שיתוף - לביקורת ליקר בננה

[הנף מקלדת]

המבט של רוחמה, חצי מאיים חצי מתחנן, משתקף באישוני רוחו של חיים, לאורך כל יום פורים דמוקפין. שומר את צעדיו, עוקב אחריו ללא הרף עפעף. חיים מציית למבט.

"איזה צייתן חיים" מתמוגגת רוחמה באוזני גיסותיה, המכירות את אחיהם, ואת צייתנותו העיוורת לאשתו.

"הציות הוא המציאות". מצטדק חיים בשנינה, כשחברים תמהים, איך בעל כשר כמוהו, עושה רק רצון אשתו. ללא יכולת לערער על החלטותיה לערכאה יותר גבוהה.
חיים דוגל בשקט נפשי, ככה טוב לו, וטוב לרוחמה. זה מה שחשוב.


יום אחד בשנה מרשה חיים לעצמו, לחשוף טפח מרצונותיו המודחקים, ודעותיו הגנוזות.

פורים. זה החג שעושה לו טוב, נכנס יין יצא חיים.

מיד אחרי קריאת המגילה כותיקין, מצטופף חיים בשולחן האחורי בבית הכנסת שם הוא מערה אל קרבו פעמיים כוסית ברנדי 777 יוקרתי.

אחר כך, חותך למשפחת נחמני, החברותא. בתוך משלוח מנות מחכה לו בקבוק ערק גדוש, הערק נגמר בדרך הביתה.

בבית, ארוחת בוקר הפורימית, מתקנחת בבירת לאגר עשרים אחוז אלכוהול, שתי בקבוקים עשר אחוז כל אחד.

מכוס לכוס, מתגללת לשונו של חיים, הוא מעז להמרות את פי אשתו, ולשחרר אמרות כנף שנונות על העזר כנגדו. "את מתעקשת שאני אהיה העזר ואת תשארי נגדו."

מתעסק הוא הרבה ברצון איש ואיש, ופחות ברצון אשתו.

כל שנה עומדת רוחמה מהצד ודי נהנית מהפן הבלתי ידוע באישיותו הכנועה של בעלה. היא לומדת להעריך אותו יותר, ולדרוש ממנו לנקות לפסח טיפה פחות.

השנה החליטה רוחמה: "לא יהיה אלכוהול. נקודה."

חיים לטש זוג עיניים נדהמות. עלעל בלשונו לחפש את מילות ההתנגדות, ההלם והזעזוע, אז הפעילה רוחמה את אותו מבט מצמית.

אשת נעוריו, אם ילדיו, מחפשת כלותיו, כבאי ותינוק בן שנתיים, שאמור להראות כמו מיקי מאוס. דווקא היא הביטה בו במבט מודגש מאד והוסיפה "חיים אתה יודע שאני צריכה ללדת, אז אני צריכה אותך פיקח"

אז השנה, אין סיכוי, תקנה פחית בלו. הערבים שותים את זה וזה מספיק להם.
אני יודעת שאתה שיכור חמוד, אפילו חמוד מאד, אבל תשכח מה היה לפני שנתיים.

אכן לפני שנתיים בעיצומו של יום הפורים הוא הגיע שיכור למסיבת ברית של אחד מהבני דודים, וכטוב לעבו ביין, קרא לעבר המוהל הנודע ר' יענקב שלעפער," ר' יענקב אני צריך אותך בעוד שבועיים"
רוחמה לא הבינה, איך כל המשפחה יודעת, שבן עתיד להיוולד.

אז השנה, חדל אלכוהול.

אין בעיה.
פורים נכנס. חיים מתהלך ברחוב כמו נזיר בדיוטי פרי, חוח בין שושנים, ברווזון מכוער בין חתיכים, בעיניים כלות הוא בוחן ילד מישיבה קטנה שמקיא בצד הרחוב, מתבונן ברב אריאלי השכן, רוקד עם בחורים את ריקוד הפינגווינים ההיסטורי, ובא לו לבכות. להשתטות.

במר לו, עזב את הרחוב הצוהל, ונכנס בבית הכנסת של הרומנים. ישן קודר, ומתאים לנפשו המדוכדכת.
בצד האולם, הוא נתקל בבקבוק חצי ריק של ליקר בננה.
שום דבר לא יקרה עם אני אלגום כאן איזה כוסית....
המבט אוי המבט. אז רק לגימה בקטנה, למתק את החיים.

בסוף הוא מצא בעמוד של החזן, גם שליבוביץ....


מוצאי פורים, בחדר לידה, שערי צדק, הלך שמח.


בסוף המאבטחים התערבו. הוציאו את חיים הרוקד בדביקות לאורך כל מסדרון ההמתנה, ומאיים לפלוש לתחנת האחיות.

רוחמה היתה עסוקה במכאוביה. לא שתה לבעלה הצייתן, שמרים את המחלקה על הרגליים.


על שולחן המזרח בברית, מציב חיים בקבוק ליקר בננה, ונותן מבט מיוחד, חצי מתחנן חצי אוהב.