מישי מכירה את האמא הזאת?

[גרניום]

הכרתי מישהי כזאת, ז"ל.

למה אלה הן תמיד ז"ל או מקסימום ע"ה?
הן מתו מזה?
ה' לקח אותן כי היו כבר מושלמות?
אחרי מות....?

 

[דבורה127]

חחח ממש אהבתי,
האמת שזה מנחם לקרוא שבעיני הנשים מציאות שכזאת נורמלית, כי אם נקשיב לגברים שלא תמיד מבינים שלא הספקנו לבשל בזמן או שעדיין יש בלאגן בבית כשהוא חוזר בערב וכו' יהיה אפשר להיכנס לדיכאון של ממש
אבל שאלה קטנה, מה מספר הילדים שיש לאמא כזאת?

 

[גלבוע]

חחח ממש אהבתי,
האמת שזה מנחם לקרוא שבעיני הנשים מציאות שכזאת נורמלית, כי אם נקשיב לגברים שלא תמיד מבינים שלא הספקנו לבשל בזמן או שעדיין יש בלאגן בבית כשהוא חוזר בערב וכו' יהיה אפשר להיכנס לדיכאון של ממש

בשביל זה יולדים מדי פעם, בשביל שהם ינסו

 

[בודקת תוכנה]

למה אלה הן תמיד ז"ל או מקסימום ע"ה?
הן מתו מזה?
ה' לקח אותן כי היו כבר מושלמות?
אחרי מות....?

הן לא מתו מזה כי זה לא הורג, זה רק עושה את החיים טובים יותר, אבל מי שמושלם בכל הדברים גומר את התפקיד.

 

[bbh200]

אני רוצה לדעת אם יש בעולם אמא
שמצליחה לשלוח את כל הילדים שלה בבוקר
נקיים, שבעים ועם שני זוגות גרביים תואמים (על אותו אדם)
אם יש אמא שאף פעם לא משתמשת במילים
שהיא לא מרשה לילדים שלה להשתמש בהן
אחת שנותנת נשיקה לכל ילד בכל לילה
שמכינה לבעלה קפה עוד לפני שהוא מבקש
שאין לה שום קושי להחניף למלמד של הבן שלה
ולחייך למחנכת של הבת
גם כשהיא אומרת כמו בכל שנה
שהילדה לא מצביעה.
אמא שהמטפחת שלה תמיד מסודרת,
שמכינה אוכל מזין כמעט כל יום
שמה רק שניצלים
ובוכה רק מבצלים
שזוכרת להודות להשם יתברך
שיש לה תינוק בריא ושלם
גם כשהוא צורח בשלוש בלילה במשך שעה
אמא שלא שוכחת לצחצח את השיניים
של כל ילד וילד (גם של עצמה)
ליותר מיום אחד ברצף
ושאף פעם אחת לא טועמת מהמקסר את הקצף.
היא כזאת שמחליפה מצעים כל שבוע לכולם
ומורחת להם בסנדוויצ'ים רק טחינה, טונה או ממרח חרובים.
אין אצלה בבית הוכחות לילדים מוזנחים
והקירות תמיד ניצבים מצוחצחים
היא לעולם לא תדבר בקוצר רוח
למרות שהיא באמצע העבודה.
והמילים "לך מפה!" או "שקט כבר!" או "דיי"!
לא קיימות אצלה במעבדה.
היא אף פעם לא מרגישה שבעצם היא בעצמה עוד ילדה
ולא מתפלאת שאת כל הילדים האלה היא ילדה
הקול שלה עולה רק בתפילות יום כיפור
והכל אצלה תמיד תמיד בהיר וברור
אין לה בכלל ספקות- הא תמיד יודעת מה לעשות!
היא יודעת את ההלכה
וגם יש לה מידות טובות
היא אצילית ולעולם לא הולכת בגב כפוף
חינוך ילדים עבורה הוא עונג צרוף
היא עושה התעמלות ודיאטה והליכה
ובישול לעזר מציון ושעה ביום שמירת הלשון
וקורס או שניים (לא חשוב במה)

אז אני רוצה לדעת אם יש אמא כזאת.
כי אם כן, שתדעו,
שאני לא רוצה להכיר אותה.

אין אמא כזאת כולל הכל פשוט כי (ככה שמעתי פעם) למלאכים אין אמא...
ואני עוד לפעמים כשבעלי חוזר אומרת לו: היום הייתי מלאך כשאני אפילו לא מגרדת את הרשימה הזאת...

 

[גיליון]

בדיוק בשבוע שעבר עלתה בי כזו מחשבה
שאם היו שואלים אותי אם אני מוכנה
לנהל בית, לנקות לשטוף לסדר לקרצף למרק
לבשל לטגן לאפות לחתוך לקצוץ לתבל ולטעום
למיין לכבס לתלות להוריד לקפל לשים בארונות
להקשיב לתמוך לעודד להיות לענות ולהחמיא
לדאוג לקניות כינים ציפורניים ושיניים
לעבוד במשרה מלאה ולפרנס
לארח ולהכין שבתות וחגים
(לנשום/לחיות? אולי...)
ומה שכחתי.........
.............................
הייתי אומרת שלא, אני פשוט לא מסוגלת.
ממש לא.

זה נראה דמיוני לחלוש על כל זה, אבל במציאות זה קורה!
אז לא מגיע לנו צל"ש ענק כל יום כל רגע???

 

[חפציבה]

למה אלה הן תמיד ז"ל או מקסימום ע"ה?
הן מתו מזה?
ה' לקח אותן כי היו כבר מושלמות?
אחרי מות....?

גם אלו שז''ל לא היו כנראה מושלמות לגמרי - אולי קרובות לזה.
אבל מסתבר שכמותן יש עוד יחידות סגולה שעדיין חיות בתוכנו
רק שהן עושות את זה בשקט, בלי פרסום, ועדיין לא היתה הזדמנות להספיד אותן...

 

[אן]

בדיוק בשבוע שעבר עלתה בי כזו מחשבה
שאם היו שואלים אותי אם אני מוכנה
לנהל בית, לנקות לשטוף לסדר לקרצף למרק
לבשל לטגן לאפות לחתוך לקצוץ לתבל ולטעום
למיין לכבס לתלות להוריד לקפל לשים בארונות
להקשיב לתמוך לעודד להיות לענות ולהחמיא
לדאוג לקניות כינים ציפורניים ושיניים
לעבוד במשרה מלאה ולפרנס
לארח ולהכין שבתות וחגים
(לנשום/לחיות? אולי...)
ומה שכחתי.........
.............................
הייתי אומרת שלא, אני פשוט לא מסוגלת.
ממש לא.

אבל אם היו אומרים לך,
שבתגובה תקבלי: (תופים וחצוצרות.........)
בעל שעומד מאחורייך בתמיכה שאף אחד אחר לא יכול לתת
ילדים שרצים אלייך כשאת חוזרת ובעיניהם כל האהבה וההערצה שבעולם
חיוך של ילד או פעוט עם / בלי מוצץ שממלא את הלב חמאה נוטפת
כתמי שוקולד ורוטב עגבניות בצורת ידיים קטנות שרגע אחרי הצער בא לך לנשק...
כבסים קטנטנים מתנפנפים ברוח...
קולות מלאכיים ששרים כל זמר תחת השמש...
חבורה זאטוטית שקוראת לך "אמא"!!!!

וואווווו.
הייתי הולכת על זה שוב. כן.

 

[גיליון]

נכון.
אבל יחד עם הכול זה לא הופך את זה למעשי.
מה שאנחנו עושות זה באמת מלאכי.
המחשבה ההיא הייתה מעצימה, להעריך כל מה שאני עושה, לא לראות שום פרט כמובן מאליו, כי זה באמת המון מעל ומעבר!

 

[אדים]

תודה!

טוב שיש גם כאלו אשכולות ב"פרוג",
כי אם יש לי אי אלו נקיפות מצפון באשר לתיפקודי אם הם טובים
אוכל להפנות אתכם לאשכולות רבים
של נשים חרוצות, בשלניות ואופות מדופלמות
שבכל ארוחה משקיעות כאילו זה לשבע ברכות
בארונות שלהם הבגדים מקופלים כמו חיילים
ותמיד המצעים מגוהצים ומתאימים...
לכל סיכה ודף בבית יש את מיקומו המדויק,
ויש להן שיטות ניקוי לשימור כל שביב ברק
יש להן משנה חינוכית על כל עניין ועניין
ומהתגובות שלהן נשמע שאין אצלן בכלל מושג של "בלגן"...

אז זה טוב, מידי פעם לקבל מעט איזון
תודה שהורדתם לי קצת מהמצפון.

 

[תרצה613]

אדים,
שימי לב שלא את כל האשכולות האלו אותה אישה פתחה.
כל אחת זו שורה אחרת....

 

[אידינע]

מתאים לחיה הרצברג לכתוב שיר כזה

אכן, הקטע נכתב ע"י חיה הרצברג.

 

[yochi000]

וואלה, רק אני שולחת את הילדים שלי עם שני זוגות גרביים תואמים, קוקיות,סיכה ונשיקה?

יש בהומור השחור הזה מן הצדקה כזו, שמשתיקה את המצפון, אז מה אם הילד שלי הלך לישון אתמול בלי נשיקה - הנה זה קורה אצל כולם.

אנחנו לא מלאכים, לא. אבל תיאור מרושל כזה רק נותן אישור להיות עוד יותר מרושלת ולהרגיש ׳אין׳ לשלוח ילד עם שתי גרביים לא תואמות ובלי נשיקת לילה טוב.

 

[פילפל]

משהו קטן שקרה לי:

ערב אחד, בשבוע שעבר...
כשכל מה שצריך נגמר
וכל מה שיכל להשתבש - אכן השתבש
ואני על תקן של כיבוי אש
הגדול מתפרע והבינוני משתולל
התינוקת צורחת והפעוט מיילל
הבקבוק, היכן? הוי, וריח שרוף
ואני מנסה ללהטט בטירוף
אנדרלומסיה ולא של משחק או מה
ובתוך כל הלחץ, רגעי המהומה
בן החמש, ילד גדול! מגיע לנדנד, לא נותן מנוח
מתעקש לומר חידה או סתם להפגין כוח
ואני, אוזרת את כל העשתונות לא להתעצבן (אבל אני כן!)
אומרת לו בזו הלשון:

"אני לא יכולה לעשות 20 דברים בבת אחת, רק מלאך יכול!"

והוא... הגאון הקטן... נותן בי מבט פיקח ועונה בשנינות:

"לא נכון! מלאך לא יכול לעשות יותר מדבר אחד!!!!"

ובתוך כל המהומה והעצבים... הפציע חיוך אמיתי אמיתי על פני...

אף פעם לא חשבתי על זה!

אז מלאכים אינם "מלאכיים" או בלעבוסטיים יותר מאיתנו... תודו בכך!

 

[סתם אחת]

כן , האמא היקרה שלי!!

 

[אן]

משהו קטן שקרה לי:

ערב אחד, בשבוע שעבר...
כשכל מה שצריך נגמר
וכל מה שיכל להשתבש - אכן השתבש
ואני על תקן של כיבוי אש
הגדול מתפרע והבינוני משתולל
התינוקת צורחת והפעוט מיילל
הבקבוק, היכן? הוי, וריח שרוף
ואני מנסה ללהטט בטירוף
אנדרלומסיה ולא של משחק או מה
ובתוך כל הלחץ, רגעי המהומה
בן החמש, ילד גדול! מגיע לנדנד, לא נותן מנוח
מתעקש לומר חידה או סתם להפגין כוח
ואני, אוזרת את כל העשתונות לא להתעצבן (אבל אני כן!)
אומרת לו בזו הלשון:

"אני לא יכולה לעשות 20 דברים בבת אחת, רק מלאך יכול!"

והוא... הגאון הקטן... נותן בי מבט פיקח ועונה בשנינות:

"לא נכון! מלאך לא יכול לעשות יותר מדבר אחד!!!!"

ובתוך כל המהומה והעצבים... הפציע חיוך אמיתי אמיתי על פני...

אף פעם לא חשבתי על זה!

אז מלאכים אינם "מלאכיים" או בלעבוסטיים יותר מאיתנו... תודו בכך!

חזזזזזזזזזזזזזזזזזזק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[fegy]

לא פעם ביקשתי מבעלי להחליף תפקידים. "מה דעתך שאני אלמד משהו בזמן שאתה מכין להם ארוחת ערב?"
פעם ניסינו להתחלף. ישבתי לא בנחת בחדר הלימוד שלו וקראתי 'צאינה וראינה' ביידיש כדי להרוויח גם לימוד פרשה וגם חיזוק שפה.
ולמה לא ישבתי בנחת? מכיוון שכל רגע הוא הציץ פנימה ושאל: "את רצינית עם הביצים? מה? כל יום את מכינה להם לפי הזמנה?!", "מה הסיפור עם השוקו? למה לא קנקן גדול לכולם?", "בטוחה שילדים חייבים ירקות כל ערב?", "למה לא אמרת לי לשים להם סינרים, עכשיו צריך להחליף להם חולצות!", "יש מצב שאת עוזרת לי רגע פה?!". צאינה וראינה איך קמתי לסדר אחריו את הבלגן.
כך נגוז גם החלום שלי להתחלף איתו ולו רק לשבת אחת.
אם הייתי יכולה רק יום שישי אחד לשבת בנחת בחדר הלימוד שלי ולקרוא שניים מקרא ואחד תרגום במשך כמעט שעה.
מעט אחר כך לשכב לנוח, ללכת להטביל איזה כוס שבעלי מתעקש לשתות בה דווקא השבת, לפגוש בדרך חברה ולשוחח איתה איזו שעה, ללכת לקנות לו פרחים בשביל שלום בית, ולאחר שעה של התלבטויות לבחור פרח אחד מטעמי תקציב.
אחר כך לחזור הביתה, לנזוף בילדים שיעזרו לאבא, לעזור לאבא בעצמי, לשים נניח את המיחם ולרצות לחבר את הפלטה אלא שאי אפשר, יש עוד כמה סירים שמתבשלים להם וחלות בתנור ושקע אחד באזור, לסדר נרות, ללבוש בגדי שבת ולצאת אל בית הכנסת כשהבית עוד הפוך תוך קריאה: "עישרתם? ערבתם? הדליקו את הנר!"
לחזור מבית הכנסת אל בית מצוחצח ומסודר, שולחן השבת ערוך וכולם נעמדים לכבוד המלאכים המלווים אותי, לקדש ולהתיישב בנחת עד אחרי ברכת המזון. מבטיחה לשיר.
להגיד תודה יפה אחרי הסעודה, וכאות מחווה אני אפנה את הצלחת שלי אל הכיור ואכנס אל חדרי ללמוד משהו קל, אולי לקרוא סיפורי צדיקים, אולי מדרשים, או אולי את עיתון השבת.
בבוקר אקום אל הבית השקט, אמצא את נעלי השבת שלי בתוך הבלגן השורר על הרצפה, אציץ לבדוק אם בעלי הכין עוגה מעניינת השבת, כדי לדעת אם משתלם לחזור מוקדם מבית הכנסת או שכדאי להישאר שם לקידוש.
אפרד בחיוך מהכלים בכיור ומשאריות הסלטים בלפתניות החד פעמיות ואצא אל האוויר הקריר והנעים של הבוקר, לא לפני שאקח את שקית הזבל החצי ריקה. לא! לא אטרח לאסוף את הזבל מהשיש ומשולחן השבת ומהשולחן במטבח.
אחזור אחרי התפילה ואחרי הקידוש כשבכיסי רוגאלע אחד יבש לבעלי והתנצלות שלא נשאר פירור מהקוגל, הוא היה בטעם אגדי. בחיים לא יֵצא לו כזה קוגל וכמה שהוא ישתדל, לא יצליח לו כי הסירים הגדולים עושים את ההבדל.
בעלי ייעלב ויגיד שזו כמות השמן-מכונות שיכולה להרוג עדר פילים, זה מה שנותן הטעם בקוגל, ואני לא אשים לב שהוא נעלב.
מכיוון שהבית עוד לא ממש מסודר, רק המטבח, אני אכנס לחדרי לנמנם קשות עד שיקראו לי שהכול מוכן ואני יכולה לבוא ולעשות להם קידוש.
כשיעירו אותי, אקום אל בית מסודר, שולחן ערוך וסלטים טריים שעומדים בגאון על השולחן, ואעשה ברוב טובי קידוש לקהל שמתעלף מרעב.
לאחר נטילת הידיים, אשב בנחת עד לאחר ברכת המזון.
אחרי הסעודה אלך לקיים מצוות שינה בשבת תענוג כמאמר הווארט: מי שאוכל חמין חייב מיטה.
כשאקום, אלמד מעט עם הילדים על מנת שאוכל למלא את השאלון להורים, זה שמדי שבוע בוחן אותנו אם אנחנו משקיעים בילדים או מבזבזים את כל השבת בשינה.
שוב חצי שקית זבל, ולטיול מקומי.
שוב אחזור לבית מסודר ושולחן ערוך, או שאולי אהיה מהנשים האלה הנשארות בבית הכנסת לסעודה שלישית עם החברות. חוץ ממתכונים, נחליף רשמים על הכול והביתה אחזור אחרי שהכול כבר נקי ומסודר, מבהיק ומצוחצח ואם חלילה לא, אקח שוב חצי שקית זבל, אמלמל התנצלות בסגנון "כשם שאני... כשם שאני..." ואצא ללחוץ ידיים לחברות שהבעלים שלהן טרם סיימו להכין את הבית לבואן.
"אמרתי לך שצריך להתעכב עוד מעט בבית הכנסת!" תנזוף בי חברה, ונקבע חברותא מיד לאחר ההבדלה. "אבל מיד! שלא ניתקע עם המקלחות וההשכבות!" היא תזכיר לי.
ברור לי שזה מה שהיה קורה אילו הייתה האפשרות להתחלף. אני רק תוהה אם אז הגאולה הייתה ניתנת ביד הגברים.

--

 

[אן]

וואו.
כמעט התעוררה בי התשוקה הישנה להיות בן.......

 

[לאה ולדמן]

FEGY
קבלתי את הקטע הנ"ל לא מזמן
וזה רק מראה עד כמה אנחנו לא מעריכים באמת את לימוד התורה של הבעל שלנו!
שהתפקיד שלנו זה האמהות, ועקרת הבית וכו' על כל המשתמע ולכן בזה היצר הרע מנסה להפריע, לעצור, להציק, ולגרום לרפיון ידיים.
לימוד התורה של הבנים זו מלאכה לא קלה בכלל!!! מתי לאחרונה הצלחנו לשבת שעה ושעתיים ושלוש ויותר ככה שלוש פעמים ביום ולהתרכז במשהו אחד עמוק ודורש???
הם לא מסוגלים לבצע את המלאכות של הבנות
אבל גם אנחנו לא מסוגלים למלאות את התפקיד שלהם!
גם לי לפעמים נראה ש-וואלה, הוא חזר עכשיו מכמה שעות שמה עשה? ישב ולמד, ואני? התחרפנתי כאן עם הקטנציק במשך כמה שעות.
וזה עצוב! כי התשקורת החילונית משפיעה גם עלינו! מחממי הספסלים, לובשי שחורים - קצת משכנע גם אותנו!!
אז הקטע הנ"ל כתוב נורא יפה. אבל הוא טעות!!!! וגישה מודרנית ומעוותת!!!

 

[לבן]

את כותבת מעולה,
אבל אני ממש מקווה שבעלך לא מתנהג ככה.
כי לא, זה לא נשמע טוב.
במחילה.

בהתחלה צחקתי, אבל בסוף הייתי עצובה ממש.

לא ככה אמורים להראות חיי משפחה, ולא ככה אמור להתנהג גבר חרדי.