותר טוב או יותר גרוע", מוסבר בהקדמה למהדורה המחודשת של הספר. אמת זו נכונה כיום לא פחות משהיתה ב–1936.למעשה, עם התרבות ההתקשרויות היומיומיות שלנו, רבות מהאמיתות בספר רלוונטיות כיום עוד יותר מבעבר - אבל הן דורשות עדכון. בספר המקורי קרנגי עוסק בצורך להבין את צרכיו של האדם שעמו אנו מתכתבים ולמצוא דרך לסייע לו. זה נחמד כשמחכים לך שני מכתבים בתיבה. עם "67 מיילים מתוך 3,123 שלא נקראו", זה פחות רלוונטי. להיות נחמד זה חשוב, זה יכול להיות גם מייגע. אנחנו צריכים קשרים, אבל לא את כל הקשרים האפשריים - ובוודאי שלא בכל מחיר. השאלה כיום היא בעיקר איפה שמים את הגבול.
ב–77 שנות קיומו של הספר, האזכורים הספרותיים, העסקיים והפוליטיים של קרנגי הם לא הדבר היחיד שהתיישן. מחברי המהדורה המחודשת של קלאסיקת הז'אנר יודעים לציין שכיום אנחנו סובלים מעודף מידע, מריבוי של ערוצי תקשורת ומצורך מתמיד לסנן רעשים. לכאורה, זהו ההסבר לצורך במהדורה המרועננת. הצורך הזה לא נענה.
אף שהמהדורה המעודכנת מתהדרת בכותרת "דיגיטלית", הספר הנוכחי רחוק מלהיות מדריך למינוף ולנטוורקינג בעידן הרשתות החברתיות. מה הוא כן? מיחזור של הטקסט המקורי של קרנגי, שאליו התווספו אנקדוטות ואזכורים שרלוונטיים יותר לקורא העכשווי, שאינו חובב היסטוריה. גם ההתייחסות לצורות התקשורת החדשות נותרה אנקדוטלית, וכשהיא לא כזו, היא ממהרת לחזור לדרך שהתווה קרנגי - גם כשזו רחוקה מלהתאים. ההתייחסות הזו היא גם זקנה בניסוחיה, לא רלוונטית, במקרים מסוימים אף שגויה באופן מפורש, ובוודאי שלא עוסקת בבעיות החדשות שנוצרו עם השינוי בדרכי התקשורת.
קורא סביר של הקלאסיקה המחודשת היה מעדיף כנראה טקסט חדש, שמתמודד עם אתגרי התקשורת בעידן הרשתות החברתיות. במקום זאת, הוא מקבל ספר מ–1936 עם אנקדוטות מודרניות ואזכורים אקראיים לפייסבוק ולטוויטר.
במקום את הצורך של הקורא, המפרסמים ראו לנגד עיניהם את הצורך שלהם - במקרה הזה, שמירה על נכס מניב. זאת דרך גרועה מאוד להשיג חברים ולזכות בהשפעה. גם בטוויטר, אבל גם במרכז הליכוד. קרנגי כבר הסביר את זה טוב מאוד.