לכל אדם עם רגש

תמיד בעליה · 15/8/14

אין לי סוף לסיפור הזה. מה אתם מציעים?

יואל ארלנגר - קקטוס · 15/8/14

אתה כותב נהדר
מפריע לי רק שיש פתיח - הייתי מכניס את זה בתוך הסיפור

תמיד בעליה · 15/8/14

זה ממש בחיתולים. עדיין בבסיס. ומה עם סיום?

יואל ארלנגר - קקטוס · 15/8/14

נכתב ע"י תמיד בעליה;1344983:
זה ממש בחיתולים. עדיין בבסיס. ומה עם סיום?

מי אני שאדע?

תמיד בעליה · 15/8/14

שקקטוס ישאל שאלה כזאת?

נוי · 15/8/14

כתיבה יפה, כושר תיאורי עד לפרטים הקטנים!
נראה לי שהפתיח הורס את העניין הגדול והסקרנות שיכולה להיווצר בקריאת החלק הראשון בסיפור.
הצעת ייעול כללית: רצוי להתחיל לנסוע בכתיבת סיפור כשיודעים (לפחות בקווים כללים) מהי התחנה האחרונה שלו.
וכעת לשאלה איך לגמור:
יש לנו כאן נערה תקועה. מה יוציא אותה מזה?
השינוי יכול להיות בתהליך פנימי אבל אז הסיפור יהיה קצת אנמי אלא אם השינוי יבוטא בעוצמה .
השינוי יכול להיות דרך מעורר חיצוני כמו חוויה מטלטלת.
לדוגמה:
חוויה מיסטית: סבתא עליזה ע"ה באה אליה בחלום לבושה לבן ואומרת לה...
חוויה דרמטית: סבתא של הנפטר פולשת לה לחדר דרך החלון ו...
חוויה היסטרית: רעידת אדמה היא נכלאת תחת ההריסות ומתוך המעמקים עת צוות החילוץ שומע אותה צועקת "ממעמקים קראתיך ה'" נובטת בה התובנה שהיא כן חפצה בחיים.
חוויה שמימית: הנפטר עצמו מתגלה בחלום ואמר לה "מחול לך"...
אשאיר לדמיון הכותב למצוא רעיון מוצלח באמת, הנ"ל נכתב בשביל השעשוע.

למותר לציין שככל שהפתרון יותר אמין ופחות נסי ומלודרמטי הוא ייתן חווית קריאה טובה ומחוברת.

תמיד בעליה · 15/8/14

יו. אתה גדול. גיזעי. נחשוב על זה.

lambrski · 17/8/14

אני לא יודע, אבל אפשר לנסות...

אפשר לנסות למצוא חפץ, דמות, תמונה, שנמצאים בחיים שלה ואפילו בחדר שלה בהישג יד - כמו דובי, עציץ עם פרח, וכיוצ"ב, שהוא ייצג את שמוליק תוך הקבלות מסויימות, ויאפשר לה לנהל מולו באלם את הדיאלוג שהיא היתה רוצה לנהל מול שמוליק אילו היתה לה את האפשרות לעשות את זה...

תמיד בעליה · 17/8/14

נכתב ע"י lambrski;1345335:
אפשר לנסות למצוא חפץ, דמות, תמונה, שנמצאים בחיים שלה ואפילו בחדר שלה בהישג יד - כמו דובי, עציץ עם פרח, וכיוצ"ב, שהוא ייצג את שמוליק תוך הקבלות מסויימות, ויאפשר לה לנהל מולו באלם את הדיאלוג שהיא היתה רוצה לנהל מול שמוליק אילו היתה לה את האפשרות לעשות את זה...

כיוון חדש ומפתיע!
איך אתם מגיעים ברגע לדברים שלא הגעתי כשחשבתי מלא?

תהילה חזקיאן · 17/8/14

מתערבת, אפשר?
מחמאות: התיאורים שלך ממש מעולים. (השוקולד - מדהים! אהבתי)
והרעיון יפה.
נקודות לחיזוק:
* לא ברור לי מה קרה עם שמוליק - נפטר? חי במצב קשה? איפה המשפחה שלו?
* באמת אפשר לוותר על ההקדמונת הזו ולשלב אותה בפרק הראשון במחשבות/דיבורים של דמויות מהסיפור.
* אם הוא לא מת, השמוליק (מיהו? מהו? ספר לנו!), ניתן "להחיות" את שולי ע"י שתעזור/תיצור משהו למען המשפחה/הילד - משהו שרק היא יודעת לעשות (לנגן/ לצייר/ לעזור בבית המשפחה וכו' וכו' וכו')

הרבה הצלחה - אל תפסיק לכתוב!

lambrski · 17/8/14

אל תוותרי על הספונטניות...

ואגב, בקשר להערה שהעירו כאן, שעדיף לדעת מראש את הסוף לפני שמתחילים לכתוב - אני דוקא חושב אחרת... לדעתי, יש משהו ספונטני בלהתחיל לכתוב בלי לדעת את הסוף, פשוט כי הדברים יוצאים ממך, ולתת לסיפור להוביל אותך במקום להוביל אותו...
זה נכון שיש בזה סיכון מסויים, כי ניתן להגיע למבוי סתום בסופו של דבר, אבל בשביל זה יש את הפורום הזה, לא?

סטודיו מיתר · 17/8/14

נכתב ע"י lambrski;1345358:
לתת לסיפור להוביל אותך במקום להוביל אותו...

ואם מותר להוסיף - ככל שהדמויות ברורות וידועות ליוצרם, כך ידועות פעולתם

תמיד בעליה · 17/8/14

נכתב ע"י קליגרף B;1345365:
ואם מותר להוסיף - ככל שהדמויות ברורות וידועות ליוצרם, כך ידועות פעולתם

זהו. ששולי כ"כ מוכרת לי מקרוב, היא כ"כ התגובות שלי, כך שאין לי מושג באמת איך אפשר לצאת מזה...
לכן אני צריכה אתכם, דוקא כי הדמויות מוכרות, עד כאב

סטודיו מיתר · 17/8/14

נכתב ע"י תמיד בעליה;1345373:
דוקא כי הדמויות מוכרות, עד כאב

האומץ לגעת ולחשוף את האפל - זה בסיס האומנות

תהילה חזקיאן · 17/8/14

תהילה חזקיאן · 17/8/14

נכתב ע"י תמיד בעליה;1345373:
זהו. ששולי כ"כ מוכרת לי מקרוב, היא כ"כ התגובות שלי, כך שאין לי מושג באמת איך אפשר לצאת מזה...
לכן אני צריכה אתכם, דוקא כי הדמויות מוכרות, עד כאב

איזה אומץ - כל הכבוד על יכולת הכתיבה הפנימית המשובחת!
אם כי

נכתב ע"י קליגרף B;1345390:
בסיס האומנות

זה דווקא להרחיק את הסיפור הכתוב ממציאות חיי!

סטודיו מיתר · 17/8/14

יש בזה המון דעות ופילוסופיה שלמה אבל בקיצור:

התומכים בשיטה של ה"ריחוק" נובעת מההבנה שמה שאני רואה כרחוק ממני , זה הצד האפל והכואב שבו צריך לגעת

("מציאות חיי " זה מה שאני רוצה לראות כחיי )

מעבר לכך בכל אומנות שבעולם מה שמחזיק זה החיבור האישי וזה דבר ברור

ואכמ"ל

נוי · 17/8/14

נכתב ע"י lambrski;1345358:
ואגב, בקשר להערה שהעירו כאן, שעדיף לדעת מראש את הסוף לפני שמתחילים לכתוב - אני דוקא חושב אחרת... לדעתי, יש משהו ספונטני בלהתחיל לכתוב בלי לדעת את הסוף, פשוט כי הדברים יוצאים ממך, ולתת לסיפור להוביל אותך במקום להוביל אותו...
זה נכון שיש בזה סיכון מסויים, כי ניתן להגיע למבוי סתום בסופו של דבר, אבל בשביל זה יש את הפורום הזה, לא?

כתיבה ספונטאנית בלי כיוון היא נהדרת בשביל כתיבותרפיה ואם זו כוונת המשורר (סליחה, הכותב) אדרבה.
על פי ניסיוני, סיפורים טובים מוקלדים אחרי בישול איטי במוח.
להבדיל, קטעי הומור -מושפרצים בספונטאניות.

תהילה חזקיאן · 17/8/14

יכמ"ל:
הריחוק אינו סותר חיבור. להיפך.
כשסופר מחובר לעצמו אז סיפוריו אמיתיים וכנים גם אם אינו כותב על עצמו כלל.
סיפור אינו אמור להיות חלון ראווה לחיי כותבו... (להוציא סיפור אישי למטרה זו...)

lambrski · 17/8/14

דעתי האישית...

נכתב ע"י נוי;1345412:
כתיבה ספונטאנית בלי כיוון היא נהדרת בשביל כתיבותרפיה ואם זו כוונת המשורר (סליחה, הכותב) אדרבה.
על פי ניסיוני, סיפורים טובים מוקלדים אחרי בישול איטי במוח.
להבדיל, קטעי הומור -מושפרצים בספונטאניות.

אני כותב בדרך כלל בשני שלבים: שלב ראשון - ספונטאני, כאשר תוך כדי כתיבה נבנה הסיפור, ואילו בשלב השני - אני עובר על התוצר המוגמר ומשביח אותו. אני לא יודע אם זה מתאים לכל אחד, אבל אני חושב שזה נותן מענה לצורך בספונטאניות בלי לפגוע במקצועיות...