לאור האשכול הכואב הזה:
אין לי שום עניין ליפול על חברי הפורום חלילה. אבל מה עושים? למי פונים? פשוטו כמשמעו נגמר הכסף לקניות בסופר. לא מותרות. לא בשר. לא עופות. לא דגים. לחם חלב וגבינה. זהו. אין אבא, הוא נפטר. אמא אלמנה מבוגרת ולא עובדת, חיה מקצבה בסיסית. לא האמנתי שאגיע למצב הזה אי פעם. עובדים בהוראה אבל זה פשוט לא...
www.prog.co.il
נדרשת מאיתנו כיהודים רחמנים,
יותר שימת לב.
יותר רגישות לאחר.
יותר מאמץ לסייע.
הפעלת הראש, הלב והרגש באיתור חברים מתמודדים.
להעניק סיוע, לתת תמיכה, להקשיב, לתרום.
אנחנו רגילים הרבה לדבר על כסף, על כלכלה נבונה, על עבודה, על קריירה.
בל נשכח את אחינו, שלא הכל הולך להם כמצופה.
מתמודדים עם קשיים זמניים או קבועים.
מיואשים, חסרי אונים, חסרי כח.
האנשים הללו מסתובבים סביבנו, ולנו נותר לזהות אותם, לתת להם את המרחב שלהם, ואת האפשרות לשפוך את לבם. להקשיב, ולסייע במידת האפשר.
פותח האשכול הנ"ל, יצא פומבית מאיזור נוחיותו, פתח אשכול, קיבל הרבה הקשבה, ולא מעט עצות טובות להחלץ מהמשבר בס"ד ובעז"ה יראה ניסים.
לא כל אחד פותח את סגור ליבו, ולא את כולם קל לזהות.
למי מאיתנו לא היו תקופות קשות, תקופות מאתגרות?
לא תמיד היה נעים לנו לפתוח את סגור ליבנו, אך תמיד קל לדעת שיש עוד מישהו שחושב עליך, עוזר לך להתמודד.
אנא!
גלו עירנות, הביטו מסביב ועזרו.
לא כל אחד מנהל ארגון חסד, אך כל אחד יכול לזהות מצוקה.
עזרו להם במילה טובה, בעצה לבבית, ואם רלוונטי ואפשרי גם בנתינה הגונה.
אך העיקר - העניקו להם תחושה, שאתם מקשיבים לו, חושבים עליו, מתמודדים איתו יחד.