הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לכבוד הסופר הרב חיים ולדר שיחי'
אני מעריך שזה די מיותר מבחינתך שאכתוב לך דברי תודה וכיוצא, מן הסתם אתה מקבל עשרות כאלו בשבוע. אבל בשביל עצמי אני מוכרח לכתוב לך שהסיפורים שלך לאורך השנים השפיעו עלי רבות, עד שניתן לומר שהם שינו את חיי לטובה. ולא רק את חיי אלא גם את הסביבה שאני מכיר.
זכית ב''ה להשפיע מבחינה ציבורית אפילו בדברים שהיו נראים חסרי סיכוי, ברוך תהיה.
כעת אני רוצה לכתוב לך על אחד הנושאים שכתבת עליהם כמדומני יותר מפעם אחת, ודוקא שם השנוי בושש מלבא: התחייבויות ההורים לדירות הזוגות הצעירים.
יש בענין זה פרדוקס חסר הגיון שמאוד מתסכל אותי. תאר לעצמך שאתה רואה אברך משי שסוגר את הגמרא ויוצא לאסוף פרוטה לפרוטה, עד שמצטבר לו סכום של כ3-4 מליון ₪, ואז הוא הולך וזורק אותם לים. אתה אומר לעצמך: רחמנות על המסכן שיצא מדעתו מרוב צרות. אבל אם אתה רואה עוד אחד ועוד אחד (ובעצם כולם) שעושים את זה, אתה מתחיל לפקפק בשפיות של עצמך.
אסביר לך למה אני מתכוון. לפי המצב של היום (בציבור הליטאי) באופן ממוצע, רוב הזוגות מקבלים כיום כ650 אש"ח משני המחותנים, וכחלוף 20 שנה הם צריכים להתחיל לתת כ4 מליון ש"ח לילדיהם (תעשה חשבון לפי 500 לבת ו150 לבן כולל הריביות). מצד שני, אם היה המצב שכל זוג משלם את ה-650 בעצמו, היה יוצא ידי חובה בסכום זה בלבד ולא היו צריכים לתת כלום לילדיהם. נמצא שכל זוג ליטאי מפסיד מהמצב הנהוג בסופו של דבר כ-3 מליון ש''ח (מלבד הדור של המשיח, שהם לא יצטרכו לתת לילדים.. אבל בכל הדורות שלפניהם כל אחד מפסיד כ3 מליון בסופו של דבר!....). סתם זורקים מליונים (שאין להם) לים! מה אומר?
נכון שהמצב נוצר בכוונה טובה שלא להטיל עול כלכלי על הזוגות הצעירים. אבל את זה הרי אפשר לפתור בצורה פשוטה, שהסכום שההורים נותנים ינתן בתורת הלואה לטווח ארוך של שנים, וכך בסופו של דבר לא ישלם הזוג אלא על קניית דירה אחת בימי חייו (ההצעה מפורטת יותר בקבצים שצירפתי לך).
הבעיה היא שזה נושא שמורכב מאוד לשנות אותו. כי למרות שכולם מסכימים בצורך בשינוי, כל אחד בפני עצמו אין לו סיבה לשנות, או שאין לו יכולת: לבחורים אין סיבה לשנות, משום שרודפים אחריהם עם ההצעות האלה, ואין להם סיבה ללכת על הצעות אחרות. ולהורי הבנות אין יכולת לשנות, והם צריכים להתחייב בלית ברירה. וכך ממשיך החד גדיא הזה.
אבל באמת אין הדבר בדיוק כך. כי הקשיבו בחורים יקרים: נכון שרודפים אחריכם עם הצעות כאלו, אבל בסופו של דבר, הנאה מ"סעודה שאינה מספקת לבעליה" היא ׁׂאבק גזל (רמב''ם ד, ד), וקל וחומר הנאה מ'סעודה הממוטטת את בעליה', בט' או בת' - וזו בהחלט בעיה!
ואם הגענו למצב שיש זוגות שמשכורתם גבוהה בהרבה משל הוריהם (והוצאותיהם הנצרכות נמוכות בהרבה) והם יושבים בדירה שנקנתה בדמם של ההורים, ולא רואים בכך כל בעיה - אז כולנו בבעיה חמורה.
ואני כבר לא מדבר על כיבוד הורים או על חילול השם. אני מדבר על אנושיות פשוטה.
וגם לגבי הורי הבנות, למרות הלחץ הגדול, לא ברור בכלל שמותר להם להתחייב עצומים סכומים כאלו. תראה מה שכתוב בספר שמח בחלקו על הרב שטיינמן זצ''ל (עמוד רמו): "כמה פעמים הורה למעשה לאב שהיה צריך להשיא בתו והיה צריך ללות, אך לא היה לו ממה להחזיר, שלא יקח הלוואה. וכשנשאל הרי אם לא ילווה תשאר ביתו רווקה כל חייה, השיב רבינו: אם היו אומרים לך שאם לא תאכל בשר חזיר לא תוכל להשיא את בתך, האם גם אז היתה לך שאלה? ללוות כשאין יודעים מהיכן יחזירו הוא כמו אכילת חזיר".
גם בגליון שהוציא הארגון "שהשמחה במעונו" כתבו שרבי מיכל יהודה ליפקוביץ אמר לרבי חזקיהו משקובסקי ורבי שריאל רוזנברג: "כמו שאסור לגנוב כדי לחתן הבת, כך אסור לקחת חובות כשיודע שלא יוכל להחזירם".
אני יודע שיש גם סיפורים הפוכים, שהרב שטיינמן זצ''ל הורה שיש שהם בבחינת "אוכלי המן" ויכולים לסמוך בזה על הנס. אבל אתה רואה שזה בכלל לא פשוט.
לפעמים ההתחייבויות באות גם על חשבון צרכים דחופים, כמו פרנסת האשה כראוי, פרנסת הבנים וחינוכם, והוצאות רפואיות.
יש עוד נקודה. אני לא יודע אם אפשר לכתוב עליה בעיתון. בגליון שהוציא ארגון השמחה במעונו מובא שהרב שטיינמן זצ''ל אמר שמי שמעודד בחורים לדרוש סכומים מופרזים הוא "רשע מרושע". כך הגמרא מכנה מפקיעי שערים (אנשים שקונים הרבה פירות ועל ידי זה עולה מחירם - "אוצרי פירות"). כי אף שאינם עוברים בגזל ולא באונאה, הרי הם גורמים במעשיהם מניעת חיי נפש מן העניים.
הסיכוי היחיד לדעתי לשנות את המצב הוא רק על ידי קמפיין ציבורי מאסיבי וממושך, ועל ידי התארגנות של הורי הבנות שלא להתחייב יותר מסכום מסוים, או שיתנו רק בדרך הלוואה כאמור. (ואכן פעם עשו דבר כזה, אבל - כפי ששמעתי מהרב יהודה קוק - לא השקיעו בזה בצורה מסודרת ולכן זה לא הצליח. ואולי צריך לשכור בעלי מקצוע המומחים לענינים כאלו).
כדאי גם להמשיך עם הכתבות לעידוד המגורים בפריפריה. ולהדגיש את החסרונות הרבים שיש במרכז לעומת הפריפריה. כמו התחרות ברמת החיים, הנסיונות וההפרעות בלימוד, הצפיפות, המגורים באיזור "מתחרד", והמשכנתא הגבוהה שהזוג צריך לקחת.
אפשר גם להקים גמ"ח שיעמיד הלוואות נוחות למי שיתחייב שהפרעון יהיה ע''י הזוג וההורים לא ישאו בו בשום צורה. וזה יעזור להחדיר את הרעיון.
בודאי כל זה מצריך השקעה גדולה, גם כסף וגם מאמץ. אבל אם כל אחד יעשה חשבון שעל ידי שינוי המצב הוא ירויח כ 3 מליון ₪ (וגם כל אחד מילדיו ומנכדיו, וכל אחד מקרוביו, ידידיו ומכריו, ולמעשה כל אחד מהציבור) הרי זו בהחלט השקעה משתלמת מאוד מאוד.
אשמח מאוד לתגובתך.
אני מעריך שזה די מיותר מבחינתך שאכתוב לך דברי תודה וכיוצא, מן הסתם אתה מקבל עשרות כאלו בשבוע. אבל בשביל עצמי אני מוכרח לכתוב לך שהסיפורים שלך לאורך השנים השפיעו עלי רבות, עד שניתן לומר שהם שינו את חיי לטובה. ולא רק את חיי אלא גם את הסביבה שאני מכיר.
זכית ב''ה להשפיע מבחינה ציבורית אפילו בדברים שהיו נראים חסרי סיכוי, ברוך תהיה.
כעת אני רוצה לכתוב לך על אחד הנושאים שכתבת עליהם כמדומני יותר מפעם אחת, ודוקא שם השנוי בושש מלבא: התחייבויות ההורים לדירות הזוגות הצעירים.
יש בענין זה פרדוקס חסר הגיון שמאוד מתסכל אותי. תאר לעצמך שאתה רואה אברך משי שסוגר את הגמרא ויוצא לאסוף פרוטה לפרוטה, עד שמצטבר לו סכום של כ3-4 מליון ₪, ואז הוא הולך וזורק אותם לים. אתה אומר לעצמך: רחמנות על המסכן שיצא מדעתו מרוב צרות. אבל אם אתה רואה עוד אחד ועוד אחד (ובעצם כולם) שעושים את זה, אתה מתחיל לפקפק בשפיות של עצמך.
אסביר לך למה אני מתכוון. לפי המצב של היום (בציבור הליטאי) באופן ממוצע, רוב הזוגות מקבלים כיום כ650 אש"ח משני המחותנים, וכחלוף 20 שנה הם צריכים להתחיל לתת כ4 מליון ש"ח לילדיהם (תעשה חשבון לפי 500 לבת ו150 לבן כולל הריביות). מצד שני, אם היה המצב שכל זוג משלם את ה-650 בעצמו, היה יוצא ידי חובה בסכום זה בלבד ולא היו צריכים לתת כלום לילדיהם. נמצא שכל זוג ליטאי מפסיד מהמצב הנהוג בסופו של דבר כ-3 מליון ש''ח (מלבד הדור של המשיח, שהם לא יצטרכו לתת לילדים.. אבל בכל הדורות שלפניהם כל אחד מפסיד כ3 מליון בסופו של דבר!....). סתם זורקים מליונים (שאין להם) לים! מה אומר?
נכון שהמצב נוצר בכוונה טובה שלא להטיל עול כלכלי על הזוגות הצעירים. אבל את זה הרי אפשר לפתור בצורה פשוטה, שהסכום שההורים נותנים ינתן בתורת הלואה לטווח ארוך של שנים, וכך בסופו של דבר לא ישלם הזוג אלא על קניית דירה אחת בימי חייו (ההצעה מפורטת יותר בקבצים שצירפתי לך).
הבעיה היא שזה נושא שמורכב מאוד לשנות אותו. כי למרות שכולם מסכימים בצורך בשינוי, כל אחד בפני עצמו אין לו סיבה לשנות, או שאין לו יכולת: לבחורים אין סיבה לשנות, משום שרודפים אחריהם עם ההצעות האלה, ואין להם סיבה ללכת על הצעות אחרות. ולהורי הבנות אין יכולת לשנות, והם צריכים להתחייב בלית ברירה. וכך ממשיך החד גדיא הזה.
אבל באמת אין הדבר בדיוק כך. כי הקשיבו בחורים יקרים: נכון שרודפים אחריכם עם הצעות כאלו, אבל בסופו של דבר, הנאה מ"סעודה שאינה מספקת לבעליה" היא ׁׂאבק גזל (רמב''ם ד, ד), וקל וחומר הנאה מ'סעודה הממוטטת את בעליה', בט' או בת' - וזו בהחלט בעיה!
ואם הגענו למצב שיש זוגות שמשכורתם גבוהה בהרבה משל הוריהם (והוצאותיהם הנצרכות נמוכות בהרבה) והם יושבים בדירה שנקנתה בדמם של ההורים, ולא רואים בכך כל בעיה - אז כולנו בבעיה חמורה.
ואני כבר לא מדבר על כיבוד הורים או על חילול השם. אני מדבר על אנושיות פשוטה.
וגם לגבי הורי הבנות, למרות הלחץ הגדול, לא ברור בכלל שמותר להם להתחייב עצומים סכומים כאלו. תראה מה שכתוב בספר שמח בחלקו על הרב שטיינמן זצ''ל (עמוד רמו): "כמה פעמים הורה למעשה לאב שהיה צריך להשיא בתו והיה צריך ללות, אך לא היה לו ממה להחזיר, שלא יקח הלוואה. וכשנשאל הרי אם לא ילווה תשאר ביתו רווקה כל חייה, השיב רבינו: אם היו אומרים לך שאם לא תאכל בשר חזיר לא תוכל להשיא את בתך, האם גם אז היתה לך שאלה? ללוות כשאין יודעים מהיכן יחזירו הוא כמו אכילת חזיר".
גם בגליון שהוציא הארגון "שהשמחה במעונו" כתבו שרבי מיכל יהודה ליפקוביץ אמר לרבי חזקיהו משקובסקי ורבי שריאל רוזנברג: "כמו שאסור לגנוב כדי לחתן הבת, כך אסור לקחת חובות כשיודע שלא יוכל להחזירם".
אני יודע שיש גם סיפורים הפוכים, שהרב שטיינמן זצ''ל הורה שיש שהם בבחינת "אוכלי המן" ויכולים לסמוך בזה על הנס. אבל אתה רואה שזה בכלל לא פשוט.
לפעמים ההתחייבויות באות גם על חשבון צרכים דחופים, כמו פרנסת האשה כראוי, פרנסת הבנים וחינוכם, והוצאות רפואיות.
יש עוד נקודה. אני לא יודע אם אפשר לכתוב עליה בעיתון. בגליון שהוציא ארגון השמחה במעונו מובא שהרב שטיינמן זצ''ל אמר שמי שמעודד בחורים לדרוש סכומים מופרזים הוא "רשע מרושע". כך הגמרא מכנה מפקיעי שערים (אנשים שקונים הרבה פירות ועל ידי זה עולה מחירם - "אוצרי פירות"). כי אף שאינם עוברים בגזל ולא באונאה, הרי הם גורמים במעשיהם מניעת חיי נפש מן העניים.
הסיכוי היחיד לדעתי לשנות את המצב הוא רק על ידי קמפיין ציבורי מאסיבי וממושך, ועל ידי התארגנות של הורי הבנות שלא להתחייב יותר מסכום מסוים, או שיתנו רק בדרך הלוואה כאמור. (ואכן פעם עשו דבר כזה, אבל - כפי ששמעתי מהרב יהודה קוק - לא השקיעו בזה בצורה מסודרת ולכן זה לא הצליח. ואולי צריך לשכור בעלי מקצוע המומחים לענינים כאלו).
כדאי גם להמשיך עם הכתבות לעידוד המגורים בפריפריה. ולהדגיש את החסרונות הרבים שיש במרכז לעומת הפריפריה. כמו התחרות ברמת החיים, הנסיונות וההפרעות בלימוד, הצפיפות, המגורים באיזור "מתחרד", והמשכנתא הגבוהה שהזוג צריך לקחת.
אפשר גם להקים גמ"ח שיעמיד הלוואות נוחות למי שיתחייב שהפרעון יהיה ע''י הזוג וההורים לא ישאו בו בשום צורה. וזה יעזור להחדיר את הרעיון.
בודאי כל זה מצריך השקעה גדולה, גם כסף וגם מאמץ. אבל אם כל אחד יעשה חשבון שעל ידי שינוי המצב הוא ירויח כ 3 מליון ₪ (וגם כל אחד מילדיו ומנכדיו, וכל אחד מקרוביו, ידידיו ומכריו, ולמעשה כל אחד מהציבור) הרי זו בהחלט השקעה משתלמת מאוד מאוד.
אשמח מאוד לתגובתך.
