אתגר נספח לאתגר- אנטי גיבור

[סיפור8]

בעז"ה


שלום לכולם. כאן הנספח לאתגר אנטי-גיבור. בהצלחה רבה!

 

[-חיה-]

איזה כיף, אתגר מהמם!

 

[הקה]

או, אתגר ממש מרתק

 

[Talya kadosh]

אם אני חושבת על זה, ברגע שאני כותבת על אנטי גיבור במובן מסוים אני לא הופכת אותו לגיבור?

 

[תמרוז]

@סיפור8 אין הגבלת מילים?

 

[סיפור8]

בעז"ה

@סיפור8 אין הגבלת מילים?

שלא יהיה ארוך מדיי

אגב, חשוב לי להדגיש שהאנטי גיבור לא חייב להיות אלולי ורציני כל כך כמו שיצא שכתבתי בתיאור האתגר. אנטי גיבור יכול להיות גם מצחיק, תמים, ציני או סתם בן אדם ללא אף תכונה מיוחדת, שהחיים הביאו אותו לאתגרים שגדולים ממידותיו. האנטי גיבור הוא פשוט דמות ראשית שלא עונה על הסטיראוטייפ של הגיבור.
בתור דוגמא, שלומי אלי של @Danbarlev הוא אנטי גיבור מובהק, אבל אין ספק שאף אחד מהתיאורים המלנכוליים שתיארתי באתגר לא חלף בראשו מעולם. בחודש אלול הוא בטח פשוט נהנה ממשב הרוח הסתווי ובטוח שהתפוח בדבש זה כדי לחגוג את הזכייה ביום הדין. מין אנטי גיבור אופטימי שכזה.
בהצלחה רבה.

 

[AUVI]

אם אני חושבת על זה, ברגע שאני כותבת על אנטי גיבור במובן מסוים אני לא הופכת אותו לגיבור?

אני חושבת ש'האנטי גיבור' אין הכוונה לכך שהוא לא גיבור.
ה'אנטי גיבור' הוא-הוא גיבור הסיפור, רק שאינו מאופיין בתכונות שגורמות לקורא להתחבר אליו מייד, כמו גיבור קלאסי.

 

[תמרוז]

אני חושבת ש'האנטי גיבור' אין הכוונה לכך שהוא לא גיבור.
ה'אנטי גיבור' הוא-הוא גיבור הסיפור, רק שאינו מאופיין בתכונות שגורמות לקורא להתחבר אליו מייד, כמו גיבור קלאסי.

תיקון קטן. רב הפעמים לא מתחברים לגיבור בגלל התוכנות המיוחדות שלו כמו: אמיץ, חזק, כריזמטי וכו' אלא בגלל האנושיות שלו. כשאתה רואה שהגיבור הוא גם בן אדם, הוא נפל, עשה פדיחה לעצמו, או כל דבר מהסגנון, אז תרגיש הזדהות וחיבור איתו.
וממש חשוב ליצור הזדהות עם גיבור ולכן בד"כ לא עושים אנשים שהם מושלמים, אלא משאירים להם אנושיות כלשהי.

 

[שולמית רוז]

אנטי גיבור עובר תהליך של התקדמות?
או שהוא נשאר" קטסטרופלי" שכזה עד סופו?

 

[תמרוז]

אנטי גיבור עובר תהליך של התקדמות?
או שהוא נשאר" קטסטרופלי" שכזה עד סופו?

לדעתי- זה החלטה שלך. החלטה האם לעשות אותו עגול או שטוח.
אב אדם בלי כריזמה לא יכול להפוך לאדם עם כריזמה, אבל אפשר לשנות לו משהו בתכונות. כמו להפוך אותו ליותר אמיץ וכו'.

 

[tmr]

למה נדמה לי שהאתגר הוא לכתוב סיפור עצוב עם סוף עצוב וגיבור עצוב?
זה ההתרשמות שלי בינתיים משם.
או שלא הבנתי את הקונספט?

 

[תמרוז]

למה נדמה לי שהאתגר הוא לכתוב סיפור עצוב עם סוף עצוב וגיבור עצוב?
זה ההתרשמות שלי בינתיים משם.
או שלא הבנתי את הקונספט?

ממש לא. זה בסך הכל לכתוב על גיבור שאינו גיבור על, אמנם גיבור עצוב הוא בהחלט אנטי גיבור אך לא חייבים דווקא אותו.
את יכולה לכתוב על מישהו לא חברותי למשל. הוא לא חייב להיות מיסטר דיכאוני אבל הוא לא חייב להיות השמח בתבל, והוא בהחלט יכול להיות אנטי גיבור מצוין.
אני בכל זאת אוהבת מאד את הבחור המדוכא, אבל אפשר סיפור שמח, איך הוא נהיה שמח ונהיה לו רק טוב, וכמובן שזה סוף שמח.
ויאללה, הגיע הזמן שגם אני אכתוב משהו...

 

[סיפור8]

אנטי גיבור עובר תהליך של התקדמות?
או שהוא נשאר" קטסטרופלי" שכזה עד סופו?

האנטי גיבור יכול לעבור תהליך של התקדמות, כמובן.
הוא גם לא חייב להיות קטסטרופלי, או

סיפור עצוב עם סוף עצוב וגיבור עצוב

שוב, מגוון סוגי האנטי גיבורים הוא רחב ואינסופי. זרמו עם האנטי גיבור שבא לכם בטוב.

 

[tmr]

ממש לא. זה בסך הכל לכתוב על גיבור שאינו גיבור על

אני כתבתי כבר. רק שככה זה היה נראה במבט מרחוק על מה שנכתב שם.
אבל זה היה רק כדי לחדד ולומר שהסוף לא חייב להיות טראגי.
בהצלחה

 

[Talya kadosh]

אני לא יודעת למה, אבל לרוב אני לא מתחברת לגיבורים בספרים, אלא לדמויות המשניות או השוליות.
יש משהו בגיבור שעושה לי אנטי גיבור (קורץ).

 

[sh.t.down]

למה נדמה לי שהאתגר הוא לכתוב סיפור עצוב עם סוף עצוב וגיבור עצוב?
זה ההתרשמות שלי בינתיים משם.
או שלא הבנתי את הקונספט?

הכוונה בטח גם למה שאני כתבתי,
דווקא בעיני הסוף של הקטע אופטימי, כמובן יחסית לאותו אנטי גיבור
או כמו ש @סיפור8 היטיבה לנסח:

אותן בקשות קטנות, שנאמרות עמוק מתוך קפלי הלב, ושלצד השומרים והשרים היו נראות כל כך לא מתקבלות על הדעת- מתקבלות שם, בשדה, באהבה.

דווקא הצעד הקטן הזה, ההחלטה המזערית, שביקום סיפורי רגיל היתה מזולזלת, כאן אצל האנטי גיבור, היא מוערכת. זה לא טבעו, אין לו את הכישורים לכך. הוא לא נולד סופרמן שלוקח את כל העול על כתפיו ובלי להתחשב בצורכי עצמו יוצא על המסע לפרנס את משפחתו, הגיבור הנערץ שמשפחתו מנשקת את כפות רגליו כי הוא מציל אותם כל יום ויום ממוות בטוח.
הוא רק נער שנזרק למציאות של הגדולים מהר מידי, והוא לא מצליח להתמודד.
אבל המחשבה הזאת בסוף, שאולי יש דרך להחלץ מהמעגל הנוראי הזה, זה שווה הרבה.
כמובן- הכל מהזווית שאני רואה את זה

 

[תמרוז]

מותר באתגר לכתוב יותר מסיפור אחד?

 

[AUVI]

מותר להעלות שניים, אך את צריכה לבחור איזה מן הקטעים שבחרת יכנסו לשיפוט.

(אין שני כרטיסים להגרלה...)

 

[תמרוז]

אוף, הלכתי ממש רחוק עם האנטי גיבור. וכתבתי משהו מזעזע. מה אתם ממליצים להעלות אותו או לכתוב משהו אחר?

 

[תמרוז]

אני מעלה לפה לפני, מקווה שזה בסדר. תגידו לי אם למחוק את זה מהר, או להעז ולהעלות את זה לאתגר.

(זה עבר עידון, בהתחלה כתבתי שהוא התאבד, ואז שיניתי את זה למשהו פחות מזעזע)


אבא חיבק אותו, חזק. כמו שהוא תמיד חלם. וגם נשיקה, אמיתית. אמא בכתה, תמיד היא אמרה שיצא ממנו משהו, בסוף, היא צדקה. והיא גם חיבקה אותו, ובכתה, כינראה שמחה שאבא אוהב אותו.
הסוהר חייך אליו, בעידוד, הוא בכלל לא ידע שהם יודעים לעשות את זה, חוץ מבינם לבין עצמם, או כשהם נהנים מלהעניש מישהו. הוא גם בכלל לא ידע שהרופא יודע לטפל בעדינות, והחובש לדבר יפה, איזה עולם נפלא יש עכשיו. הכל מושלם בשבילו, הוא לא צריך לחטט בפחים כמו מקודם, או לעבוד קשה בכלא, ולבל אוכל יותר גרוע מהפחים, הוא לא צריך לעשות כלום, נותנים לו תעסוקה מעניינת, מדברים אליו יפה, והכי חשוב, אף אחד לא מרביץ לו. קשה לו להתרגל לזה, הוא רגיל להרים יד להגן על עצמו בכל פעם שמישהו התקרב, עכשיו הוא לא צריך, הוא לא צריך לנסות לברוח מהמכים, בתא של שלוש על שני מטר, הוא לא צריך לבכות לסוהר שייתן לו רק עם האלה, ולא עם השוקר, אפילו שהוא לא עשה כלום, ורק הרביצו לו, סתם. "אתה מעורב במריבות כל הזמן, נלמד אותך לקח" זה משפט שאחרי שימוש ארוך מאוד יצא לגמלאות. הוא לא שומע אותו, בכלל. אף אחד לא כועס עליו יותר, ואפילו האסיר שהרביץ לו כל הזמן שלח לו שוקולדים, אמא קנתה אותם, מהכסף של האסיר. זה כ"כ כיף, לשכב כל היום ולנוח, רופאים ואחיות שמתייחסים יפה, חבל שהוא לא נולד משותק, היו לו חיי יפים, אבל טוב מאוחר מלא כלום, טוב שבגלל המכות הוא הפך למשותק, זה כ"כ מושלם.


תגיבו לי, ברחמים.

מה? עוד לא העיפו אותי מקהילת כתיבה?