הצורך להבדיל בין צרכים למותרות הוא חשוב כדי ליצור תעדוף, אבל הרמה משתנה.
בעיני ובעיני אחרים צולנט פעם בשבוע זה מותרות ובעיני אחרים זה צורך בסיסי ומשהו אחר זה מותרות.
אני יכולה להגיד שבתור בחורה אמא שלי בפירוש ציידה אותי בכסף לקיוסק והזהירה שכל פעם שלא יהיה לי מספיק אוכל שאקנה אוכל טוב ומושקע (ויקר). ואם אין בקבוק מים, לקנות גם ב8 שח. ואם נתקעים בלי תחצ לא להסס ולקחת מונית. ועוד דברים בסגנון. כי מבחינתה זה צרכים בסיסיים.
ודרך אגב היא העדיפה את זה על פני מסעדות, נופשים, טיסות, שיפוצים לבית שעל אף שיש לה בשפע היא אף פעם לא עשתה את זה.
אז אין הגדרה קבועה מה צורך בסיסי ומה מותרות. הרי צורך בסיסי יכול להיות מוגדר כלחם מים ובגד אחד. נראה לי שרוב האנשים כוללים בצרכים הבסיסיים שלהם עוד כמה דברים, אז השאלה רק כמה יותר מזה. וכאן לדעתי זה תלוי ברמת החיים שלהם שנגזרת מרמת ההכנסות וההוצאות.
הגיוני שבמשפחה אחת הצרכים הבסיסיים יהיו שונים מאשר במשפחה אחרת וגם המותרות יהיו שונים. לא צריך כל הזמן לחשוב שכולם צריכים להיות באותה רמה.
אני מסכימה שההגדרה לצרכים בסיסיים משתנה במצבים שונים.
ועדיין, אני חושבת שהרבה פעמים יש נטייה להגדיר מותרות כצרכים בסיסיים,
אולי מתוך מחשבה שמותרות זה רק בזבוז כסף.
בצורה שבה אני בוחרת להסתכל על הנושא, מותרות זה ממש לא רק בזבוז כסף.
מותרות זה כל מה שמשפר את איכות החיים שלי אבל הייתי יכולה להסתדר בלעדיו, אפילו בדוחק.
אני עובדת קשה כדי שיהיה לי כסף גם לגברים האלו, כי הם חשובים בעיני.
אבל צורך בסיסי הם לא, לפחות בראייה שלי.
זה לא עניין של על מה אני מוציאה ועל מה לא, כי אני בהחלט צורכת "מותרות" במסגרת התקציב.
זה עניין של הסתכלות.
לדוגמה, אנחנו גרים באיזור בלי תחבורה ציבורית נורמלית.
לכן לפני שעברנו לפה קנינו רכב.
כשהמשפחה גדלה ב"ה, ואנחנו כבר לא נכנסים לרכב אחד, קנינו את השני.
(חלק גדול ממה שאנחנו חוסכים בשכירות לעומת המרכז, הולך להוצאות הרכבים)
לפני כמה חודשים אחד הרכבים הלך, ולקח לנו בערך חודשיים למצוא רכב אחר שיתאים לנו מבחינת הצרכים מהתקציב.
בחודשיים האלו היה קשה, אבל הסתדרנו.
נסעתי לעבודה עם שכנות,
כמה פעמים שכרנו רכב או שאלנו רכב משכנים,
וגם היתה פעם שנאלצנו להשתתף בהרכב חלקי בשמחה משפחתית קרובה, כי השכן שתכננו לשלוח איתו חלק מהילדים שינה תוכניות ברגע האחרון, ולא נסע בסוף האירוע ישירות הביתה, אלא למקום אחר.
שמחנו מאד כשמצאנו את הרכב השני, ואני לרגע לא מצטערת על ההוצאה הזו.
אבל ברור לי שזה מותרות.
זה משמעותי מאד לאיכות החיים, אבל אפשר להסתדר בלי בשעת הדחק.
זה אומר שאם לא תהיה לנו אפשרות כלכלית להחזיק שני רכבים, נאלץ בצער רב למכור אחד
(ואני מניחה שננסה לוותר קודם על דברים אחרים, או להגדיל הכנסות)
וזה אומר גם שעכשיו אני מרגישה "עשירה" שיש לנו שני רכבים, למרות שזה ממש לא בזבוז.
וגם בתוך המותרות יש דרגות.
בסוף אפשר להסתדר גם בלי רכב בכלל, ולכן גם זה משהו שנוותר עליו אם ח"ו נצטרך
אבל במקרה הזה נעשה עוד יותר מאמצים לא להגיע למצב כזה, כי הפגיעה באיכות החיים במקרה הזה משמעותית עוד יותר.
rhon.co.il
הנושאים החמים
