1740948870923.png
 
רה"מ בנימין נתניהו: זה באמת חדש שראשי השב"כ והמוסד נגדי, הם כולם שייכים לאותה מילה שמתחילה ב-ח' (חונטה). הם עובדים יחד עם התקשורת בצורה מסודרת, לצערי לא רק לשעברים
 
● בית המשפט דחה את בקשת ההגנה והתביעה לוותר על הבאת עדי התביעה בחודשיים הקרובים "בשל האינטרס הציבורי (לקדם את המשפט)"
● חלק מהשיח עסק בראיון של רוה"מ שהעניק לוואלה 6 ימים לפני בחירות 2015. נתניהו הסביר שהדרישה לרעיון הגיע ממנכ"ל וואלה אז אילן ישועה, וגם ההצעה לעריכה שלו לאחר הראיון העויין, אלא שגם שם צנזרו קטעים כמו תגובה שלו על התקפה של מאיר דגן עליו
● חלק מהסעיפים בכתב האישום מתייחסים לכתבות שהוסרו אבל מתברר שלא הוסרו והם עדיין באתר, למשל כתבה על התצהיר של שרה נתניהו שהגיע למני נפתלי
● ראיון מפורסם של בוז'י הרצוג ב"פגוש את העיתונות" 3 ימים לפני בחירות 2015 - הרצוג התבלבל באמרה מפורסמת: "אשמור על נתניהו מאוחדת" (במקום על ירושלים)
עו"ד חדד לנתניהו: אתה זוכר את זה?
נתניהו: איך אפשר לשכוח? זה רץ בכל כלי התקשורת חוץ מוואלה
לאחר מכן הציגו התכתבות בין ישועה לאבי אלקלעי (עורך ראשי של וואלה אז) בכיד לחשוף את העוינות של האתר כלפי נתניהו:
ישועה: איך היה הראיון?
אלקלעי: לא מטיב עם בוזי
ישועה: חבל
אז עברו לסיקור הכותרת בוואלה על אותו ראיון. הכותרת היתה "בשידור חי: עימות טלוויזיוני מפתיע בין נתניהו להרצוג".
בגוף הכתבה שיפצו את הטעות של הרצוג ורק בסוף הכתבה ציינו שהתבלבל.
לעומת טעות של נתניהו בביקור בהר חומה כשאמר שבנה את השכונה ב-1977 במקום 1997 וזה זכה לכותרת שניה באתר "נתניהו שוב מתבלבל".
במשפט הוצגה ההתכתבות בין דוברו של נתניהו אז ניר חפץ לישועה: "אילן. הוא תיקן את עצמו באותו משפט. זה כותרת?"
פניה זו זה הוגשה כסעיף בכתב האישום על שוחד
 
ביני אשכנזי: בבית המשפט המחוזי בירושלים החלה העדות של רפ״ק רינת סבן, עדת הגנה מטעם רה״מ נתניהו שהייתה אחת החוקרות בפרשה 4000 ומי שחקרה את שלמה פילבר בתיק, רשומה כעדת תביעה אבל לא העידה בפרשת התביעה וכעת זומנה כעדה מטעם ההגנה.
 
תמלולים מתוך העדות באדיבות אלי ציפורי
עו״ד עמית חדד: רינת אני מודה לך שבאת בלי הכנה כדי שנוכל לקבל תשובות, עד כמה זמן את במשטרה?

סבן: 2001

עמית חדד: מה התקפידים שלך מאז?

סבן: אני באה מאגף החקירות,

חדד: באיזה תיקי חקירה עסקת?

סבן: אני לא מבינה את הרלווטניות של השאלות

השופטת פרידמן פלדמן: אם התביעה לא מתנגדת את חייבת לענות לשאלה

חדד: אני אומר לך שהתיק של רה״מ נתניהו הוא תיק השחיתות הראשון שחקרת

סבן: יכול להיות

חדד: לא טיפלת בתיק בסדר גודל כזה כמו של רה״מ זה אירוע גדול?

סבן: אירוע גדול

חדד: אני מניח שאת ניגשת בחרדת קודש שניגשים לתיק של רה״מ

סבן: אני נגישת לכל תיק בחרדת קודש

חדד: אני מניח שיודע לך שאסור לנהל מגעים שלא מתועד עם נחקרים מחוץ לחדר חקירות, ואם יש מגע כזה צריך לתעד אותו במזכר

חדד: יכול להיות שאת משקרת לנו כשאת זוכרת שאת אומרת שאת לא יודעת מי העביר לכם את החומרים נגד רה״מ?

סבן: כל מה שאני אומרת על הדוכן אני אומרת אמת
 
המשך
חדד: חקרתם שוחד נגד רה״מ ומרמה והפרת אמונים מה היה השוחד שם?

סבן: יחסים של תן וקח בין רה״מ לבין שאול אלוביץ

חדד: מה ידעת על סיקור אוהד בוואלה מה רה״מ קיבל מה נאמר לך?

סבן: זה לא נאמר לי זה הודעות ווטסאפ שרה״מ ובני המשפחה קיבלו הודעות מוואלה והם פנו כדי להכניס כתבות לייצר כתבות לטובת רה״מ

חדד: ראיתי שיורם נעמן (שהיה מפקד של סבן, ב״א) אמר שהאתר היה משועבד לרה״מ האם שמעת את הדברים בזמן אמת?

סבן: לא

חדד: רק שמעת סיקור חיובי

סבן: מה זה שמעתי, ראיתי חומרי חקירה
~
חדד: כמה סיקור חיובי, מה מצאתם, מצאתם משהו חריג?

סבן: כמה סיקור חיובי תמקד את השאלה

חדד: למה נחשפת

סבן: אני נחשפתי לכמות הודעות חריגות מאד לפי הזיכרון שלי, בוטות מאד

השופט בר-עם: מה למשל איזה הודעה חריגה?

סבן: אני לא זוכרת נוסחים ברורים אבל אני זוכרת הודעה של צריך להוריד אחרת הבוס יכעס, וזה היה הכל בכריכה
השופט בם עם: לא נתקלת

סבן: אני לא נתקלתי בזה בכל שנותיי בעיניים שלי זה היה חריג

השופטת פרידמן פלדמן: בין מי למי היו ההודעות

סבן: לפי מה שאני זוכרת רוב ההודעות היו ממיועדות לאילן ישועה והועברו מהרבה מאד גורמים, גם בני רה״מ של רה״מ וגם מקורבים, אני לא רוצה לא לדייק

השופטת פרידמן פלדמן: איזה דברים ראית שזה חריג ביחס לתיקים אחרים

סבן: לא חקרתי תיקים אחרים שנוגעים לכך ועדיין בהודות עצמם היה בהם הרבה בוטות לפי הזיכרון שלי משהו אגרסיבי שצריך לתת כי אם לא, ובעיניים שלי זה היה חריג

השופטת פרידמן פלדמן: חריג ביחס למה? את לא מתארת רק את הפניות לוואלה את אומרת שזה היה חריג, כדי להבין מה היה חריג

סבן: הכריכה, אם היה כאן אירוע סיקור זה לא היה חריג כי אנחנו מבינים איך הדברים פועלים

השופטת פרידמןם פלדמן: שוב חריג למה?

סבן: לנורמה במדינת ישראל

השופטת פרידמן פלדמן: שאת הנורמה שאת מכירה?

סבן: שלעובד ציבור אסור לקבל טובות הנאה

סבן: כבודה אולי המילה חריג לא מתאימה אולי אומר בוטה אולי אגרבסיבי כי זה נכון שאין לי מקור להשוואה אבל עדיין אני נדרשת לומר שזה לא היה משהו שקראנו באותו זמן ואמרנו זה כלום ושום דבר, ההיפך ה
 
חדד: אני שאלתי האם יש לך ראייה לגבי רה״מ בנימין נתניהו לא לגבי אלוביץ?

סבן: התשובה היא שלא לא עולה לי בראש, אני צריכה לחשוב על זה רגע

חדד: התשובה היא שלא

השופטת פרידמן פלדמן: רוצה לחשוב על זה רגע

סבן: אני זוכרת לומר על מודעות של בני המשפחה של נתניהו

חדד: בנימין נתניהו, לא אחרים.
חדד: היו פרקליטים מלווים בחקירה, זוכרת שמות

סבן: ליאת בן ארי

חדד: איזה הנחיות קיבלת מהפרקליטות ביחס לחקירה בתיקי רה״מ

סבן: אני לא זוכרת, אני מניחה שיש פרוטוקולים ואפשר לראות

חדד: מדברים על התיק הכי גדול זה מטריד אותי, בישיבות שנכחת תיזכרי בהנחיה אחת שקיבלת מהפרקליטות

סבן: אני אומרת עוד הפעם אני לא זוכרת הנחיות שקיבלתי מהפרקליטות לפני שבע שנים.
חדד: אם אני אדפוק על השולחן את תיזכרי

סבן: אני אלך לפינה ואעמוד בשקט

השופטת פרידמן פלדמן: עו״ד חדד תתקדם שאלה הבאה
העדה יוצאת החוצה הפרקליטות מתנגדת
 
כעת חדד שואל על העדות של שלמה פילבר שאותו סבן חקרה

חדד: את שולטת ברזי הרגולציה, את יודעת להגיד מה זה ריטייל אפס?

סבן: לא

חדד: את יודעת להגיד איך הרגולציה במשרד התקשורת עובדת?

סבן: לא, אני יודעת להגיד שעד שזה עובר לשר זה עובר שורה ארוכה של גופים מקצועיים

חדד: בתחום התקשורת עברת הכשרה לדעת מה הנוהג שבין פוליטקאים לבין גופי התקשורת?

סבן: אני לא

חדד: את יודעת שנעשתה אצליכם בדיקת טיב הסיקור בוואלה

סבן: כן

חדד: זוכרת מי עשה את הבדיקה?

סבן: קבוצה של חוקרים אני לא הייתי ביניהם אני זוכרת שזה נעשה

חדד: אם אני אגיד לך שתוצאות הבדיקה היו שאין בוואלה סיקור אוהד לטובת רה״מ

תירוש מהפרקליטות: אני מתנגדת לשאלה

חדד: אז שהעדה תצא

תירוש: למה חברי (חדד, ב״א) צריך להרים את הקול ולמה ביהמ״ש לא מעיר לה
העדה יצאה
תירוש: אני מתנגדת כי זו לא המסקנה שהייתה במחקר הזה, המסקנה שם לא הייתה שאין הטייה בסיקור לטובת רה״מ בוואלה

חדד: זו פרופרוזציה שלי

השופטת פרידמן פלדמן: אז היית צריך להגיד לה את זה
חדד: תאשרי לי שבתיק הזה לא עשית תרגילי חקירה על דעת עצמך

סבן: נכון

חדד: תאשרי לי שכל תרגיל חקירה שנשעה בתיק הזה לא היה בלי אישור הפרקליטות
העדה יוצאת
תירוש מהפרקליטות מתנגדת: העדה הזאת אמרה בעצמה שהיא לא הייתה בקשר עם הפרקליטות אלא עם המפקד שלה – שלומי חכמון והוא נחקר כאן בבית המשפט.
 
חדד: מה תרגיל החקירה שעשיתם לשלמה פילבר?*

סבן: אני לא זוכרת שעשינו לו תרגילי חקירה

חדד: היית ברגע המעצר של פילבר?

סבן: באיזה שעה?

חדד: כן

סבן: מוקדם בבוקר

חדד: מוקדם בבוקר

סבן: יכול להיות

חדד: אתם לוקחים אותו מהבית שלו ומביאים אותו למתקן להב 433, שמעת שהוא נחקר לפני שהוא נחקר אצליכם ברשות ני״ע?

סבן: כן,קראתי את החומרים שהעבירו לי לקרוא

חדד: תיק ראשון שלך ביאל״כ, תיק של רה״מ, את לא קוראת את ההודעות שלו ברשות ני״ע?

סבן: אמרתי שאני מניחה שכן קראתי

חדד: על מי עוד דובר בישיבות המקדימות לפרוץ של החקירה של פילבר, מי עוד סומן על ידיכם כעד מדינה אפשרי?

סבן: אני לא זוכרת שהשתתפתי ישיבות מקדימות

חדד: עם מי ישבת לפני החקירה של פילבר?

סבן: לא זוכרת

חדד: אולי עם פולינה (גלובזמן קריב, החוקרת של פילבר ואלוביץ ברשות ני״ע, ב״א)?

סבן: אולי
חדד: אני אומר לך מה שעברה התביעה לא נכון אמריה שנועדה להטעות אותך, אני רוצה לרענן לך את הזיכרון, אני אשאל שוב האם הגעתם לחקירה הזאת עם תזה שרה״מ הנחה את פילבר – להטיב עם בזק, תזת ההנחיה

סבן: אני לא זוכרת את הנושא של ההנחיה
השופט בר-עם: נניח שאומרים לעד שהוא צריך לשמור על המשפחה שלו, אני לא יודע אם זה היה או לא, זה עלול לגרום לעד להגיד דברים שהחוקר ירצה לשמוע?
סבן: כן

השופט בר-עם: איך אפשר לדעת מתי נאמרים דברים רק כדי לרצות את החוקר או שנאמר אמת?

סבן: אני חושבת שאני יודעת מתי אפשר להבין שהנחקר אומר דברים כדי לרצות את החוקר

השופט בר-עם: ואם אומרים לו המשפחה אני לא אומר שזה נאמר בתיק הזה, איך אפשר להבטיח שהוא אומר אמת?

סבן: זה בעייתי אני מסכינה, חוקרים צריכים לוודא שהחשוד לא כורע תחת הלחץ של החקירה
 
חדד: האם בנימין נתניהו היה רלוונטי עבורכם כתוצאה שאתם מנסים להשיג אותה?

סבן: אין תוצאה בסוף אלו חשדות שבדקנו נגד רה״מ

חדד: המטרה הייתה לבסס את מה?

סבן: את החשד שקיים

חדד: נגד מי?

סבן: נגד רה״מ ואחרים
חדד אני מקריא לך מה פילבר אמר בחקירה שלו: היה מירוץ למיליון מנסים להביא את הראש של רה״מ, את היית בחדר שהוא אמר את הדברים האלה. תגידי לי מה את עושה כשאת שומעת שהנחקר אומר שיש מירוץ לראש של בנימין נתניהו, לא הרגשת שיש משהו פסול בזה?

סבן:לא
חדד: רוצה שאני אראה לך איך שבית המשפט ראה את הדברים שאין ראיות (בעניין פילבר, ב״א)

סבן: כי לבוא ולומר לא צריך שום אינדיקציה לגבי רה״מ שאני אומרת לך שחלפו שבע שנים שאני לא זוכרת לכן זה לא במקום

חדד: רוצה שארענן את זיכרונך

סבן: אפשר להמשיך ולהימנע מההערות האלה

דד שואל את סבן האם היא אמרה לפילבר בחקירה שיש הקלטות שלו, היא אמרה שהיא לא זוכרת.

חדד שואל: את חקרת את פילבר חקירה שלמה והוא אומר אני לא זוכר, הוא אומר תראו לי תשמיעו לי – מה שאת מבקשת ממני לעשות עכשיו, אתם לא עושים את זה, אתם אומרים לו נעצור אותך, אני שואל למה לא נהגתם בפילבר כפי שאת מבקשת שאני אנהג בך פה – אציג לך את הדברים

סבן: סליחה אם כל הכבוד אני קצינה

ז׳ק חן: בא נדלג על השאלה זאת

סבן: לא לא אני רוצה לענות על השאלה הזאת

חדד ממשיך: עכשיו את זוכרת האם אמרת לפילבר שהיו הקלטות שלו

סבן: המשחק הזה, זה משחק זיכרון, תציג אם אמרתי אמרתי אם לא לא

חדד: רק שלפילבר לא הסכמתם להציג שום דבר

סבן: סליחה אני לא חשודה אני קצינת משטרה
חדד: בשביל מה אומרים לפילבר כל האנשים אומרים אחרת

סבן: להפעיל עליו לחץ

חדד: להפעיל לחץ על מה?

סבן: שהוא ימסור עדות
חדד: למה את צועקת בחקירה על שלמה פילבר, מנכ״ל משרד ממשלתי, הוא לא חשוד לא עבריין מי

סבן: אין בעיה לצעוק

חדד משמיע קטע שבו סבן אמרה לפילבר רק שאתה תשמע הקלטות

סבן: על מה?

חדד: את אמרת לו רק שתשמע הקלטות שלך תתחיל לחשוב בהיגיון

סבן: זאת האמת

חדד: איך את יודעת שזו האמת, האם את לא מבינה שאת מכוונת אותו לגרסה ספציפית?

סבן: לא

חדד: לשיטתך אדם שמגיע לחדר חקירות ואומר לא זוכר אז אני צריכה להגיד או קיי זו הגרסה, חלק מדנמיקת חקירה היא להרים את הקול ולחזור על שאלות שוב ושוב

חדד: אבל לא לאיים על משפחה,

סבן: זה לא ברור, לא ראיתי פה שהוא אוים על המשפחה

השופטת פרידמנן פלדמן מעירה: ציינתם שיש לו שבעה ילדים

חדד: למה ציינתם את הילדים שלו?

סבן: לחבר אותו לרגש

השופט בר-עם: שפילבר לשכב על הגדר אולי בגלל זה ניסיתם להגיד לו לא לשכב על הגדר

השופט שחם: מר חדד הדברים מתועדים, השאלה היא אם מה שיש כאן עומד באמות המידה של חקירה היא לא רלוונטית לעדה, בין אם היא תגיד כך או אחרת, אנחנו לא זקוקים לחוות דעתה בנושא.
~
 
חדד: למה אם פילבר יגיד שלא הייתה פגישת הנחיה הוא בבעיה חמורה?

סבן: לא אמרתי לו אם לא תגיד שאין פגישת הנחיה הוא בבעיה, אמרתי לו שאם הוא ימשיך להגיד שהוא לא זוכר ולא יודע הוא בבעיה חמורה

חדד: למה?

סבן: כי מה לעשות הוא נחקר בתיק פלילי בחשדות חמורים ואם הוא לא יספר את האמת הוא יהיה בבעיה חמורה.
השופטים מקשים כרגע על סבן ומנסים להבין האם בחקירה של פילבר חוקריו הניחו בפיו גרסה:

השופט שחם: האם אין חשש שמניחים גרסה בפיו של העד זה לא מילה סימן שאלה לגיטימי?

סבן: החשש קיים שנקבל גרסה שבאה לרצות אותנו ויחד עם זאת אנחנו רוצים להבין איך יכול להיות שבשבוע הראשון שהוא נכנס לתפקיד הוא פעל באופן אינטנסיבי לעשות תהליכים, עוד לפני שהוא למד משהו בשבוע הראשון הוא מנסה להטיב עם אלוביץ בניגוד לעמדת גורמי המקצוע, גם אם זה בא עם לחצים וקצת עם צעקות מנסים להבין

שופטת פרידמן פלדמן: איל אנחנו יודעים שלא הניחו בפיו גרסה?

סבן: גרסה בסוף לא יכולה לעמוד לבד גם אם תהיה גרסה והיא תהיה תלושה ממאג עבודות זה ךא יעבוד

שחם: זה דבר אחר להגיד לנחקר אנחנו אומרים לך שכך וכך היה, זה לכאורה מה שאנחנו רואים וקוראים פה?

סבן: אולי אני קוראת את זה לא כמו צריך

שחם: אומרים לו, אתם נותנים לו את הגרסה זה הגב׳ איך זה לא מעלה את החששות שנתנו גרסות

סבן: אין לי הסבר לאמירות של אחרים
חזרנו מהפסקה

חדד: את מה חקרתם על פילבר, במה פילבר חשוד?

סבן: שוחד

חדד: שמה?

סבן: שבאמצעותו הוא היטיב באמצעות הטבות רגולטירות לשאול אלוביץ

חדד: מה העבירה

סבן: אני אומרת עוד פעם

חדד: אני אעזור לך

סבן: אתה לא צריך לעזור לי העבירה היא ההנחיה של המיזוג

חדד: איך אפשר להגיד שהעבירה היא המיזוג

סבן: ההנחיה לבד היא לא העבירה אלא הכריכה של המיזוג עם הסיקור

חדד: איך אפשר להגיד ההנחיה היא לא העבירה ראבק, איך אפשר להגיד את זה

סבן: אני לא אמרתי את זה

חדד: על מה פילבר נעצר ועוד לחמישה ימים?

סבן: עמית תוציא את הפרוטוקולים ובוא נראה, שלומי חכמון היה פה אני מניחה שהוא ענה על הדברים
חדד: האם החשד היה שפילבר קיבל הנחיה לא משר התקשורת (נתניהו, ב״א) אלא ממישהו אחר?
השופט בר-עם: יש מחלוקת שההנחיה הנטענת לכורה באה מרה״מ?
השופטת פרידמן פלדמן מעירה לשופט בר-עם: הנטענת
השופט בר-עם: כן ההנחיה הנטענת
חדד מקרין את הקטע שבו פילבר אומר לכאורה – אני כובת לכאורה כי זה הוקרן פה מספר פעמים המילים לא ברורות, בכל אופן מדובר בקטע מחדר החקירות במשטרה שבו פילבר אמר לכאורה המילים הבאות: ״תגיד שזה ביבי״
חדד שואל: לא מפריע לכם שהוא אומר לכם אתה לוחץ אותי תגיד שזה ביבי״?
סבן: אני לא שמעתי שהוא אמר את זה, אבל זו טיבה של חקירה ואנחנו מנסים לחלץ ממנו תשובה לגבי ההנחיה שהוא קיבל מרה״מ

חדד מקרין קטע מהחקירה שבו פילבר אומר: ״סביר להניח שמישהו הציף לי את זה (שיחת ההנחיה בעניין מיזוג בזק יס, ב״א), סבן שואלת מי יכול להציף ובשביל מי אתה עובד? ושם סבן מטיחה בו בן אדם אחד יוכל להציף לו את זה.״ מי זה הבן אדם האחד הזה?

סבן: אני מניחה שאני מדברת על רה״מ

חדד: אני שואל את עצמי את השאלה הבאה אתם אמורים לגלות את האמת איך אפשר להגיד לנחקר רק אדם אחד יכול להציף את זה (מיזוג בזק יס וההנחיה, ב״א)?

תירוש מהפרקליטות מתנגדת לשאלה העדה יוצאת, תירוש: לא הציגו בפני העדה את כל המקטע ואח״כ שואלים אותה שאלות

העדה חוזרת

חדד שואל: כשאת שואלת את פילבר רק בן אדם אחד יכול להציף את זה (פגישת ההנחיה, מיזוג בזק יס, ב״א) מאיפה קיבלת את המידע הזה שרק בן אדם אחד יכול להציף את זה?

סבן: אני לא זוכרת לענות על זה
 
המשמעות: לפחות על פי דבריה של החוקרת סבן, לא נעשתה כל בדיקה השוואתית לפני שהוחלט שנתניהו קיבל ״היענות חריגה״ מבעלי וואלה. החוקרת העידה שפשוט התרשמה מניסוח ההודעות בתוך וואלה, אבל לא בדקה את היחס לפוליטיקאים אחרים, למשל. נראה שהשופטים התקשו לקנות את הסבריה.
עמית סגל.
 
‏השופטת פרידמן-פלדמן פונה לסבן: איזה דברים חריגים ראית ביחס לסיקור? נניח שכולם מדברים בבוטות, את עושה השוואה למשהו? השוואה לחריג? אנו רוצים להבין מה את אמרת מה זה חריג? בהשוואה למה?; סבן מתפתלת ומודה: אין לי מקור להשוואה, אולי המילה חריג לא מתאימה, אולי אגרסיבי
‏*****************


לתמיכה בפעילותי:
‏⁦ elizipori.co.il/donations/
🔴
החוקרת רינת סבן מרבה ב"לא זוכרת" עד שעו"ד עמית חדד מעיר לה: את משקרת כשאת אומרת שאת לא זוכרת. מסתבר שתיק 4000 היה התיק הראשון של סבן ושימו לב איך היא מסתבכת בשאלות על תיזת השוחד המופרך בתיק ולא מצליחה להסביר מה היה "חריג" בסיקור. איזו שערורייה!
‏עו"ד חדד: את זוכרת מה היה ומי אמר לך ומה היו החשדות שחקרתם?
‏סבן: שוחד, מרמה והפרת אמונים, שיבוש הליכי משפט, אלה החשדות המרכזיים?
‏חדד: שוחד? מה השוחד?
‏סבן: יחסים של תן וקח בין ראש הממשלה לאלוביץ'.
‏חדד: מה תן? מה ראש הממשלה קיבל?
‏סבן: סיקור אוהד באתר וואלה (זה שקר!) תמורת הטבות רגולטוריות ליורוקום של שאול אלוביץ'.
‏חדד: מה ידעת על הסיקור האוהד? מה הוא קיבל בוואלה? מה נאמר לך?
‏סבן: לא נאמר לי. זה הודעות ווטאספ. חומרי חקירה שהורו על כך שראש הממשלה ובני המשפחה פנו לגורמים בוואלה וביקשו להוריד כתבות, להכניס כתבות ולייצר כתבות לטובת ראש הממשלה (זה כמובן עוד שקר!)
‏חדד: האתר היה משועבד לראש הממשלה, יורם נעמן אמר זאת (עוד חוקר שיוזמן לעדות).
‏סבן: הכרתי אותו. ראיתי חומרי חקירה על סיקור חיובי בוואלה. שיש סיקור חיובי שניתן לראש הממשלה באמצעות מקורבים ובני משפחה בוואלה.
‏חדד: כמה סיקורים חיוביים?
‏סבן: לא הבנתי את השאלה. מה זה כמה?
‏חדד: מצאת משהו חריג? מיוחד?
‏סבן: תלבן השאלה.
‏חדד: מה שאת רוצה.
‏סבן: נתקלתי בהודעות חריגות מאוד על פי הזיכרון שלי. חריגות מאוד, בוטות מאוד.
‏השופט בר-עם: מה למשל?
‏סבן: לא זוכרת נוסחים של הודעות, אבל זוכרת אמירות ברורות שצריך להוריד אם לא הבוס יתעצבן. זה בהול. אני לא נתקלתי בזה בכל שנותיי. אחרים יכולים להגיד שזה לא חריג. בעיני זה חריג?
‏השופטת פרידמן-פלדמן: איזה הודעות?
‏סבן: היו הודעות שרובן לפני הזיכרון מיועדות לאילן ישועה. הם הועברו להרבה מאוד גורמים גם בני משפחה של ראש הממשלה וגם מקורבים, הודעות ווטאספ.
‏חדד: בלי פגוע, את שוטרת חדשה שמגיעה.
‏סבן: לא שוטרת חדשה, אלא שוטרת ביחידה חדשה.
‏חדד: את עסקת בגניבת רכבים ולא בפוליטיקה ותקשורת.
‏סבן: כן.
‏חדד: את רוצה הודעות ואת מסיקה שהן חריגות – בין דובר לבין כלי תקשורת.
‏סבן: כל נושא החקירה זה תחום אחר, כחוקר רואים ראיות ובונים תמונה.
‏חדד: זו לא השאלה שלי.
‏סבן: אני לא חושבת שנדרש רקע קודם בהבנה של תקשורת בפוליטיקה כדי להבין בהודעות חריגות.
‏השופטת פרידמן-פלדמן: איזו חריגות?
‏סבן: אם אני מבודדת אירוע של סיקור והאם זה חריג שפונים בני משפחה של ראש הממשלה על מנת להוריד, להכניס ולצייר תמונה חיובית על ראש הממשלה ומשפחתו זה דבר חריג. אבל האירוע נכרך סביב להטיב עם שאול אלוביץ' והקבוצה שלו זה אירוע אחר.
‏השופטת פרידמן-פלדמן: איזה דברים חריגים ראית ביחס?
‏סבן: לא חקרתי בתיקים האלה בעבר. אולי, אין לי תיק אחר להשוואה. הרבה עוד שעסקו בתיק הזה אולי גם הם לא עסקו בתיקים דומים.
‏השופטת פרידמן-פלדמן: יש להניח.
‏סבן: לפי הזיכרון שלי, משהו אגרסיבי שצריך לתת כי אם לא... בעיני כחוקרת זה היה חריג.
‏השופטת פרידמן-פלדמן: נניח שכולם מדברים בבוטות, את עושה השוואה למשהו? השוואה לחריג? אנו רוצים להבין מה את אמרת מה זה חריג? בהשוואה למה?
‏סבן: הכריכה של הדברים בעיני, אולי אם היה אירוע של סיקור זה לא היה חריג. אנו יודעים איך הדברים עובדים, הכריכה עשתה את זה בעיני חריג לנורמה שקיימת במדינת ישראל, שאני יודעת כאזרחית, שעובד ציבור לא יכול לקבל משהו לתת משהו בתמורה למה שהוא קיבל.
‏השופטת פרידמן-פלדמן: חלק הזה את מתייחסת כחריג? לא להתבטאויות?
‏סבן: כבודה אולי המילה חריג לא מתאימה. אולי אגרסיבי, אין לי מקור השוואה. אבל זה לא היה משהו שקראנו באותו זמן ואמרו "זה לא כלום ושום דבר". ההיפך הא נכון, זה היה נראה אולי לא חריג, אבל בוטה.
‏חדד: אמרת שלא ראית משהו כזה. אני שואל אם הבנת שצריך לבדוק? איך ניר חפץ מדבר עם כתבים ב"מקור ראשון"? איך ראש הממשלה מדבר עם בעלים של ישראל להיום? אולי הוא גם בוטה שם? בדקת?
‏סבן: לא בדקתי.
‏חדד: היחידה שלך בדקה?
‏סבן: לא יודעת.
‏השופט בר-עם: חריגות היא פונקציה של הצד השני. אלמלא הצד השני לא הייתם חושבים שזה בוטה או חריג?
‏סבן: נכון.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת משפט של עוול
ב"ה

בהיעדרה: החל "שימוע" להדחת היועצת המשפטית לממשלה.
השר שיקלי מציג בדיון מסמך בן 84 סעיפים, המסכם מאות עמודי טענות שהכין השר לוין.
אך בתוך ההר הזה של טיעונים, מעל לכול עולה שאלה עקרונית אחת:
האם מערכת בלתי נבחרת יכולה להכתיב מדיניות, ולחסום באופן עקבי ממשלה נבחרת, ועדיין להיקרא "שומרת הדמוקרטיה"?

גם אם אינכם מתמטיקאים, גם אם תורת המשפטים רחוקה מכם, ואפילו אם מעולם לא נחשפתם לעקרונות של מדע המערכות, במבט קצר, תוכלו לזהות את האבסורד.
הוא איננו נסתר, ואיננו מורכב להבנה. הוא פשוט, כמו נוסחה שדורשת תיקון.

לא מדובר כאן בשיקולים פוליטיים זרים, לא בהטיה מפלגתית, ולא בשחיתות סמויה,
אלא בכשל מובנה, מדויק, צפוי מראש, ממש כפי שחוק פיזיקלי חוזר על עצמו במעבדה.
מערכת דמוקרטית שנראית פתוחה אך חסומה מבפנים,
ממשלה שנבחרת, אך אינה מסוגלת לשלוט,
ורשות בלתי נבחרת, שקובעת את חוקי המשחק מבלי להיות נתונה לו.

זה לא טיעון פוליטי.
זה מודל. זה מבנה. זו נוסחה.
וזה, מה שצריך לתקן.

טיעון מתמטי־רעיוני:

תהי M ממשלה נבחרת על־ידי הציבור.
תהי J מערכת משפטית בעלת סמכויות עצמאיות.
נניח ש־M מעוניינת ליישם מדיניות כלשהי P, אך נחסמת על־ידי J עקב שיקולים אידיאולוגיים עקביים.
אם מתקיים:


אם מתקיים:

  J(P) = Rejected     לכל P ∈ Agenda of M

ובו בזמן:

  J ∉ Elected Bodies

אזי מתקיים:

  ∃ פוליטיזציה דו־צדדית ∧ כשל ריבוני דמוקרטי

ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר הגוף הבלתי נבחר מונע באופן עקבי את מימוש מדיניות הגוף הנבחר, תוך שימוש בשיקולים אידיאולוגיים, נוצר מצב של פוליטיזציה משני הצדדים, אך רק צד אחד כבול. ❞

ניסוח מילולי של הטיעון:

נניח שיש ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי על־ידי הציבור, והיא מבקשת לקדם מדיניות מסוימת, כלכלה, ביטחון, חברה, דת או משפט.

אבל שוב ושוב, כל מה שהיא מנסה לקדם נחסם על־ידי מערכת משפטית עצמאית, שמחזיקה באידיאולוגיה שונה ושפועלת באופן עקבי לסכל את תוכניות הממשלה.

באותו הזמן, אותה מערכת משפטית לא נבחרה על־ידי הציבור, אין לה אחריות דמוקרטית, אבל יש לה כוח מעשי לקבוע מה יתבצע ומה לא.

במצב כזה, יש:
  • פוליטיזציה גם בצד המשפטי (ולא רק בצד הממשלתי),
  • ובעיקר, כשל דמוקרטי עמוק:
    כי יש שלטון, אבל אין אפשרות אמיתית להחליף את הכיוון האידיאולוגי שלו דרך בחירות.
ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר רק צד אחד מחויב לתוצאות הבחירות, והצד השני שומר על שליטה מעשית מבלי להיבחר – זו לא רק פוליטיזציה, זו פגיעה ממשית בריבונות העם. ❞

ניסוח על פי תורת המשחקים

הגדרות:

  • G: Governmentהממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות
  • J: Judiciary מערכת משפטית עצמאית (יועמ"שית, בג"ץ, פרקליטות)
  • מטרת G: לקדם מדיניות ציבורית על־פי המנדט שקיבלה
  • מטרת J: לשמר את מסגרת שלטון החוק לפי פרשנותה, תוך שמירה על סטטוס־קוו מוסדי ואידיאולוגי
מהלך המשחק:
  • G מגישה יוזמה ממשלתית P
  • J מעריכה את P דרך פריזמה משפטית־ערכית
אם מתקיים:

 J(P) = Blocked     לכל P ∈ Agenda of G

ובמקביל:

 J ∉ Elected

אז:
  • G אינו מצליח לבצע את יעדיו
  • J משמר שליטה מעשית
  • נוצר שיווי משקל אסימטרי שבו צד אחד מחויב לרצון הציבור, והאחר פועל באופן עצמאי
מבנה אסטרטגי:

זהו משחק אסטרטגי עם:
  • שליטה פרוצדורלית ל־J (כוח משפטי לקבוע מה מותר)
  • אחריות פוליטית בלעדית ל־G (ביקורת ציבורית על ביצוע)
תוצאת המשחק:
  • הממשלה מוחלשת למרות שנבחרה
  • הרשות השופטת שומרת על יציבות מוסדית גם כשהיא פוסלת את רצון הבוחר
  • המשחק אינו מאפשר החלפת אידיאולוגיה שלטונית דרך בחירות

ומה שהיה להוכיח:

❝ כאשר השחקן הלא נבחר קובע את גבולות הפעולה של השחקן הנבחר באופן עקבי, נוצר משחק שבו לא ניתן להחליף את הכיוון האידיאולוגי לא דרך תמריצים, לא דרך בחירות, ולא דרך כלים דמוקרטיים. ❞


📘 תאוריה מערכתית קצרה:

"כשל הריבונות במערכת סגורה"

הגדרה:


מערכת שלטונית דמוקרטית שבה קיימת רשות נבחרת (הממשלה) ורשות בלתי נבחרת (מערכת משפטית), מתפקדת כ־מערכת מרובת־מרכיבים עם פיקוח הדדי. אולם כאשר אחת מהן פועלת כמרכיב סגור, מתהווה כשל מערכתי.

עקרונות התאוריה:

1. מערכת שלטונית היא מערכת פתוחה.

היא מקבלת קלט מהציבור (בחירות), וממירה אותו לפלט של מדיניות.

2. כאשר מרכיב מסוים במערכת (למשל, מערכת משפטית) פועל כמרכיב סגור כלומר,
  • אינו משתנה בהתאם לקלט,
  • אינו ניתן להחלפה,
  • מפרש בעצמו את כללי פעולתו,
    הוא שובר את עקרון ההיזון החוזר (Feedback) שהוא תנאי לקיומה של מערכת פתוחה בריאה.
3. אם הקלט (רצון הציבור) נשאר קבוע, אבל הפלט (מדיניות) נשלט על־ידי גוף שלא משתנה,
נוצרת הפרדה בין שליטה לאחריות,
הגוף השולט (המערכת המשפטית) אינו נושא באחריות ציבורית,
והגוף האחראי (הממשלה) אינו שולט.

4. מצב זה יוצר תוצאה מערכתית קבועה (Output lock):
המערכת חוזרת תמיד לאותו מצב אידיאולוגי,
בלי קשר לתוצאה הפוליטית.
זהו סימן למערכת תקועה, או בלשון מדעית:

מערכת סגורה עם לולאת בקרה עצמית שאינה מגיבה לשינויים חיצוניים.

5. מערכת כזו נראית דמוקרטית כלפי חוץ, אך אינה פועלת דמוקרטית מבפנים.

זהו מה שמכונה במדעי המערכות:

"False Open System" מערכת שנראית פתוחה אך שומרת על יציבות פנימית נוקשה.

מסקנה (מה שהיה להוכיח):

❝ במצב שבו מרכיב אחד במערכת הדמוקרטית מתפקד כמערכת סגורה שאינה כפופה להיזון חוזר מהציבור, נשללת למעשה יכולת השינוי, גם אם המבנה הפורמלי נותר דמוקרטי. ❞

זהו כשל מערכתי, לא פולמוס פוליטי.

לסיכום:

הטיעון לפוליטיזציה הפך לנשק קבוע,
הוא מונף בכל פעם שמועלה ניסיון לתקן, גם כשהתיקון דמוקרטי לגמרי, גם כשהוא מתבקש.
אבל האבסורד הגדול הוא שהאשמה עצמה,
אמורה להיות מופנית דווקא כלפי המאשימים.

כי מי שחוסם כל שינוי בשם טוהר מקצועי,
מי שמפחד מכל נגיעה במבנה כאילו זו חבלה,
הוא עצמו משתמש במה שהוא פוגע, כדי להמשיך לפגוע.

וכך, בשם המאבק בפוליטיזציה,
מתבצעת פוליטיזציה עמוקה, קבועה, בלתי ניתנת להחלפה.

השימוע שנערך בהיעדרה של שומרת הסף לא הותיר סימן שאלה, אלא סימן קריאה.
כי כשאין אפילו נכונות לשמוע,
ברור שאין עם מי לדבר.

וזה, בסופו של דבר,
מה שהיה צריך לומר.

* זוהי הייתה תרומתי הצנועה למשפט צדק.
שיתוף - לביקורת חזית כפולה
ב"ה

חזית ביטחונית, וחזית משפטית

(לפעמים עצם הפרסום הוא המסר, ברגע שהדברים נאמרו באמת, הם כבר בדרך למקום הנכון.)

יש לי שאלות קשות.
אני שואלת שוב ושוב, ועדיין לא מצאתי תשובה אחת שתיישב את הלב.
לא תשובה משפטית, לא מוסרית, ולא ציבורית.
רק תחושת אי־צדק שמעמיקה, ככל שאני מנסה להבין.

איך ייתכן שמי שאינם בשלטון, הם אלו שמסוגלים לשבש אותו?

איך קורה, שמערכת שלטונית נבחרת בקולות רוב העם, אך מוצאת את עצמה נרדפת על ידי שלוחות שאינן נבחרות, אך חזקות דיו כדי לשתק מהלך מדיני, משפטי וביטחוני?

מהיכן שואבת האופוזיציה לשעבר, שאיבדה את אמון הציבור, את הכוח להמשיך ולהחזיק בידיה את ההגה מאחורי הקלעים? האם מדובר בהמשך לגיטימי של ביקורת, או בתופעה עמוקה בהרבה, שבה מוסדות שאינם כפופים לבחירה דמוקרטית קובעים בפועל את סדר היום של מדינה שלמה?

ואיך מתאפשר כל זה, תחת הכותרת הרחבה והאלסטית כל כך של "עניין ציבורי"?
האם אפשר עוד לקרוא ל"עניין ציבורי" דבר שציבור בוחר אחר בחר בו שוב ושוב, למרות, ואולי בגלל, מה שמייחסים לו?

וכיצד ייתכן, שבמדינות מערביות רבות העבירות המיוחסות לראש הממשלה אינן נחשבות כלל לפליליות, ואילו אצלנו, הן משמשות עילה לטלטל מדינה, לעצור מהלכים אסטרטגיים, ולפרק הנהגה נבחרת?

כמה אפשר לטלטל ראש ממשלה שנמצא בעיצומה של מלחמה על חיי אזרחי ישראל?
כמה אפשר לדרוש ממנו לחלק את זמנו בין חדרי החקירה לאיומים בטחוניים, ובו בזמן לדרוש ממנו לתפקד כמבוגר האחראי של המערכת?

ואיפה אותם כללים שנועדו להסדיר מדינה במצבי חירום?
האם אין מנגנונים חוקיים שמכירים בכך שמלחמה משנה את פני השלטון, ומצריכה אחריות מערכתית, לא חיכוך פנימי?

ואולי חשוב מכול,
למה הגורמים המשפטיים מתעקשים לפעול כאילו שום דבר לא השתנה?
איך הם מסוגלים לנתק את עצמם מהנסיבות, מההקשר, מההיסטוריה ומהאחריות הלאומית?
האם בעיניהם צדק הוא ערך מוחלט, שמנותק מכל מציאות? או שמא זוהי עיוורון שמתחפש לנייטרליות?

ומתי, אם בכלל, תתעורר תחושת האחריות הלאומית, לא לשם שמירה על החוק כנוסח, אלא לשם שמירה על העם?

יש כאן אבסורד שקשה להכיל.
ראש ממשלה נבחר, בעיצומה של מלחמה, מתייצב מדי שבוע באולם בית המשפט, בעוד אויבים מבחוץ מאיימים והעם מצפה להנהגה.
והמערכת, במקום להתכנס לאחריות, ממשיכה לדרוש ממנו לפצל את עצמו: להיות גם לוחם, גם נאשם, גם קורבן, גם מנהיג.

מול המציאות הזו, יש מי שעדיין חוזרים על מנטרות ריקות, כאילו אין מלחמה, כאילו אין עם, כאילו החוק מתקיים ברִיק.
הם מדברים על "שוויון בפני החוק", בזמן שהם משתמשים בו ככלי פוליטי.
הם מדברים על "טוהר מידות", בזמן שהם מבזים את מוסר האחריות.
הם מבקשים צדק, אבל מונעים אותו מהציבור.

ובשלב הזה, כבר אי אפשר שלא לראות:
העמדה הזו לא רק מנותקת, היא מגוחכת.
היא ממשיכה להיאחז בציפורניים בטיעונים שהתפוררו, בשם עקרונות שהושחתו, תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות עצמה.

האבסורד כל כך גדול, עד שהוא שוחק את מי שממשיך לטעון אותו.
הוא הופך את הצד השני לנלעג, כי הוא חושף לא את עמדתו, אלא את ניתוקו.

יש נקודה שצריך לומר ביושר:
הכוח של מערכת המשפט לא תמיד מצדיק את התואר "מערכת שופטת".
כשהמערכת הזו אינה יודעת לרסן את עצמה, כשהיא פועלת מתוך עיוורון הקונספט ולא מתוך ראיית האדם, היא כבר לא מגִנה על הצדק, היא חותרת תחתיו.

במקום להיות משקל מאזֵן, היא הופכת לגורם שמטה את הכף.
במקום לתקן עיוותים, היא יוצרת אותם.
ואז, כשהביקורת גוברת, מנפנפים במילה "צדק" כאילו היא כלב השמירה האחרון של הדמוקרטיה –
אבל הכלב הזה כבר שינן את הפקודות, שכח את המצפן, והוא נובח לא כי יש סכנה – אלא כי לימדו אותו.

צדק אמיתי לא נולד מתוך עודף סמכות, אלא מתוך גבולות.
וכשאין גבולות למערכת המשפט, אין גבול גם לעוול שהיא עלולה להסב.

כשיש עוול שצועק, לא די לגנות אותו, צריך לבחון מחדש את הפרמטרים שאִפשרו לו להתקיים.
כי לעיתים, העוול אינו תקלה, אלא תוצאה של מבנה מעוות.
ואז, המאבק האמיתי אינו רק על צדק, אלא על חשיפת מוקדי כוח שתפסו לעצמם מקום לא הוגן בתוך משמרת הצדק.
ואת זה, מוכרחים לומר בקול.

פעם, גם כשלא הסכמת עם המחאה, יכולת לפחות להעריך את עומק הטיעון.
הייתה אידיאולוגיה. הייתה השקפת עולם. הייתה תחושת אחריות.
היום? נותר רק קומץ קולני של מפגינים אלימים, שמרעישים בשם הדמוקרטיה, אך פועלים נגדה.
מי ששולח אותם מתעלם במפגיע מזעקת העם, מתעלם מהבחירה הדמוקרטית, מתעלם מהשכל הישר.
והציבור, כבר לא מתרשם. לא מהחסימות. לא מהתחפושות. לא מההיסטריה.
כשאין דרך, אין עומק. כשאין אמת, נשאר רק הרעש, והאלימות שהולכת ומתפשטת סביבו.

והנה העובדות.
בלי סיסמאות, בלי פרשנויות מוגזמות, רק התבוננות ישירה במציאות:
מהם החשדות? מה המשקל האמיתי שלהם? מה נחשב לעבירה, ומה לא?
ומה קורה במדינות אחרות, כשמנהיג נמצא בעיצומה של מלחמה?

למען הבהירות, הנה פירוט החשדות, אך חשוב להדגיש: אף אחד מהם אינו כולל מעשה פלילי מובהק כפי שמקובל במקרים דומים במדינות דמוקרטיות.

1. מהן החשדות נגד נתניהו?

על פי מקורות מוסמכים, נתניהו עומד למשפט בשלוש פרשיות עיקריות :
  • תיק 1000 – קבלת טובות הנאה: קבב ובקבוקי שמפניה בשווי כ‑700,000 ש״ח ממילצ'ן ופאקר, allegedly בקשר להטבות לעסקים שלהם.
  • תיק 2000 – הטבות לתקשורת: הסכם עם עורכי Yedioth Ahronoth לכאורה – בתמורה לכיסוי אוהד.
  • תיק 4000 – הפרת אמון ושוחד: הטבות רגולטוריות לחברת בזק ואז כיסוי תקשורתי חיובי.
ביחד, החשדות מחזיקים קיימים פלילית (שוחד, מרמה והפרת אמונים), ונאשמים כי המדינה הושפעה לטובתו האישית או של מקורביו.

2. מה משמעות המשפט בזמן מלחמה?

  • בית המשפט הישראלי עצמו עיכב את הדיונים השבוע, בעקבות בקשות הנוגעות לשיקולי בטחון ודיפלומטיה
  • זאת למרות שארה״ב ועוד מדינות רגישות מורידות משמעותית את תביעת מנהיגים בזמן מלחמה, נוהגים להתפשר עם מצב חירום על מגבלות משפטיות מסוימות .
  • הדיון סביב "גישור פלילי", שהוצע גם על ידי שופטים בכירים (כמו אהרן ברק), מודגם כדרך חוקית לאפשר למשפט להתנהל בלי לקרוע את השלטון במקביל למלחמה .

3. האם עוד מדינות נדרשות לתצהיר מנהיגים בזמן משברים?

  • בארה״ב ובליטיגציה בינלאומית, גם במלחמות העולם ובמלחמת האזרחים, מערכת המשפט ניגשה במשנה זהירות לפגיעה בזכויות במהלך חירום .
  • בתי דין בינלאומיים אף דנו בעבר באיזונים בין שלטון עריצי ובין הגנה על משפט הוגן, אך לא ניווטו הפגנת כוח בזהירות כפי שדורשים מחזיקים באינטרס לאומי.

4. שלילת יתר של סמכויות בזמן מלחמה

  • התערבות הצבא והממשל מלווה לרוב בהגבלות זמניות על זכויות, אך לרוב זה מותיר את המנהיג בתוך מערכת גמישה, לא תקיפה.
  • נכונות לפתוח משפט מנהיג בזמן מלחמה, בלי התאמות או פשרות, מהווה חריגה מכללי המשחק המקובלים בגזרה משטרית או דמוקרטית.

5. מה אומרות חוויות מארה"ב על ניהול שלטון ומשפט בזמן חירום?

  • תקדימים שופטים אמריקאים קיבלו חלק לחלוטין את המצב, וזאת מתוך הבנה שמצב מלחמה דורש איזונים מותאמים ולא הקשחת יתר של סמכות שיפוטית .
  • זו מדיניות שהתבססה אחרי וורלד וור 1 ו־2, החשיבה היא שעל מערכת המשפט לא להקריב את המנהיגות בטלות כהגנה על צדק שהיא מטילה עליו.

מסקנה ואינטרפרטציה

המצב בישראל מוסיף עומס כפול:
ראש ממשלה בוחר, מנהיג סיכונים ביטחוניים, נדרש למלחמה ולו בזמן שהוא עצמאי במשפט.
זאת בזמן שמדינות ושלטונות אחרים בחרו בפתרונות גמישים: גישור, מעצורים משפטיים זמניים, ודיאלוג מוסדי.

העובדה שישראל ממשיכה במשפט הזה דווקא עכשיו מעלה שאלות קשות:
  • האם מעגלי הכוח המשפטי שלנו מודעים לאיזון הנדרש בזמן חירום?
  • האם אינם פועלים מתוך ניתוק מהמציאות הלאומית?
  • ומתי, אם בכלל, נחזור ולזכור שמשפט ותביעה אינם מטרה, אלא אמצעי ליצור צדק, גם אם לא מוחלט?
הטיעון לקידום "צדק" באמצעות המשך ניהול משפט נתניהו, בטל מעיקרו.
לא משום שנתניהו מעל החוק, אלא מפני שהשימוש בחוק נעשה כאן בניגוד למהות החוק עצמו.

כאשר מנהיג נבחר, המצוי בעיצומה של מלחמה קיומית, נדרש להתייצב תדיר בבית המשפט, תוך פגיעה ישירה ביכולתו למשול, אין זה קידום צדק.
זה שיבוש צדק.

המשפט לא מנותק מהקשר. הוא פועל בתוך מציאות.
והמציאות הזו ברורה: אין כאן סכנה של בריחה, אין שיבוש הליכים, ואין דחיפות אמיתית.
יש רק אובססיה מוסדית שמתחזה לחובה מוסרית.

לכן, ההתעקשות להמשיך את ההליך אינה אקט של טוהר – אלא אובדן שיקול דעת במסווה של נאמנות לערכים.

הטענה לפגיעה בטוהר המידות מחייבת לבחון את המשקל הממשי של הרווח הנטען, מול הנזק הממשי שמסב ניהול המשפט, לשלטון עצמו.

הבה נשווה.

לפי כתב האישום, נתניהו "לכאורה" פעל כדי לשפר את תדמיתו בתקשורת או קיבל טובות הנאה בדמות סיגרים ושמפניה, כל זאת בלי ראיה חד־משמעית לפעולה שלטונית בתמורה.

עכשיו נשאל ברצינות:
מה הוא היה יכול להשיג בפועל?
כתבה מפרגנת? כיסוי נוח במהדורת ערב? מערכת יחסים תקשורתית חמה עם אתר מסוים?
האם זהו רווח אישי ממשי שמצדיק רדיפה שלטונית כה חסרת פרופורציה?
לכאורה, הרווח של נתניהו, תדמית חיובית או סיקור אוהד, מוצג כפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה.
אבל כדי שטענה כזו תעמוד, יש להוכיח שהרווח הזה השפיע בפועל על מהות הבחירה הציבורית.

אלא שזה בדיוק מה שלא קרה.
הסיקור לא היה אוהד, ולאורך מרבית הזמן, אף היה עוין.
ובכל זאת, הציבור בחר בו. שוב. ושוב.
לא בגלל כתבה, אלא למרות הקמפיין. לא בזכות תקשורת, אלא למרות ההטיה.

כך שהתיאוריה כאילו סיקור חיובי שיבש את רצון העם, אינה רק מופרכת, אלא הפוכה מהמציאות.
ולכן, גם אם יוכח רווח, הוא לא היה רווח פוליטי אפקטיבי.
ואם אין רווח אמיתי, אין גם עילה לפגיעה באמון הציבורי.

הטענה הזו, שאמורה להגן על הדמוקרטיה, עושה בדיוק את ההפך:
היא מבקשת לערער על בחירת העם, בטענה שהוא הוטעה, בזמן שהוא דווקא הבחין, שקל, ובחר.

ובנוסף, במקום שהחוק ישמש מגן לדמוקרטיה, נעשה בו שימוש כדי לחתור תחת הכרעת הרוב.
זהו מצב שבו הכלי שנועד להבטיח שלטון תקין, מופנה נגד עצם רצון הציבור.
וכך, גם אם נניח שהטענות המשפטיות מבוססות, ההליך כולו סוטה ממטרתו:
החוק כבר לא משרת את הצדק, הוא פועל נגדו.
זו הפיכת היוצרות, שבה אמצעי הפך למטרה, ומשפט הפך לכלי פוליטי במסווה של טוהר מידות.

ומנגד, מה עומד היום על כף המאזניים?
ראש ממשלה בעיצומה של מלחמה.
אחריות לשלום אזרחי ישראל.
ניהול קואליציה סבוכה.
מאבק בזירה הבינלאומית.
מערכה אסטרטגית מול איראן.
קידום הסכמי אזוריים.
איחוי השסע החברתי.

אז האם ניהול משפט סביב תדמיתו בתקשורת או מתנות אישיות, תוך כדי פגיעה שיטתית ביכולת ההנהגה, באמת נועד לשמור על איכות השלטון?

או שמא מדובר בפגיעה חמורה הרבה יותר בעצם תפקודו של השלטון, בשם טענות שאפילו אם יוכחו, אינן נוגעות למהות הכוח השלטוני, אלא לשוליים שלו?

ועד שההליך יוכרע בערכאות, לצד השאלות הקשות, זכות הציבור לדעת, אם בכלל נשארה לו זכות.
ב"ה

טראמפ הקדים אותי.
לא שאני מתחרה עם נשיא ארצות הברית,
אבל את מה שהוא אמר, את האמת הפשוטה,
היינו צריכים לומר כבר מזמן.
ולא, לא היינו צריכים להמתין כל כך הרבה,
עד שמישהו, מישהו חשוב, יעמוד בגלוי לצידו של בנימין נתניהו.

זה זועק לשמיים.
נתניהו, האיש שמנהל מלחמה על עצם קיומנו,
סופג מתקפות חוזרות מגורמים בשמאל ובמערכת המשפט,
שכבר מזמן הפכו לדבר אחד.

זה לא יאומן.
בעיצומו של מאבק הרה גורל,
כשהוא מקבל החלטות של חיים ומוות,
ממשיכים לעסוק בחשדות מגוחכים,
בקטנות שבקטנות,
כאילו מדובר בעניין ציבורי מהותי.

קוראים לזה צדק.
אבל זו לא צדק, זו השפלה, זו כפיות טובה, זו חוצפה.
אין פרופורציות.
העם כולו תלוי באוויר,
והם בודקים חשבונית על סיגרים.

רק מערכת עם גב תקציבי עלום,
יכולה להרשות לעצמה להטריל מדינה שלמה,
מדינה שלא תומכת בזה, לא רוצה בזה, לא מאמינה בזה.

ואז קם נשיא אמריקאי.
הוא לא רק מדבר, הוא מבין.
הוא רואה את המודיעין,
הוא יודע מה קורה באמת,
מתקני גרעין פעילים, העשרה לרמות מסוכנות,
כוונות שלא מוסתרות,
והכול מכוון כלפינו.

הוא מבין את גודל הסיכון,
את גודל המשימה,
את הלילות הרבים ללא שינה,
את הלב שדופק בעוצמה,
ובעיקר, את התפילה,
כי המשימה היא כמעט בלתי אפשרית.
נדרשת כאן עוצמה, שנולדת מהמקום הכי עמוק,
לא רק תכנון, לא רק מודיעין, אלא אמונה.

טראמפ כבר אמר את האמת, כי הוא כבר הבין אותה.
האמת שהוא קלט בשביעי באוקטובר,
האמת שעם ישראל סוחב על גבו אלפי שנים.

ויש עדיין מי שלא מבין,
שהאמת הזאת הייתה צריכה להיאמר בקול, מזמן.

ויש עדיין מי ששותק,
או גרוע מזה, עוטף את השקר במילים נאות,
כמו "התערבות בעניינים פנימיים",
או "תנו למערכת המשפט לעשות את עבודתה".

איזו טעות,
איזו בושה,
ששתקנו,
שלא עצרנו את הרדיפה בעצמנו.

כן, הם צעקו "בושה".
אבל הבושה האמיתית היא שלנו — ששתקנו,
שראינו את השקר עטוף בגלימה ונתנו לו לעבור.
שזו בושה אדירה שלנו שלא צעקנו מספיק.
כן, בושה — לא כקריאת גנאי, אלא כהודאה.

אז אולי הגיע הזמן,
להיות קצת טראמפ,
לצעוק פייק ניוז, כשזה באמת שקר,
לצעוק חמס, על כל מי שחומס את האמת,
לחשוף את החמס שמתחפש לצדק,
ולדאוג לעם ישראל בכנות.

כי מי שנלחם באדם הזה,
לא נלחם בו,
אלא נלחם בשליחות שהוא נושא,
בשליחות לשמור על עם ישראל.

וכל אדם יודע עמוק בלב באיזה צד הוא באמת עומד.
זה הרגע לבחור.
תבחרו להיות בצד של האמת, בצד המנצח,
בצד שבוחר בקיום עם ישראל.

ההיסטוריה של עם ישראל מתכנסת לרגע הזה.
זה הזמן לבחור להיות שותף.


והנה כמה אמיתות שאין עליהן ויכוח:

  • מילים יפות לא מצליחות להסתיר שקר, רק לעכב את התגובה אליו.
  • רדיפה בתחפושת של משפט היא עוול בגלימה שחורה.
  • כשאין פרופורציה מלכתחילה, אין גם צדק שיכול לצמוח ממנה.
  • מערכת שלא רואה את התמונה הגדולה, לא צריכה לחרוץ גורלות לאומיים.
  • אמת לא זקוקה למקהלה של פרשנים, היא פשוט נוכחת.
  • צדק אמיתי לא רודף אדם שפועל למען עמו, הוא מגן עליו.
  • אין דבר יותר מסוכן משקר שמתחפש למוסר.
  • כשמתחילים להתבלבל בין טוב לרע, מישהו מרוויח מהבלבול הזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה