שלחן סימן נ"ה
סעיף יג
צריך שיהיו כל העשרה במקום אחד ושליח צבור עמהם, והעומד בתוך הפתח מן האגף ולחוץ, דהיינו כשסוגר הדלת ממקום (שפה) פנימית של עובי הדלת ולחוץ, כלחוץ.
סעיף יד
מי שעומד אחורי בהכ"נ וביניהם חלון, אפילו גבוה כמה קומות, אפילו אינו רחב ארבע, ומראה להם פניו משם, מצטרף עמהם לעשרה. הגה. גגין ועליות אינן בכלל בית, והעומד עליהם אינו מצטרף (ר"י נ"ג ח"ז).
סעיף טו
אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ, ושליח צבור תוך הפתח, הוא מצרפן.
שערי תשובה סימן נה
[יד] פנימית - עבה"ט ועיין בר"י כתב בשם מלכי בקודש מי שביתו אחורי בה"כ וביניה' חלון קטן ששומע משם כל מה שאומרי' המתפלל לשם חשיב כמתפלל עם הצבור.
[טו] בית - עבה"ט וכ' בשיורי כנה"ג עליות שאינם סגורות בכותל גמור אלא כלונסאות גבוהות עשרה ולמטה יש חצר גדולה שפונים אליו עליות ורואין זא"ז אין מצטרפין והביאו הא"ר ובמטה יוסף ח"ב סי' י"ג כתב דמצטרפין וכן עמא דבר ובמלכי בקודש דחה דבריו ובמח"ב משמע דמסכים ג"כ להשכנה"ג וכתב שכ"כ בשו"ת זרע אמת ע"ש ומ"מ כתב שאם שעומדים שם בעליות או בעזרת נשים אינו בנקל לירד למטה לבה"כ ומשתדלי' להראות להם פניהם מלמעלה יש לסמוך להקל, וכתב עוד במח"ב בלאזירט"ו (ר"ל מקום ששומרים מפני עיפוש אויר ר"ל קורין קאנטרמץ) שיש שם ב' כתות ששה בבית אחד וד' בבית אחר ואין יכולים ליגע זה בזה נסתפק חכם אחד אם הד' יכולים להיות לפני פתח הבית ויצטרפו לעשרה כיון שרואין זא"ז וכתב כיון דאלו אין רשאים ליכנס לפנים והשומר עמם בשדה לפני הפתח וגם אשר בבית לא יוכלו לצאת חוץ כי המקום צר מבחוץ וגם מעבור לרבים ואלו הד' משתדלים לבא אל הפתח ומראים להם פניהם ה"ל כמראה פנים דרך חלון דמצטרף וכ"ש הוא כיון דא"א בשום פנים להיות יחד וק"ו הוא מדינא דלעיל לסמוך על הפוסקים שלא יתבטלו ארבעים יום מלומר קדיש וקדושה ע"ש.
משנה ברורה סימן נה
(מח) כל העשרה - ואפילו אם אינן רואין אלו את אלו כיון שהם בבית אחד [אחרונים] אבל אם מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר אחר אינם מצטרפין אף על פי שהפתח פתוח ביניהם משום דאין שם פרצה והפתח גופא כמחיצה חשובה וה"ל שני בתים ואפילו כשאין דלת ביניהם כל שהם בשני רשויות ואין רואין זה את זה אין מצטרפין ויש מחמירין אפילו ברואין.
(מט) אחד - היו ט' בבית ואחד בסוכה י"א דמצטרף ויש חולקין. כשיש ט' במקום אחד ואחד אחר הוילון שפורסין לצניעות מצטרפין ודוקא אם פירשו לצניעות בעלמא אבל אי איכא תפילין או ס"ת ופירשו סדין כי היכי דליהוי מחיצה לשמש מטתו הוי נמי מחיצה לצירוף עשרה ולא מצטרפו [פר"ח] ופמ"ג מצדד דבכל גווני מצטרפי.
(נ) שפה פנימית - ר"ל דמקום סגירת הדלת הוי כלחוץ אף שעכשיו היה הפתח פתוח ועיין במ"א שכתב שיש שחולקין ע"ז ומכריע כמותם דמקום זה הוי כלפנים ועיין בספר אבן העוזר שפסק ג"כ בפשיטות דהיכא דהמיעוט עומדים תוך המקום הזה מצטרפים לעשרה דלא גרע מחצר קטנה שנפרצה לגדולה המבואר בסט"ז וכן משמע מביאור הגר"א.
(נא) של עובי הדלת - עיין ביד אפרים שכתב דבחלל הפתח לבד ממקום הדלת כגון היכא שהדלת קבוע לחוץ וממקום הדלת ולפנים יש עוד חלל בתוך עובי הפתח לכו"ע הוי כלפנים ויש לסמוך ע"ז [דאף דבפמ"ג משמע דדעתו דרבינו ירוחם סובר גם בזה דהוי כלחוץ עכ"פ הלא בלא"ה הרבה חולקין על רי"ו וכנ"ל בסק"נ ועיין בביאור הלכה].
(נב) מצטרף עמהם - דאף דיש הפסק מחיצה ביניהם כיון דמראה להם פניו דומה למה שמבואר לקמן בסימן קצ"ה לענין זימון דאם מקצתן רואין אלו את אלו דמצטרפין וא"כ לפ"ז פשוט העומדים בעזרת נשים ובמחיצה המפסקת יש חלון ומראה להם פניו משם מצטרף עמהם לעשרה וכ"ש דאם יש בלעדו עשרה נחשב תפלה בצבור עי"ז ואעפ"כ יותר טוב אם בנקל הוא לו לירד לבהכ"נ שירד דיש מהאחרונים שחולקין על עיקר הדין וסוברין דענינינו אינו דומה כלל לזימון.
(נג) גגין ועליות - בכה"ג שאין רואין אלו את אלו רבותא היה לו לומר אפי' חלונות רחבות ונמוכות כל שאינן שוות לקרקע בהכ"נ ואף אם הוא עומד בתוכם אינו מצטרף.
(נד) הוא מצרפן - דכיון שהוא ש"ץ כל אחד נותן דעתו עליו והוא מחברן יחד וכ"ש אם תשעה מבפנים והוא תוך הפתח דהוא מצטרף להם וההיא דסעיף י"ז שאני דכיון שהוא בחצר הגדולה הרי הוא מופלג מהצבור. ובאדם אחר שאינו ש"ץ אפילו הוא לבדו על מפתן הבית אינו מצטרף עמהם כדלעיל בסי"ג וכ"ז דוקא בשאינן רואין אלו לאלו אבל אם מקצתן רואין אלו את אלו בכל גווני מצטרפי להדדי. ועיין לקמן בסעיף י"ח ס"ק נ"ז.
ביאור הלכה סימן נה
ולחוץ כלחוץ - ואם רואין אלו את אלו יוכלו להצטרף אפילו עומדים לגמרי לחוץ דומיא דמה שהקיל המחבר לקמן בסעיף י"ד [פר"ח וכן משמע מפמ"ג] ולכתחלה יותר טוב להחמיר בזה שיכנסו לפנים דקולא זו דמהני רואין אלו את אלו לענין צירוף כמו לענין בהמ"ז לקמן בסימן קצ"ה נובע מתשובת הרשב"א בסימן צ"ו והוא לא כתב שם זה רק בדרך אפשר.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קצה
סעיף א
שתי חבורות שאוכלות בבית אחד או בשני בתים, אם מקצתן רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון, ואם לאו אינם מצטרפות ואם יש שמש אחד לשתיהן, הוא מצרפן וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים, אינם מצטרפין בשום ענין.
סעיף ב
אכלו מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית, אם המברך יושב על מפתן הבית, הוא מצרפן.
משנה ברורה סימן קצה
(א) רואין אלו וכו' - אפילו כשאוכלים כל אחת על שלחן בפני עצמו.
(ב) מצטרפות לזימון - ר"ל אם ירצו יכולין להצטרף ולהוציא אחד את כולם בבהמ"ז.
(ג) ואם לאו וכו' - אפילו כשהם בבית אחד ואפילו אם נכנסו מתחלה ע"ד להצטרף יחד.
(ד) ואם יש שמש - היינו אפילו אינו אוכל כלל.
(ה) הוא מצרפן - היינו אפילו הם בשני בתים ואין רואין אלו את אלו.
(ו) וכגון שנכנסו וכו' - מסתימת המחבר משמע דאפילו בית אחד ורואין זה את זה ג"כ לא מצטרפי שתי החבורות יחד אא"כ כשנכנסו מתחלה ע"ד זה אבל הרבה אחרונים כתבו דבבית אחד לא בעינן כלל שיכנסו מתחלה ע"ד זה ובכל שרואין זה את זה בלחוד או אפילו באין רואין זה את זה ויש שמש בין שתי החבורות סגי לענין צירוף וכן דעת הגר"א בבאורו ובאדרת אליהו ע"ש.
(ז) רשות הרבים וכו' - כתב הט"ז לאו דוקא ר"ה ממש שהוא רחב ט"ז אמות דה"ה כשיש שביל היחיד מפסיק בינתים ואפשר דדוקא כשהוא קבוע גם בימות הגשמים [א"ר].
(ח) בשום ענין - היינו אפילו כשהן רואין זה את זה ויש שמש המשמש לשתיהן.
(ט) מפתן הבית - דהוא רואה אלו ואלו והו"ל כמקצתן רואין זה את זה.
ביאור הלכה סימן קצה סעיף א ד"ה שתי חבורות
שתי חבורות - עיין מ"ב ודע דמחידושי הרשב"א שכתב הטעם דלהכי מהני ברואין אלו את אלו כשנכנסו מתחלה לכך משום דהוי כהסבו יחד מוכח מזה דס"ל דל"ד שתי חבורות שהיה בכל חבורה כדי זימון מצטרפות להוציא אחת את חברתה במקצתן רואין זה את זה ה"ה בחבורה אחת של ג' ששתים מהם הסבו על שלחן אחד והשלישי הסב על שלחן אחר כל שרואין אלו את אלו מצטרפין ואף על גב דבבהמ"ז בעינן הסבו יחד או לדידן עכ"פ ישיבה בשלחן אחד שאני הכא דהא מיירי שמתחלת סעודתם נכנסו ע"ד כן שאע"פ שיתחלקו במקומות אעפ"כ דעתם להיות מחוברים ומהני זה [כמו ניכול לחמא בדוך פלן דמבואר בסימן קס"ז סי"ב דמהני אף על גב דלא הסבו יחד כיון דאתנו מעיקרא וה"ה בזה וכ"כ בשיטה מקובצת] וכן בחי' הרמב"ן ריש פ' ג' שאכלו משמע דמפרש למתניתין דידן בין שיש בכל חבורה כדי זימון ובין שאין בהם כדי זימון [וט"ס יש בדבריו שם וצ"ל ואפי' אין בכל חבורה וכו'] אמנם הוא בעצמו סובר שם דאי בעינן הסיבה לא מהני רואין אלו את אלו ואנן לא קי"ל כוותיה בזה אכן הרשב"ש בתשובה [ומובא בחידושי רע"א] כתב דדוקא בשתי חבורות שבכל חבורה יש כדי לזמן ולא בעינן כ"א לצרף שיוציא האחת את השניה להכי מהני רואין אלו את אלו משא"כ בשלא היה בכל חבורה כדי לזמן אלא ע"י צירוף לזה לא מהני שום תקנה וכן הוא ג"כ דעת הגר"א [מובא במשניות דפוס אלטונא] ובאמת יותר מסתברא כדבריהם דהא אפילו בניכול לחמא בדוך פלן פסק המחבר שם בסי"ב [והוא מדברי תר"י] דדוקא שלא היו מפוזרין בשעת אכילתם ולא חילק שם כלל בין רואין זה את זה לאין רואין אלמא דכל שלא ישבו עכ"פ ביחד לא מהני תנאי דניכול לחמא בדוך פלן להצטרף להתחייב בזימון ואיך מהני בכאן במה שנכנסו מתחלה לכך וכן מוכח בחידושי הרא"ה בסוגיא זו דמיירי בשיש בכל חבורה כדי זימון ע"ש. ודע דהרשב"ש מפליג עוד יותר דאפילו יש בכל חבורה כדי זימון אלא שע"י צירופן יתחדש שיברכו בעשרה כגון שיש ה' בכל חבורה נמי לא מהני בשרואין זה את זה ונכנסו מתחלה כיון שעי"ז יצטרפו לברך בשם. ודע עוד דאפילו לרשב"א שמקיל מ"מ היינו דוקא בנכנסו מתחלה לכך אבל בלא זה לא מהני ואפילו ברואין זה את זה ובבית אחד וכדמבואר בחי' הרשב"א להדיא. ואפילו להני דמקילי בבית אחד ולא בעו שיכנסו מתחלה כמו שכתבנו במ"ב היינו דוקא בשתי חבורות שיש בכל אחד כדי זימון ולא בשאין בהם כדי זימון כמו שכתב המ"א.
עד כאן מראי מקומות
שלחן ערוך סי' נ"ה
א) השו"ע (נ"ה י"ד) נקט שמהני להצטרף למנין מאחורי ביהכנ"ס, בכה"ג שמראה להם פניו כלומר ברואין אלו את אלו ולא הביא חולק בזה.
אבל המשנ"ב הביא שד"ז שנוי במחלו', ואי"ז לכתחילה, שבס"ק מ"ח כתב "ויש מחמירין אפילו ברואין", ובס"ק נ"ב כתב "ואעפ"כ יותר טוב אם בנקל הוא לו לירד לבהכ"נ שירד דיש מהאחרונים שחולקין על עיקר הדין וסוברין דענינינו אינו דומה כלל לזימון", וכן בבה"ל כתב ד"ה ולחוץ "ואם רואין אלו את אלו יוכלו להצטרף אפילו עומדים לגמרי לחוץ דומיא דמה שהקיל המחבר לקמן בסעיף י"ד [פר"ח וכן משמע מפמ"ג] ולכתחילה יותר טוב להחמיר בזה שיכנסו לפנים דקולא זו דמהני רואין אלו את אלו לענין צירוף כמו לענין בהמ"ז לקמן בסימן קצ"ה נובע מתשובת הרשב"א בסימן צ"ו והוא לא כתב שם זה רק בדרך אפשר".
החילוק בין היכא שכבר יש עשרה לצירוף עשרה
ב) לשון השו"ע והמשנ"ב מבואר שההיתר הוא לצרף לעשרה ולא שיש כבר עשרה, אבל הזכיר המשנ"ב ש"כ"ש דאם יש בלעדו עשרה נחשב תפלה בצבור עי"ז", והיינו שזה יותר פשוט, אבל ודאי שכלפי החולקים אין חילוק ולכך לכתחילה יותר טוב אם בנקל הוא לו לירד לבהכ"נ שירד וכו' אע"פ שיש כבר י' מלבדו, וכלשון המשנ"ב דס"ל של"ד לזימון "כלל", ובעי' י' במקום אחד ממש, (ודלא כמ"ש אחד מפוסקי זמנינו).
הסתירה הא' מסי' קצ"ה
בבה"ל (קצ"ה א' ד"ה שתי) הביא מחלו' הרשב"א והרשב"ש האם הא דשני חבורות מצטרפות ברואין אלו את אלו היינו דוקא לצירוף ב' חבורות קיימות כבר ולא לענין צירוף שלושה לזימון או עשרה לאלוקינו, והביא הבה"ל ראיה לרשב"ש "דהא אפילו בניכול לחמא בדוך פלן פסק המחבר שם בסי"ב [והוא מדברי תר"י] דדוקא שלא היו מפוזרין בשעת אכילתם ולא חילק שם כלל בין רואין זה את זה לאין רואין אלמא דכל שלא ישבו עכ"פ ביחד לא מהני תנאי דניכול לחמא בדוך פלן להצטרף להתחייב בזימון ואיך מהני בכאן במה שנכנסו מתחלה לכך וכן מוכח בחידושי הרא"ה בסוגיא זו דמיירי בשיש בכל חבורה כדי זימון ע"ש".
וא"כ הדבר תימה היאך פסק השו"ע הכא שמצטרפין לעשרה ולמד כן מזימון הא גם בזימון לרשב"ש לא מהני אלא צירוף אחרי שיש כבר שלושה או עשרה ולא לצרף לשלושה או לעשרה, ולכאו' היה נראה שהשו"ע פסק כהרשב"א ולא כהרשב"ש, אך מה נעשה שהבה"ל הוכיח מהשו"ע כרשב"ש שבדוכתא פלן בעי' שישבו ביחד ול"מ רואין אלו את אלו, וע"כ לדחות ראית הבה"ל שהשו"ע ס"ל כהרשב"א ולא כהרשב"ש, (והיינו שסברת הר"י שאם אוכלים רחוק ה"ז צורה שלאכול בנפרד דהרי מסתברא שאם יש מאות ואלפים במרחק גדול של רואין זא"ז מצטרפין).
הסתירה הב' מסי' קצ"ה
עויל"ע שגם לרשב"א לא א"ש שהרי כתב הבה"ל "דאפילו לרשב"א שמקיל מ"מ היינו דוקא בנכנסו מתחלה לכך אבל בלא זה לא מהני ואפילו ברואין זה את זה ובבית אחד וכדמבואר בחי' הרשב"א להדיא. ואפילו להני דמקילי בבית אחד ולא בעו שיכנסו מתחלה כמו שכתבנו במ"ב היינו דוקא בשתי חבורות שיש בכל אחד כדי זימון ולא בשאין בהם כדי זימון כמו שכתב המ"א", וא"כ הכא לכאו' במנין ל"ש למימר שנתכנסו יחד.
וי"ל דבזימון אם לא אכלו יחד לא שייך שיברכו יחד, ולכך רק כשנתכנסו יחד בזמן האכילה יכולים להחשב חבורה אחת לזימון, וזה לא שייך בתפילה שהנידון הוא האם יכולים להתחיל לחבר ביניהם ולהחשב מנין, ובזה השו"ע בסי' נ"ה יליף מזימון שכמו שבזימון מהני כשנכנסו מתחילה לכך בשעת האכילה ה"נ בתפילה מהני להצטרף למנין.
(ובמאמר המוסגר, מה שלשון השו"ע והמשנ"ב משמע רשות לכאו' היינו משום דמיירי כשיש שני חבורות שכ"א יכול לזמן בנפרד שאם רוצים יכולים להצטרף לזימון וודאי אינם חיבים, ומשא"כ לרשב"א שהצירוף הוא גם לחבורה אחת מסתברא שיש חיוב זימון ולא רק זימון רשות, ולע"כ).
כשיש שביל היחיד ושביל הרבים באמצע
מאחר שכל המקור לצירוף מנין הוא מהלכות זימון כמבואר בשו"ת הרשב"א, ומצינו רק שיש מחמירים במנין מזימון ולא להקל, א"כ מה שבזימון לא מהני ודאי במנין לא מהני, והנה כתב השו"ע "ויש מי שאומר שאם רשות הרבים מפסקת בין שני הבתים, אינם מצטרפין בשום ענין", וכתב ע"ז המשנ"ב "כתב הט"ז לאו דוקא ר"ה ממש שהוא רחב ט"ז אמות דה"ה כשיש שביל היחיד מפסיק בינתים ואפשר דדוקא כשהוא קבוע גם בימות הגשמים".
העולה לדינא לפי"ז
א' שני בנינים שיש ביניהם כביש אינם מצטרפים למנין, וצריך להקפיד שבבנין אחד יהיו עשרה שמקצתן רואין אלו את אלו, (ומצוי הרבה שיש מרפסות שא"א לראות משם אחרים).
ב' בשני בנינים מאותו צד של הכביש יש הרבה פעמים שביל היחיד, כגון אם הכניסה היא רק בין שני הבנינים א"כ בין הבנינים חשיב שביל לכה"פ עד מקום הכניסה לבנין, וכ"ש היכא שיש מעבר לכניסה ב' שחשיב שביל היחיד.
ג' גם היכא שאין שביל אלא חניה וכיו"ב והכניסה מהחניה היא בין הבנינים יל"ד דנמי חשיב שביל, וצ"ע.
כשהחזן נמצא בשביל
נראה פשוט שמנין הנמצא בשביל מצטרף, ודברי השו"ע מיירי בגוונא שהרה"ר היא בין החבורות, ושמא אפש"ל עפ"י המבואר בסט"ו ש"אם מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ ושליח צבור תוך הפתח, הוא מצרפן", ה"נ אם החזן נמצא בשביל הוא מצרפן, דהשביל הוא חלק מהמנין וכל המנין משתייך לחזן.
ויתכן עוד שאפילו אינו חזן כל שיש חלק מהחבורה בשביל, הרי השביל נהפך לחלק מהחבורה ואינו מפסיק בין החבורות, וצ"ע בזה.
לענין קריאת התורה
מאחר שכל דברי השו"ע בפלוגתא תליא, ומלבד השיטות דס"ל שכלל מנין לא דמי לזימון ובעי' עשרה במק"א וזו דעת הגר"א כמ"ש השעה"צ, יש לצרף לחומרא נמי השיטות שמ"מ בעי' עשרה במק"א כדי לצרף עוד למנין וכזימון לרשב"ש דרק כשיש כבר שני חבורות שחיבים בזימון יכולים להצטרף, וכמ"ש המשנ"ב שלכתחילה יש להחמיר.
א"כ בשלמא לענין תפילה במנין אין כאן אלא חומרא בשעת הדחק כשאין מנין באופ"א אחר, ואפי' חזרת הש"ץ י"ל שמספק מתפלל תפילת נדבה, אבל קרה"ת כשאין מנין הרי ברכותיו לבטלה והיה ראוי להחמיר טפי, אבל סתמות דברי השו"ע משמע שבכל תפילה מיירי ואפי' היכא שיש קרה"ת.