עזרה מתַּסכֵּל

[~שפרה~]

כתבו פה דברים מחזקים מאוד.
אני מריחה את הגאולה חזק, אני ממש מרגישה שעוד מעט היא כאן!, בעז"ה ה' המשיח יבוא בזכות ההשתדלויות של כולנו, קטנות וגדולות- כולן חשובות.
עוד ניפגש כולנו בירושלים, בקרוב מאוד מאוד!
משהו קטן אחד, לא רציני או קשה מידי. לברך 'אשר יצר' מתוך ברכון, לחייך לאדם עצוב. להחמיא גם אם לדעתכם לא מגיע, ועוד...
דברים קטנים שיכולים לתת לאבא שלנו בית!

עוד ניפגש כולנו בירושלים, מחכה!

 

[ח גלויברמן]

בלת"ק.
נקודה למחשבה:
כל שנה יותר קשה להיות עצובים, ולהתאבל על החורבן, ולמה?
כי כל שנה אנחנו יותר קרובים לגאולה, וכל שנה מתרחקים יותר מהחורבן,
עכשיו הגיע הזמן לשמוח בשמחת הגאולה!
(כמובן שישנן הלכות אבלות ואסור חלילה לזלזל בהן!), אבל אי אפשר ממש להלחם בעצמנו להיות עצובים!
(מפי הרבי מלובאוויטש)

 

[בנברקית]

לא יודעת אם את מזדהה

אבל בשבילי היום הזה היה תמיד יום של

״טוב שיעבור כבר״

בשעהה 15:00 בצהרי הצום -

תמיד הייתי מתחילה את הספירה לאחור



לא בגלל הצום דווקא

כי בסה״כ אני אשה בריאה ולא מידי סובלת...

אבל ברור שזו אי נוחות אחת גדולה...



ובעיקר?

הייתי מרגישה שאני כבר

לא יכולה עם הדיכאון הזה

עם התחושה שהחיים נעצרים!



אני אשה שחוקרת באובססיה מאז ימי צעירותי

איך להיות מאושרים בחיים פה

במקסימום )

והרגשתי תמיד בתור צעירה יותר

שהתקופה הזו של בין המצרים

לוקחת אותי אחורה

דיכאון...

ועצב..

ובכי...

ואי אפשר....

ומגבלות....



בשנים האחרונות?

אני מרגישה שדווקא ככל שהתבגרתי

אני מבינה ש -

היום הזה לא רק לא לוקח אותנו אחורה

אלא מטיס אותנו ומקדם וממלא ומעצים!

בדיוק את היכולת הזו לחיות חיים מלאי משמעות ואושר!



אז מה קרה שפתאום לא בא לי שהיום הזה יסתיים?



הנה וגם מקור מובסס מהרב וולבה על זה...



בשבת דיברנו על תשעה באב

ובעלי הביא בשם הרב וולבה

את השאלה הזו -

למה תשעה באב נקרא מועד (מילה נרדפת לחג)

(כתוב עליו ״קרא עלי מועד״)



והרב וולבה עונה שאכן ישנם שני סוגי מועדים:

מועד לקירוב, להתקרבות

ומועד לריחוק, להתרחקות

ו - ששני הדברים האלו הם מטפחים את האושר שלנו

וקריטיים לצמיחה האישית שלנו בעולם.



אז ברור - כל חג הוא זמן לצמיחה והודיה

ומילוי מצברים רוחניים וגשמיים



אבל תשעה באב? מועד שהוא ריחוק?



איך זה בכלל בונה אותנו איך זה הולך ביחד?



ואיך זה הולך להפוך אותנו ואת החיים שלנו

לגרסה היותר טובה של עצמינו????



אז כן!



דווקא ריחוק הוא דבר מדהים?

כי -

בתשעה באב אנחנו לוקחים צעד אחורה

מכל מה שנח ויפה ומלא בטוב בחיים שלנו

מתרחקים מכל העונג הזה שיכול להקיף אותנו...



כדי -

להסתכל מקרוב על כל מה שמצער אותנו

וכואב לנו

ולא נח

ועצוב

וחסרררר!



למה זה קריטי שנעשה את זה לפחות יום אחד בשנה?

כי יש לנו שתי טעויות ענקיות

שאנחנו עושים מול כל מה שכואב וחסר לנו:



הראשונה -

לפעמים

אנחנו מדחיקים את החוסר והכאב,

אנחנו לא אוהבים להתעסק במה שלא הולך לנו,

אנחנו מעדיפים לחשוב על מה שטוב ומוצלח ונעים.



למה זו טעות?

כי אנחנו מפסידים כח לעשות שינוי ומקבעים את המצב

ככה זה, כשאנחנו מוכנים להיות כנים

ולהסתכל על מה ש״רע״ ולא מתפקד טוב בחיים שלנו?

אנחנו באופן טבעי גם -

נזוז ונעשה פעולות כדי לשנות את המצב

המח שלנו בקלות פועל כדי להפסיק כאב

(כמובן שיש לנו שיעורי בית לבדוק שאנחנו באמת

מפסיקות את הכאב ולא רק מגבירות אותו במלחמות)



אז כשאנחנו מדחיקות כאב או בעיות וצרות שיש לנו?

אנחנו גם מדחיקות את הסיכוי שנטפל בהם...



יופי,

אז נניח שלקחנו אחריות להיות עם החוסר ולא להדחיק

להתגבר על הפחד להכנס לעומק

ולעמוד מול המראה של המציאות שלנו

והחלטנו לטפל בבעיות בחיים שלנו...



עכשיו?

הנה הטעות השניה -

אנחנו עסוקים בדרך כלל בלפתור

מליון בעיות קטנות

אנחנו ממוקדים

בכל בעיה בנפרד

ולא מחפשים מה השרש של כל הבעיות שלנו



(ואני לא אדבר עכשיו על תהליכי האימון שלנו

שמצילים חיים כי -

בהם אנחנו פשוט מגיעים לשרש מרגש אחד

שמרפאים אותו ומטפלים בו

והוא מסדר כל כך הרבה תחומים בחיים!

כי נדבר על זה במהלך השבוע



אני רוצה לדבר על -

השרש הכי גדול הכי מרפא והכי פותר את כל הבעיות בחיים שלנו!



תשעה באב הוא יום להזכר

שכל הכאב והחוסר והבעיות שלנו (כוווולםםםם כןןן!!)

נובעים מהעובדה האחת הזו:

שאנחנו חיים בלי בית מקדש בירושלים...!

כן,

הבניין הזה שאף אחד מאיתנו לא ראה

והמילה הכל כך מעורפלת עבורינו - גאולה!



אם את אשה מאמינה ומתחברת לדבר הזה -

בטח ירגש אותך לדעת ש -

חזון אחרית הימים

שדיברו בו הנביאים וניבאו את כל מה שיקרה

בעתיד של העם והעולם שלנו -

מתאר תמונה מדהימה של עולם מלא בטוב

עולם ורוד! כן!



עולם כזה בו נקום כל בוקר כשרק תחושות של

עונג, שמחה, שלוה, טוב אינסופי

מקיפים אותנו וממלאים כל תחום ותחום בחיינו



אז מה זה אומר? קולטת?

שכל מה שלא כך עדיין בחיים שלנו -

זה בגלל שבית המקדש עדיין לא נבנה!



ומה עוד זה אומר?

שאת בטח רוצה לעשות פה משהו

ולהתחיל לפעול כדי שזה יקרה

כי כבר נמאס לך מכל הכאב שלך

וכל הכאב של העולם הזה!...



ומה עוד זה אומר?

שעכשיו התפקיד שלך ושלי ושל כל מי

שרוצה שיהיה לה הכי טוב בחיים האלו

זה לשבת ולהסתכל על החיים שלנו

ולא ליפות אותם



אלא להיפך!

לחפש את כל מה -

לא נח

כואב

חסר

מעצבן

מכווץ

מדכא

מעציב

מתסכל



כל מה שלא נח לנו -

עם בן הזוג

שהוא מאכזב

שהוא פוגע

שלא הולך לכם

שתקוע

שתקוע לך מולו

וגם

עם הילדים

בעבודה

בעסק

עם הגוף

בבית

בחצר

ברחוב

בקהילה

במדינה

בעולם

עם המשפחה

עם החברות



הכל!



למה?

כי קיבלנו יום אחד בשנה שבו אנחנו מתבקשים:

״תסתכלי בבקשה על כל זה יפה ויפה ותתחילי להצטער ממש!״



ואז?

תתחילי לחבר בין כל העצב האינסופי שלך ושל העולם

לבין זה שאין פה בית מקדש בנוי בירושלים!



ואז?

תתחילי לחשוב מה את עושה כדי לשנות את המצב?



אבל לא עשיה מהסוג הרגיל שעשית עד היום,

כזו שמושכת אותך

לפתור כל בעיה בנפרד...

אלא,

עשיה מהסוג שנראה לך שתגרום

לכל כך הרבה טוב קולקטיבי בעולם

כך שלבורא עולם לא תהיה ברירה

אלא לפתור לנו את כל הבעיות פה



כי הוא הרי הכי בעולם מצטער בצער שלנו!

וככל שאנחנו חושפים יותר מהצער שלנו

ומבינים שהפתרון הגדול מחכה לנו בבית המקדש בירושלים -

אז אנחנו יוצרים בעצם הצער שלנו את הפתרון



וחוץ מה?

כשאני חושבת על זה כך

אני פשוט מבינה שהיום הזה מטעין

במשמעות רוחנית מדהימה כל מעשה טוב שלנו

שלפעמים אין לנו כח וחשק להתאמץ בשבילו...



כי מחר בבוקר ?

את ואני נקום לעוד יום רגיל של שגרה או חופשה וחום ועצבים

ונצטרך לחזור ולעשות את כל מה שלא תמיד יש לנו חשק



ואז?

אנחנו נשאל את עצמינו:

״למה אני עושה את זה עכשיו?״

ונוכל להשחיל את השאלה הזו למניעי האגו הפשוטים שלנו -

״איך המעשה שלי בונה עוד אבן זהב לבית המקדש השלישי?״

או ״האם המעשה הזה בכלל מקרב את הטוב בעולם או אולי להיפך?״



ואז?

גם -

יהיה לנו ברור יותר מה לבחור לעשות

וגם -

נתמלא אנרגיה ומשמעות רוחנית (קריטית תמיד כדי לקבל מוטיבציה)

לעשות דברים שאולי התייבשנו מהם קצת...



(מעשים בבית, סבלנות ליקיריינו,

עוד ארוחה מזינה כדי שיהיה לנו כח להיות טובות,

ועוד עשיה טכנית אינסופית או שירות לקוחות ללקוח מעצבן)



ומוטיבציה? ואנרגיה רוחנית?

לא קונים אותם במכולת...

קונים אותם בימים המיוחדים האלו!

בחגים, במועדים ובינהם המועד הגדול הזה תשעה באב!

בתנאי כמובן שישבנו רגע לבכות את מר גורלינו

ולחבר את כל החוסר למשמעות גדולה

ולהבין שזה בידיים שלנו!



אז יש לנו עוד כמה דקות לבכות ולהצטער

על כל מה שקשה לנו בחיים...

כדי שלא נצטרך עוד יום אימון

ועוד תזכורות עצובות כדי לחכות ולצפות ולתרום

את התרומה הפרטית שלנו לגאולה הקולקטיבית הזו!



אנחנו כבר רוצים שכל הזבל הזה יגמר אחרת

ולא חלילה חלילה

בעוד שנה של תשעה באב של בכי...



מקוה שהצלחתי להסביר

כי טוב... אני לא בשיא הריכוז כשאני בצום



והלוואי שנצליח ממש ממש מהר

לכאוב חזק

לפעול חזק

להתמקד חזק

כדי שנתראה בקרוב ממש בבית המקדש!



♥

שושי

(מאת שושי זליקוביץ)

 

[אפכא מסתברא]

יש לקוות שתשעה באב של תשפ"ב יהיה כבר יום חג.
לשאלתך - לא נראה לי שאפשר להרגיש אבל בתשעה באב אם לא מרגישים כל השנה את חסרון בית המקדש והשכינה בחיינו ואם 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב' הפשוט והרגיל אינו מחסיר לנו פעימה בלב (נו, ברור, הראש שלנו לא שם תמיד בכל תפילת שמו"ע, אבל מפעם לפעם בכ"ז). השאלה הנכונה היא - איך מגיעים לחוש את החסרון הזה (ואז נחל הדמעות בתשעה באב אינו מפתיע). כמדומני, יש היום הרבה ספרים המתארים בצורה חיה את המקדש ועבודת הכהנים והלויים. ראיתי לפחות ספרי ילדים כאלה, וזו לא בושה לקרוא בהם ולקבל מושגי יסוד, ומזה אפשר להמשיך לספרים עיוניים שדורשים קצת יותר מאמץ, אבל שווה - כי אם ח"ו משיח לא יבוא ונגיע לבי"ד של מעלה וישאלונו: 'ציפית לישועה', נוכל לענות בחיוב, ואם יגיע לפני כן ט' באב תשפ"ב ועדיין, חס ושלום, לא ניוושע - אכן נתאבל.