עזרה מתי השכל בעייתי? - דוגמאות

[יביר]

אשמח לעזרה,
יש למישהו דוגמאות מההיסטוריה לשימוש בשכל שהביא לתוצאות שליליות (כמו למשל שהנאצים ימח שמם הסבירו בשכל למה צריך לעשות את מה שהם אכן עשו מאוחר יותר)?

תעזור לי כל דוגמא,
גם מהתנ"ך או ממקורות אחרים, וגם להבדיל מתקופתינו..

 

[צלצולית]

עולה לי בראש הסיפור שיפתח לא רצה ללכת לנביא כי למה שהוא ילך אליו והנביא לא רצה ללכת אליו כי למה שהוא ילך אליו ובסוף הילדה נפטרה או משהו כזה.

 

[+shira]

באופן כללי ניתן לומר שהמאה ה18 התאפיינה בפריחה של השכלה ורציונליזם, שהתיימרו להוות מקור למוסר אנושי ולהחליף את זה האלוקי - ברוסיה, בגרמניה, ובשאר מדינות אירופה.
והמאה ה-19 התאפיינה בשפל מוסרי שאין כמוהו וRationalization(סורי, לא מצאתי תחליף בעברית) של כל אידואלגיה רצחנית - באמצעות אותו שכל: פאשיזם, נאציזם, קומינזם.
התנועה הקומנסטית באופן מיוחד היא ביטוי נהדר למהקורה כשאדם מנסה לייצר בכוחות עצמו עולם אוטופי.

 

[אסתי H]

חזקיהו המלך לא רצה להתחתן כי ידע שילדיו יהיו רשעים

 

[צלצולית]

יאשיהו המלך לא רצה להתחתן כי ידע שילדיו יהיו רשעים

גם חזקיהו

 

[אסתי H]

גם חזקיהו

טעיתי. חזקיהו

 

[chani2006]

מתוך מנגנוני ההגנה של פרויד:
שכלון (רציונליזציה) – האדם מספק לעצמו הסבר הגיוני וסביר להתנהגותו, הנובעת מדחפים יצריים שאינם מקובלים על האני. לדוגמה, הורה המכה את ילדו באופן אכזרי ופורק בכך למעשה את רגשי התוקפנות שלו, יתרץ את התנהגותו בצורך הרציונלי לחנך את הילד וללמדו משמעת (ויקיפדיה)

 

[מירי עוס]

כמו ש @+shira כתבה הדוגמא הכי טובה היא ממרקס ושותפיו
שהביאו על העולם את הרוצחים הגדולים בהיסטוריה (המודרנית לפחות).

 

[מירי עוס]

מתוך מנגנוני ההגנה של פרויד:
שכלון (רציונליזציה) – האדם מספק לעצמו הסבר הגיוני וסביר להתנהגותו, הנובעת מדחפים יצריים שאינם מקובלים על האני. לדוגמה, הורה המכה את ילדו באופן אכזרי ופורק בכך למעשה את רגשי התוקפנות שלו, יתרץ את התנהגותו בצורך הרציונלי לחנך את הילד וללמדו משמעת (ויקיפדיה)

זה לא שהשכל מביא את הבעיה, זה מנגנון הגנה,
ופה חיפשו מקרים שהשכל הוא יוצר את הבעיה.

 

[מרחבית]

ברור ששכלו של האדם מוגבל, ולכן חייב תורה שתנחה אותו.

השכל כשלעצמו הוא כלי גדול ונפלא.
כמו כל כלי הוא יכול לשמש לטובה, ויכול לשמש לרעה.
כשהשכל משמש לרעה, הוא לא בא כשכל טהור, אלא נבנה על משהו אחר בנפש. ברור שכל מיני תיאוריות ותזות למיניהן שגרמו לרוע ולעיוותים - לא התחילו מהשכל, אלא מכוחות הרע שבתוכם.
הרציונליזציה - היא יסוד לכשלים. אדם עם תכונות/ רצונות/ דחפים רעים - ועל זה בונה תזה כביכול שכלית.

כתוב, רק אין יראת אלוקים... והרגוני. הרבה תיאוריות וצורות חיים חברתיות, לו היה מאחוריהן יראת אלוקים, יכלו להשתמש בהן בצורה טובה ועם גבולות נכונים. וכשאין יראת אלוקים, לא יעזור כלום.

 

[יכין.]

מומרים מדורות קדומים יותר כמו ברוך שפינוזה..

 

[דניאל גופזר]

הנחש הסביר לחווה את ה'רציונל' שעומד מאחורי האיסור לאכול מעץ הדעת (כביכול),
"והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע".

 

[yonatanr]

השכל הוא כלי העבודה העיקרי והחשוב של האדם. הוא זה שבגללו האדם נקרא 'צלם אלוקים'.
אפשר למצוא דוגמאות של שימוש מוטעה בשכל, אבל לעשות אי-לגיטימציה לעצם השימוש בשכל, זה מופרך.

 

[דניאל גופזר]

לשימוש בשכל שהביא לתוצאות שליליות

זה לא דומה ל -

לעשות אי-לגיטימציה לעצם השימוש בשכל

 

[גלבוע]

הכמרים של ימי הביניים היו מוצאים לכם הרבה מאד דוגמאות לשימוש בעייתי בשכל.
למשל גלילאיי וקופרניקוס.

 

[גלבוע]

זה לא דומה ל -

מאד מהר מגיעים מא' ל ב'.

 

[miri012]

זה לא דומה ל

בעיניי זה דיי דומה.
אם הדוגמאות ההיסטוריות מובילות למסקנה שחשיבה שכלית מובילה להתנהגויות שגויות, זה עלול לגרום בעקיפין לזלזול ופקפוק במהותו של השכל ככלי עבודה.
אני לא יודעת לאיזו מטרה פותח האשכול מבקש את הדוגמאות, אבל חשוב לנתח כל דוגמא בפני עצמה ולהבין על איזה צורך/נטיה בנפש 'התלבש' השכל שהוביל לתוצאה שלילית. לרוב זה יהיה הגורם, ולא השכל.
כמובן שיש מצבים שאנחנו מונחים לא לפעול אפילו לפי השכל הישר, שבכל זאת מוגבל, אבל את זה רק התורה יכולה להנחות אותנו.

 

[chani2006]

בס"ד

בעיני, עצם השאלה יוצאת מנקודת הנחה חד משמעית-
ברור מעל לכל ספק, שברובם המוחלט של המקרים,
שימוש בשכל הוא חיובי, חיוני ומתבקש, בוודאי ובוודאי בהשוואה לאלטרנטיבה...

עדיין, יש כאן אמירה שמאירה זוית מסוימת, פחות מדוברת, ובודאי מעניינת:
גם השכל הוא כלי. וכלי, כמו כלי, ניתן להשתמש בו לטובה ולרעה. תלוי מה יוצקים אל תוכו.

אין שום היגיון בהנחה, בחשש או בלחץ (שלא ברור מה מקורו...נקודה למחשבה...) שהדוגמאות שהובאו לעיל,
יביאו למסקנה ההזויה שתמיד ובכל הקשר- עצם השימוש בשכל הוא שלילי. זה דבר מופרך מעיקרו.

אבל כן, המסקנה בהחלט יכולה להיות שהשימוש בשכל לא תמיד ובהכרח מעיד על אקט חיובי, ואיננו מכשיר כל מעשה.
וזה בהחלט נכון במקרים מסוימים, בהם עלולים להתבלבל מהצגת טיעונים פילוסופיים ומהצבת שיקולים יבשים...
נכון, אתה צודק. ובכל זאת....

דוגמאות נוספות (אולי הפוכות, אי שימוש בשכל או בעובדות, לטובה):

מדרש רבא: ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי, בא לו סמאל אצל אברהם אבינו... בן שניתן לך לק' שנה אתה הולך לשוחטו, אמר לו על מנת כן .... אמר לו למחר אומר לך שופך דם את חייב ששפכת דמו של בנך, אמר לו על מנת כן.

ר' איסר זלמן מלצר נכנס לבריסקר רב ואמר:
רואים במציאות שזמן צאת הכוכבים נכון על פי השעה המקובלת לפי רש"י.
איך מסבירים אם כן את שיטת רבינו תם?
יצא איתו הבריסקר רב החוצה, והפנה את האצבע למעלה ואמר לו: לא בשמים היא.
תורה פוסקים לפי מה שכתוב. לא לפי מה שרואים.

ר' ישראל סלנטר כותב באחד ממכתביו, על הנגיעות שיש בשכל, ותוהה איך בכלל ניתן לפסוק הלכות.

 

[מירי עוס]

מאד מהר מגיעים מא' ל ב'.

בעיניי זה דיי דומה.

זה נכון, אבל סה"כ מישהו מחפש דוגמאות שהשימוש בשכל גרם לבעיות,
לא בהכרח המסקנה היא שהשימוש בשכל בעייתי..

 

[מירי עוס]

הרב אלחנן וסרמן הי"ד שואל איך תובעים אותנו להאמין?
הרי אפי' אריסטו שמרוב חכמתו כתב עליו הרמב"ם שהוא דרגה אחת מתחת נבואה, היה כופר..
והוא מסביר (מקווה שאני לא מסלפת את דבריו) שאריסטו רצה לכפור בגלל יצרו
ובעצם סימן מטרה לכפור ולכן מצא לזה צידוקים ע"פ שכלו, וכעין השוחד שמעוור פקחים.

אני חושבת שזה בעצם כל הענין, ברור שהשכל הוא הכלי המרכזי שאתו אנו אמורים לעבוד,
אלא שלפעמים יש לנו נטיות מכל מיני סיבות, ואז השכל מספק לנו צידוקים לרצונותינו.
(ואפשר גם לומר בעצם שזה לא באמת השכל)

ולכן צריכים תמיד להיות עם היד על הדופק שאנחנו משתמשים עם השכל להגיע לתוצאה,
ולא כצידוק לרצונות.